"הפרלמנט": כשזה עובד, זה עובד
הספין-אוף של "ארץ נהדרת" משדרגת את המקור ומייצרת בידור טהור שקולע היישר למטרה, עם דמויות מדויקות, הבלחות סאטירה ובעיקר המון חן
"הפרלמנט" התחילה בעונה הקודמת של "ארץ נהדרת". המערכונים המקוריים בכיכובם של חמשת גברברי-גיל-העמידה-כרס-משפחה-הפוך-חזק היו מצוינים והזמינו פירוט והרחבה. מכאן הגיע הספין-אוף, שלמעשה הסתכן רק בחורבן המערכונים ההם.
כסדרה נפרדת "הפרלמנט" משדרגת את המקור. הסדרה - שבעורקיה זורם, תודה לאל, אסי כהן, שבין היתר כתב וערך (אסף הראל ביים) - מותחת את גבולות בית הקפה הקבוע ומוציאה את קרקו, שאולי, אמציה, הקטור ואבי ("למדתי קבלנות בקבלנות") לזירות שונות. יתרה מכך, היא מרשה לעצמה להפריד את החמישייה ולהתרכז בדמות אחת בכל פעם, להוסיף דמויות משנה ולחזור שוב להרכב המלא. היא מחולקת למערכונים קצרים בכל פרק, נטולי פאנץ' מובהק, פואנטה להיאחז בה או סיפור מסגרת שפוי. דווקא בשל כך היא מוצלחת כל כך.
הסיבה להצלחה היא הדמויות המדויקות, המשחק, הכתיבה. לאלה נוספו חידושים ופרטים ברמת גימור גבוהה שמעידים על השלם, על איך מחלצים סדרה ממערכון בן חמש דקות. דמויות המשנה לדוגמה: אירנה, בת הזוג של שאולי, מלצרית ב"מפלט הסטייק", בחורה ש"יעני אין דברים כאלה בקטע אחר"; ליאת הר לב מזנקת כערסית ממוצא רוסי וטורפת את המסך. זו לא רק דמות, זה ניואנס בטמפרטורה גבוהה.
עוד אלמנט חדש הוא עקיצות על חשבוננו,
יש הסבורים שטלוויזיה היא זרוע מבצעת של משרד החינוך. ייתכן. "הפרלמנט" - גם אם ההרגל גורם ליוצריה לשחרר מדי פעם בעיטות קלות - מייצרת בידור טהור היישר למטרה. לא מעל, לא מתחת. היא לא מחויבת לאמירה או למבנה קומי אחיד. כוחה, קודם כל, טמון בחן שהיא מייצרת. הישראליות שלה גנרית ועטופה בנונסנס, במבטא, בחיקוי מוצלח אבל לא מזוהה. איפשהו בין טיפוס ישראלי לאידיוט מופרך; בין מושב לצים שכמוהו נמצא תחת כל שדרה וקניון לבין חבורת גברים עם עאלק אחוות שישי צהריים. דמויות "הפרלמנט" מצחיקות, כובשות, מעוררות תיאבון. כל זה בעזרת שולחן, הפוך חזק ופטפוטי גרעין איראני. בכל זאת, צריך להכניס משהו לפה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם