ילדי ראש הממשלה: 40 דקות של טלוויזיה לא מביכה

נועה רוטמן, שהשתתפה בכתיבת הפרק האחרון של "ילדי ראש הממשלה", טיפלה בסוגיית שחרורו של יגאל עמיר ביושרה מקצועית נדירה, ובעונתה השנייה נשארה הסדרה אחת הטובות שיש לנו על המסך

אורי שאלתיאל | 8/7/2012 12:05 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
אז מה בעצם נועה רוטמן מנסה להגיד לנו כשהיא מקדישה את הפרק השני בעונה השנייה של "ילדי ראש הממשלה" לסוגיית שחרורו העתידי של יגאל עמיר? ובעצם ברור לגמרי מה היא מנסה להגיד לנו, לא? נראה שכן, ובכל זאת, לדעתי לפחות, היא עושה את זה באומץ רב, תוך הצגה מאוזנת של מגוון הדעות ויושרה מקצועית די נדירה.

>> צפו: היינו על סט צילומי העונה השנייה

אז נכון שאיש הימין הקיצוני בגילומו הסהרורי של מיכה לבינסון נראה כמו השטן ביום גרוע במיוחד, וידוע גם שרוטמן ובני משפחתה ישמחו מאוד לראות את יגאל עמיר נמק מאחורי סורג ובריח עד יום מותו - העובדה הזאת ניכרת היטב בפרק שרוטמן כתבה (יחד עם שחר מגן) - ובכל זאת גם בתור שמאלני מצוי המשפט שהכי שכנע אותי בפרק יצא דווקא מפיו של עוזרו המתנחל של ראש הממשלה, שהזכיר לנו שכל רוצח חייב לשלם את המחיר על מעשיו הנלוזים, גם אם הוא הרג ילדה בת שנתיים וגם אם היה זה ראש הממשלה.
צילום: אוהד רומנו
אפשר לסלוח על הטעויות. ''ילדי ראש הממשלה'' צילום: אוהד רומנו

ואולי דווקא עדיף היה לנסיכה לבית רבין להשאיר את הרוצח בבידוד, כי גם בלי ההתעסקות ביגאל עמיר "ילדי ראש הממשלה" נשארת בעונתה השנייה סדרה מקורית איכותית, משובחת ואף מוקפדת. אם יש בה צרימות או חורים בעלילה, הם ממש מזעריים וכמעט בלתי מורגשים. אם קיימים בה עדיין רגעים של משחק לא משכנע של חלק קטן מצוות השחקנים, אפשר להתעלם וגם לסלוח, כי הרי אף אחד לא מושלם, ובטח כשמדובר בדרמה דוברת עברית, כי גם אם אתה לא ממש "הבית הלבן", בכל זאת יש גבול למה שאפשר לצפות מסדרה דוברת עברית המצולמת בבירתנו הנצחית, ו"ילדי ראש הממשלה" קופצת בניתור קליל מעל הגבול הזה לתוך שטח כבוש שמעט סדרות ישראליות הצליחו לשחרר לפניה. לארץ החדשה הזאת קוראים 40 דקות של טלוויזיה לא מביכה, ומחוזותיה נותרו למרבה הצער נדירים במקומותינו החובבניים.

כי גם בעונה השנייה רמי הויברגר ממשיך לספק תצוגת משחק מרשימה בתפקיד ביבי נתניהו, סליחה, ראש הממשלה הדמיוני לחלוטין שאול אגמון (אני לפחות הייתי מצביע עבורו או לפחות ממליץ לכל סטודנט צעיר למשחק לצפות וללמוד); גם בעונה

השנייה צוות השחקנים סביבו משובח ואיכותי (אני לפחות חושב שמי שלא מלהק את מרינה מקסמיליאן-בלומין לכל תפקיד שהיא חפצה בו הוא אידיוט מושלם); גם בעונה השנייה התסריט רהוט והבימוי מקצועי (ואני שוב חושב שפשוט מחמם את הלב לצפות בדרמה דוברת עברית ברמה כל כך גבוהה); ולמרות זאת גם בעונה השנייה בכל פעם שמוזכר שמו של יצחק נדמה שכולנו צריכים לעבור לדום (אף אחד לא ציפה שהילדה ששברה את לבנו לפני 16 שנים וחצי תהפוך לפתע את חברבורותיה המנומשות ותצטרף למחנה הלאומי).

מה שמשאיר אותנו עם תיאוריית הקונספירציה; זו שמספרת על כוחה המאגי של משפחת רבין ועל העובדה שבדיוק בשבוע שבו מקדישה הנכדה הראשונה של המשפחה את הפרק בסדרה שלה לשחרור אפשרי של יגאל עמיר, מישהו בשירות בתי הסוהר מחליט להוציא אותו מבידוד. נשמע מוזר? לא מציאותי? קונספירטיבי? בהחלט. ואולי זו נאיביות מעצבנת או תמימות שמאלנית עלובה, ובכל זאת נראה לי שעדיף להשאיר את הטירוף לחולי הנפש בשוליים ולהתרכז בבידור משובח במוצאי שבת. ואת הסחורה הזאת "ילדי ראש הממשלה" מספקת בענק.

ילדי ראש הממשלה, שבת HOT 3 ,21:30

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום טלוויזיה -
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק

ביקורות וטורים

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים