ראשי » תרבות » מוזיקהגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

החיים בצד שלהם: איזבו מוציאים עוד אלבום מצוין

איזבו ממשיכים בעוד אלבום מופלא בקו הפסיכדליה המזרחית ופאניק אנסמבל משחררים אלבום בעל ניחוח אמנותי ומתקדם למיטיבי לכת

מי שמכיר את הלהקה הסופר צבעונית – איזבו, המורכבת מרן שם טוב שגם כותב ומפיק את השירים, יונתן לוי, ניר מנצור ושירי הדר, קיבל גרסה חיוורת ואפורה של ה-Fun Makers על במת האירוויזיון בבאקו, בירת אזרבייג'אן. מנגד, מי שמעולם לא שמע עליה קיבל הזדמנות ראשונה לראותה. הדעות חלוקות. מה שבטוח, איזבו רחשה לעצמה לא מעט מעריצים חדשים כי Time הוא שיר נפלא ובחירה מעולה.

עכשיו, משחררים חברי ההרכב את אלבומם השלישי בעל העטיפה הצבעונית עד מאוד - Life is On My Side. האלבום החדש אמנם נפתח ב-Girls השקט והנוגה על נערות הירח המסתוריות, אך מיד אחריו מגיע תורם של I Like It (שיר חברות אולטימטיבי, ברוח עידן הפייסבוק עם שורה שלא מותירה מקום לספק: "שפוך את פח האשפה שלך ותהיה חברי הזבלן אני אראה לך קצת ואתה תראה לי קצת") ושיר נושא המספר על שמחות קטנות בחיים.

משם אנחנו חוזרים לשירים איזבואים פסטורליים למדי על ימי קיץ ושמיים, על עתיד ורוד מובטח שנגוז. אחר כך חוזרת הביקורת, כשעל האש נמצאים אמריקה וניו יורק שכולם רוצים להידמות לה בשיר-Johnny, עולם בו אופנות משתנות בהתאם לקפריזות רגעיות והדיבור על עולם שיקום מתוך חורבות עולם אחר.

האלבום נחתם ב-Boys הקצבי, שיר שמח וכמעט ילדותי המתכתב עם ריף הדומה להפליא לזה הקיים ב-Enola Gay  של OMD הזכור משנות השמונים (וכמובן מ"ואלס עם באשיר"). נוסף על כל אלה, מי שמחפש את שיר האירוויזיון ימצא אותו כרצועת בונוס.

אז כן, האלבום שזור בסאונד המופלא והייחודי של איזבו בהנהגת שם טוב, האחראי לנגינה החצי מזרחית על הגיטרה ומנווט את הספינה מעמדת הקברניט, ומבלי להתפשר על הטקסט, להקת איזבו יצרה עוד אלבום מצוין. מצד שני, לא יכולתי להתחמק מהתחושה שאין כאן חידוש משמעותי או התקדמות מוזיקלית כלשהי יחסית לאלבומים הקודמים שלהם.

נכון שזה מעולה, אבל בשלב מסוים זה עשוי להתחיל לשעמם ולא רק את המאזינים הקבועים. אולי אם איזבו תרים את הכפפה ואחרי כל השנים תוציא אלבום ראשון בעברית (זה הלך להם לא רע כששיתפו פעולה עם שוטי הנבואה וברי סחרוף) יתקבל הטוויסט הרצוי. מגיע לנו ליהנות מהם גם בעברית. 

עוד הרכב ישראלי מיוחד שבחר לשיר באנגלית ומוציא אלבום חדש בימים אלה הוא פאניק אנסמבל, הפרויקט המוזיקלי של רועי ירקוני שחוזר שנית עם מילותיה של קרן אלקלעי-גוט. האלבום הקונספטואלי A Different Story מצליח לשלב אווירה תזמורתית עם ניחוח פרוגרסיבי-אומנותי ואלטרנטיביות מוחלטת בסגנון אלבומים שנפוצו בשנות השבעים.

לירקוני הצטרף איש נקמת הטרקטור אבי בללי כמפיק מוזיקלי , שללא ספק הוסיף מהנופך התיאטרלי המאפיין את יצירותיו לאורך השנים. לצד נגנים מעולים כגליה חי, בוריס מרצינובסקי, דירק קונש, עומר הרשמן וגיורי ופוליטי, עומדת יעל קראוס הכישרונית ומצליחה להכניס קול ייחודי משלה לאוסף הצלילים ומנגד להדגיש יכולותיה הווקליות.

 


לפי ההקדמה הזו, ניתן להבין שלא מדובר באלבום קליל. מעבר לליריות העמוקה של השירים, עולם התוכן העשיר של האלבום דורש מספר האזנות על מנת להגיע להנאה. How Many Ways המעולה (שגם יצא כסינגל) מדבר על בחירות בחיים במבט לאחור.

Every Night מספר על חיי לילה של אישה פרועה- למרות שלטעמי הוא מתקלקל ונשבר מעט מוזיקלית בגלל התוספת של המקהלה בפזמון במקום שתינתן לקראוס האפשרות לדהור קדימה עם שיר קצבי שבקלות היה יכול להפוך ללהיט רדיו בינלאומי. מנגד, אלטרנטיביות לעתים זה גם ללכת נגד הרציונל והטבעי.

עוד במוזיקה:
>> תנו להם רובים: גאנז אנד רוזס הפתיעו לטובה
>> ארקדי דוכין מתמודד עם השדים
>> סמאשינג פאמפקינס מצליחים לצאת מהניינטיז

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום מצעדים וביקורות מוזיקה -

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...