דפי זהבה: זהבה בן עושה חשבון נפש
25 שנה חלפו מאז עלתה על במה בפעם הראשונה, וזהבה בן לא מתחרטת על כלום. לא על ההתנהלות הכלכלית שהותירה אותה לפרקים חסרת כל, לא על מערכות היחסים הרומנטיות, שאחריהן היא בודדה גם היום, אפילו לא על ההחלטה לוותר על "כשהלב בוכה", שהפך לבסוף ללהיט ההיסטרי שבנה את שרית חדד. טוב, אולי קצת על הסעיף האחרון
>> קולית אמיתית: זהבה בן חוגגת 25 שנות קריירה
>> זהבה בן: "לא הייתי חוזרת ללה לה לנד"
"תשמע", היא אומרת, "אני עשיתי את שלי. אתי קיבלה הזמנה. היא לא באה? בסדר, הפסידה. מה לעשות. באמת שהיא לא נושא לשיחה. למה היא לא באה? אני לא יודעת. אין שום סיפור. כולם שואלים מה הסיפור, אבל זאת הבעיה, שאין שום סיפור. אין שום דבר. אין שום סיבה מוצדקת".
נעלבת ממנה?
"ממש נפגעתי מזה. נפגעתי בשביל בן. אם את לא רוצה, אז אל תבואי בגללי. אבל תבואי בגלל בן".
העדרותה של אתי לוי מהאירוע המרגש הציפה מחדש את הסכסוך בין השתיים, שנמשך כידוע כבר שנים רבות. "זה כל הזמן ככה", אומרת בן, "איזו תקופה אנחנו מדברות, ואז שנה-שנתיים אנחנו לא מדברות".
הדברים נראו אחרת כשבן נולד. לאחר הלידה התעלתה לוי מעל הסכסוך, וביקרה את אחותה בבית החולים. וקשה לשכוח עד כמה התרגשה לוי כשבתוכנית "חי בלה לה לנד", שבה השתתפו אחיות המריבה, דפק פתאום בדלת הווילה בלוס אנג'לס הילד בן, שהובא במפתיע כגימיק של ההפקה. "זה לא היה משחק, אתי באמת התרגשה לראות אותו ב'לה לה לנד'", אומרת בן, "אני מאמינה בתוך לבי שהיא מתה עליו. תשמע, אני הייתי בשוק מזה שהיא לא באה, למרות שלא עשיתי כלום, ואין לה סיבה מוצדקת. מה אני יכולה לעשות. אני לא מסתירה שום דבר. אני רציתי שהיא תבוא בשביל הילד שלי".
האדם השני שבלט בהעדרו הוא אלי בנאי, מנהלה הראשון והמיתולוגי של זהבה בן ומי שגילה אותה. בניגוד ללוי, שהוזמנה אבל לא רצתה להגיע, בנאי רצה להגיע אבל לא הוזמן. מה שמעביר את זהבה מהצד הנעלב לצד המעליב. "אני פגוע עד עמקי נשמתי שלא הוזמנתי לבר מצווה", אומר השבוע בנאי.
"אני הגשתי את הילד הזה לסנדק. נפגעתי גם שזהבה גם לא הזמינה את אשתי, שאיתה היא שמרה על קשר עד לפני כמה שבועות, ונפגעתי שהיא גם לא הזמינה את הבן שלי, שהיה חבר רומנטי שלה. אני גיליתי אותה. היא גרה אצלי בבית ארבע שנים. פעם היא אמרה שאני מלך העולם בשבילה". בן, בתגובה: "לא אכפת לי אם הוא נעלב".
בן גם לא מתרגשת מהביקורת שנמתחה עליה לאחר בר המצווה, כאילו היא מקריבה את פרטיותו של בנה על
"האמת היא שאני לא רציתי הרבה תקשורת", טוענת בן. "הבן שלי לא אוהב להיחשף יותר מדי, לא אוהב מצלמות, זה מביך אותו. ואני גם לא רוצה שהוא ייחשף לי מדי. אמרתי, בבר מצווה שלו אני עושה לזה סוף. אני עוברת איתו ברחוב ומזהים אותו, וזה אני לא רוצה. אבל המנהל שלי מאיר נתן בלעדיות לגיא פינס. זה לא כאילו ערוץ 2. הילד רצה נורא קטן, נורא צנוע".
את מסיבת בר המצווה שלו חגג בן באיחור של שנה, בגיל 14, בשל שנת אבל משפחתית. נסים לוי, גיסה של זהבה, בעלה של אחותה ז'קלין, נפטר בשנה שעברה בגיל 51. הוא היה חולה במחלת כליות, אולם חמש שנים לאחר שאשתו תרמה לו כליה, הוכרע על ידי הסרטן. לוי נפטר בזמן שזהבה שהתה לוס אנג'לס לצורך צילומי "חי בלה לה לנד", ולא ידעה דבר. "לא רצו להגיד לי את זה שם", אומרת זהבה.
"ההלוויה הייתה כשהייתי ב'לה לה לנד'. רק אחרי שנחתתי בארץ, אחותי אמרה לי שהוא נפטר. מאוד התבאסתי שלא סיפרו לי. אחותי לא אמרה לי כי היא לא רצתה שאני אהיה עצובה שם, פחדה עלי שאני אבהל שם, שאני אבכה, שאני אקבל שוק. אבל מאוד כעסתי ונורא נפגעתי שלא אמרו לי. אם היו אומרים לי שהוא נפטר, ברור שהייתי נוסעת להלוויה, איזו שאלה".
ז'קלין לוי מוסיפה עוד נדבך דרמטי לסיפור: "בן, הילד של זהבה, ידע שנסים נפטר ובא לשבעה. הוא טס ללוס אנג'לס שלושה ימים לאחר מותו של נסים. אמרתי לו: 'כשאתה נוסע לאמא, אתה לא אומר לה כלום'. לא רציתי להרוס לה. והוא לא סיפר לאמא. הבנתי שגם ההפקה ביקשו ממנו לא לספר כלום לזהבה. אז ההפקה הסתירה, ובן הסתיר".
לפני 25 שנה בדיוק עלתה על הבמה בפעם הראשונה: בפאבים בבאר שבע, שדרות ואשקלון. היא שרה מוזיקה טורקית וערבית, והקהל אהב אותה. ב-1988, כשהופיעה בפאב בשדרות, ראה אותה המפיק אלי בנאי והחתים אותה על חוזה. שנה לאחר מכן הוציאה את אלבומה הראשון, "טיפת מזל".
בתחילת דרכה הייתה בן חלק מפריחת הז'אנר הטורקי והערבי במוזיקה הים תיכונית, ואף זכתה לכינוי "אום כולתום הישראלית". אבל מאז חלפו הרבה דודו אהרונים בקיסריה. למרות שנים של הופעות אינטנסיביות בארץ ובעולם, מכירה של מאות אלפי דיסקים ומעמד של אייקון, בן נשארה לא פעם מחוסרת כל. פרסומים בתקשורת סיפרו על חובות של מאות אלפי שקלים, עיקול ביתה על ידי הבנק, רדיפות של ההוצאה לפועל וחקירות מס הכנסה, לצד תקופות ארוכות של מיעוט בהופעות.
היא נפרדה מלא מעט מנהלים, וידעה לא מעט חוסר מזל. בשנת 2005, לאחר שפורסם כי קיבלה צו פינוי מדירתה בראשון לציון, התגייסו בכירי המוזיקאים למופע התרמה, במטרה לגייס כספים שיעזרו לזהבה לשלם שכר דירה. כל הכסף שנגבה בקופות הועבר לחברת אן-אם-סי. מי שהיה סמנכ"ל הרפרטואר של החברה אז, חיים שמש, טען שהסכום היה 29 אלף שקל, ושהוא הניח אותו בשתי מעטפות סגורות בתא הכפפות ברכב שלו: באחת המעטפות היו 20 אלף, ובשנייה 9,000.
לדבריו, הוא ניגש עם הרכב למוסך שטיפה, וכשיצא משם התברר לו שהמעטפה הגדולה יותר, זו עם ה-20 אלף, נגנבה. בן אמרה בזמנו: "כל הסיפור הזה עם הגניבה נראה לי מאוד מוזר".
"הקשיים הכספיים לא מילאו אותי בחרדות אלא רק חיזקו אותי", היא אומרת השבוע. "כל בנאדם עובר עליות וירידות, ואיך אומרים - תמיד יש נפילה לצורך עלייה. תמיד הייתי עם רגליים על הקרקע והסקתי מזה שאני סבלנית וחזקה רגשית. צריך להתגבר, אין מה לעשות. אף פעם לא בכיתי, תמיד הלכתי קדימה ולא הסתכלתי אחורה. גם בתקופות הכי קשות שלי אני דיווה. נאלצתי למכור את הבית שלי, אבל לא היה לי קשה עם זה. שום דבר לא קשה לי בחיים. זה כמו להיכנס בקיר ולדעת להתמודד איתו".
במהלך השנים בן האשימה לא פעם אנשים אחרים בקשיים שלה, בעיקר את מנהליה, ואת אלי בנאי בפרט. בעבר אמרה: "פעם הייתי בזבזנית. הייתי מוציאה הרבה על בגדים ובמיוחד על נעליים. יש לי יותר מ-30 זוגות ואני אוהבת מאוד מגפיים, וכבר אין לי מקום בארון". אבל למעט התבטאויות נדירות, חלקיות, נראה שהיא אינה סבורה שיש לה חלק כלשהו בתלאות הכלכליות שפקדו אותה.
"אני בחיים לא עשיתי טעויות", היא אומרת גם עכשיו. "אתה לא יודע כמה אני שלמה עם עצמי. אני לא עושה טעויות. המנהלים שלי עשו טעויות, לא אני. היו דברים שביקשתי לא לעשות, ועשו ההפך ממה שביקשתי. למשל, הוציאו בניגוד לרצוני תקליט שלא הייתי שלמה איתו, ולקחו אותי להופיע במקום שלא רציתי להופיע בו".
איפה הופעת בניגוד לרצונך?
"שבוע אחרי שעברתי ניתוח קיסרי, הייתי צריכה להופיע באיזה מקום לא רחוק משכם. לא רציתי להופיע שם בגלל שהייתי אחרי ניתוח. אמרתי לאלי שאני לא רוצה להופיע כי אני לא מרגישה טוב, אבל ההופעה לא בוטלה והיה לי מאוד קשה. היו לי גם הרבה הופעות שבהן עליתי לבמה עם 40 מעלות חום. יש לי מוסר עבודה גבוה". (בנאי בתגובה: "לא זכור לי מקרה כזה. לעולם לא הייתי מכריח אותה אם היא הייתה מצליחה להביא לי פתק מרופא כמו שנהוג, ואז אני אצא טוב כלפי האנשים שהזמינו ואין לי בעיה. ומעולם לא הכרחתי אותה לעלות לבמה עם חום. זהבה זו שהיה לה מוסר עבודה).
אמרת בעבר שאלי בנאי הפיק לך 12 תקליטים, ולא הרווחת מהם כלום.
"בזמנו הייתי ילדה, ולא ידעתי שזמר ששר באולפן מרוויח מזה כסף. האמת היא שאלי בנאי לא אמר לי כלום. אבל יש לי את התמלוגים שלי מאקו"ם ואשכולות שבהם אף אחד לא יכול לגעת".
בשלב מסוים זהבה נפרדה מבנאי, עברה לחיים סלוצקי, אולם לאחר מכן חזרה לבנאי. "הייתי רוצה בחזרה את 15 השנים היפות שנתתי לאלי בנאי", אומרת בן. "נו, אז אני רוצה. מה, אני יכולה לקבל אותן? לא".
לבסוף נפרדו סופית. "אבל למרות שעזבתי אותו, ביקרתי אותו כשהיה מאושפז בבית חולים", היא מדגישה. לאחר מכן עברה לניהולו של ראובן פינטו, שהיה גיטריסט שלה במשך 15 שנה. "ראובן היה נגן ולא מנהל. הוא רק היה עונה לטלפונים", היא אומרת. ב-2006 עברה לניהול איש העסקים עוזי שלום, בעל חברה לייצור שקיות נייר, שבין השאר ייצרה שקיות נייר לאלבומיה של שרית חדד. שלום ניסה לייצר אריזה חדשה גם לזהבה, עם האות V, המסמלת ניצחון, שנוספה באמצע שמה, להלן "זהVה".
בתעשייה היו מי שחשבו שהמיתוג הנוצץ והניסיון השקוף לחקות את שרית חדד מוטעים, בפרט כשבבן יש משהו ייחודי, אותנטי ושונה כל כך מחדד. "האמת היא שהמיתוג הזה לא היה רעיון שלי, לא הייתי בתמונה", אומרת בן. "זה היה רעיון של ארצי יפרח (סטייליסט ומעצב אופנה - ש"ב). כל הגישה הזאת, זהבה באה לנצח, זה היה נראה לי ליצני כזה, הרגשתי בבפנים שלי שזאת לא הייתי אני. ממש לא. זה היה שטויות. מה, אני באה לנצח? אני לא רוצה לנצח. אני לא מנצחת אף אחד".
נשמע כאילו את עדיין כועסת על מנהלייך מהעבר.
"אני לא כועסת על כלום ולא מצטערת על כלום. אני לומדת ולומדת ולומדת וזה עוד יותר מחזק אותי. אני מאוד חזקה, ומאז שהבן שלי נולד, עוד יותר התחזקתי. היום אני נמצאת במקום אחר. פעם לא עמדתי על שלי, בבחירת שירים למשל. הדיסק האחרון שלי, 'לילות בבית', בכולו אני מעורבת. היום אף אחד לא יכול לעבוד עלי. היום יש לי מנהל מקסים בשם מאיר נחמני שאני מאוד מרוצה ממנו, יש לי גב חזק".
מה יש במאיר שלא היה במנהלים הקודמים?
"מאיר גורם לי לחייך. הוא פרפקציוניסט וגם פדנט. המנהלים הקודמים לא היו משתפים אותי בכל דבר. מאיר משתף אותי, וזה הכי חשוב. אני לא כמו שהייתי בהתחלה, שלא ידעתי כלום. היום אני רוצה יותר להיות שותפה בכל דבר, וצריכה לדעת כל דבר".
אבל כשהיא שומעת שנחמני סיפר לי על תוכנית להקליט אלבום כפול עם דואטים של זהבה בן וזמרים מוכרים, שייצא כנראה בשנה הבאה, היא אומרת: "לא ידעתי על הכוונה לעשות אלבום כזה. מאיר כל הזמן מפתיע אותי, והאמת היא שהוא לא מגלה לי כלום. אבל כל מה שהוא עושה אני סומכת עליו. הייתי שמחה לשיר דואטים עם אייל גולן, עם שרית חדד ועם ישי לוי, זה באמת חלום. אני גם מאוד אוהבת את מירי מסיקה ושלמה ארצי ומתה על אריק איינשטיין. אגב, לא מזמן יהלי סובול מ'מוניקה סקס' אמר שהוא רוצה לכתוב לי שיר".
השנה מציינת בן גם 20 שנה לצאת סרטו של זאב רווח "טיפת מזל", שבו שיחקה. "הסרט החזיר אותי לזיכרונות שיש לי מהמעברה, התקופה הכי יפה בחיים שלי. הייתי נורא קטנה, בת שש-שבע. אבל אני זוכרת טוב את השכנים, את האחווה, את האהבה. גרנו בצריפים, ישנו עשרה בחדר על מזרונים על הרצפה.
"לא היו לי צעצועים אז שיחקנו בסירים, לא היו מכשירי חשמל, לא היו מיקסרים, אמא שלי כיבסה ביד. והחיים היו הרבה יותר יפים מאשר היום. היום יש הכל וחסר. פעם היה חסר והיה הכל.
היינו עשר נפשות ולא היה הרבה כסף בבית ולא היה קל, אבל המעברה הרבה יותר קוסמת לי ממגדלי היוקרה שבהם גרים חלק מהזמרים. איך אני מתגעגעת ובא לי לחזור אחורה לילדות, לחמימות".
אביה של בן, שבנה לפרנסתו כלי נגינה, נפטר עוד לפני שהתפרסמה. "אבא לא זכה לראות אותי מצליחה. אני שואלת את עצמי, אם הוא היה חי, האם הוא היה מסכים שככה אני אשיר. אבא שלי היה מאוד דתי ומאוד פרימיטיבי. אני לא יודעת אם הוא היה מקבל את זה שאני זמרת. אבל מאז מותו תמיד הרגשתי שהוא לידי, תמיד הרגשתי שהוא נותן לי יד. אני לא יודעת מה הוא היה אומר על הפרסום שלי. הלוואי והייתי יודעת. מה שהוא היה אומר לי כל הזמן כשהייתי ילדה, לפני שהתפרסמתי, זה שזה עולם מאוד אכזר וצריך להיזהר ממנו מאוד. זה תחום קשה. ובאמת, בסופו של דבר, גם היום, אחרי כל ההופעות והתהילה, אני חוזרת הביתה לבד, לישון לבד".
ואם כבר לבד, מעניין שהזמרות המובילות בז'אנר המזרחי חיות ללא בני זוג קבועים. גם מרגול הייתה אם חד הורית לבן יחיד, ושרית חדד עדיין רווקה. בן הייתה מאורסת בעבר לקובי, בנו של מנהלה לשעבר, אלי בנאי, אולם השניים לא התחתנו מעולם. לאחר מכן, בשנות התשעים, התארסה לשימי ג'לינוס. בראיון זוגי ב-1995 נשאל שימי אם הוא אוהב את המוזיקה שלה, והוא השיב: "לא".
כך או כך גם במקרה הזה החתונה לא התקיימה בסופו של דבר. ב-1997 נישאה , אחרי שבעה חודשי זוגיות, לאסף רוזן, כדורגלן ועובד מוסך, שצעיר ממנה בשנתיים, ומהנישואים האלה נולד בנה היחיד בן. השניים התגרשו כשילדם היה בן שלושה חודשים בלבד ורוזן נישא בינתיים מחדש. כשהייתה בת 31 ניהלה מערכת יחסים בת שלוש שנים עם דוד (דדה) מלכה, חייל בן 18.
מאז גירושיה בן לא נישאה שוב. "אני לא בזוגיות כבר הרבה שנים", היא אומרת. "בתקופה האחרונה" היה לי קשר של יומיים-שלושה ועבר. אני אוהבת להיות לבד. מי אמר שלא כיף להיות לבד? נשים יכולות לשרוד לבד, גברים לא יכולים לשרוד ככה. כי האישה בתכלס יותר חזקה מהגבר. ויש גברים שנרתעים מלהתקרב אלי כי אני מפורסמת".
לאיזה סוג של גברים את נמשכת?
"אני לא צריכה גבר מושלם, אלא בחור טוב, לא יותר מזה. עדיף שלא יהיה קשור לאמנות, לא זמר או משהו כזה. אם שנינו באותה עבודה, זה לא מסתדר לי. שנינו לא נהיה בבית אף פעם, אז מה?".
איך הבן שלך קיבל את מערכות היחסים שלך?
"בן קנאי", היא אומרת בתגובה מיידית, ואז חושבת קצת ומוסיפה: "בעצם, לא יודעת אם לקרוא לזה קנאה. הוא מאוהב בי בטירוף. בן זה מאהב של אמא, אין מה לעשות. רכושני, בוא נקרא לזה. הוא לא יסבול את זה אולי שמישהו ייגע בי או משהו. אבל הגבר הקטן שלי הסתדר יפה במערכות יחסים שהיו לי".
בחודש שעבר פורסמה עוד אחת מרשימות "הזמרים הישראלים הטובים בכל הזמנים". באופן הולם זהבה בן נכללה ברשימה, שרית חדד לא. זהבה זוכה להערכה עצומה, אבל בכל הנוגע להצלחה מסחרית, חדד עקפה אותה כבר לפני שנים. אפשר לשים את האצבע על אחד הרגעים המשמעותיים במהפך הזה. ערב אחד בסוף שנת 2000 נפגש יוסי גיספן עם זהבה בן ומנהלה אלי בנאי.
גיספן אמר לבן, "יש לי להיט של החיים בשבילך", והשמיע לה שיר חדש שכתב, "כשהלב בוכה" (המוכר בשם "שמע ישראל), שאותו כתב בעקבות הלינץ' ברמאללה. זהבה סירבה לקבל את השיר, שהוקלט לבסוף על ידי יריבתה שרית חדד, הפך ללהיט ענק ונחשב לנקודת מפנה בקריירה של חדד. מה הסיבות לסירוב? תלוי את מי שואלים.
גם בנאי וגם גיספן טוענים שזהבה לא התלהבה מהשיר ולכן דחתה אותו. "זהבה אמרה לאלי בנאי ולי, 'יחשבו שאני דתייה'", טוען גיספן. הגרסה של זהבה שונה: "מאוד התחברתי לשיר, אבל ויתרתי עליו בגלל ששרית חדד הקליטה לזה קודם לכן סקיצה, ובגלל שאני מכבדת אותה לא נגעתי בו. אולי אם לא הייתי מוותרת עליו גם אני הייתי היום בטופ של הטופ. אבל אני לא מצטערת, כי אני קודם כל בנאדם ורק אחר כך זמרת".
"כשזהבה קיבלה לשמוע את השיר, היא לא ידעה ששרית חדד עשתה לזה סקיצה קודם", מתעקש גיספן. בנאי מסכם: "זו הייתה תקופה קרובה לפרידה בינינו, וכבר לא יכולתי להשפיע על זהבה. הרגשתי כאילו קיבלנו טופס לוטו עם המספרים הזוכים בעשרה מיליון, וזרקנו אותו לפח. זה אכל את שנינו".
בן נזכרת בעבר, אבל מתעקשת לא להתגעגע. "בעבר", היא אומרת, "כשלא הייתה מודעות למוזיקה המזרחית, הייתי בהמון תוכניות כמו דן שילון, גבי גזית, רבקה מיכאלי ואחרים. לא משמיעים אותי בגלגל"צ אז שלא ישמיעו, נו אז מה. אני צריכה להיפגע מזה? אם אתם אוהבים אותי אתם תשמיעו, אם אתם לא אוהבים אותי, אל תשמיעו. סבבה, זה זכותם. אני לא מתרגשת מזה. אף אחד לא חייב לאהוב אותי. אני גם לא מתחננת לאף אחד".
קיסריה נחשבת סמל להצלחה. לשם עדיין לא הגעת.
"קיסריה לא עושה אותנו, אנחנו עושים את קיסריה. קיסריה זה כלום, זה קטן עלי, הופעתי במקומות הרבה יותר גדולים בעולם, בפני 50 ו-60 אלף . אבל אני חייבת לעשות את זה רק כדי שיניחו לי עם השאלה הזאת".
בניגוד לכוכבות אחרות יש בך משהו פחות "כוכבי", פחות "סטארי". את פחות טורפת את הבמה ויותר "נטורל טאלנט". אולי התכונה הזאת הייתה לפעמים בעוכרייך.
"יכול להיות. אני, למשל, לא אפגע באנשים. זה האופי שלי. אני לא בנאדם חרא כי אני לא יכולה להיות חרא. אני לא יודעת להיות רעה. נכון, בעולם כזה צריך להיות אריה, אבל אני לא כזאת. אני כל הזמן מפרגנת לאמנים ולכולם. כזאת אני".
מלבד אלבום הדואטים המתוכנן, מצהירה בן כי היא מתכוונת לחזור למוזיקה הטורקית והערבית ששרה בתחילת דרכה, צעד שקהל רב חיכה לו. "כל הזמן אומרים לי: 'תעשי שירי דיכאון כמו פעם, זה מתאים לך'. אני מתכוונת לעשות אלבום עם לחנים טורקיים וערביים, כמו 'טיפת מזל'. זאת זהבה האמיתית, ולא נניח זהבה שחידשה שירים של אסתר עופרים ורבקה זוהר. אני גדלתי על אום כולתום.
"בילדותי אבא היה שר מהקלאסיקה הערבית כשהיה בונה כלי נגינה. כל הזמן התחבאתי מתחת למיטה, כדי שלא יראה אותי ערה. שמעתי אותו שר ופשוט הייתי בוכה. בתחילת דרכי עבדתי על השיר 'אינתא עומרי' שמונה חודשים. תליתי דפים על התקרה בעברית מנוקדת, שכבתי ולמדתי את השיר. הופענו עם זה בכל אירופה. זה הרי גימיק שיהודייה שרה אום כולתום. גם נשאר לי החלום להופיע בבית האופרה בקהיר".
הכוונה שלך לחזור לשירי דיכאון לא ממש תעזור לך לשבור את תדמית המדוכדכת שלך.
"נכון, כשלא מכירים אותי מקרוב חושבים שאני עצובה. בתור בנאדם אני מאוד ביישנית. אבל מי שמכיר אותי מקרוב פשוט מת עלי. אני מצחיקה, שמחה ומאושרת ברוך השם. אולי לא יאמינו עלי, אבל בפורים האחרון הוזמנתי למקווה של כלה, והתחפשתי למוקיון שמן מאוד עם חליפה במידה ענקית, כובע, איפור, לא יכלו לזהות אותי. אני רוקדת ומשתוללת ואף אחד לא מזהה. רק בסוף, תוך כדי זה שאני רוקדת, התחלתי להתפשט לאט לאט, וראו את זהבה בן פתאום יוצאת מהמוקיון הענק. כל כך צחקתי. זה היה השיא של החיים שלי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם