הורסת: אף אחד לא יודע איך לאכול את ג'וליה לוי בוקן
יצר ההרס העצמי של ג'וליה לוי בוקן כבר גרם לה לשכוח שורות על סט "הפמליה", לפלרטט עם בראד פיט ולהיכנס בסערה לתא טייס. מנגד, היא מתעקשת שמעולם לא עשתה קוק ושכל מה שהיא רוצה זה למצוא את הבחור הנכון ולהביא איתו ילד. עדיפות לחיילים
>> נשיקה צרפתית: ג'וליה לוי בוקן חוזרת למסך כחשפנית
>> אלנבי: מורן אטיאס כבר לא מתנצלת על ההצלחה
"כשאני נלחצת ממשהו אני עושה קרייזי סטאף", היא אומרת, "נגיד, אם אני במטוס ואני חושבת שהוא עומד להתרסק, אין לי בעיה להיכנס לתא הטייס, אפילו בלי רשות מהדיילות, ולשאול את הטייס 'מה קורה, בנאדם?'. אני לא רואה אף אחד בעיניים. איי דונט גיב א פאק. אני בהחלט יכולה לצרוח עליו משהו כמו 'בנאדם, יש בעיה עם המטוס שלך! אתה לא שם לב? יש פאקינג בעיה עם המטוס שלך'".
זה קרה לך פעם?
"ברור, יותר מפעם אחת. בדרך כלל מה שקורה זה שהטייס צורח עליי בחזרה והדיילות אומרות לי 'גברת, תחזרי מיד למקום שלך ושימי חגורת בטיחות', אבל גם אז אני לא נרגעת. אני אומרת להן 'מה, אתן רוצות שאני אמות? לא אכפת לכן ממני?'.
"זה קצת משוגע, אני יודעת, ולפעמים גם הנוסעים אומרים לי ככה אחרי שאני חוזרת למושב שלי, אבל ברור לי שגם הם פוחדים, רק שהם לא עושים שום דבר בקשר לזה. אני, לעומת רוב האנשים בעולם, תמיד מנסה לעשות את כל מה שאני יכולה במצבים כאלה, אבל אולי זה רק בגלל שאני תמיד מרגישה חסרת ביטחון במטוסים, באוניות, בג'ונגלים ובכל מיני מקומות נידחים כאלה. אתה יודע שבתאילנד, למשל, יש ג'וקים שיכולים להרוג אותך? זה פאקינג קרייזי שיט, בנאדם".
את ארוחת הבוקר, אגב, היא מזמינה מהמלצרית בעברית, אבל איתי היא מדברת באנגלית אמריקאית יהודית - כלומר, בהמון מילים גסות, מילים בעברית ומילים גסות בעברית. אמנם אפשר היה לצפות ממישהי שחיה ועבדה כאן במשך שנתיים לעברית שוטפת, אבל ללוי בוקן יש הסבר לכשל: לטענתה בשנים האחרונות היא חווה סוג של רגרסיה
"אני חושבת שאני נעשית פחות ופחות חכמה עם השנים", היא מתוודה, "אני גם נהיית פחות רציונלית ובוגרת. אין ספק שהיום אני פחות בוגרת, באופן ניכר, ממה שהייתי בגיל 19. אולי אני מפצה היום על זה שהייתי ילדה טובה ולא מרדתי בממסד ובהורים בזמן שבו נערים אמורים לעשות את זה. הבעיה היא שכתוצאה מכך - כאילו, בגלל שאני קצת מעופפת וילדותית בזמן האחרון - אני מרגישה שבכל רגע אני עלולה להרוס לעצמי את כל מה שהגעתי אליו עד היום, וזה מאוד מפחיד אותי".
מה שלוי בוקן, בת 27, הגיעה אליו עד היום, פרט ל"אלנבי" (שם היא משחקת לצד מורן אטיאס, רומי אבולעפיה ואביב אלוש), זה כמה תפקידי משנה בטלוויזיה ובקולנוע האמריקאיים (בהם אחד בסדרה "הפמליה" ואחד בסרט "World War Z", לצד בראד פיט), תפקיד בקנה מידה בינוני בטלנובלה הישראלית "האלופה" (בתור ניקי, הזרה המסתורית), תפקיד צנוע בסרט "סרק סרק" של חיים בוזגלו ותפקידונצ'יק בסדרה "אדמה" של רני בלייר. ובכל זאת, לוי בוקן מעמידה את עצמה לא פעם במצבים שעלולים לסכן את המשך דרכה בתעשייה.
"זה קרה לי פעם על הסט של 'הפמליה'", היא מספרת, "באמצע אחת הסצנות שכחתי פתאום את כל מה שאני אמורה להגיד וזה היה ממש מלחיץ. איכשהו ברגע האחרון תפסתי את עצמי ונזכרתי, אבל הייתי ממש קרובה ללדפוק לעצמי את הקריירה בארה"ב, כי אף אחד לא היה מלהק אותי לשום דבר אחרי מקרה כזה. אתה מבין? אני באמת חושבת שיש בי משהו כזה, שמכוון למקומות של הרס. אגב, לפני שהתחלתי לשחק עבדתי קצת בתור קוראת תסריטים - אתה יודע, כדי לבדוק אם כדאי לעשות מהם סרט - ונתנו לי פעם לקרוא את התסריט של'מיס סאנשיין הקטנה', ואחרי שקראתי אותו אמרתי לבוסים שלי שזה תסריט גרוע ושלא צריך לעשות ממנו סרט".
אוי . לא נעים.
"נכון. אמרתי להם שזה תסריט מחורבן וממש צעקתי עליהם 'אל תעשו את זה'. למזלם הם לא הקשיבו לי (הסרט זכה בפרס האוסקר על התסריט). בקיצור, הייתי ממש גרועה בזה, אבל במשחק אני דווקא חושבת שאני די טובה".
אז למה לדעתך לא עשית עד היום שום תפקיד רציני, משמעותי, בהוליווד או בארץ?
"אני באמת לא יודעת. אני מתפללת כל יום שאנשים סוף סוף יתחילו לקחת אותי ברצינות. אולי יום אחד זה עוד יקרה. בינתיים כל המלהקים והבוחנים באודישנים רוצים רק להפשיט אותי בתפקידים שהם מציעים לי - אבל אני לא מסכימה. מה לעשות, ככה זה בתעשייה הזאת: כשאת בחורה צעירה ובלונדינית, כולם רוצים שיראו לך את התחת, אבל אני לא מרגישה נוח עם זה, למרות שיש לי תחת נחמד. אני פשוט יודעת שזה מסוכן, שזה יכול להרוס אותי".
ובכל זאת, את משחקת עכשיו חשפנית.
"בסדר, אבל זה לא כולל עירום או דברים שהם יותר מדי מיניים. תדע לך שלפי התסריט שקיבלתי שם הייתי אמורה לעשות גם לאפ דאנס, אבל סירבתי, ובסוף הם ויתרו לי על זה. בסופו של דבר אני מסכימה לעשות רק דברים שאני מרגישה בנוח איתם. בכלל, הדמות שלי שם היא של בחורה טובה. היא לא עושה סקס עם 50 גברים בערב בשביל כסף. היא רק מחפשת תשומת לב, כמו שחקנית.
"הרגשתי שם יותר כמו במולאן רוז' מאשר כמו במועדון חשפניות, והאמת היא שהעבודה על הסדרה הזאת רק דיכאה אצלי את החשק המיני. היא הוציאה אותי לגמרי מאווירה של סקס. כשחזרתי הביתה, הדבר האחרון שרציתי לעשות זה סקס. זה עשה לי טרן אוף לגמרי. לדעתי מה שקורה שם הרבה יותר מפחיד מסקסי. בזמן הצילומים הייתי חולמת בלילות - לדעתי, בעקבות כל האלימות הזאת שיש בסדרה - שרודף אחרי כלב עם פרצוף של בנאדם. הייתי מתעוררת מזה בארבע בבוקר, כולי רועדת".
זה באמת נשמע מפחיד.
"מאוד מפחיד. ומה שקורה שם, במועדונים, אפילו יותר מפחיד. בפרק הראשון, לדוגמה, יש איזה בחור שמחטיף מכות רצח לבחורה במועדון - וזה מבוסס על מקרה אמיתי. אביב (אלוש, שמגלם בסדרה את בעל המועדון) הראה לי במצלמת האבטחה של הבר שלו את מה שקרה באמת. רואים שם איזה בחור שמנסה להתחיל עם מישהי, היא לא זורמת איתו, ובשלב מסוים הוא משתגע, מחטיף לה מכות, ואז הוא בורח, נכנס לשירותים ונועל את עצמו בפנים.
"בסופו של דבר השוטרים הוציאו אותו משם בעזרת גז מדמיע. הארדקור לגמרי. וזה קורה כאן באלנבי או על חוף הים. לפני כמה ימים ראיתי מישהו מרביץ לילדה דתייה בכניסה לאחד הפאבים בטיילת. זה היה משהו מטורף. היה שם עוד איזה בחור שרק אמר לו להפסיק אבל לא עשה כלום כי הוא פחד, ובינתיים הבחור כמעט הרג אותה במכות".
אולם זו לא הסיבה - או, לכל הפחות, לא הסיבה העיקרית - שבגינה לוי בוקן מעדיפה לחיות היום באל. איי ולא כאן. לטענתה על אף הסלידה מהאלימות הנ"ל, כמו גם מהחום ומהלחות, היא דווקא מאוד אוהבת את תל אביב, ובכלל את ישראל. פשוט אין לה כל כך מה לחפש פה עכשיו מבחינה מקצועית.
"האמת היא שאחרי שסיימתי את הצילומים של 'האלופה' חשבתי שלא אחזור יותר לישראל", היא אומרת, "הרגשתי שמיציתי את החיים שלי במקום הזה. אבל אני גם די רגילה להיות צוענייה כזאת, שזזה כל הזמן ממקום למקום, כי ככה חייתי בתור ילדה. ההורים שלי חיו על קו צרפת-ארה"ב, כך שנאלצתי להחליף אווירה, חברים וכו' שוב ושוב, ומעולם לא חוויתי סביבה יציבה. אפשר להגיד שכבר מאז אני מרגישה צורך לעבור כל הזמן ממקום למקום, כמו יהודייה אמיתית. בכלל, אני מאוד יהודייה. אני תמיד צמה ביום כיפור, למשל, ואני די מכורה לכל מה שקשור לשואה".
זה קצת מוזר, האמת. לא ממש מתאים לתדמית שלך.
"למה מוזר? מה הבעיה עם זה? מה, לא היו בלונדיניות בשואה? אני מתעניינת בזה כי אני יהודייה שגאה להיות יהודייה - בדיוק כמו שאני מרגישה את הכוח שיש כאן ליום הזיכרון וליום העצמאות, למשל. אני בהחלט מרגישה שהשיט הזה יותר חזק משופינג בהוליווד. חוץ מזה, אתה יודע, לא עשיתי כאן רק טלנובלה. ליוויתי חיילים מהנח"ל עם מצלמה וראיינתי אותם, שיחקתי בסרט של חיים בוזגלו, עשיתי קצת הבי שיט, יו נואו.
"אני לא יודעת למה אנשים פה חושבים שאני טראש. באמת שלא. אנשים אומרים עליי כל הזמן דברים רעים. מרושעים. לא נותנים לי מספיק קרדיט. לא לוקחים אותי ברצינות. חושבים שאני עושה רק תפקידים סליזיים כאלה".
וגם מחזיקים ממך סמל מין, שזה לא בהכרח משהו רע.
"באמת? אתה חושב שאני סמל מין? אני לא חושבת שאני סקסית או משהו כזה. ממש לא. אני בסדר, לא עד כדי כך כוסית. אני לא חושבת שאני, כאילו, וואו. אנשים אפילו כתבו לי כאן בטוקבקים שאני רזה מדי, שהפנים לא משהו, וגם שאין לי ציצים מספיק גדולים - שזה נכון, האמת".
טוב, את זה תמיד אפשר לסדר אצל ד"ר דב קליין, למשל, אם במקרה שמעת עליו.
"כן, שמעתי עליו, וכן, אולי אני באמת אעשה את זה מתישהו. למה לא, זה חשוב. אבל קודם כל אני רוצה לעשות ילד".
נו , אז לכי על זה. אני בטוח שיש מספיק בחורים בתל אביב, בפריז ובאל.איי שישמחו לעשות לך אחד כזה.
"מצדי, מחר. אני רצינית לגמרי. אם אני אמצא את הבחור הנכון, זה יכול להיות מחר".
וכרגע אין לך אחד כזה בהישג יד?
"אה... עזוב , זה מסובך".
זה קשור לבחור האמריקאי מתמונות הפפראצי שהתפרסמו כאן פעם? ההוא שהתמזמזת איתו קשות בים?
"האמת שלא, אבל... רגע , אתה חושב שנראינו שם יפים יחד? תשמע, הוא יהודי אמריקאי שחי בניו יורק, ככה שזה לא ממש הסתדר, אבל אני מניחה שעוד ניפגש בעתיד, בוא נגיד ככה, כי היה לנו ממש כיף בים, כמו שראית".
בקיצור, אתם יזיזים.
"מה, אתה מתכוון פאק באדיז? לא, אנחנו לא פאק באדיז. אין לי פאק באדיז. אני לא כזאת. בכלל, אני ילדה טובה. לגמרי. כשהייתי בת 19 גרתי בדירה יחד עם כמה חברים סטלנים בדירה שג'ים מוריסון מת בה, הם כל היום עשו סמים - אבל אני לא נגעתי בכלום. על הסט של 'אלנבי' כולם היו ממש בשוק מזה שנורא התביישתי בסצנות הנועזות ושמעולם לא עשיתי קוק.
"באחת הסצנות, כשהייתי צריכה להסניף שורות ולא ידעתי איך, הם אמרו לי 'די נו, את סתם משחקת אותה ילדה טובה'. אמרתי להם 'נשבעת לכם, מעולם לא עשיתי את זה', אבל הם לא האמינו לי. הרבה אנשים לא מאמינים לי, משום מה, שאני ילדה טובה. אני כבר רגילה לזה. מנגד, אני גם יודעת שאני יכולה להיות ילדה רעה כשאני רוצה. נראה אותך עובד בתור חשפנית, למשל".
לפי מה שפורסם במגזין נשיונל אקווייר, הילדה הרעה שבך יצאה פעם במסגרת פלרטוט עם בראד פיט - מה שהכעיס מאוד את אנג'לינה.
"טוב, ברור לך שלא היה כלום. אני מתכוונת, לא היה שום דבר שאני יודעת עליו. הלוואי שהיה קורה. הוא לוהט לגמרי, בראד. אבל אני מניחה שבמקרה כזה אנג'לינה היתה מכסחת אותי במכות, כי היא הרבה יותר קשוחה וחזקה ממני".
מי עוד לוהט בעינייך, חוץ מבראד?
"יהודה לוי חתיך וגם ליאור אשכנזי נראה טוב. בגדול, יש לי משיכה לגברים די נמוכים. בוא נגיד שיצאתי פעם עם כדורסלן וזה לא הלך. אני מעדיפה שהם יהיו כמה שפחות גבוהים, וגם רצוי שהם יהיו אמריקאים, כי אני מרגישה הכי קרובה אליהם מבחינה מנטלית. האמת? גם עם בחורים צעירים ממני - אפילו חיילים בני 18 כמו אלה שהיו מתחילים איתי בזמן ששידרו כאן את 'האלופה' - אין לי בעיה לצאת, מבחינה עקרונית. העיקר שייראו טוב ולא יהיו גבוהים מדי. חיילים, באופן כללי, נורא עושים לי את זה. אתה רוצה אולי להכיר לי איזה חייל נחמד".
די, את לא רצינית.
"אני כן, למה לא? אני חושבת שחייל שמדבר עברית זה הדבר הכי סקסי בעולם. עברית, בכלל, זו השפה הכי סקסית בעולם, לדעתי. הרבה יותר מצרפתית. התנ"ך מתערבב בה עם אהבה, וזה יוצר אפקט מדהים. אני לא יכולה לחשוב על משהו יותר סקסי מגבר שאומר לי 'חיים שלי', 'נשמה' ו'את הורסת'. זה פשוט ממיס אותי".
צולם במלון הרודס תל אביב – מלונות פתאל. צילום: רוני כנעני, סגנון: נועה ילון, איפור: הדר קדמן, שיער: עידן מולכו מ"ספר על הגג", תכשיטים: רשת תכשיטי פדני
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם