גרסת הדובר: האם דובר קוסאשווילי שונא נשים?
על רונית אלקבץ אמר שהיא "לא מעמידה", לבקי גריפין רמז שהיא מתוסכלת כי אין לה חבר ועל הסט של "התגנבות יחידים" התפוצץ מצחוק אחרי ששחקן סטר לישבנה של ניצבת עירומה. האם דובר קוסאשווילי, אחד מגדולי הקולנוענים הישראלים, לוקה בשנאת נשים? סרטו החדש, "רווקה פלוס", מזמן דיון דחוף בנושא
את האות לתחילתו של דיון ציבורי נוקב בסרטו החדש של דובר קוסאשווילי, "רווקה פלוס", נתנה חברת האקדמיה הישראלית לקולנוע דיתה גרי. באמצע הקרנת הבכורה שנערכה לחברי האקדמיה, היא קמה ועזבה בהפגנתיות את האולם. כמה שעות אחר כך אף הכריזה על פרישתה מהאקדמיה. "הסרט פגע עמוקות ברגשותיי כאישה, כאם וכיוצרת", הסבירה. גרי לא לבד. צופים וצופות נוספים עזבו את האולם במהלך ההקרנה החגיגית של הסרט בפסטיבל ירושלים בשבוע שעבר.
יש לשער שהסרט, הכולל אונס אכזרי, הפרשות מגוונות, קונדומים משומשים ושיניים שבורות, אתגר את סובלנותם; אחרים ראו בו אלמנטים של ביזוי נשים. לא בכדי המתין ביציאה מן האולם צוות של האתר וואלה כדי לשאול לדעתם של הצופים על היצירה. הדרמה הריחה למרחוק. בתוך בליל הדעות, לטוב ולרע, היתה צופה נסערת שתגובתה הסתכמה במילים "דובר, לך תזדיין". דקות אחר כך, בקוקטייל הפסטיבל, סיפרו אנשי וואלה למפיק הסרט מרק רוזנבאום על התקרית.
תגובתו, על פי אנשים שנכחו בחדר, היתה ברוח זו: "מצוין, אני רוצה שזאת תהיה הכותרת של הכתבה". "לא ראיתי את הראיונות, אבל תגובתי היתה מבודחת", אומר רוזנבאום ל"ז'ורנל", "מה שחשוב זה ש'רווקה פלוס' הולך לשבור את הקופות".
אתה בטוח? לפי הסרטים הקודמים של קוסאשווילי, המגמה לא לטובתכם.
"יהיה בסדר, אתה לא יכול לשבור את השיאים של עצמך כל הזמן. יגיעו 200 אלף צופים. ואז אני אוכל לקנות כובעי קש ולחלק אותם לנשות וינדזור החסודות, כדי שיהיה להן מה לאכול".
במרכז עלילת "רווקה פלוס" ניצבת זהבה, גננת שחצתה את גיל 30 ועדיין רווקה. כשאמה מתבשרת שלקתה במחלה סופנית, היא מחליטה לא לטפל בעצמה עד שבתה תביא לה נכד. בנקודה הזאת זהבה עולה על הנתיב המהיר להתעברות ומשליכה את עצמה על כל דמות זכרית שנקרית בדרכה. אם תשאלו את היוצרים, מדובר בביקורת חברתית על תפיסתה של האישה בישראל כרחם להשכרה.
הסקנדל התבשל על אש קטנה כבר בשלבי הפקתו של הסרט. מארינה מקסימיליאן בלומין, שהיתה אמורה לגלם את התפקיד הראשי, פרשה רגע לפני תחילת הצילומים משום שחשה לא בנוח עם סצנות חושפניות מדי. במקומה לוהקה יעל טוקר, המוכרת בעיקר למנויי תיאטרון גשר.
בראיון ל"ידיעות אחרונות" הסבירה מקסימיליאן בלומין: "זאת היתה החלטה משותפת שלי ושל הצוות שמקיף אותי"; אך המציאות הרבה פחות חלבית. קוסאשווילי פנה ישירות למקסימיליאן בלומין ובין השניים נרשמה כימיה מיידית. מקסימיליאן בלומין נעתרה להשתתף בסרט, ובמהלך השבועות הבאים, כשעבדו יחד על הדמות, הרעיף עליה קוסאשווילי מחמאות בכל הזדמנות. בשלב מסוים הצדדים נדרשו להתחיל לדבר ביזנס, וכאן מנהליה של השחקנית בטדי נכנסו לתמונה.
כשקראו
התוצאה, במובנים מסוימים, אכן מרחיקת לכת. לאחר חברת האקדמיה גרי והצופים שנטשו את ההקרנה, מגיעות נשות פורום "קולנועניות בישראל" הטוענות שבסרט מוצגים היבטים של ביזוי ושנאת נשים. זהו גוף שהוקם, בין השאר, במטרה להגביר את הנציגות הנשית בקרב לקטורת הקולנוע הישראלי, ואף על פי ש"רווקה פלוס" עורר בתוכו ביקורת קשה על אופני הייצוג של נשים בסרט, את חברותיו בעיקר מעניין לדעת איך קרה שהתסריט שלו צלח את מבחני הלקטורים של קרנות הקולנוע השונות והשיג מימון משמעותי.
כתריאל שחורי, מנהל הקרן לקולנוע ישראלי, שהקצתה לסרט 1.6 מיליון שקלים (סכום התמיכה הסטנדרטי), סירב לנקוב בשמות שלושת הלקטורים שדנו בו. "זה לא מידע סודי, אבל אני לא רוצה שיטרידו אותם", הסביר. עם זאת הודה שחורי כי עוד בשלב התסריט עורר "רווקה פלוס" דיון ערני.
"אני יכול להגיד לך שהדעות היו חלוקות. לא היתה המלצה גורפת ותמימות דעים לגביו, ולכן צירפתי את קולי כדי שנוכל לצאת לדרך. בחנתי בפרספקטיבה רחבה יותר את תרומתו של דובר לקולנוע ואת הכישרון שלו, והכרעתי. הלקטורים מייעצים להנהלה והיא יכולה לקבל את המלצתם או לא. מותר לי להביע עמדה ולהשפיע, אני לא בגדר עציץ. בנוגע לסרט של דובר, האחריות היא שלי מאל"ף ועד ת"ו ואני עומד מאחורי ההחלטה לתמוך בו, בדיוק כשם שאני עומד מאחורי כל סרט שעבר אצלנו".
דובר קוסאשווילי, בן 46, נשוי פלוס שניים, מעולם לא נבהל מעמדת הילד הרע של הקולנוע הישראלי. כשהגיש פרס בטקס פרסי אופיר מחה על ההתעלמות מ"סוף העולם שמאלה" של אבי נשר וחזר על שמו פעם אחר פעם כשהוא משמיט במתכוון את "ללכת על המים" של איתן פוקס וגל אוחובסקי. בטקס לציון 20 שנה לבית הספר סם שפיגל לא היסס לעלוב בקולגות כשטען שהקולנוע הישראלי נכה ומבוסס בבינוניות. אבל האם האירועים האחרונים מעלים על פני השטח מגמה נוספת באישיותו, כזו הנגועה בשנאת נשים?
גם שאלה זו תפסה מקום של כבוד בדיון שניהלו "קולנועניות בישראל". כדי להמחיש את טענתה שיחסו של קוסאשווילי לנשים הן כיוצר והן כאדם פגום מהיסוד, תיארה אחת מהן את הסיטואציה הבאה: לפני כשמונה שנים, במהלך כנס שהתקיים באוניברסיטת תל אביב שעסק ביצירתו, שיבח קוסאשווילי את השחקנית רונית אלקבץ וסיפר עד כמה הוא שבע רצון מהבחירה בה לתפקיד הראשי ב"חתונה מאוחרת" וזאת למרות שהיא, לדבריו, "ממש לא מעמידה". חברת הפורום טענה שהיתה עדה לסיטואציה, ושההתבטאות הזאת גררה חרחורי צחוק ולא גינוי פומבי כמתבקש.
זאת לא היתה הפעם האחרונה שהנוכחות של קוסאשווילי במוסד הולידה התבטאות מביכה. בקי גריפין, ששיחקה אצלו ב"מתנה משמיים", פגשה אותו שוב זמן קצר אחר כך בחוג לקולנוע - היא כסטודנטית מן המניין, הוא כמרצה מן החוץ שהגיע להעביר סדנה. בכיתה התנהל דיון על אחד התרגילים שהוצגו, ולאחר שגריפין ביקשה את זכות הדיבור, תקף אותה קוסאשווילי בנימה סקסיסטית.
לפי מקורבים לגריפין, הוא לגלג עליה שדבריה נובעים מהעובדה שאין לה חבר. גריפין היתה נסערת בעקבות המקרה. היא פנתה לסגל המנהלי של האוניברסיטה וגייסה לעזרתה את דקאן הפקולטה לאמנויות, פרופ' חנה נוה. בשנה שלאחר מכן קוסאשווילי לא העביר את הסדנה. את התייחסותה של גריפין, השוהה בחו"ל, לא היה ניתן להשיג. נוה מסרה: "אני מנועה מלדון בענייניהם הפרטיים של סטודנטים". מאוניברסיטת תל אביב סירבו להגיב.
המצ'ואיזם של קוסאשווילי, מונח שעליו יסכימו גם מעריציו, גרם ללא מעט אנשים בתעשיית הקולנוע לזוע באי נוחות לאורך השנים. "כשדובר רוצה להעליב גבר, הנימה תהיה בדרך כלל שוביניסטית והוא יקרא לו למשל 'נקבה'", מספר גורם בהפקת "התגנבות יחידים". עם זאת, יצוין שההתפרצויות שלו לא מוגבלות כלפי המין הנשי. בסוף אחד מימי הצילום של "התנגבות", פיטר איש תאורה, כשהוא מלווה את המהלך בעלבונות ולקינוח גם משליך עליו את הסנדוויץ' שהחזיק, וכל זאת אל מול עיניהם המשתאות של אנשי הסט. "הוא היה מדבר לא יפה ומקלל באופן קבוע, אבל זאת היתה הסיטואציה הכי משפילה שהייתי עד לה", אומר גורם בהפקה.
"יש פער עצום בין הדימוי הרווח שלו ובין האישיות שלו על הסט", אומרת רובי פורת שובל, שמשחקת ב"רווקה פלוס". "הוא לגמרי לא פרובוקטור והאמת היא שיש בו משהו עדין, אפילו נבוך. נכחתי בסיטואציה שבה שחקנית לא הרגישה נוח באחת הסצנות הקשות והוא הרגיע ואמר: 'אין דבר, נעשה כמה טייקים שתצטרכי, אני פה בשבילך'. תוך כדי הוא זיהה שהמשקפיים שלי מלוכלכים, דאג לנגב לי אותם והביא לי מים, כי הוא שם לב שהכוס שלי ריקה. זאת דוגמה לאנושיות שלו וגם ליכולת לראות את כל הפרטים".
"הוא איש קסום, זה היה טריפ לעבוד איתו", אומרת שרית וינו אלעד, שחקנית נוספת ב"רווקה פלוס", "כשהוא רוצה להעיר לך, מצד אחד הוא לא יעשה את זה בפרהסיה מול כולם, ומצד אחר הוא לא יעצור הכל בדרמטיות וייגש אלייך באופן שכולם יבינו שאת גרועה ומחרבת לו את הסצנה. הוא איכשהו מוצא נתיב ביניים והכל בזרימה, בשיתוף ובשיא העדינות". לדברי אורית שר, שחקנית וקואוצ'רית שעבדה איתו בצמוד ב"מתנה משמיים", "דובר הוא איש של צדק שמתייחס לאנשים שמסביבו כבני אדם, וזה בכלל לא רלוונטי אם מולו גבר או אישה. מין סלע איתן, עדין נפש ואציל, אחד בעל כתפיים רחבות שגורם לך לסמוך עליו ולהתגייס בשבילו".
זאת יש לומר: ספק אם הדיון בנוגע להלכותיו של קוסאשווילי היה עולה אלמלא מדובר היה באחד הקולות הקולנועיים הייחודיים והרעננים שקמו כאן בשנות האלפיים. "המאפיין הבולט ביותר שלו הוא האומץ להסתכן", אומר פרופ' ג'אד נאמן, שמלווה אותו מימיו כסטודנט באוניברסיטת תל אביב, "היתה איזו דומיננטה צברית בתחום, ואז הופיע דובר ובעט בתמטיקה של מיזוג גלויות, כשהוא משלב קולנוע מודרניסטי עם קשקש של סרטי בורקס".
סרטו הראשון של קוסאשווילי, "חתונה מאוחרת", היה ניסוי קטן, עסיסי ומלוטש, שממוקם עד היום על ראשית הצירים של הגל הישראלי החדש. מעבר לכך, "חתונה" גם היה לאחד הסרטים הרווחיים בתולדות הקולנוע הישראלי. הוא הופץ בחו"ל, גרף עשרה פרסי אופיר, וזכה לסבב תשבחות בפסטיבלים הכי נחשבים. את ההצגה גונבת סצנת הסקס ההיא בין ליאור אשכנזי לרונית אלקבץ, שהצליחה להיות בעת ובעונה אחת לוהטת ועדינה, מרשימה ואגבית.
העירום הוא ריטואל קבוע אצל קוסאשווילי, ובסרטו הבא, "מתנה משמיים", הוא בחר להנכיח אותו, בין השאר, באמצעות הצגת הזקפה שלו עצמו על המסך. בסצנה זכורה נוספת אחת הדמויות קופצת על אביה, מתחככת בו ומתחננת לזין. "מתנה" לא שחזר את התהילה הקופתית של קודמו ורוב המבקרים קטלו אותו. לראשונה נדונה גם סוגיית ייצוג הנשים והנטייה, לדידם, לפורנוגרפיה בלתי מנומקת.
"ב'מתנה משמיים' אין שום אישה בעלת כוח (פרט לקלישאה הריקה של אישה מתוסכלת המתאגרפת עם שק חבטות)", כתבה יעל שוב, מבקרת הקולנוע של מגזין "טיים אאוט", וסיכמה שהיא תופסת את הסרט כ"עלבון אישי".
קוסאשווילי לא הבין אז על מה המהומה. "מעצבן אותי שעושים מזה עניין. עניינה אותי הפוטוגניות של העירום, לא רציתי להציב בסרט'עירום ראוי'", אמר בראיון שקידם את יציאת הסרט, ופירט את תפיסת עולמו בנוגע ליחסים בין המינים. "הזיקה של גבר לאישה היא החולשה שלו. אנחנו משועבדים לנשים. אישה לא צריכה לעשות כלום, מספיק שיש לה כוס - גמרנו, הגבר מתחיל למשמע את עצמו מסביב לזה".
הסרט הבא של קוסאשווילי אמור היה להיות מעין תמונת תשליל של סרטיו הקודמים. הוא השאיר בצד את החיטוט בזהות הגרוזינית ונענה להצעה לביים סרט אמריקאי עצמאי בשם "דו קרב", המבוסס על סיפור של צ'כוב. אלא שהאתגר הפך לעול והוא זנח את העבודה באמצע. "זה היה חרא, מגעיל, רע, נורא", סיפר ל"הארץ", "נפלתי על מפיק חרא שניסה להתערב לי בבימוי".
הסרט, שהמשיך הלאה בלעדיו, עדיין לא זכה להפצה מסחרית, אבל מבקר הקולנוע הוותיק דן פיינרו צפה בו בשוק הסרטים של פסטיבל קאן האחרון. "אין בו שום דבר מהקולנוע הפראי והסוער שמאפיין את דובר ולמעשה מדובר בעיבוד מאוד קלאסי וקונבנציונלי. זה סרט מאוד יפה ונעים לעין".
לאחר פארסת צ'כוב, התפנה קוסאשווילי לעיבוד הרומן הקרוב ללבו, "התגנבות יחידים", שמתאר הווי של פלוגת טירונים בעלי כושר לקוי בשנות החמישים. אף על פי שהבחירה נראתה מעט לא טבעית על רקע הרקורד הפילמאי של קוסאשווילי, לא מדובר בגחמה של רגע. כבר בתחילת הקריירה סיפר לקרובים על הכוונה לעבד את "התגנבות" לסרט יחד עם חברו התסריטאי והיוצר ראובן הקר.
אורי קליין מ"הארץ" אהב, החמיא על הליהוק וכתב ש"זהו סרט מפתח בתולדות הקולנוע הישראלי", אבל בסך הכל הסרט התקבל בצורה פושרת. במבחן הקהל הוא לא עמד בציפיות ורשם נסיגה נוספת במספר הצופים ביחס לסרטיו הקודמים של היוצר.
"הוא לא ממש תקשר עם אף אחד על הסט", מספר גורם בהפקה, "השחקנים היו צמאים לפידבק ממנו והוא לא נתן. אף אחד לא ידע אם הוא עשה עבודה טובה או לא. כל הגישה היתה די מזלזלת, בלי שום הערכה. הוא משקיען וחרוץ מטבעו, ולכן כל טייק היינו עושים 30 פעם, אבל האווירה היתה מאוד לא ידידותית או מפרגנת. הוא היה מגיע והולך, בלי 'בוקר טוב' ובלי 'להתראות' או 'תודה לכולם'. הוא היה מבואס ומכונס בתוך עצמו, כי הוא הרגיש שהתקציב לא מספיק ומחייב אותו ליותר מדי פשרות".
בקאסט אפשר לשמוע גם קולות אחרים. "הוא גאון, העבודה איתו היתה אחת החוויות המשמעותיות שעברתי כשחקן", אומר מיכאל אלוני. "גם אחרי ששיננתי את התסריט והפכתי בו מכל כיוון, אחרי חזרה איתו הכל היה נראה אחרת. יש לו שקט פנימי והוא יודע בדיוק לאן הוא מכוון אותך. זאת היתה הפקה ענקית ויקרה אבל הוא לא נתן ללחץ לחלחל אלינו. הוא התעקש איפה שצריך, אבל גם היה פתוח להצעות ולשינויים בזמן אמת".
"דובר מתאים בול להגדרה 'במאי של שחקנים'", אומרת הדס מורנו, שחקנית נוספת בסרט, "הוא מוביל אותך למקומות הכי נכונים וגם גורם לך להבין למה. כשצילמתי סצנה עם עירום, שבסוף ירדה בעריכה, הרגשתי שהוא שומר עליי. שמעתי לפני זה את כל הסיפורים על הבוטות שלו, אבל הוא היה מאוד עדין וגרם לי להרגיש הכי בנוח שאפשר".
המאפרת מירב בושושה הורוביץ, שעבדה עם קוסאשווילי בשלושת סרטיו הראשונים, מספרת: "הוא אחד שהולך עם האמת שלו ואי אפשר להזיז אותו ימינה או שמאלה. בעבודה עם במאים אחרים, הם מביאים רעיונות, אני מביאה רעיונות משלי, ונפגשים איפשהו באמצע. אצל דובר אין דבר כזה. יותר מזה, אם אני מחמיאה לו על משהו הוא מיד משנה את דעתו. הוא אוהב שמתנגדים לו. ב'התנגבות יחידים' כבר פיתחתי טקטיקה מולו: בכל פעם שרציתי משהו, הייתי באה אליו ומציגה לו את ההפך".
בעיני גידי אורשר, מבקר הקולנוע של גלי צה"ל, הנטייה הדווקאיסטית של קוסאשווילי בעייתית בפני עצמה: "דובר צריך שיגידו לו: עד כאן. מישהו שיעמוד מולו, שיציב לו גבולות. בהפקות שלו תמיד יש אנשים טובים, אבל ההתבטלות שלהם בפניו והעובדה שהוא לא מקבל הערות הופכות למכשלה שדופקת אותו". בביקורת שפרסם קבע אורשר ש"רווקה פלוס" הוא סרט "מעוות, וולגרי ומפוספס...
אבל מה שמרגיז באמת היא ההרגשה שדובר, המחזיק עצמו כאחד מבכירי במאי הקולנוע שלנו, יודע את זה ועושה לנו ולעצמו דווקא. למה? אולי טיפול אנליטי יעזור".
כאן עולה השאלה האישיותית. "הוא כל הזמן מרגיש צורך לבעוט בדלי", מאבחן איש מקצוע שעבד איתו, "כמו שכולם יודעים, הוא בא מרקע שמרני מאוד וההצלחה שלו היתה מהירה מאוד. כתוצאה מזה הוא קיבל חיבוק ממיליה שהוא לא מרגיש קשור אליו, של כל מיני קולנוענים לבנבנים".
קוסאשווילי , מספרים מקורביו, עדיין מרבה להתייעץ בחברי הילדות מאשדוד. בכוורת המקצועית שלו נמצאים מרק רוזנבאום, המפיק של כל סרטיו, וחברי סגל אחדים מהחוג לקולנוע אוניברסיטת תל אביב: פרופ' דובי רובינשטיין, שמייעץ לו בכתיבת התסריטים; היוצר הוותיק ראובן הקר; וכן יעל פרלוב, שמאז ימיו כסטודנט שימשה עורכת ראשית בכל סרטיו. כלומר, בכולם פרט לאחרונה. "הוא פנה אליי אבל הייתי שקועה בפרויקט אחר ולכן החלטנו שלא אעשה את זה. קראתי את התסריט ואמרתי את דעתי. הוא גם נתן לי לצפות בגרסה לא סופית והערתי את הערותיי".
הסרט סופג ביקורת שלילית בעיקר מזווית מגדרית. את בעצם אומרת שזיהית את זה מראש וזה מה שגרם לך לוותר?
"לא ערכתי את הסרט כי זה התנגש עם לוחות הזמנים. זאת תשובתי. את דעתי על הסרט דובר יודע. הוא אחד הבמאים המעניינים והשונים שיש פה ולא דומה לשום דבר שאני מכירה. הכימיה בינינו מעולה, כמעט בלי מילים. אנחנו חושבים אותו דבר, רואים שוטים באותו האופן".
בנוסף לאלה, קוסאשווילי מחשיב מאוד את דעתו של פרופ' אמיל קנבל (מילק), כיום בגמלאות, דמות משמעותית בדברי ימי החוג לקולנוע. בראיון ל"העיר" לפני יותר מעשור סיפר: "ממילק למדתי להעריך את המיינסטרים ולא ליפול למלכודות של אוונגרד". אלא שככל שזה נוגע ל"רווקה פלוס", קנבל לא רואה בעצמו מקור השראה.
"אין מקום לעבור לסדר היום על הסרט הזה, הוא לא היה אמור להיעשות", תוקף המרצה הוותיק, "מדובר בכשל של כל המעורבים ובעיקר של הבמאי. אנשים מסביב לדובר הזהירו אותו, אבל הוא בכל זאת המשיך הלאה. מדובר בסרט מביך שסובל מכיעור בכל הרמות. אני לא מקבל את הטענה שהוא מעמיד מודל חתרני כנגד התכתיבים של המשפחתיות הישראלית. ב' רביזור' של גוגול לעליבות ולכיעור יש תפקיד, הם משרתים את היצירה. כאן זה סתם גועל נפש. אני לא מבין איך אנשים הוציאו סרט כזה תחת ידם. זאת פשלה אחת גדולה, מהתחלה ועד הסוף. ויש תחושה שזה לא פנצ'ר או טעות של אובדן שליטה, אלא שמראש כיוונו לתוצאה כזאת".
אמרת את כל זה לדובר?
"לצערי עוד לא פגשתי אותו, אבל אני לא חושב שהוא יקבל זאת בהפתעה. הוא מכיר את טעמי ובוודאי מצפה לדעה מהסוג שהשמעתי כרגע".
דובר קוסאשווילי סירב להגיב לנאמר בכתבה.
עוד בקולנוע:
>> בהשתתפות דבורה בש: "שם פרטי" מתאמץ להיות נינוח
>> למה כל כך רציני?: האויבים הגדולים של באטמן
>> אל-קאעידה למתקדמים: קווין סמית תוקף את האמונה הדתית
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם