הנסיכה: "אמיצה" לא צריכה אביר על סוס לבן
הסרט החדש של אולפני פיקסאר ודיסני מציג סיפור שמונפש נהדר ולא מסתיים בהכרח בחתונה. בכל זאת, העלילה סובלת מפיצול
"ממך מצפים ליותר", הם אמרו. לפעמים הנסיכה ייחלה להיות נערה פשוטה, בלי המטען הכבד של המלכות על כתפיה. כזאת שיכולה לעשות שטויות מדי פעם, ואף אחד לא יכעס מדי – כי לא מצפים ממנה ליותר.
"אמיצה" הוא סרט-נסיכה. לא כאילו ולא ליד, אלא סרט-נסיכה של ממש. נסיכות היום זה לא מה שהיה פעם, הן כבר לא יכולות להעביר את זמנן רק בניקוי הבית ובשירה, כשלגיה בזמנה. הן חייבות לפרוץ את התפקיד שהחברה ייעדה להן, או לפחות לשאוף לכך.
הנסיכה הסקוטית - מרידה (איזה שם עברי הולם), בעלת השיער שנראה כמו כדור צמר כתום אחרי פיצוץ גרעיני, מיועדת לנישואין פוליטיים וגם היא לא אוהבת את זה. אמה המלכה מתעקשת ללמד אותה גינוני טקס, נימוס והתנהגות נאותה עבור נסיכה, אבל היא מעדיפה לרכב על סוסים, לטפס על צוקים ולקלוע בחץ וקשת.
"אמיצה" יוצא דופן בזכות דבר אחד שאין בו: נסיך. נוסחת הנסיכה של דיסני כוללת תמיד גם נסיך חלומות, או גנב עני שמחופש לנסיך, או נסיך שמחופש לצפרדע. בכל מקרה, גבר. לנסיכה מותר לא להתחתן עם מי שההורים שלה לוחצים עליה להתחתן איתו, אבל לגמור את הסרט בלי להתחתן עם מישהו – זה כבר לא בא בחשבון. אין סיפור אהבה ב"אמיצה". יום אחד מרידה אולי תפגוש את בחיר ליבה, אבל כרגע יש לה דאגות אחרות, אין לה זמן לעלילת משנה רומנטית.
מרוב הבחינות, "אמיצה" הוא כל מה שאפשר לצפות מסרט. האנימציה היא לא פחות מאדירה. מרידה עצמה היא דוגמה ומופת למה שדמות אנימציה צריכה להיות: המשחק הקולי המעולה (של קלי מקדונלד) משתלב באופן שאי אפשר להפריד משפת הגוף והבעות הפנים שלה, ומעל הכל מתנוסס הישג טכני מדהים בדמות השיער של מרידה, שנראה, נדמה לי שכבר הזכרתי, כמו תרשימי התנגשויות חלקיקים במאיץ ההדרונים הגדול, ואם מסתכלים עליו מקרוב בטח אפשר למצוא בו את בוזון היגס.
גם הדמויות האחרות – האנושיות והדוביות שביניהן – מעוצבות ומונפשות באופן כל כך מוצלח שבתוך שלוש שניות והנעת שני שרירי פנים הן נותנות הרגשה כאילו אתם מכירים אותן מזה שנים. נופי סקוטלנד הוירטואלית שבה מתרחש הסרט מרהיבים, ויש אפילו כמה סצנות שמצדיקות את התלת-מימד.
הנקודה שבה הסרט פחות מצטיין היא הסיפור. אחרי הצגת הדמויות, העלילה היא מעין ערבוב של כמה סרטי דיסני ולאו דווקא המוצלחים שבהם. המרד של מרידה מוביל אותה אל מכשפה, היא משתמשת בכישוף באופן חסר אחריות ואז נאלצת לעבוד כדי לתקן את הנזק שגרמה בטעות. זו כשלעצמה לא בעיה גדולה כל כך; אין שום דבר רע בנוסחאות כל עוד הן מבוצעות טוב. הבעיה היא שגם עם הסיפור הפשוט יחסית הסרט מסתבך.
המארג של "אמיצה" נקרע ונתפר מחדש ורואים את התפרים. החצי השני של הסרט מורכב משורה של סצנות מוצלחות כל אחת כשלעצמה, שהקשר ביניהן די קלוש. למשל, בסצנה אחת מרידה ודמות נוספת מתגנבות לתוך הטירה, ומרידה נדרשת לעשות פעולת הסחה. זאת סצנה מצוינת, חשובה לדמות ומאוד מצחיקה - רק שלפי כל הגיון עלילתי היא לא היתה אמורה לקרות.
לא היתה למרידה שום סיבה להתגנבות הזאת. וזו לא הסצנה היחידה שנותנת הרגשה כזאת: שוב ושוב הדמויות עושות דברים חסרי הגיון כדי לנווט בין סצנה יפה מאוד אחת לשנייה. זה לא רק עניין של תפירה עלילתית: הצרימות המוזרות האלה בתסריט מפריעות לסיפור כולו. הן הופכות את התהליכים שהדמויות עוברות לפחות משכנעים, ולמוסר ההשכל להיראות מלאכותי במקום שיצמח באופן טבעי מהעלילה.
ובכל זאת, זה סרט מאוד יפה, עם דמויות נהדרות והרבה כיף. אז למה כל כך הרבה אנשים מאוכזבים מ"אמיצה"?
זה רק בגלל המנורה. בתחילת הסרט, אתם מבינים, יש לוגו מפואר עם טירה גדולה וזיקוקים, ואחריו לוגו צנוע עם מנורת שולחן מקפצת וחמודה. יש לי הרגשה שהסרט היה מתקבל באהדה גדולה הרבה יותר אילו היתה שם רק הטירה, ולא המנורה. אילו הסרט הזה היה מגיע רק עם הכותרת "דיסני", לאף אחד לא היו תלונות עליו. להיפך, כולם היו מתלהבים: הסרט הוא צעד נוסף קדימה אחרי "פלונטר", ודיסני הולכים ומשתפרים מסרט לסרט, כשהם משתמשים במסורת המפוארת של סרטי הנסיכות שלהם, אבל לא מפחדים לשחק עם הנוסחה, לשפר ולעדכן אותה.
אבל "אמיצה" הוא לא סרט של דיסני בלבד. העובדה שזה סרט של פיקסאר גורמת לרמת הציפיות ממנו לשכון בסקאלה שונה לחלוטין. פיקסאר מסוגלים לעשות סרטים לא טובים, אך עדיין הציפייה מכל סרט חדש של פיקסאר היא יצירת מופת. בסטנדרטים הבלתי אפשריים האלה "אמיצה" לא עומד. זה לא סרט פיקסאר אופייני – זה רק סרט טוב מאוד. תנמיכו מעט את הציפיות ובואו.
עוד בקולנוע:
>> בהשתתפות דבורה בש: "שם פרטי" מתאמץ להיות נינוח
>> למה כל כך רציני?: האויבים הגדולים של באטמן
>> אל-קאעידה למתקדמים: קווין סמית תוקף את האמונה הדתית
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם