פורשים כנפיים: יש הצגות שמשנות חיים
בהצגה "במה במקום מיטה", שתוצג החל מהשבוע הבא בצוותא, מתמודדים פגועי נפש עם בעיותיהם: "הייתי ילד עצוב, פתאום אני חי"
17 השחקנים והמוסיקאים בהצגה הם אמנם אנשי במה ומוסיקאים מקצועיים, אך דבר אחד משותף להם - כולם מתמודדים עם פגיעה נפשית. באמצעות הטקסטים והקטעים המוסיקאליים שנכתבו ישירות מפיהם בסיוע ישי דן וגלעד כהן, הם מנסים להביא מעצמם ולהציג את התמודדותם.
השם "במה במקום מיטה", מקבל גם ביטוי ויזואלי ממשי בהצגה. לאורך כל המופע, על הבמה הריקה, ניצבת מיטה שמסמלת עבור המתמודדים את המפלט מהעמידה מול אור הזרקורים: בריחה לשינה, הסתגרות וניתוק.
ההצגה, בבימוי וניהול אומנותי של רינה פדווה ובעיבודו המוסיקאלי של אביב שטיין, אושרה בימים אלה להופעות בפניי חיילים וקצינים בצה"ל. מדובר בתקדים ראשון שבו מפקדת קצין חינוך ראשי מאשרת הצגה של שחקנים המתמודדים עם פגיעה נפשית לאירועי תרבות בבסיסי צה"ל. עמותת "כנפיים" פתחה קרן מיוחדת לטובת ההצגה, והיא תוצג בתיאטרון צוותא בתל אביב בשבוע הבא.
רפי (58), השחקן הוותיק ביותר בעמותת "כנפיים", סיפר בראיון מיוחד ל-nrg מעריב, על ההתמודדות הקשה עם הפגיעה הנפשית, על מציאת הטיפול המתאים לו – ועל השפעת ההצגה על חייו.
"בגיל 4 אמא שלי שקעה בדיכאון עמוק ואושפזה, אני אומצתי על ידי דודה אחת, ואחי הבכור על ידי דודה אחרת. כשאמא התאוששה חזרנו הביתה", מספר רפי. "גם דודה שלי חלתה. היתה לה מניה דיפרסיה וגם היא היתה מאושפזת. אני זוכר את עצמי ילד מלא חיים, סקרן אבל עצוב".
רפי מספר כי הצורך להופיע ולשחק הופיע בגיל צעיר. "כבר בבית ספר הייתי הליצן של הכתה. הייתי שובב, היו מענישים אותי ומוציאים מהכיתה ואני הייתי
"אחרי הצבא, הייתי שנתיים וחצי בקיבוץ שם עבדתי בבננות. היה טוב, היה רע עד שנמאס לי" מספר רפי. ההידרדרות במצבו הנפשי, הגיעה דווקא כשטס לחו"ל. "לקחתי שנה חופש. הייתי שם ילד רע - ולקחתי חומרים שאסור לקחת. יצאתי קיבוצניק וחזרתי פריק. עם דעות קיצוניות, התעסקות במיסטיקה. מבולבל".
"יכולתי רק לשתוק או לצעוק", מספר רפי. "חוויתי ירידות חריפות והתברר שזה משהו שהוא מעבר למצבי רוח רגילים".
רפי מספר כי למרות החוויות הקשות שעברו עליו, הוא עודנו זוכר את אהבתו הראשונה. "הייתי בתנועת נוער ושם התאהבתי לראשונה. האהבה הזו נמשכה לתוך הצבא כשהייתי בצנחנים. הייתי מאוהב עד קצוות האוזניים, היא היתה מתוקה ומצחיקה".
"כתבתי לה מכתבים כל המלחמה (מלחמת יום כיפור א.א.) והיא לא ענתה. כשהגעתי לחופשה, חיכה לי 'מכתב פיטורים' ממנה. עד היום אני לא מבין את זה", הוא מספר.
לאורך השנים, רפי עבר מרופא לרופא וטופל על ידי מספר פסיכיאטרים, עד שנמצאו לו התרופות המתאימות שבעזרתן הוא מתפקד היום.
לדבריו, למרות שהוא מתקשה לקום בבקרים, הפעילות בעמותת כנפיים וההופעה על הבמה שינו את חייו. "אני קם בבוקר עם או בלי חשק, מוציא רגל מהמיטה, וקם. אני משתוקק לאהבה, לחלוק חוויות, ללכת לסרט לבשל אוכל מוקפץ לחברה. גם אם אין לי חברה - אני לא מפסיק לחיות. חי, יוצר ועושה דברים טובים".
ההצגה "במה במקום מיטה" תועלה בפני נציגות של צה"ל והקהל הרחב, באירוע חגיגי בתיאטרון צוותא ביום שלישי 24.7.12 בשעה 20:30.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם