בוב הבנאי: בוב גלדוף חוגג 30 שנה לחומה
עם 1.2 מיליארד דולר בבנק, רעמה לבנה בועטת, כמויות של סטייל, בת רוקרית שכובשת את המבקרים ונכד שמככב בטוויטר, נראה שבוב גלדוף יכול להיות מרוצה. סיכום ביניים עם הכוכב הבלתי נשכח של "החומה", במלאת 30 שנה ליציאת הסרט לאקרנים
הסרט "החומה", המבוסס על אלבומה של להקת פינק פלויד באותו שם, חוגג בימים אלו 30 שנה. מעבר להיותו אחד מהסרטים הכי מוצלחים ורציניים שהוקדשו לרוקנרול, "החומה" היווה תקדים בכל המובנים, ובמהלך השנים קיבל מעמד של סרט קאלט. הסרט, שעלה לאקרנים ברחבי ארצות-הברית באוגוסט 1982, נחל גם הצלחה מסחרית: עד תום הקרנתו ב-1983 הוא גרף כ-22 מיליון דולר, ובילה חודש בפסגת רשימת 30 הסרטים הנצפים ביותר בארצות-הברית. בנוסף זכתה היצירה בשני פרסי אוסקר - אחד על הסאונד, והשני על שיר הנושא שכתב רוג'ר ווטרס, מנהיג הלהקה. ווטרס היה גם זה שכתב את התסריט לסרט, שהתבסס על ילדותו ללא אב ועל חוויות שחווה לצדו של סיד בארט, חבר לשעבר בפינק פלויד, שעלה על טריפ לא טוב של סמים ואיבד את הצפון.
גיבור "החומה" הוא פינק, ילד שגדל בצל הטראומה של מלחמת העולם השנייה שבה נהרג אביו, והפך לכוכב רוק אפאתי ובודד. בדידותו של פינק מביאה אותו לאובדן שליטה וטירוף הרסני. הילדות ללא אב ועם אם שתלטנית ומגוננת מדי, גרמה לו לבנות סביב עצמו חומה מטפורית, חומה שפוטרת אותו מהצורך לחוש רגש כלשהו.
כל אירוע שגרם לפינק כאב בחייו, הוסיף עוד לבנה לחומה הרגשית שלו. חוץ מתסביך ההורים, החומה של פינק הורכבה גם מהשיטה הארכאית והאלימה שבה התחנך, מממשלה שמתייחסת לאזרחיה כמו לשאריות מזון, מהשטחיות שבלהיות סלבריטאי, ומנישואיו הקורסים בעקבות בגידתה של אשתו. הסמים שהוא צורך כדי לברוח מהמציאות מחריפים את מצבו ואת
כמו כל סרט אלמותי, גם במקרה של "החומה", ההתרחשויות מאחורי הקלעים היו סרט בפני עצמו. הצילומים כמעט לא יצאו אל הפועל והיו עתירי התכסחויות. ווטרס היה אמור לגלם את הדמות המרכזית, אך לאחר מבחן בד הוחלף על ידי בוב גלדוף, שהיה ידוע עד אז כמוזיקאי מגזרת הפאנק. גלדוף, מצדו, לא רצה כלל את התפקיד, והביע את סלידתו מהפרויקט בכל הזדמנות. הוא נפצע באורח קשה בידו במהלך הצילומים, ובנוסף לכל הצרות גם לא ידע לשחות, מה שגרם להפקה להזיז את סצנת בריכת השחייה המפורסמת לאולפנים, ולגרום לו להיראות כאילו הוא שוחה.
כולם על הסט רבו עם כולם, ובעיקר ווטרס ושותפו לפינק פלויד דיוויד גילמור, שטען שהסרט היה המקור לכל חילוקי הדעות ביניהם בשנים הבאות. הבמאי, אלן פרקר, שיבח את הופעתו של גלדוף, אך סיפר שהריבים עם ווטרס היו בלתי נסבלים, וכי הצילומים היו אחת מהחוויות הנוראיות ביותר בחייו המקצועיים.
הגיבור של "החומה" הוא לא רק נרקיסיסט חסר גבולות, אלא גם דמות מייצגת של סבל אנושי וכאב, שהם תוצר ישיר של דור שנולד והתעצב לאחר מלחמת העולם השנייה, נזקק תמידית לחיבוק של אב, וחי בעידן האטום שמבשר רעות. אין ספק שהנושאים שהסרט דן בהם רלוונטיים כיום יותר מתמיד, בעיקר בישראל של 2012. הכאב האישי מול הלאומי, הקורבן שהיחיד מקריב על מנת להיות חלק מהחברה - אלו היו סוגיות בוערות מאז ומתמיד, ובמיוחד בימים טרופים אלה של חוסר ודאות.
המראה של גלדוף כפינק לאחר שאיבד את שפיותו - שבו הוא מגלח את שיער גופו, שיער ראשו וגבותיו, ועוטה מדי צבא מחויטים, פשיסטיים ומאיימים, שעליהם מונח סרט יד עם סמל כוחני של פטישי מחץ - הפך את גלדוף לאייקוני גם במובן האופנתי של המילה. זהו לוק שמרפררים אליו בתעשייה כל פעם שמחפשים מראה מאיים ומיליטנטי. אבל לא "החומה" הוא שהפך את גלדוף לאייקון אופנתי. הוא פשוט נולד עם טונה של כריזמה וסטייל, וגם היום, בגיל 60, הוא אקסצנטרי במידה המדויקת, כאילו סוגנן על ידי סטייליסט על, ומעביר מסר של דנדי על-זמני, שיכול ללבוש חליפת משבצות צבעונית ועדיין לא להיראות פתטי.
בוב גלדוף נולד כרוברט פרדריק זנון גלדוף, בדאן לירי, מחוז של דבלין, בירת אירלנד. הוא תיעב את החינוך הקתולי הנוקשה שקיבל, ואף סבל מאלימות מצד חבריו לספסל הלימודים, מכיוון שלא שלט ברוגבי כמו החבר'ה הנכונים, וגם מכיוון שהשם השלישי שלו, "זנון", הפך מושא ללעג. כמו בסרט, הוא עוטה שריון שנועד להגן עליו ולבטא תיעוב כלפי הסביבה.
לאחר לימודיו עזב גלדוף לאנגליה, והמשיך משם לקנדה, שם עבד ככתב בשבועון בידור. הפריצה שלו אירעה ב-1975, כשחזר לאירלנד והפך לסולן להקת בומטאון ראטס. ב-1978 שחררה להקתו את הלהיט "ראט טאפ", שנכנס היישר למקום הראשון במצעד הפזמונים הבריטי. שנה לאחר מכן הם שחררו את הסינגל הכי נודע שלהם,"I Don't Like Mondays".
הלהיטים הללו הפכו את גלדוף לכוכב מדיה. הוא אהב את התקשורת וידע איך לנפק פרובוקציות בשידור חי. בפעם הראשונה שלהקתו הגיעה לתוכנית אירוח באירלנד, הוא תקף בשידור פוליטיקאים אירים ואת הכנסייה. נזירות שישבו בקהל ניסו לסתום לו את הפה, והוא הטיח בהן בתגובה שהיו להן חיים קלים ללא בעיות חומריות, בתמורה לכך שנתנו את גופן ונשמתן לכנסייה. הראיון הזה הביא לחרם על הלהקה באירלנד, ולכך שלא יכלו להופיע במדינה במשך תקופה ארוכה מאוד. ב-1986 פרש מהלהקה לדרך עצמאית, וכן פרסם אוטוביוגרפיה שהפכה לרב מכר בבריטניה. בקריירת הסולו שלו זכור שיתוף פעולה עם דייב סטיוארט מהיוריתמיקס בשיר This is the World Calling. במקביל החל להופיע עם אמנים כמו דיוויד גילמור, והפך לדי.ג'יי ברדיו.
אבל יותר מהקריירה המוזיקלית הזניחה שלו, זוכרים לגלדוף את מופעי הענק שיזם במסגרת מסע ההתרמות הנודע שלו, "לייב אייד". ב-1984 צפה גלדוף בשידורי ה-BBC שתיעדו את הרעב באתיופיה, ודרש מעולם המוזיקה לעשות משהו בנידון. הוא כתב את "Do They Know It's Christmas", והקליט את השיר עם סופר גרופ של מוזיקאים (שכללה בין היתר את בונו, ג'ורג' מייקל, בוי ג'ורג' ורבים אחרים), בשם "Band Aid".
השיר, שכל הכנסותיו הוקדשו למיגור הרעב באפריקה, הפך לסינגל שנמכר במהירות הגדולה ביותר בכל הזמנים: הוא נחת היישר במקום הראשון של המצעד הבריטי, ובשניות נמכרו שלושה מיליון עותקים. סך הכל גויסו באמצעותו יותר משמונה מיליון ליש"ט.
גלדוף לא הסתפק בכך והחל לעמול על קונצרט הרוק הגדול ביותר בעולם. ביולי 1985 ערך את "לייב אייד", שנערך באצטדיון וומבלי בלונדון ובו זמנית ב-JFK בפילדלפיה (פיל קולינס טס במטוס קונקורד על מנת להספיק להופיע בשני המוקדים באותו היום). המופע הענק שודר ישירות בטלוויזיה וברדיו ברחבי העולם, ונחשב עד היום לאחד מאירועי המוזיקה הגדולים של כל הזמנים. סך הכל גויסו באמצעותו יותר מ-150 מיליון ליש"ט, וגלדוף זכה בתמורה בתואר אבירות מהמלכה בגיל 34, על מאמציו לשיקום העולם. מאחר שהוא בעל דרכון אירי, אסור לו להשתמש בתואר סר באופן רשמי, אבל זה לא מונע מכולם לכנות אותו "סר בוב גלדוף".
גלדוף מינף את הפילנתרופיה שלו לעסקים. ב-1992 ייסד את חברת ההפקות "פלנט 24", שפרצה עם תוכנית הבוקר "דה ביג ברקפסט" ב-1999. לאחר שמכר את החברה, הקים מיד את חברת ההפקות Ten Alps. כיום גלדוף הוא מיליארדר. הונו מוערך נכון ל-2011 ב-1.2 מיליארד דולר. משרדי החברות שלו ממוקמים באיי הבתולה הבריטיים, כדי שיוכל להימנע מתשלום המסים הגבוהים בבריטניה. כשנודע כי הוא חסך מכספי המסים סכום מטורף של כ-1.6 מיליון ליש"ט, הופנתה נגדו ביקורת רבה בנושא הזה, ונגד כל מסעות ההתרמה הפילנתרופיים של מי שעושרו הוא בלתי נתפס, ועדיין בורח מתשלום מס כחוק (בדיוק כמו חברו האירי, בונו מלהקת יו 2).
גם בחייו האישיים של גלדוף לא היה רגע דל. ב-1976 חבר לפולה ייטס, אז גרופית של להקתו, ובהמשך עיתונאית מוזיקה נחשבת, מגישת טלוויזיה והאיט גירל הבריטית של האייטיז (שאף הצטלמה בעירום למגזין "פנטהאוז"). גלדוף וייטס היו סוג של פאוור קאפל בשנות ה-80 - קומבינציה בוערת וססגונית של איט גירל וכוכב רוק - מודל שבנותיו אימצו ומיישמות בשטח עד היום.
הם נישאו רק עשר שנים לאחר שהפכו לזוג, בלאס וגאס, כשסיימון לה בון מדוראן דוראן משמש על תקן שושבין. הכלה לבשה אדום בוהק וחושני, והחתן נראה כמו סר אנגלי ממאה אחרת, כולל המגבעת. עוד לפני כן, ב-1983, נולדה בתם הבכורה, פיפי טריקסבל. ב-1989 נולדה בתם השנייה, פיצ'ס האניבלוסום גלדוף, וב-1990 בתם השלישית, ליטל פיקסי גלדוף.
ב-1985 ייטס ראיינה לתוכניתה "דה טיוב" את סולן להקת אינקסס, מייקל האצ'נס האוסטרלי. ייטס נדלקה על האצ'נס והפכה למעריצה אובססיבית, עד שאפילו מנהל הלהקה ביקש ממנה שתניח לו לנפשו. אך ייטס לא נרגעה, ופתחה במסע של חיזור קטלני, כשהיא מתייצבת לכל אחת מהופעותיו של האצ'נס (היא אפילו הגיעה אליהן עם בתה הבכורה). במהלך תשע שנים היא ניהלה קשר הדוק אך לא ברור לגמרי עם האצ'נס, עד שב-1995 עזבה את גלדוף על מנת לחיות עם האוסטרלי המסוקס. שנה לאחר מכן גלדוף וייטס התגרשו באופן רשמי, ובאותה שנה היא ילדה בת להאצ'נס בשם הבנאלי הירני טייגר לילי האצ'נס, הידועה בשמה טייגר לילי.
שנה לאחר הולדת בתו, האצ'נס נמצא תלוי ללא רוח חיים במלון בסידני. ייטס טענה שהוא נתקף בדיכאון כתוצאה מהשהייה ללא בתו במסעות ההופעות. היא סירבה לקבל את העובדה שהתאבד, ועד היום נסיבות מותו נותרו עלומות. ייטס, בכל מקרה, לא הצליחה להתגבר על אובדנו, סבלה מדיכאון עמוק, ניסתה להתאבד, ובספטמבר 2000 מתה ממנת יתר של הרואין בביתה בלונדון.
לאחר מותה של ייטס, גלדוף, במעשה אצילי, ביקש וקיבל חסות על טייגר לילי, בתם של ייטס והאצ'נס, בטענה שייטב לה אם תגדל ביחד עם שלוש אחיותיה. ב-2007 ביקשה טייגר לילי שגלדוף יאמץ אותה באופן רשמי, וב-2008 הוסיפה את שם משפחתו לתעודת הזהות שלה. גלדוף השקיע רבות בחינוך של בנותיו. על אף שנחשב לאב מדהים וקולי, הוא טוען בתוקף שבנותיו חושבות שהמוזיקה שלו היא גרועה, ושהוא מביך באופן כללי. כיום גלדוף מתגורר בדרום לונדון עם זוגתו זה 16 שנים, השחקנית הצרפתייה ג'ין מרין, ועם טייגר לילי בת ה-16.
גלדוף שייך לזן האנשים המשתבחים עם הזמן. עד היום הוא נושא על ראשו את רעמת השיער המלאה והחיננית שליוותה אותו מאז ומתמיד, עם הסטייל של "הרגע קמתי מהמיטה" הכה אהוב על קייט מוס, ומשתלב באופן מושלם עם המבט העייף למחצה התמידי שלו, הסנובי אך חינני. מבחינה אופנתית הוא מפליא בשילובי הפוסט גראנג' שלו. דוגמה מייצגת היא הלוק שעטה לשורה הראשונה של תצוגת "לואלה" לעונת סתיו-חורף 2009, שם התייצב עם בתו פיצ'ס. גלדוף לבש חולצת משבצות בצבע ורוד, מעליה סוודר בוורוד עתיק, מכנסיים וכובע קסקט חומים ומגפי מדבר קלאסיים. פיצ'ס בחרה כהרגלה בלוק של ילדה גותית, אך הוא גנב לה את ההצגה.
אך הלוק המאפיין את גלדוף ביותר היום מורכב מחליפות בהדפס פסי סיכה, צעיפים מגונדרים ואיכותיים הקשורים ברישול, כובעי קסקט ופאדורה וחולצות מחויטות. הוא בוחר בצבעים נועזים כמו ירוק, סגול או ורוד, וחובב אריגי טרטן סקוטיים. הסטייל של גלדוף הוא שיק, עשיר וכמעט אריסטוקרטי, גלאם שבחלקו הוא אנטי גלאם. סטייל של אנשים שלא רוצים לנפנף בממונם או בהצלחתם, ובוחרים במעיל נגרים מרופט שיפנש את הלוק שלהם. הוא הפנים של אותם אנשי עסקים מצליחים וסופר עשירים, שרוצים להיתפס כפילנתרופים.
ועם כל הרזומה של גלדוף ואינספור הפרסים שקיבל על פעילותו להצלת העולם - הוא נודע בשנים האחרונות יותר כאביהן המודאג והדרוך של פיצ'ס ופיקסי, איט גירלז לונדוניות שפענחו את המושג מחדש, והצעידו אחריהן דור שלם של חקייניות.
פיצ'ס גלדוף בת ה-23 עזבה את בית אביה בגיל 18, ועברה להתגורר בשכונת איזלינגטון. בשנים הללו התמקדה בקרחנות, השתמשה בסמים, ואפילו ניצלה בשנייה האחרונה ממנת יתר. הצהובונים השוו אותה לאמה המנוחה ואביה קרקע אותה. לאחר מכן ברחה שוב מצלו של אביה, ובאקט של מרד התגוררה תקופה קצרה בניו יורק עם בעלה דאז, המוזיקאי האמריקאי מקס דרמי, לו נישאה בלאס גאס בנישואים שהיו סוג של בדיחה.
פיצ'ס פיתחה לעצמה קריירה של עיתונאית, ובין היתר כתבה ל"אל גירל" עד יום סגירתו. מגיל 14 עד 17 היא כתבה טור סוציו-פוליטי ל"דיילי טלגרף" ופרסמה מספר כתבות ב"גרדיאן", ועד היום היא אוחזת בטור במגזין "ניילון" ועוד. היא הגישה תוכניות טלוויזיה סמי-דוקומנטריות שעסקו בה ובסובב אותה. במקביל ניהלה קריירה כדוגמנית, צעדה על המסלול בשבוע האופנה בלונדון, וחתמה על חוזה שמן במיוחד עם חברת ההלבשה התחתונה "אולטימו".
החברה פיטרה אותה לאחר שתמונותיה, שבהן נראתה משתמשת כביכול בסמים, הציפו את הרשת. התמונות האלה, אגב, לא מנעו מפיצ'ס לככב ברשימות המתלבשות המצטיינות בעולם והנשים הסקסיות בעולם במגזינים השונים.
בשנה שעברה פיצ'ס עברה מטמורפוזה. היא התארסה לתומאס כהן, סולן להקת S.C.U.M, ובאפריל ילדה את בנה הבכור אסטלה, הקרוי על שם סבתו. כיום היא אם במשרה מלאה, שחיה חיים בריאים ונטולי סמים, ומנפקת בטוויטר תמונות של בנה המתוק, שכבר עכשיו (כמובן) מראה סימנים של אייקון אופנה. פיצ'ס זנחה את המראה הגותי שלה, והיום היא נראית כמו אם צעירה ונונשלנטית, שלא לומר ילדת טבע בוהמיינית.
גם אחותה של פיצ'ס, פיקסי גלדוף, נודעה כאיט גירל ודוגמנית לוהטת. היא כיכבה על שער "ווג" האיטלקי הנחשב, נצנצה בקמפיינים של דיזל, ליווי'ס, אייג'נט פרובוקטור, האוס אוף הולנד ופרינגל אוף סקוטלנד, וצעדה על המסלולים של המעצבים הבריטיים ג'רמי סקוט, לואלה, ויויאן ווסטווד, PPQ ועוד. פיקסי עדיין מדגמנת מדי פעם, בעיקר למגזין "לאב" של קייטי גרנד, חברתה הטובה, אבל עיקר מרצה מוקדש ללהקתה "ויולט", שהיא הצלע הנשית היחידה בה.
למרות מעמדה כבתו של בוב גלדוף, פיקסי רוצה שיתייחסו למוזיקה שלה ברצינות, ולכן החלה להופיע במקומות קטנים ולא נחשבים. המבקרים, במפתיע, אהבו אותה, ולהקתה הוגדרה בתקשורת הבריטית כשילוב בין להקת הול של קורטני לאב ומאזי סטאר החלומית. פיקסי זוכה להערכה מעולם המוזיקה, ואפילו אביה טען שלא האמין כששמע אותה שרה, לאחר שהתגנב להופעה שלה ללא ידיעתה (וצילם הכל בווידיאו). גלדוף טוען שלא ידע שהקול שלה כל כך טוב, ושהיא מאוד טבעית על הבמה.
פיקסי משמרת כיום מראה של נערה מתבגרת מתקופת הגראנג' (חבריה טוענים שהיא נתקעה בשנת 1992 מבחינת לוק, מוזיקה ודרך חיים). היא מנהלת זה שנה זוגיות עם המוזיקאי והדוגמן ג'ורג' בארנט מלהקת These New Puritans, מתופף מחונן ומוזה של המעצב הדי סלימאן. "מוזיקה זה משהו שתמיד עסקתי בו", אמרה לא מכבר בראיון, והוסיפה את המובן מאליו: "כמובן שמישהו מאיתנו היה הופך למוזיקאי בכל מקרה".
הבנות למדו מהוריהן את מוטיב האיט גירל מוזיקאי חתיך. פיצ'ס מזכירה בצורה שלא תיאמן את אמה, ובן זוגה כהן - את גלדוף הצעיר. ביחד הם גלדוף וייטס, הדור הבא. פיקסי משדרת את זעם הנעורים של האב בימי הבומטאון ראטס, ואת אסתטיקת הגראנג' שלו בבגדים. שתי הבנות האחרות בוחרות להישאר בצללים. אבל השתיים שבפרונט הצליחו להותיר חותם בעולם האופנה, והוכיחו שגם בלי גוף מושלם ניתן לגרוף קמפיינים שווים עם סטיבן מייזל, כל עוד את צאצאית למשפחת גלדוף והכריזמה אצלך היא בילט אין.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם