מלטף ומשעמם: עברי לידר לבדו מלהיב פחות מאשר TYP

מכיוון שכבר שמענו במסגרת הפרויקט TYP למה עברי לידר מסוגל כשהוא זונח את הקו הרגיל שלו, קצת קשה לקבל שוב את עברי לידר מלפני 15 שנה

רע כהן | 19/8/2012 15:00 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
תגיות: עברי לידר

עברי לידר, ''מישהו פעם''

בשנים האחרונות עברי לידר המציא את עצמו מחדש, כחצי הצמד TYP (עם המפיק יונתן גולדשטיין). גם מי שלא התלהב נאלץ להודות שלידר וגולדשטיין הציגו מודל כמעט מהפכני במונחים ישראליים: הרכב פופ עדכני, קומוניקטיבי ורקיד אבל עדיין אינטליגנטי, שמחזיק את היד על הדופק העולמי במוזיקה ואולי חשוב יותר - עושה זאת בסטייל. בקיצור, בדיוק ההפך מהפרובינציאליות הרגילה של הרוק הישראלי, וגם חתיכת הפתעה למי שהתרגל לראות את לידר רוכן הצידה בגופיית סבא ובמבט נוגה.

>> עברי לידר מספר לנו על האלבום החדש
>> וגם היינו באירוע ההשקה שלו

את "מישהו פעם", האלבום החדש של לידר, הפיק יועד נבו, כשהקרדיט לגולדשטיין מצטמצם ל"תכנותים נוספים" בשלושה שירים (ושותפות בלחן של אחד מהם), ובהתאם, הרעננות של פרויקט הצד מתחלפת באנמיה. לפני 15 שנה הפיק נבו את "מלטף ומשקר", אלבום הבכורה שהפך את לידר לכוכב. אפשר להתייחס לאיחוד הזה כאל סגירת מעגל, אבל בהקשר המוזיקלי "מישהו פעם" נשמע כאילו הוא תקוע בתקופה ההיא.
צילום: רונן אקרמן
מעדיפים אותו בחליפה. עברי לידר צילום: רונן אקרמן

האלבום נפתח בשיר הנושא, בלדה שמתאימה לסרט של איתן פוקס כמו גופיית סבא למבט נוגה. שירים מהסוג הזה אין ספק שלידר יודע לכתוב, אבל השירים שאחריו מרשימים פחות. בהיעדר לחנים סוחפים או טקסטים מבריקים, הרצף שבין "קוסם" (מין טייק אוף על "שש שעות" של עמיר לב) ו"מקום" נשמע קצת כמו שיר אחד ארוך וחסר תנופה, שלא משאיר בזיכרון הרבה יותר מתופים: תופים אווריריים, קצובים, צפויים ומונוטוניים, שמרמזים על עייפות החומר.

את התבנית הזו שובר "מזל טוב ישראל", דואט עם מוקי שמנסה להיות שיר מחאה בועט ברוח המחאה החברתית, אבל גומר כפזמון "נגמרה לי המדינה" עם ריף מזרחי (רמז לזהות האשמים?). הכוונות של לידר ומוקי בוודאי טובות, אבל הם מפספסים בגדול עם הסלט הפשטני שהם עושים כאן ממיליטריזם וקפיטליזם, הדרת נשים וגירוש פליטים. "מזל טוב ישראל" מזכיר שוב ששירי מחאה הצהרתיים (וגם דואטים עם מוקי) הם בדרך כלל לא להיט גדול (ולא, "מחכים למשיח" ממש לא מפריך את התזה הזו).



- גם רועי בהריר לא התלהב מ"מזל טוב ישראל"




המצב העגום משתפר קצת בהמשך, פחות בזכות שירים מוצלחים ויותר בזכות קריצות מוזיקליות חכמות. "חצי בחושך" הוא קטע סינת'פופ חמוד, "אסתר אוכלת פחמימה" (!) משדך גיטרות סיימון-וגרפונקליות למילים מכמירות לב על בחורה בודדה ו"תמונה משפחתית" מחפה על הבנאליות בהתייחסות אוהבת לאחת מקלאסיקות הפופ הגדולות של כל הזמנים, כשהוא משחזר את מקצב התופים האלמותי שפותח את "Be My Baby" של הרונטס. ועדיין, משהו חסר.

"מישהו פעם" הוא בפירוש לא אלבום רע. לידר יודע את העבודה. אבל הוא גם בפירוש לא אלבום מלהיב: לידר, נו, יודע את העבודה. אם לא היינו שומעים למה הוא מסוגל ב-TYP, יכול להיות שזה היה מספיק.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום מצעדים וביקורות מוזיקה -

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...
קבלו עיתון מעריב למשך שבועיים מתנה

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים