מחוזרת: אביב דאום היא הכוכבת האמיתית של "מחוברים"
"מחוברים 2" נפתחה בהבטחה גדולה: עיתונאי משמאל, סופר מימין, מגיש לפנים, סטנדאפיסט מאחור ומוזיקאי שמרחף מעל. ואז הגיעה אביב דאום בת ה-10 ועקפה את כולם בסיבוב
"הייתי במצב רוח מוזר. לא יודעת אם טוב או רע, אני רק בטוחה שמוזר. היינו צריכים לצלם את עצמנו במשך שבוע, לצלם שיחות, לצלם נסיעות, לצלם הכל, ואני לא מגזימה. למדתי כל מיני טכניקות איך להחזיק את המצלמה, כל מיני חוברות חוקים לחצובה, למדתי איך לזייף דמעות בעזרת ספריי שיער (בדיחה, תירגעו), ועוד מלא דברים מאחורי הקלעים. כשאבא אמר שנשתתף בתוכנית ושהחומרים ששלחנו היו מדהימים, התעלפתי. סתם, לא התעלפתי. אבל שמחתי מאוד, ומיד התחלתי לסמס לעצמי, כדי לא להיות המודחת הראשונה (שוב בדיחה ושוב תירגעו. אין הדחות ב'מחוברים')".
כתבה: אביב דאום. ערך: אבא חנוך דאום
אביב מסבירה: "אני כתבתי, אבל התוצאה הסופית היא כזו שנראה לי שאבא שלי מחק משפט וכתב משפט אחר. זה כבר לא משהו שאני כתבתי! זה כמו אישה שעשתה בכל הגוף שלה ניתוחים פלסטיים!". אבא חנוך חולק: "זו היתה עריכה קלה מאוד יחסית. היו כמה בדיחות שהורדתי והחלפתי באחרות. 80 אחוז מהטקסט נשאר כמו שהוא. זה המון, גם אצל גדולי הכותבים".
>> בואו להיות חברים של nrg תרבות בפייסבוק
>> כבר לא מחוברים: מדוע צונזר הקשר בין חנוך דאום לאחמד טיבי?
עם כל הכבוד לקיסר המוזיקה האלקטרונית סקאזי, לעיתונאי גדעון לוי, לסטנדאפיסט אמירם טובים, למגיש ג'ייסון דנינו הולט ולעיתונאי ולסופר חנוך דאום, בעונה השנייה של "מחוברים" (הוט 3, ראשון-רביעי, 22:00) יש כוכבת אמיתית אחת. אביב דאום. הטוקבקיסטים כבר כתבו עליה הכל: שהיא נהדרת, שהיא חכמה, שהיא רגישה, שהיא מתוקה ו... שמאוד אכזרי להציב ילדה בת 10 בחזית. אבל אביב דאום לא מתרגשת.
אביב היא הבת השנייה של חנוך ואפרת המתגוררים בגוש עציון, אחות ליהודה (13), לעידו (3) וליונתן (חצי שנה). שנה שלמה ליוותה המצלמה של "מחוברים" את משפחת דאום והפכה לחלק בלתי נפרד מהבית. חלום הזבוב על הקיר מעולם לא היה מוחשי יותר, והזבוב הזה היה עד לשיברונות לב קטנים, לשמחות גדולות, ללידות, למעבר דירה, לייסורי פרנסה ולסדקים באמונה של אבי המשפחה, המזוהה עם הציונות הדתית. ככל שפרקי העונה מתקדמים, כך נדמה שהמצלמה הופכת לחלק אורגני מהבית. שכבה אחר שכבה מתקלפת. "התלהבתי מהמצלמה", מתוודה אביב, "זה נראה לי כמו מצלמה ביתית שצילמה קטעים בבית, ועכשיו הם ערוכים. אני רואה תגובות כמו 'הבת של חנוך מקסימה'. מה זה הבת של חנוך? קוראים לה אביב! אבא שלי מבקש שלא אקרא טוקבקים. עד עכשיו לא ראיתי משהו לא טוב. בעצם, ראיתי מישהי ממשרד החינוך שכתבה שזה לא חיים של ילדה".
ותשובתך?
"שזה גם לא חיי זוהר. לא רודפים אחריי עם מצלמות. זו מצלמה ביתית קטנה, בלי צלמים, בלי הפקה ובלי איפור".
ומתי מתחילים להבין את הפער בין התחושה שזו מצלמה ביתית לעובדה שזו תוכנית מאוד נצפית?
אביב: "עוד לא הבנתי את זה. אני רואה מלא תגובות ומבינה מזה שאנשים זרים רואים את זה".
חנוך: "בית לילד זה מקום מאוד מוגן. זו חממה. ביישוב שלנו, אלעזר, אין הוט. הילדים לא חווים את זה כמשהו גדול וביומיום שלהם זה לא עושה שינוי. לנו, כמבוגרים, זה עושה את השינוי".
אביב: "אסור לי לראות את הכל ב'מחוברים'. זה עובר דרך אמא שלי, אח שלי, אבא שלי, ואז כשכולם מאשרים, אני יכולה לראות. לפעמים יש ניבולי פה. מסקרן אותי כשיהודה אומר לי לא לראות משהו. פעם הוא אמר לי לא לראות קליפ של בוב הבנאי, וידעתי שהוא מחרטט לי. כל מה שראו שם זה את בוב הבנאי מרים יד למעלה. בגלל זה גיליתי לו שראיתי את זה רק אחרי כמה שבועות".
היית ממליצה למשפחות אחרות להשתתף ב"מחוברים"?
"כן. זו היתה חוויה מדהימה. הרגשתי שאני ממש מצליחה להיפתח".
איך את מסבירה את זה שגוף זר כמו מצלמה הופך לגורם מקרב?
"מצלמה זה כמו חבר טוב שאתה מספר לו הכל. אתה מדבר איתו, הולך איתו כמעט לכל מקום. בהפקה אמרו לי: את צריכה לעשות שיחות עם אבא שלך, עם האחים שלך, ללמוד לצלם בזוויות שונות. המצלמה קירבה בינינו".
"זה נשמע כאילו בלי המצלמה אנחנו לא מדברים", מתפלא חנוך. "אני חושב שאביב מתכוונת לזה שיש פתאום עוד גורם שעוזר לנו להעלות דברים".
אי אפשר פשוט להציב מצלמה ביתית ולעבור את אותה חוויה מעניינת בלי לתת לזה פומבי?
חנוך: "אפשר ומומלץ".
מה זה אלוהים בשבילך?
"למה את שואלת אותי את זה? איך אני אענה על זה? אומרים שאלוהים הוא גדול, אחד שצופה בכולם בדיוק באותו זמן. אני לא חושבת שזה הגיוני שמישהו באמת מסתכל על כל אחד בנפרד. אני חושבת שלכל אחד יש אלוהים קטן, נגיד בצורת ענן. לכל אחד יש אלוהים קטן שצופה בו, שהוא חלק מענן אחד גדול".
את הולכת לבית ספר דתי וגרה בהתנחלות. כל הלבטים והמחשבות של אבא הם דברים פנימיים מאוד.
"הוא פתח את זה גם לפני 'מחוברים'. כל הזמן הוא מספר לי על זה. הנה, היום לפני שבאנו לפה, שאלתי אותו: 'אתה רוצה כיפה?' הוא עשה לי פרצוף של 'ברור שלא'".
חנוך: "ברור שלא? ככה זה נראה? הרי כל יום אני מחליט אחרת".
יש משהו לכאורה נוח באורח חיים דתי ומסודר.
אביב: "ומי אמר שבאורח חיים דתי אין בלגן בראש? נגיד שאתה יושב בצורה מסוימת אפילו שלא נוח לך רק בגלל לחץ חברתי ושכולם יושבים כך. אני מודה, גם לי לפעמים זה קורה. אני חושבת שלכל אחד יש זכות בחירה".
מה זה עושה לך, שאבא מדבר בגלוי על הבחירה שלו?
"זה די מחזק אותי. הוא אומר לי'יש לך הזכות לבחור כמו מי להיות, כמוני או כמו אמא, כלומר מאמין או לא מאמין'. לא כל כך הבנתי מה זה משנה, הרי שניהם בני אדם".
כעת אביב מבקשת להבהיר סוגיה טעונה.
"בשיחה שבה אבא אומר לי 'את ילדה חכמה', זה נראה כאילו אמרתי 'נכון, מאוד'. יצאתי מזה שוויצרית ואני רוצה להגיד שזו היתה עריכה".
חנוך: "לא יצאת שוויצרית. יצא שאת מכירה בערך עצמך".
את בוודאי יודעת שאת חכמה מאוד ושהשפה שלך מרהיבה. את קוראת הרבה?
"בכלל לא. השפה שלי היא מתוך זה שאני כותבת. אני מתחילה לקרוא משהו ומשתעממת. מקסימום, אני קוראת ספרי ילדים".
מבזק חדשות: את ילדה.
"לא! אני מתכוונת לספרים של קטנים ממש, כמו'פעם אחת הדובון פתח את הדלת, ופתאום חטף נזלת'. חוץ מזה, אני קוראת עיתוני נוער: 'אותיות', שאני מקבלת כל שבוע לקראת שבת, ועיתון באנגלית".
מה את אוהבת לכתוב?
"אני לא אוהבת לכתוב ספרי עיון כמו אבא שלי. ככה קוראים לזה? אני אוהבת לכתוב שירים, סיפורים וקטעים קצרים, וזה מה שאני עושה רוב הזמן בשיעורים בבית הספר. החלטתי שבחופש הזה אעביר את הכל למחשב. בבית הספר הייתי צריכה לראיין מישהו ותיק ביישוב ובחרתי ברב של אלון שבות. באתי אליו והקלטתי. היתה לי רשימה של שאלות, ניסיתי לאלתר, אבל סתם יצאו שאלות מפגרות. אחר כך העברתי את זה למחשב, וזה מבאס ביותר, אבל אני רגילה". כ
מה עמודים יש לך יותר במחברת: מימין לשמאל - שזה הלימודים ממש - או משמאל לימין, כלומר הסיפורים והשירים שלך?
"מימין לשמאל, כי באיזשהו שלב עברתי למחברת שלמה של סיפורים. כשהייתי קטנה, איך הייתי נרדמת? אבא היה שואל 'מה את מעדיפה? סיפור מהדמיון או מהילדות?' רוב הפעמים בחרתי סיפור מהדמיון, כי הוא אלתר את זה והמציא מאוד יפה. כל הסיפורים שהוא סיפר לי ושאני זוכרת כתובים עכשיו במחשב בגרסה שלי. את חלקם אני מעלה לפייסבוק. או פשוט כותבת למגירה".
ובמגירה הזאת יש קופסה מיוחדת. על הקופסה כתוב בכתב מסודר "כמוסת זמן - נא לא לפתוח עד שנת 2045". "עשיתי את זה בגיל 6 וזה הוסתר במחסנים עד שעברנו דירה", היא מסבירה. "הוספתי כל מיני דברים וכתבתי את הכל מחדש כי היו שגיאות כתיב. כתבתי 'אתם קוראים את זה כשאני ממש מפורסמת, אז אל תתביישו לבקש חתימה. בטח יש רובוט שמקריא לכם את זה, פותח לכם דלתות ומכבס לכם, אז תדעו שפעם מי שהיה עושה את זה היו בני אדם, ומי שכתב את הדברים האלה זה לא רובוט, אלא היד שלי'. הכנסתי לזה טישו, מפתח שכבר לא היה בו שימוש, מטבע של חמש אגורות, צמיד, עגיל שנשבר וכל מיני פתקונים".
ולזה יצטרף דיסק של "מחוברים"?
"יכול להיות".
יש לך עצה לילדים שישתתפו ב"מחוברים"?
"יש לי עצה אחת: אל תקבלו את העצות של אף אחד. פשוט תחיו את החיים שלכם ותיפתחו. זה בעצם הקונטסט של התוכנית. ככה אומרים?".
אקו"ם