לא בגדנו: אנחנו מעדיפים את הנשים של המחוברים
הזרקתם את ה"מחוברים" לווריד אבל נשארתם עם רעב לנשים שלהן? הגעתם למקום הנכון. כאן, בישיבת השולחן העגול של בנות הזוג, עם דורין, אווה, קתרין ואפרת, תוכלו ללמוד מי מסתכלת על עצמה בטלוויזיה ורואה פרה, מי לא פוחדת מהסכם ממון, מי חושבת שלהביא ילד עם בן זוגה יהיה חוסר אחריות ומי טרם ביקרה בבנק מאז החתונה. בין הפותרים נכונה תוגרל מצלמה (אומרים שהיא משפרת את הזוגיות)
>> עם כל הכבוד לנשים, זו בתו של חנוך דאום שגונבת את ההצגה ב"מחוברים 2"
>> הדרמה האמיתית של "מחוברים 2" התרחשה מאחורי הקלעים
ה"מחוברים" של השנה לא נבחרו מתוך מטרה לשבט את אותו הקונפליקט, אבל אם לשם השעשוע בכל זאת מחפשים נקודות השקה למשפחת שריג, נראה שדורין טובים, אשתו של אמירם, מחזיקה בכמה כאלה: בת 30 ומשהו, מתגוררת בפרבר, נשואה לקומיקאי, מטופלת בשלושה ילדים אנרגטיים ומנהלת מול בעלה קרבות יומיומיים סביב עניינים כספיים. אלא שאם להאמין לדורין, היא מעולם לא ראתה בעצמה חלק מקבוצת הסיכון. "את העונה הקודמת של 'מחוברים' בכלל לא ראיתי - רק אחרי שהסכמנו להשתתף צפיתי בכמה פרקים. אבל אין שום דמיון בין אמירם לרן שריג. שם היה מדובר בטיפוס מאוד מסוים, אחד כזה שעשה ילדות עם אישה אחת, נפרד ממנה, עשה ילדה עם אישה אחרת, שוב התגרש. אני יודעת עם מי התחתנתי, היה לי ברור שהמצלמה לא תוציא פתאום שלדים מהארון. במקרה הכי גרוע הוא היה מנהל רומן עם אפרת".
אפרת היא אפרת דאום, אשתו של חנוך, והיא הודפת בהומור אפשרות לרומן לוהט עם אמירם טובים: "אם כבר לחזור על אותו תסריט, הוא היה צריך למצוא מישהי מהעונה הקודמת של 'מחוברות', אולי מיקה קרני. וברצינות, אני חושבת שמה שקרה שם היה מתרחש בכל מקרה, 'מחוברים' אולי רק שימשה טריגר. מצלמה לא מפרקת נישואים. מה שכן, העובדה שזה קרה מולה היא די מזעזעת. זה משפיל ברמות אחרות, נורא ריחמתי על עידית".
אבל אולי זה בלתי נמנע. המצלמה מזמנת דרמות.
"ממש לא. גם בתוך כל ההתרגשות צריך להפגין מידה של אנושיות. אפילו אם אתה כבר לא אוהב אותה, היא אמא של הילדה שלך. למה מול כל עם ישראל? יש סיטואציות שבהן אפשר לכבות את המצלמה".
בנקודה הזאת מצטרפת לדיון אווה לימסוב, בת הזוג של אשר סוויסה (סקאזי), אחת שיודעת דבר או שניים על בגידה מול המצלמות. במקרה שלה הפטיש הונחת כבר בפרק הראשון. שנייה אחרי שהתוודתה על געגועיה בשיחת סקייפ מעבר לים, נכנסה לפריים איזו בלונדה עלומה וחיבקה את הגבר שלה. "אי אפשר לשפוט, כשמתמכרים למצלמה מנסים להעלות את סף הריגוש", אומרת אווה, "הרי גם לאשר אפשר לבוא בטענות ולהגיד לו 'יכולת לכבות'. אבל הוא בכל זאת צילם".
"אבל זה שונה", דורין נחלצת לעזור, "הייתם בתחילת הקשר, הדברים עוד לא היו ברורים, אין לכם ילדים משותפים. בעונה הקודמת הוא לא רק השתין לה על הראש אלא גם פגע בילדה. זה לגמרי אחרת".
הצלע הרביעית ברב-שיח הזה, ישיבת השולחן העגול של נשות "מחוברים", היא קתרין אורמסטד, החברה השבדית של העיתונאי גדעון לוי. יכולת ההשתלבות שלה בדיון טיפה מוגבלת, בשל מכשול השפה, ואני שואל אותה בנפרד אם "מחוברים" גרמה לתסיסה במערכת היחסים ואם המצלמה שימשה כקטליזטור לדרמות שלא היו מתרחשות בהכרח בלעדיה. "במובן מסוים קיוויתי שהמצלמה תעזור לי למצוא תשובות", היא משיבה, "בגלל שהיא מחייבת אותך לחשוב בקול רם ולחטט בתוך הנפש שלך, חשבתי
רגע לפני סיום העונה (הפרק האחרון ישודר בשלישי בהוט 3) אפשר כבר להכריז שארבע הנשים שהתחילו את העונה לצד ה"מחובר" שלהן גם יגיעו איתו לקו הגמר. היוצא מן הכלל הוא גלעד עטיה, בן הזוג של ג'ייסון דנינו הולט. בעוד משפחות דאום וטובים לא נתנו סיבות ממשיות לדאגה, הרי שבשני הקטבים - הדי.ג'יי ההולל סוויסה והפובליציסט הלוחם לוי - המערכת הזוגית היתה רופפת לכל אורך הדרך. גם אחרי הבגידה, אווה נאלצה להתמודד עם חוסר האמון הבסיסי של סקאזי ברעיון המונוגמי ועם סלידתו מגילויי מחויבות, עד שלבסוף קיבלה פרס על התמדה: מפתח לדירה בראשון לציון, שבה היא מתגוררת איתו עד היום. במקרה של קתרין, היא שהכניסה ממד של אי יציבות לזוגיות כשטסה עד הודו על מנת לברר אם היא עדיין מעוניינת בגדעון ובכל הסלט המזרח תיכוני הזה לפני שהשתקעה מחדש בדירה ברמת אביב.
"היה די מערער לצפות בו אומר למצלמה, בזמן שאני בהודו, שהוא לא יודע לאן היחסים האלה מתקדמים ושהוא לא בטוח לאן הוא רוצה שהם יתקדמו", מגלה קתרין, "תמיד חשבתי שהוא בטוח בקשר, ולראות אותו מטיל ספק, מתלבט, מתמודד עם השאלה הזאת, היתה חוויה לא פשוטה. באיזשהו מקום זה גרם לי להסתכל אחרת על הדינמיקה בינינו ולא לקחת אותו כמובן מאליו".
אווה, גם אצלכם המצלמה תרמה לקשר?
"בטח. אשר גילה על עצמו דברים תוך כדי תנועה, היכולת להסתכל על עצמו מהצד גרמה לו להשתנות. בהתחלה הקשר בינינו לא היה הכי מוגדר, והרבה פעמים דברים כאלה יכולים ללכת לאיבוד בגלל חוסר תקשורת. אבל גם אני הסתובבתי עם מצלמה בנפרד, ודרכה הוא הכיר אותי יותר, העברתי לו ככה מסרים, וזה הניע את הקשר בינינו".
כשאתן צופות בפרקים, איזה דמות ניבטת לכן מהמסך?
אפרת: "של פרה, של מישהי שבלעה את עצמי. רוב הסדרה אני הרי בהיריון. אבל זה כן גורם לך לעשות איזושהי ביקורת עצמית. הפריע לי שאני לא יכולה להיות רגועה יותר למשל".
דורין: "אני יוצאת קצת יותר מדי פולנייה, עד כדי כך שתפסתי את עצמי ואמרתי: מה, אני באמת כזאת? אבל האמת היא שפשוט אין זמן להראות את כל ההשתלשלות של הסיטואציה. לפעמים זה נראה כאילו אני עושה דרמות מכלום, אבל אם היו משדרים מה גרם למה, התגובות שלי היו נראות יותר פרופורציונליות".
מה הכי הביך אתכן?
דורין: "בפרמיירה שודר הפרק שעסק בסקס והתפדחתי מזה שההורים שלי היו באולם. אני מניחה שהם יודעים שאני עושה סקס, יש לי שלושה ילדים, אבל עדיין, לא נעים שאבא שלך רואה סמס שאת שולחת לבעלך: 'מחכה לך במיטה שתאנוס אותי'. בגלל זה דאגנו שהוא יגיע להקרנה מוקדם והשקינו אותו באלכוהול".
אווה, כשהפרק הראשון שודר בפרמיירה יצאת מהאולם בסערה. אבל הרי כבר ראית את הפרק קודם, יכול להיות שכל הדרמה היתה קצת סינתטית?
"ממש לא. נכון שכבר ראיתי את הפרק, אבל זה היה מזמן. פתאום הייתי בסיטואציה שאחותי והחברות לידי. פשוט לא רציתי לשמוע את כל התגובות והלחשושים מסביבי. הרעיון היה בסך הכל להתרענן בשירותים, לשאוף אוויר, לצאת להפסקת סיגריה. בגלל זה גם לא יצאתי באמצע הקטע אלא החזקתי את עצמי ויצאתי החוצה רק בסופו. לא היתה שום דרמה".
היתה לכן זכות וטו?
קתרין: "בתיאוריה כן, אבל בפועל לא השתמשנו בה. המצלמה נמצאת שם כל הזמן, היא חלק מהחיים, אתה לא יכול להיות מודע כל הזמן לאופן שבו אתה מוצג. כך שבזמן אמת אתה לא חושב על האפשרות לחתוך דברים החוצה או למנוע את שידורם".
אווה: "אני בחרתי לחשוף פחות את המשפחה שלי. לא תראה את ההורים שלי מדברים למשל. גם מהגידול נתתי טעימה מאוד קטנה. חלק מהקטעים ביקשתי להוריד אחרי שהם צולמו".
דורין: "מבחינת אמירם אני יפה ומהממת בכל מצב, אבל כשהוא צילם אותי בג'ינס וחזייה אמרתי עד כאן. אנשים לא צריכים לראות אותי חצי עירומה. אני לא איזה דוגמנית. אז ביקשתי והורידו".
אפרת: "חנוך תיעד את כל התהליך של הצירים והלידה, עד שבאיזשהו שלב אמרתי לו: 'רבאק, כואב לי, סגור את המצלמה, תהיה איתי'. למחרת הלידה, כשאני כולי שטופת הורמונים, התקשרתי לחנוך בוכה. הרגשתי שגם ככה נחשפתי יותר מדי ושזה היה מיותר. אחרי רבע שעה התקשר אליי עמי (טיר, העורך והבמאי הראשי) והרגיע אותי ששום פריים מהלידה לא ישודר בלי שאני אוכל לצפות בו קודם ולאשר. וככה היה".
דורין: "מזל שאצלנו המצלמה הגיעה אחרי הלידה. הייתם שומעים צרחות, אני יולדת בלי אפידורל".
גיליתן משהו חדש על הפרטנר דרך "מחוברים"?
אפרת: "אני מכירה את חנוך 15 שנה, שום דבר לא יכול להפתיע אותי".
דורין: "אני גיליתי אצל אמירם יכולות חדשות רק אחרי שעשיתי את הניתוח בחזה. בשבועות הראשונים סבלתי מכאבים וגם אסרו עליי להרים דברים כבדים, הייתי סוג של נכה. והרי אישה מסוגלת לדבר בטלפון, להחזיק תינוק, להכין חביתה ותוך כדי לנקות משהו עם הרגל. לגבר אין את זה, אם הוא רואה טלוויזיה אז הוא רק רואה טלוויזיה. ופתאום אמירם היה צריך לתפעל שלושה ילדים, כולל תינוקת קטנה, והראה שהוא מסוגל".
מה קיוויתם להשיג מ"מחוברים"? היה בזה ממד של טיפול זוגי?
אפרת: "האמת שאנחנו הולכים לטיפול זוגי בלי שום קשר, והמטפלת דווקא המליצה לא להשתתף בזה. הציפייה הראשונה שלי מ'מחוברים' היתה שלא נרגיש בנוח לצלם בבלגן ולכן הבית יהיה יותר מסודר. אבל ברצינות, כשאתה רואה את עצמך מבחוץ, אתה חייב להסתכל פנימה. קיוויתי שזה ייתן לנו איזשהו שיקוף של עצמנו, שיהיה אפשר לחלץ ממנו ביקורת בונה. להגיד לך שזה הצליח? אני לא בטוחה".
אווה: "מבחינתי כן, זה לגמרי היה סוג של טיפול זוגי".
ובכל זאת, גם בפרקים האחרונים, סקאזי מתייחס לזוגיות במונחים מאוד מתכתיים. האסוציאציה המיידית שלו היא הסכם ממון.
"את עניין הסכם הממון הוא הרבה פעמים מעלה בלי קשר לסיטואציה. אני חושבת שמעבר לדבר עצמו שבאמת מעסיק אותו, הוא גם מנסה לבדוק אותי. לשם שינוי הוא נתקל במישהי שלא מפחדת ומוכנה לנהל איתו על זה דיון רציני. אני מבינה מאיפה זה מגיע. ככל שאתה מתבגר אתה נעשה חשדן יותר. הוא בן 36, אני בת 26, וכנראה חשוב לו לוודא שאני באמת לא מגיעה ממקום של להשתלט לו על כל החסכונות ולברוח. מקרים כאלה כבר קרו בעבר. אני לא אגיד לך שזה לא מציק לי שהנושא הזה כל הזמן נמצא בתודעה, אבל אני מקבלת את זה. זאת דרכו לבדוק ולהרגיש בטוח יותר, להבטיח שאני איתו אך ורק בגלל הלב שלי".
בטוח יש לכל אחת מכן אבחנות בנוגע לחיים של נשות ה"מחוברים" האחרות. זה הזמן.
דורין: "כבר אחרי הפרמיירה, כשאווה יצאה החוצה, אמרתי לה שהעצה הכי טובה שאני יכולה לתת לה זה לשים זין על כל העולם ולהתקדם הלאה. הסברתי לה שאנשים רואים רגע אחד, מאוד ראשוני, מתוך מערכת יחסים שממשיכה שנה קדימה. היו להם עליות ומורדות, היא היתה ריבאונד שלו, הוא היה ריבאונד שלה, ההתחלה שם היתה מאוד מורכבת. הסברתי לה שאם היא כבר סלחה לו ועברה לגור איתו, אז פאק איט. לאנשים רעים תמיד יהיה מה להגיד. בגלל זה לפני שאני ואמירם נכנסו לתהליך הזה סיכמנו מראש שלא קוראים טוקבקים".
גם אתן?
אפרת: "האמת שאני קוראת די באובססיביות. בעיקר בגלל הילדים. פעם מישהו כתב עלינו משהו נורא מגעיל וחתם בשם 'אביב דאום'. הבעיה עם הדברים האלה שהם נשארים לנצח, ולא רציתי שזה יהיה מקושר עם השם של הבת שלי. לכן דיברתי עם חנוך, והוא התקשר ל-ynet וביקש שיורידו את זה. יהודה, הבן הבכור שלנו, באמת הגיב על משהו פעם אחת. פורסמה איזה הערה על זה שחנוך הפסיק להאמין ולחיות כדתי, והוא כתב משהו בנוסח: 'אבא שלי הוא איש מקסים ויש לו זכות לחיות איך שנראה לו'. זה היה מאוד יפה לראות את זה, אבל ביקשנו ממנו שלהבא פשוט יימנע מהעולם הזה. שלא יקרא, שלא יגיב. אבל אי אפשר באמת לעשות בקרת טוקבקים, על כל שבריר ידיעה יש למאות אנשים מה להגיד".
קתרין: "גדעון הקריא לי טוקבק מאוד מרושע עליי. זה היה משהו כמו: 'החברה של גדעון מוכרחה להיות זבוב, כי רק זבובים נמשכים לחרא'".
דורין: "אז למה לקרוא? פאק ד'ם. רק אנשים ממורמרים ומשועממים כותבים טוקבקים".
קתרין: "אני לא קוראת. לפעמים באמת עדיף לא לדעת עברית".
אווה: "אני מקבלת המון תגובות של הזדהות. בהתחלה רוב התגובות היו בקטע של: 'מה בחורה כמוך עושה איתו', אבל עכשיו זה התהפך ורוב התגובות הן תומכות. אומרים לי כל הכבוד על זה שאני נלחמת על האהבה שלי. אני מניחה שזה בגלל שהרבה נשים חוו את מה שקרה לי".
מה הפער הכי משמעותי בין הדמות שלכן בחיים לדמות בסדרה?
אווה: "אני מוצגת קצת יותר מדי אישה של בית, אחת כזו שיושבת, מנקה ומחכה לגבר שלה. בפועל אני מפרנסת את עצמי, הולכת כל בוקר לעבודה. אני עובדת ביחסי ציבור, מנהלת שיווק של מוצר חדש שנכנס לארץ. זה נכון שאני גם טיפוס ביתי, אבל כנראה לא היה מקום להראות את הצד השני".
קתרין: "אי אפשר להגיד שלא רואים בסדרה את האמת, אבל יש מקום רק לחלק קטן ממנה. זה מאוד שטחי. לפעמים כשאני מסתכלת מהצד אני טיפה מופתעת, אני נראית יותר קרה ונוקשה יותר מאיך שאני תופסת את עצמי".
מאוד שבדי מצדך.
"כן, אני משערת. היו קטעים שלא החמיאו לי במיוחד. לא אהבתי לראות את עצמי צועקת על גדעון שלא אכפת לי מהסרטן של אח שלו רגע אחרי שהוא חזר מביקור אצלו בבית חולים. זה היה קצת חסר רגישות מצדי".
לאורך הסדרה את מסרבת להיקשר לארץ בעוד שורש מלבד הזוגיות. כשגדעון מציע לך למצוא עבודה במשרה חלקית או אפילו לעשות ילד, את דוחה את זה על סף. יכול להיות שאת נהנית מחוסר הקביעות הזאת, מתחושת הזמניות?
"אני מודה שחלק ממני עדיין נהנה מהמקום של להסתובב כאן כתיירת. יש תחושה שכאילו בכל בוקר יכולה לצוץ חוויה חדשה. אין ספק שיש גם יתרונות בלא להיות קשורה עד הסוף למקום מסוים, ובמובן כלשהו זה גם עשוי להקל עליי את הבריחה. לעשות ילד מעמדה כזאת יהיה מעשה לא אחראי. אין בי שום כוונה למלא חור בחיים שלי באמצעות יצירת חיים חדשים. זה נראה לי לא הוגן. ובנוגע למשרה קבועה, אף פעם לא חשבתי על זה ברצינות, אני כל הזמן עסוקה בכתיבה".
אולי זו מניפולציה של העריכה, אבל בסדרה רואים שאת מרעיפה חום על גדעון בעיקר בסיטואציות שמביאות לידי ביטוי את הפרסונה הציבורית שלו. למשל רגע אחרי שהוא מתראיין לאל ג'זירה או נואם על הכיבוש באחד הכנסים. לפעמים נוצר הרושם שאת יותר בעניין של גדעון לוי העיתונאי מאשר בגדעון לוי האדם.
"אף אחד לא יכול לחיות עם מיתוס, בסופו של דבר אני חולקת את חיי עם הגבר שהתאהבתי בו. אבל כמובן, הזהות של גדעון מוכלת בתוך המקצוע שלו. אתה לא יכול להפריד בין הספרה הפרטית לספרה הציבורית. בטוח שאלמלא העבודה הוא היה מישהו אחר. אם היינו מתמקמים בשבדיה, הוא לא יכול היה לכתוב שם, ולכן זה מעולם לא עלה על דעתנו. בלי העמדות והעקרונות ומסעות הצלב שלו זה לא יהיה אותו גדעון".
דורין, נורא נעלבת כשאמירם קרא לך פרזיטית.
"נכון. הוא רצה להגיד שאני מפזרת בלי לחשוב, אבל המשמעות המילולית של פרזיט זה לא בזבזן, אלא אחד שיושב כל היום על התחת ולא עושה כלום. אחרי שהפרק שודר חבר שלו התקשר אליי ואמר לי, 'איך הוא מעז לקרוא לך ככה? הכל את עושה בבית'. נכון שאמירם עסוק ועובד, אבל אני במשך חמש שנים גידלתי שלושה ילדים. זה אומר להעיר בבוקר, להכין לגן, לבשל, להסיע, להחזיר. חשוב לי שהוא יעריך את זה".
אבל את מודה שידך קלה על האשראי.
"כן. בדיוק השבוע הסתובבתי בקניון עם שקיות ומישהי ניגשה אליי ואמרה: 'אז את באמת בזבזנית כמו שרואים בטלוויזיה'".
אפרת: "אצלנו חנוך הוא הבזבזן. כשחיפשנו בית הפרמטר שהיה הכי חשוב לו זה אם יש מקום לג'קוזי. אבל זה לא מגיע ממקום ראוותני. יש בו לארג'יות אינסופית, גם כלפי חברים. כשיוצאים, הוא מזמין את כולם בלי לחשבן בכלל. הצד השני של זה הוא שאין לו שום מושג בהתנהלות כלכלית. מילא תבזבז, אבל תעקוב אחרי מה שיוצא. אם הוא ייגש היום לבנק, לא ייתנו לו לבצע פעולות, אף אחד שם לא מכיר אותו. אין לו מושג".
דורין: "אצלנו זה הפוך. אחרי שהתחתנו ניגשנו לסניף כדי להפקיד את הצ'קים ומאז לא הייתי שם. אין לי שום גישה למה שקורה, אפילו לא קוד לאינטרנט. חלוקת התפקידים בבית מאוד ברורה: הוא אחראי הכנסות, אני אחראית בזבוזים".
אפרת, בסביבתך הקרובה בטח לא כולם אהבו את החשיפה שלכם.
"אני מניחה שיש ביקורת, אבל היא לא מגיעה אלינו. רוב הסביבה שלי פשוט לא צופה ב'מחוברים'. כשאני מסתובבת ביישוב (אלעזר, בגוש עציון) או בירושלים, אף אחד לא ניגש אלינו. התגובות הן בעיקר בחממה התל אביבית. החשש היחיד שלי הוא שאנשים קרובים אלינו שנקלעו לכל מיני סיטואציות בסדרה, ייפגעו ויכעסו".
באחד הפרקים את וחנוך מקפיצים בבית צ'ייסרים. יש פה עניין מכוון? להציג מודל פחות מסוגר, יותר נאור, של מתנחלת דתייה?
"לא, אני לא רואה בעצמי מודל לחיקוי ולא מתיימרת לייצג ציבור. אם זה עשה איזשהו שירות חיובי אני שמחה, אבל זה לא היה השיקול. בגלל הטורים של חנוך תמיד היה ממד של חשיפה בחיים שלנו, והחלטנו לקחת את ההרפתקה הזאת צעד אחד קדימה. זה היה נטו בשביל החוויה וכי זה חשוב לחנוך מקצועית".
את דתייה, חנוך כבר לא בדיוק. איך מגשרים על הפערים האמוניים ביומיום?
"תראה, אנחנו לא פותחים את הבוקר בשיעור אמונה. אין איזה מתח שקיים כל הזמן בשגרה שלנו. אנחנו מכבדים אחד את השני, אבל ברור מה אורח החיים של המשפחה: אנחנו גרים ביישוב דתי, הילדים הולכים לבית ספר דתי, הבית שומר כשרות. תמיד יש פערים, זה קיים אצל הרבה הזוגות. אנשים לא חיים בסנכרון מלא".
אבל אז הילדים מקבלים מסר כפול.
"העולם הזה הוא כולו מסר כפול".
דורין: "זה גם לא שהוא נוסע בשבת או מדליק להם טלוויזיה מול הפרצוף, נכון?".
אפרת: "טלוויזיה הוא יכול להדליק, אבל אין בזה התרסה. הוא לא יעמוד מולם בשבת בבוקר עם כובע וצידנית ויגיד להם, להתראות ילדים, אני נוסע לים'".
ואת מקפידה על קלה כבחמורה בדיוק כמו ביום שהתחתנתם?
"לא, אבל זה קשור לתהליכים שאני עוברת עם עצמי. דברים שעשיתי בגיל 16 לא בהכרח נראו לי הגיוניים בגיל 22. אמונה זה לא דבר סטטי. אתה משתנה איתה, לומד אותה, נאבק איתה, חי איתה. אני דתייה ואשאר דתייה, אבל אני עוברת שינויים. בבית הספר הכריחו אותי לגרוב גרביים ארוכים, אבל היום זה נראה לי מקושקש וחסר חשיבות, כמו כל הנושא של מה ללבוש ובאיזה אורך. מנגד, יש דברים שהם בל יעברו כמו כשרות או שבת. אם כבר, דווקא בגלל שחנוך מחפף, אני צריכה לתת את הקונטרה, לשמור על הגחלת יציבה.
"מבחינתי, אם חסר הבסיס האמוני של התורה, הכל קורס. כי אם אין דת, אז אין יהדות, ואז אין ישראליות ואז בשביל מה צריך מדינה? בתוך כל זה מותר לתמרן ולהכניס מידה של היגיון. לא חייבים לדבוק בהלכות מסורתיות שיש בהן ממד שוביניסטי למשל. כשאדם מתייעץ עם הרב שלו אם מותר לו לקרוא ראיון שעשו איתי ב'מקור ראשון', אני די בטוחה שלא לזה התכוונו אבות אבותינו".
אין בך חשש שהילדים יבחרו בדרך אחרת?
"בטח שיש, קשה לי עם זה. אבל כשהדת לא חונקת וכשמבליטים את הצדדים הטובים שבה, הרתיעה ממנה פוחתת. אני נורא מקווה שעוד 20 שנה לא תראה אותי לבד בבית שומרת שבת והילדים עושים טובה שהם באים לבקר אותי פעם בשנה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם