נכנסים למוסך: אמנים ישראלים ממליצים על אלבומי גראז'
לכבוד הגעתם של להקת הגראז' האגדית הפאזטונס לשתי הופעות בישראל, ביקשנו מקוואמי, רם אוריון, שרון קנטור, אלקטרה, אורי כנרות ושי נובלמן שימליצו לנו על הרכב או אלבום הגראז' שאתם פשוט חייבים להכיר
האלבום השני של הפאזטונס היה גם אלבום הפריצה (היחסית) שלהם. אבל עם כל גדולת רוב השירים בו, רודי פרוטרודי המנהיג מציין אותו כמאכזב מבין אלבומיהם, בעיקר כי לדעתו הוא סוּרס הפקתית. אבל שום דבר לא יקח ממני את זה שבזכות In Heat נחשפתי לפאזטונס. בעצם, ליתר דיוק, שום דבר לא ישנה את זה שבזכות מיכל ניב זכרונה לברכה
>> האזינו: מרתון פאזטונס של רדיו הקצה עם בועז גולדברג וקוואמי
בשנת 2000 זכיתי להכיר את מיכל קהן ועמי שליו. ניגנו יחד והופענו במועדון הפטיפון כל יום רביעי במשך כמעט שנה. אפילו הקלטנו אלבום, אבל מכל מיני סיבות, הלהקה הפסיקה לעבוד ולצערי האלבום נגנז. שנתיים לאחר מכן מיכל ועמי הוציאו אלבום בשם Baby Escapo. וואו - איזה אלבום מעולה. שירים טובים, דיסטורשנים מהפנטים וביצוע שיכול לבוא רק משני טיפוסים כובשים כמו מיכל ועמי. אלבום קצר יחסית, מאוד גראז'י, מחוספס וכיפי. לא אתחיל לנתח אותו מעבר לזה כי אין צורך, אבל חשוב לציין שמיכל שרה בספרדית באלבום הזה.
קלאסיקות גראז' מהסיקסטיז טילטלו את עולמנו, והשפיעו על הגישה שלנו למוזיקה (ולחיים!), אבל ניתן כאן ייצוג דוקא ללהקה עכשווית. לוס פיוטס, להקה של חברים מפרו וארגנטינה, מנגנים גראז'- פאנק במובן הצר והרטרואי, ביי דה בוק - עם טוויסט של קרטונז. יש פה את האסתטיקה המחמירה/משעשעת של בית קברות אופנתי, הברבריות הקליטה של הנגינה, הדרייב הזועם יחד ההומור העצמי, וספרדית שזה תמיד מתגלגל פיקס על הז'אנר. ויש פה גם להיט מפגר - אחד הפייבוריטים שלנו מהשנים האחרונות.
שזיפים חשמליים. איזו המצאה נהדרת! גם שזיפים וגם חשמליים. וטוב שהיה את הגאון שהגה אותם. מעבר לשם המעולה, היא גם היתה אחת מלהקות הפסיכדליה-גראז' היותר מוצלחות ומצליחות בז'אנר ואחת שברחה די מהר משירי שלושת האקורדים בסיסיים, של רבות מחברותיה, למקומות מלודיים ומעניינים יותר.
למרות שהקלאסיקה שלהם היא "I Had Too Much to Dream Last Night", שיר שמופיע כמעט בכל אוסף תקופתי, אני בחרתי דווקא ב"שיר הבננה" שפתח את אלבומם השני Underground, בו הלהקה האמריקאית בלעה עוד כמה טיפות LSD ורקחה אלבום די מרתק. ומשהו על הקליפ האולפני הזה - וואהו! פשוט מרהיב.
האלבומים של הסוניקס מאמצע שנות השישים הם קלאסיקות גראז' שהיו המרכז וההשראה לא רק לזמנם אלא לכל מי שרצה להתלכלך בסגנון מאז ועד היום. בין הרבים והמעולים שכיסו את הסוניקס תמצאו את הקראמפס ואת רוצי בובה אבל הפאזטונז הגדילו לעשות והוציאו לפני כחמש שנים אי.פי. בן שש רצועות על טהרת גרסאות כיסוי לסוניקס.
פתגם ידוע אומר שמוזיקת קאנטרי היא "שלושה אקורדים והאמת". גראז'-רוק, בפרפרזה, הוא שלושה אקורדים וצרחה. למי שרוצה להתחיל לפסוע בפאסאז' של הגראז' מחכות שתי קופסאות: בתוך האחת יש מיליון דולר ובשניה יש גמד סיני מעצבן. לא, סליחה, התבלבלו לי הניירות. הקופסה הראשונה היא Nuggets ("יצירות מקוריות מעידן הפסיכדליה הראשון 1965 – 1968") שיצאה במלואה והדרה ב- 1998 (המהדורה הראשונה שיצאה ב-1972 היתה עמוד תווך חשוב בחינוכן של להקות הפאנק הניו יורקיות של סוף הסבנטיז).
הקופסה השניה היא Songs We Taught the Fuzztones שערך רודי פורטרודי, הפאזטון הראשי, ב-1993. יש שיגידו שהוצאתו של האוסף "שירים שלימדנו את הפאזטונס" היתה יריה ברגל. פורטרודי לקח את השירים שהפאזטונס ביצעו - בהחלט ברוקנרוליות האפשרית ביותר לזמננו אנו - וגרם לכולם לשמוע את המקור: חי, קשה ומסוכן כמו זקפה של אסיר נמלט. הנה אחד הטובים מתוכו - "בחלוף הזמן" של הטרופיקס.
THE FUZZTONES - חגיגות ארבע שנים לאוזןבר!
30.8- מופע פותח: בום פם+ מופעי ברולסק מבית פאטאל אובסשן 21:00
31.8- מופע פותח: אלקטרה 22:00
מחיר 149 ש"ח
כרטיס משולב לשתי ההופעות ב-239 ש"ח
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם