ראשי » תרבות » אמנות

זכיתי לאצור: פרס בתחום האמנות לא עוזר לפרנסה

"הזוכים 2011", תערוכת עבודות של זוכי פרסי משרד התרבות, מוצגת בימים אלה במוזיאון פתח תקווה. האוצרת נעמי אביב מספרת על הקשיים להיות אמן בישראל

נעמי אביב, זוכת פרס האוצרות והאוצרת של התערוכה, פרסים נחווים לפעמים כמנוגדים לאמנות בגלל האלמנט של תחרות שכביכול לא שייך לעשייה אמנותית, מה עמדתך?
"אי אפשר להגיד על אמנות שהיא לא תחרותית. אמנם זה תחום מאוד אינדיבידואלי, אבל תחרויות בציור היו מאז ומתמיד. ישנו הסיפור על זוכסיס ופרהסיוס - שני ציירים ביוון העתיקה שעשו תחרות מי הצייר הטוב יותר. זוכסיס הסיר את הווילון מעל הציור שצייר, של אשכול ענבים עסיסי, ואז הציפורים באו וניקרו בציור; הצלחה עצומה לצייר שעוסק במימזיס. פרהסיוס צייר וילון, ככה שזוכסיס ניסה להסיט אותו וגילה שזהו הציור עצמו. הוא אומר לו 'אני הצלחתי להוליך שולל ציפורים, אבל אתה הצלחת להוליך שולל אותי'. תחרויות תמיד היו אבל זה נכון שיש גם משהו לא טבעי בזה. אמנים תמיד יהיו תלויים: בתמיכות או באספנים או במשרד התרבות. אף אחד מהאמנים שמשתתפים בתערוכה לא ביקש למחול על כבודו ולחזיר את הכסף.

"אני חושבת שהפרסים האלו הם אוויר לנשימה לאמנים. צריך לזכור שבמדינת ישראל תרבות ואמנות לא זוכים לתקציבים נאותים ולא זוכים לעדיפות אף פעם. הפרסים הם דרך לשים טלאים על ההיעדר. אני חושבת למשל על כמות הכספים שניתנת לדתיים, למשל, שזה גם תחום למדני. הם מקבלים שכר על למדנות, אבל אמנים לא מקבלים. זה מקומם מאוד. מדינה שרוצה שילמדו תלמוד ויקבלו על זה כסף צריכה להיות הוגנת מספיק כדי לאפשר גם לאמנים לעסוק באמנות שלהם. אמנות כוללת לא פחות מחקר.

"לכן הפרסים האלו משמחים את כולם. אין אמן שלא קיבל את הפרס ולא מרגיש שהוא ניצל לחצי שנה או לשנה. אמנים לא חיים מאמנות בישראל. רובם עובדים בעבודות נוספות ונמצאים בקשיי פרנסה עצומים; אם הם מקימים משפחה זאת בכלל חצי התאבדות. המדינה נותנת כל כך מעט שאין שום אופציה לוותר על המעט הזה, כי הוא חשוב".

איך ניגשים לאצור תערוכה כל כך אקלקטית?
"רשימת האמנים פנטסטית. יש אמנים עם מבע עז שבחרו הפעם ייצוג מינורי או שונה, למשל מאיה ז"ק, שמציגה בתערוכה הזאת פורטרט עצמי. היא רשמת אדירה לטעמי וזה נוגע בבסיס של העשייה שלה. נלי אגסי, שבדרך כלל מציגה וידיאו פרפורמנס ואובייקטים, גם בחרה להיות מיוצגת הפעם באמצעות רישום - מדיום שהיא מרבה להשתמש בו אבל ממעטת להציג אותו. אז זאת אכן תערוכה אקלקטית, מטבע הדברים. יש אמנים שלקחו את התערוכה ברצינות ונתנו עבודות מז'וריות ויש כאלו שלא. הידיעה שאתה מציג בחלל אחד עם אמנים טובים היתה יכולה לחלץ מהאמנים השתתפות מאתגרת או הרמת ידיים מראש, ויש דוגמאות לשני הדברים.

 
"בכל מקרה יש הזדמנות לראות את האמנים שזכו, כל אחד מסיבות אחרות, אבל בעיקר משום שאמנותם טובה וראויה. כולם נפגשים בתערוכה אחת שמטבע הדברים אינה תמטית, אלא אמורה לשאת אופי יותר ירידי. אבל למרות שהיא אקלקטית היא לא פופוליסטית, היא עדיין למטיבי לכת. זו לא תערוכה המונית. כלומר היא לא מבדרת במובן שאולי מצפים מתערוכת פרס להיות מבדרת, מצד שני היא לא אידיוסינקרטית".

זאת הפעם הראשונה שהזוכה בפרס האוצר - את - היא האחראית על תערוכת הזוכים.
"זה באמת חדשני. עד היום זה לא נעשה. בפעמים הקודמות מנהלי המוזיאונים והאוצרים הראשיים לקחו את זה על עצמם. טסתי עם דרורית גור אריה ללונדון יחד עם קבוצה של אוצרים ישראליים, והרעיון הזה עלה שם ושימח אותי מאוד. דרורית חשבה שזה רעיון מקורי ובעצם הגיוני. נעתרתי לאתגר הזה בתמימות מסוימת".

תמימות? למה?
"חשבתי שזה אתגר מקצועי לפצח את הקוד הזה של 'תערוכות זוכים', אבל כנגד השאיפה שלי לפצח אותו היו מגבלות תקציביות שלא כל כך אפשרו לממן עבודות חדשות בסדרי גודל מרשימים, ככה שיש עבודות חדשות שלא הוצגו, אבל אין הפקות חדשות. ומכיוון שחלק מהאמנים, בעיקר הצעירים שבהם, עובדים עם וידיאו ארט, ומכיוון שהפקות וידיאו ארט הן יקרות - לא התאפשר לנו להיענות לבקשות של כולם".

את מוכרת בעיקר בזכות העבודה שלך כאוצרת עצמאית, דבר שהוזכר בנימוקי הזכייה, מה מקור ההתרחקות שלך ממוסדות אמנות?
"אני מתעקשת על עצמאות במשך תקופה מאוד ארוכה. כמה מחברותיי עובדות במוזיאונים והייתי עדה לתסכול ולתחושה הלא יצירתית, וגם להשפלה של לדפוק שעון, כי כולם עובדי עירייה. אני לא שואפת לעבוד במוסדות, אני שמחה לעבוד לפעמים בתור פרילנסרית במוזיאון ולפגוש צוותים מיומנים. זה מאוד כיף, מאוד מומלץ. אם אנחנו נוטים לחשוב על אמנות כתחום שיש בו עדיין חירות, בתור אוצרת התפקיד שלי הוא לממש אותה או לעזור לאמנים לממש את החירות שלהם".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...