אחת שיודעת: אינה בקלמן חוזרת
"ברגע אחד מזמינים אותך להשקות, כולם רוצים להצטלם איתך ולהיות חברים שלך, ומהר מאוד זה נגמר והטלפון כבר לא מצלצל". גם היום, כשהיא מככבת ב"אליפים" ועתידה לשחק בסרט חדש לצד דרור קרן, אינה בקלמן לא שוכחת שהגלגל יכול בכל רגע להסתובב
ל"הישרדות" היא הגיעה כחיילת, אבל היום, בגיל 23, היא מחפשת את העשייה העמוקה יותר. כדוגמנית מגיל 15 היא הורגלה באור הזרקורים. "היה לי ברור שאם להשתתף בריאליטי, אז רק ב'הישרדות' או ב'המרוץ למיליון'", היא אומרת. "תמיד הייתי פנאטית של התוכניות האלה".
העונה שלך קצת נשכחה.
"מהר מאוד הפכתי ללא רלוונטית כי אסור היה לי לעבוד עד תום שידור התוכנית. כמעט את כולם שכחו. אחרי שהשתחררתי עשיתי חושבים והחלטתי שאולי דוגמנות זה לא המקום שלי, והתחלתי ללמוד משחק".
בקלמן התאהבה בתחום, וההצלחה לא איחרה להגיע. בקלמן זכתה בתפקיד בסדרת הנוער "אליפים", שמבוססת על ספרה של אסתר שטרייט-וורצל, ואף קיבלה תפקיד בסרט. "במשך חצי שנה לא רציתי ללכת לאודישנים", היא מתוודה. "החלטתי שאת הצעד הזה אני עושה רק אחרי סיום הלימודים. הלכתי לכל מיני אודישנים, ותוך כדי העבודה על 'אליפים' עברתי אודישן לתפקיד בסרט עם צחי גראד ודרור קרן. זה סרט מדע בדיוני שבו אני מגלמת את מאיה, שהיא בתו של הדמות שמגלם קרן. זה תפקיד גדול בסרט שכולם בו רובוטים חוץ ממאיה, אבל דווקא היא הכי רובוטית מכולם-מוכוונת מטרה ואחת שעושה הכל כדי לזכות במה שהיא מעוניינת בו".
נכנסת בקלות לדמות שלה?
"זה היה מאתגר. עשיתי המון פעלולים, ואחרי כל יום צילום חזרתי הביתה עם סימנים כחולים על כל הגוף. סיימנו את הצילומים והסרט ייצא עוד כשנתיים".
כמו כל אחד שמנסה את מזלו בשואוביזנס, גם בקלמן יודעת שברוב המקרים הדרך מלאה במהמורות. "במשך שנים רבות אני מנסה להגיע לאן שהגעתי", היא אומרת. "כל כך הרבה פעמים דפקתי את הראש בקיר בניסיון לפרוץ ולקבל תפקידים, אפילו קטנים. אז עכשיו, אחרי שאני משחקת בסדרה ובסרט אני רק רוצה לשמור על הגחלת. הלוואי שזה ימשיך ככה".
על מה את עובדת בימים אלה?
"יש לי תפקיד אורח ב'סברי מרנן', בעונה השנייה שטרם עלתה לשידור. אני מגלמת את חברה של אדם (בגילומו של תום אבני). בנוסף לכך התקבלתי ללימודי משחק אצל יורם לוינשטיין, והלימודים מתחילים באוקטובר. אני הולכת ללמוד עם דון לני גבאי ואלין לוי. ובלי קשר לזה, אני חייבת לספר שביום שלישי הוזמנתי לערוץ הילדים ועשו לי מתיחה. גם אותי יגאל שילון מתח".
איך מתמודדים עם הפרסום?
"בימי'הישרדות', כשהייתי חיילת, היו עוצרים אותי בדרך הביתה, מבקשים ממני חתימות ותמונות. אחרי שהבאזז ירד, היו שלוש שנים של דממה וזאת היתה הרגשה אחרת כי לא הכירו אותי, אבל עכשיו ילדים מזהים אותי כשירי מ'אליפים', הילדה הפריקית והמרדנית מהפנימייה. כשפוגשים אותי הם אומרים לי פרטים עליי ועל מה שעשיתי. ככה זה, הילדים של היום מאוד חכמים. הם כבר יודעים עליי הכל דרך גוגל".
בקלמן יודעת שהמשחק הוא הדרך שלה למתוח את הגבולות ולנסות דברים חדשים למרות שהיא עדיין לא צברה קילומטראז' מרשים בתחום. "במשחק אני יכולה לעשות מה שבא לי", היא אומרת. "בא לי ללכת עם זה הכי רחוק שאני יכולה, לעשות פרויקטים שלא קרובים אליי מנטלית, למשל לגלם מישהי חולת נפש או משוגעת. אני יודעת שהכל כל כך חדש לי, אני ממש בחיתולים בעסק הזה, אבל בגלל זה אני רוצה לנסות דברים ששונים מאוד מהאופי שלי".
יש מישהו שמשמש השראה עבורך?
"אני מתה על קרן מור. פשוט מאוהבת בה. ב'יום האם' היא ממש נהדרת".
אינה מעידה על עצמה שהיא אדם חם אבל גם קצת חשדן. "לא מעט פעמים אני מתבוננת מהצד וסופגת את מה שסביבי", היא אומרת. "אני פחות פעלתנית מאחרים ורק אחרי שהתבוננתי מהצד אני מגיבה. אני שמה לב לפרטים הקטנים אבל דורשת מהאנשים בחיי יחס של אכפתיות וחום. אני מאמינה שאני גם זקוקה להרבה מאוד חום ואהבה כי זה מחזק אותי. וחוץ מכל זה, אני נלחצת מכל דבר".
תסבירי.
"אני נלחצת כשאני על המוקד. לא אשכח שבכיתה ו' הכיתה התחלקה לשתי קבוצות בתחרות איות. כשהגיע תורי נדרשתי לאיית את המילה טלוויזיה אבל מרוב הלחץ אייתתי את המילה טלפון. כשהפרוז'קטור עליי זה מלחיץ אותי. ייתכן מאוד שבגלל זה אני גם לא אדם שמנופף בדברים שהוא עושה. משתדלת מאוד לשמור על צניעות, אבל גם נוטה להתעצבן בקלות. יש לי פתיל קצר".
בחזרה ל"הישרדות". המעבר המהיר מפרסום ענקי ופתאומי לאנונימיות מוחלטת היה קשה לבקלמן. "עברתי משבר", היא אומרת. "בלי חבר שלי, שהחזיק אותי עם הראש מעל המים, לא הייתי עוברת את זה. ההיי הזה כל כך חזק, ולעבור ברגע אחד מהשיא ללא רלוונטי זה טירוף. ברגע אחד מזמינים אותך להשקות, כולם רוצים להצטלם איתך ולהיות חברים שלך, ומהר מאוד זה נגמר והטלפון כבר לא מצלצל. בכל השנים האלה בתחום אני כל הזמן אומרת לעצמי 'מה אני עושה פה'. אבל כל פעם אני מקבלת אישור שמה שאני עושה צריך לקרות. רק ביום שלישי, כשיגאל שילון מתח אותי בערוץ הילדים וכל הילדות הקטנות צעקו לי, זה נתן לי את החותמת שזה מה שאני רוצה".
בקלמן ובן זוגה רוי (26) כבר ארבע שנים יחד. הוא לומד הנדסה ואינה אומרת שהוא לא אוהב להיחשף. "בכל זאת, הוא בחר בי ולא במקצוע שלי", היא מבהירה. "לכן לא הייתי מגיעה איתו לאירועים. בגלל שהוא לומד באוניברסיטת תל אביב אנחנו מחפשים עכשיו דירה בעיר".
כשבקלמן עלתה ארצה בגיל שנה וחצי מסנט פטרסבורג שברוסיה היא והוריה גרו ביהוד. בהמשך עברו לגן יבנה, שם היא מתגוררת עד היום. "למרות ששני ההורים שלי מהנדסים ומשכילים ואוחזים בהשקפת חינוך רוסית, הם תומכים בתחום שבחרתי ומגיל 15 עושים הכל כדי לעזור לי להצליח", היא אומרת. "אבא לי תמיד הסיע אותי לאודישנים. הייתי מאוד טום בוי כילדה. ערכתי את עיתון בית הספר והייתי פעילה חברתית. כשהייתי בת 15 היתה תחרות יופי בגן יבנה והלכתי לעודד חברה. סקאוטרים ראו אותי והזמינו אותי. הגעתי לפגישה עם רוברטו בן שושן הסוכן וכשהתפרסם הבוק הראשון שלי באינטרנט כל תלמידי הכיתה נכנסו לאינטרנט והתלהבו מהתמונות. אמא שלי תמיד אומרת שכיף לי כי החיים שלי מלאי הרפתקאות. אני מאמינה שכשאסתכל לאחור אגיד לעצמי שהיה לי כיף ועשיתי משהו עם החיים שלי".
את מתכננת ללמוד באוניברסיטה?
"כן. אני רוצה ללמוד תקשורת. חשוב לי לשמור על השכלה אקדמית כי אני רוצה להעשיר את הראש ומעוניינת שיהיה לי כרטיס ביטחון לחיים. שאם יום בהיר אחד אחליט שמיציתי או שאחרים יחליטו את זה בשבילי, תהיה לי אפשרות לפנות לאפיק אחר".
מה את חושבת על המצב בערוץ 10?
"גם בעונה שלנו איימו לסגור את הערוץ. אני חושבת שצריך עוד ערוץ שמשדר חדשות, מה גם שערוץ 10 צריך להישאר באוויר כי הוא עדיין בהתפתחות. יהיה לי מוזר למשל לצפות בגיא זו-ארץ ברשת".
ב"הישרדות" הודחת די מוקדם.
"אני חושבת שהיום הייתי משחקת אחרת. יצאתי נורא יבשה ומשעממת כי הייתי נורא פוליטקלי קורקט. אם הייתי משתתפת היום, הייתי משחקת בכל הכוח. לכן אני מאוד מחוברת לשלישיית תורג'י-אנה-ענת. כי הם שיחקו את המשחק מהרגע הראשון ונהנו ממנו. תורג'י גאון ואנה וענת הן נשים מאוד חזקות".
בלקמן מספרת שהיא מאוד מפחדת מעין הרע. "אני לא מספרת על דברים שהתקבלתי אליהם עד שאני לא מקבלת חותמת שאני בפנים", היא אומרת. "גם ב'הישרדות' לא סיפרתי. עד שלא הייתי במטוס ונחתי, לא האמנתי שאני שם".
איך זה לחיות בגן יבנה? המצב הביטחוני לא פשוט.
"גן יבנה קרובה לאשדוד והגראדים הגיעו גם אלינו. בשנה האחרונה נפלו טילים שני רחובות מהבית שלנו. בכל פעם שקורה משהו אני יודעת את זה עוד לפני הדיווחים בתקשורת.
"השנה בזמן הצפירה של יום הזיכרון התעוררתי בבהלה כי אני סובלת מחרדות בכל מה שנוגע לאזעקות. ישר רצים למקלטים. זה נורא ואי אפשר באמת להתרגל לזה. כשיש אזעקה אני דואגת לאחי הקטן ולכן זו הרגשה שתמיד צריך להיות בכוננות. זה מצב נורא ואני בחיים לא אשכח שכשהייתי בקניון בהרצליה אחי התקשר וסיפר שטיל נפל על בית סמוך לשלנו. אנשים שומעים על זה במרכז וזה לא מעניין אותם".
תישארו שם?
"לא נעזוב את גן יבנה כי אנחנו אוהבים את הבית, אבל המצב ממש קשה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם