סוף עידן הטלוויזיה
למה כל סדרת טלוויזיה חייבת סוף? למה הסוף הטלוויזיוני תמיד מאכזב אותנו? יתכן ואנחנו עומדים לקראת סוף עידן הטלוויזיה כפי שאנחנו מכירים אותה? ד"ר נועם יורן מסביר למה כל פתרון יהיה פחות מעניין ויפה מהחידה עצמה
עוד בתרבות: האקס פקטור האמיתי נמצא בסדרת דרמה
התחקיר המפחיד של השנים האחרונות
הסוף הטלוויזיוני שוב ושוב מאכזב אותנו. במקום נקודת שיא למתח ולהתרגשות, במקום פתרון עלילתי, הסוף נראה יותר ויותר כמו צורך שרירותי לסיים.
אם נחזור ל"אבודים": איזה פתרון עלילתי אפשר, למשל, לספק לגילוי החידתי שמתחת לאדמת האי, במרתף עמוס מכשירים משונים, שם יש אדם שצריך כל כמה זמן להקיש סדרת מספרים שהיא במקרה גם סדרת המספרים בטופס הזוכה בלוטו של אחד מניצולי התרסקות המטוס על האי? אפשר כמובן למצוא פתרון. אבל ברור שכל פתרון יהיה מעניין פחות ויפה פחות מהחידה עצמה. הרי היופי של החידה טמון בחוסר האפשרות לפתור אותה, או אולי במרחב האפשרויות האינסופי שהיא פותחת, מרחב שכל פתרון שנבחר רק מחסל. החידה עמוסה משמעויות מסתוריות ומאיימות, פותחת מקום לדמיון. שום פתרון לא יכול להתחרות בעושר הדמיוני של החידה הזאת. היופי של החידה נמצא בתחומי האבסורד. הפתרון, שחייב להיות במובן כלשהו הגיוני, זר לכל מה שהיה יפה בחידה.
הסיום בשביל הטלוויזיה הוא לפעמים בעיה. זה מגלה משהו עקרוני על טלוויזיה. אולי החידוש שפיתחה הטלוויזיה כמדיום אמנותי הוא דווקא העלילה חסרת הסוף, עלילה שאינה זקוקה לסוף, ושהסוף בה הוא, לפעמים, רק נקודה שרירותית. אם זה נכון, זה חידוש מרעיש, ואולי עוד לא למדנו לעכל אותו. כיצד צופים בעלילה ללא סוף? היא קשורה לצורות אחרות של הנאה, ואולי מחייבת צורות אחרות של פרשנות – צורות שונות מאלה שאנחנו מכירים מהקולנוע, התיאטרון והספרות. אולי במובן מסוים אנחנו עדיין לא יודעים איך לראות טלוויזיה. במחשבה שנייה, אולי בעצם כך רואים טלוויזיה היום: כשטף של דימויים וסיפורים קטועים - מוזרים לפעמים, מטרידים לפעמים, מצחיקים, שובי דמיון. זאת בעצם החוויה של הזפזופ.
זאת האירוניה ביחס לטלוויזיה היום. מצד אחד, כולם מדברים על סופה הקרב של הטלוויזיה. יש כל כך הרבה תחומי מדיה אחרים במסכים שונים - אינטרנט, כבלים, שירותי VOD, מחשב, סמארטפון – אז מי בכלל צריך טלוויזיה? מי האידיוט שיבחר לראות ערוץ 2 או 10 – כלומר, יראה מה שמישהו אחר החליט בשבילו, וגם יצפה בו טבוע בפרסומות, שמוצבות כמובן ברגע המעצבן ביותר? לזה בדיוק מתכוונים היום כשמדברים על סופה של הטלוויזיה. אבל מצד שני, דווקא הטלוויזיה יצרה את העלילה חסרת הסוף.
יש כמובן גם עלילות מסורתיות חסרות סיום. הנסיכה שחרזדה מספרת לבעלה המלך שאהריאר סיפור שאינו נגמר כדי לדחות את הוצאתה להורג. בכל לילה הסיפור מתחיל מחדש, ובכל בוקר הנסיכה משתתקת, משאירה את המלך במתח, ודוחה את מותה בעוד יום אחד, עד החנינה שמגיעה לאחר אלף ואחד לילות. בתוך כל סיפור שלה יש סיפור אחר. זה משל מעניין למצבה של הטלוויזיה היום: מספרת סיפור לא נגמר כדי לדחות את הסוף. אולי זו גם משמעות העליצות המתמדת של מגישי תוכניות ריאליטי כמו אסי עזר: הטלוויזיה מתכחשת לסוף. תשדירי הפרומו של התוכניות נראים נלהבים ואנרגטיים מתמיד: "אתם חייבים לראות את זה עכשיו", "אתם חייבים לחכות ולראות את זה". התוכנית "הכוכב הבא" מציגה את הקהל בבית באולפן, בתמונות של מסמסים המופיעות על המסך, מתוך להיטות לשכנע אותנו ש"כולם" עדיין כאן. רני רהב צועק: "רק העם יחליט מי הזוכה!". זה מה שהוא מנסה לומר לנו: "העם" עדיין כאן.
במחקר הטלוויזיה, רווח בשנים האחרונות המושג "פוסט-טלוויזיה", שמניח כי הטלוויזיה עומדת על סף של שינוי רדיקלי - או שאולי כבר עברה שינוי כזה. תחומי מדיה מתחרים מחייבים את הטלוויזיה להשתנות או להיכחד. אבל עוד מוקדם מדי להבין את הרגע הזה כסופה של הטלוויזיה. במובנים שונים זה אולי רגע של התחלה. כדי לשרוד, הטלוויזיה צריכה לגלות מה היא באמת, לשדר את מה שאפשר לשדר רק בטלוויזיה. מהפכת הריאליטי היא אולי חלק מהניסיון הזה. בכל מקרה, אין ספק שהרגע הזה הוא רגע מרתק בתולדות הטלוויזיה.
כנס פיקציה הרביעי, הכנס השנתי הרביעי ללימודי טלוויזיה באוניברסיטת תל אביב, מוקדש לשאלת הסוף. 15 הרצאות של חוקרים יעסקו בהיבטים שונים של הסוף בטלוויזיה: בסופו של המדיום, בסופים עלילתיים, וגם בדימויים אפוקליפטיים טלוויזיוניים. פאנל של אנשי טלוויזיה וניו-מדיה, הכולל את רן תלם, אריק ברנשטיין, אודי בן אריה, אודי כגן ודנה פוליג, ידון באפשרויות חדשות של יצירה טלוויזיונית באינטרנט. ההרצאות בשני ימי הכנס יעסקו בסדרות כמו "הסופרנוס", "מד מן" ו"המגיפה", בטלוויזיה ואמנות, בטלנובלות ועוד.
הכנס יתקיים ב-21-22 בינואר, בבניין מכסיקו באוניברסיטת תל אביב. הכניסה חופשית, על בסיס מקום פנוי.
ד״ר נועם יורן, מלמד תקשורת וטלוויזיה במכללה למנהל ובאוניברסיטת תל אביב.
עוד בתרבות: פרס מפעל חיים יוענק לאריאל זילבר
אברהם טל במכתב פרידה מרגש
פלסטין בטקס האוסקר
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם