ארץ הפלאות: ג'פרסון סטארשיפ לא נופלים מההרכב המקורי
כשלהקה שעברה כל כך הרבה גלגולים ושמות מגיעה להופיע בארץ, אין אלא להיות סקפטיים - האם היא עומדת במבחן הזמן או שהיא רק זכר קלוש לאחד מעמודי התווך של הרוק הפסיכדלי? במקרה של ג'פרסון סטארשיפ, התשובה מפתיעה
שום דבר לא הכין אותי להופעה של הגלגול הנוכחי של הלהקה - ג'פרסון סטארשיפ - אמש ברדינג 3 בתל אביב. צריך להודות שכשהודיעו על הגעתם, הרבה גבות הורמו. הלהקה עברה אינספור גלגולים, שמות וחברים. האם עבר זמנה? האם היא עדיין רלוונטית? שאלו הפרצופים המעוקמים. הרי לבטח זה לא ידמה להרכב המיתולוגי, כשרק פול קרטנר ודיוויד פרייברג נושאים בלפיד מאז.
ההופעה בישיבה, הקהל כבר לא צעיר, אולי עדיף להשאיר את החלום כמו שהוא, בעבר? ובכלל,
לשמחתי, התבדיתי מהר, כבר בשיר הראשון. חיוך ענק נמרח על פני כשחברי הלהקה עלו עם “Somebody to Love”, באנרגיות כמעט בלתי אפשריות וסאונד סמיך במיוחד, והמשיכו את המסע הפסיכדלי לשנות השישים עם "Fresh Air" ו-“Crown of Creation” בביצועים מושלמים.
במקרה של ג'פרסון סטארשיפ הנוכחות החשובה ביותר על הבמה היא של הסולנית - קאת'י ריצ'רדסון שנכנסה לנעליים הגדולות של גרייס סליק ומוכיחה שהיא לא צריכה להתנצל על כך אפילו לשניה. מעל כל שיר היא מחזיקה את קולה הנשי במאמץ וכישרון כשבכל פזמון מצטרפים אליה קולות הרקע וביחד הם מרכיבים את הטקסטורה הידועה של הג'פרסונים. לעתים אף יוצאת ריצ'רדסון לסולואים מלאי נשמה מקריירת הסולו שלה ומנדבת לקהל כמה קריצות לכיוונה של ג'ניס ג'ופלין.
קרטנר מחליף את גיטרות הריקנבקר האגדיות שלו משיר לשיר ומוביל את הלהקה לבלוז-פולק המזוהה עמו כל כך. כריס סמית' הקלידן מלטף בנגיעות לטיניות ברמיזה ברורה לסנטנה, והמתופף יוצא עם הגיטריסט לסולואים עוצמתיים כל כך, שהם כמעט מוגזמים לקהל שנאלץ לחזות באירוע בישיבה.
צריך לומר זאת - הקהל בא כדי לשמוע את ג'פרסון איירפליין ואת השירים המוכרים. חברי הלהקה מודעים לכך לחלוטין ומצניעים את שירי הסטארשיפ הבלעדיים שאיתם המשיכו בשנות השבעים והשמונים. אך הם גם לא נופלים לקלישאות וזו לא בדיוק הופעה נוסטלגית - הרוק-פולק הפסיכדלי שלהם מצליח להישמע רלוונטי ומרענן במיוחד גם היום, אולי אפילו יותר כשבוחנים את מפת הפופ הגלובלית.
הם לא מקשים על הקהל ומוסיפים ללהיטים הידועים את "Wooden Ships", “When the Earth Moves Again”, ו-"Ballad Of You & Me & Pooneil", הנפלא שבו ריצ'רדסון מוכיחה סופית בהולכת קולות מרשימה שהיא הליהוק המושלם ביותר שאפשר היה לבקש לתפקיד הזמרת.
ג'פרסון איירפליין ישבה על אחד מהצמתים החשובים בהיסטוריה של הרוקנ'רול, הם היו שם בסן פרנסיסקו כשהכל התחיל, המשיכו בוודסטוק עם הגרייטפול דד וג'ימי הנדריקס ואפילו נאלצו לקחת חלק בפסטיבל אלטמונט שסימן את סופו הטראגי של דור הפרחים. למרות הכל המטוס שלהם ממשיך את המסע כבר עשרות שנים והלפיד הזה עדיין בוער בגאווה. קשה לתאר את התחושה בשמיעת השירים האלה, המוזיקה שלהם מרגישה כאילו חזרה הביתה אחרי טיול של שנים ארוכות, לכיף הטהור של רוק גיטרות נעורים ועולם תמים יותר.
הלהקה מסיימת עם “Volunteers in America”, ועולה להדרן שבו הם מבצעים את “With a Little Help From My Friends", בסגנון ג'ו קוקר מאותו פסטיבל מיתולוגי. הם לא מכחישים שהם הנציגים הראויים ביותר למה שנותר מדור הפרחים - אחת הלהקות האחרונות בסביבה שמציעה לעלות איתה לטיסה פסיכדלית מעל ארץ הפלאות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם