ועכשיו למשהו קצת אחר: הביטוי הכי מאוס לטלוויזיה
המשפט הזה, "משהו קצת אחר", הפך בשנה האחרונה למחלה. קרייני חדשות, מדקלמי פרומואים, אזרחים - כולם אימצו במודע או שלא את המניירה המעיקה, כולל את צורת ההגייה המסוימת שלה
העלה את הביטוי לדרגת טרייד-מארק פרטי. גיא לרר יח''צ
ועכשיו, כאמור למעלה, למשהו קצת אחר (אבל לפני זה, דמיינו את המשפט הנ"ל נהגה בצורה הבאה: הדגשת המילה "קצת" איפשהו באזור הצ' תוך עלייה בטון; השהייה של חצי שנייה; צמצום העיניים וכיווץ הפרצוף כולו במטרה להמחיש את פעולת ההקטנה; התרת הפרצוף מיד אחר כך והחזרתו להבעה הרגילה; ולבסוף, ירידת הטון בחזרה לצליל הממוצע). נשמע מוכר? מחרפן? הייתם אומרים אפילו מחרפן בקטע אחר? קצת אחר או לגמרי אחר? טיפה אחר (עם הדגשת המילה "טיפה" איפשהו באזור הט' תוך עלייה בטון; השהייה; צמצום עיניים וכיווץ הפרצוף; התרה; ירידת הטון בחזרה)? או, בדיוק על זה אני מדבר.
משפט החיווי הזה, "משהו קצת אחר", הפך בשנה האחרונה למחלה. קרייני חדשות, מדקלמי פרומואים, אזרחים - כולם אימצו במודע או שלא את המניירה המעיקה, כולל את צורת ההגייה המסוימת שפירטתי. וככל שאתה מצמצם חזק יותר את העיניים בשלב ה"קצצצת", שלא לומר מוסיף תנועת יד שנועדה להביע צמצום, קרי חיבור האצבע המורה לאגודל בקצותיהם, כך אתה יותר בעניינים. תשאלו את גיא לרר. לחלחול הביטוי במורד סולם הדרגות הסמכותני - ממהדורת החדשות עד הצגת סיום במקיף ה' באשדוד - אשתדל להגיע בהמשך. גם לגיא לרר. אבל תחילה יש לשאול איך מלכתחילה דבק הזיהום הלשוני הזה בקצות פיותיהם של סוכני השפה.
ובכן שאלה לא פשוטה. קשה להתחקות אחר מקורותיו האטימולוגיים של ביטוי כה כללי המורכב ממילים כה יומיומיות אך בו בזמן גם ספציפי למדי. בקיצור, גוגל לא שיתף פעולה. כך שאסתכן בהימור שמי שטבע את הביטוי, או לפחות העניק לו תנופה בלתי נסלחת, אולי בהשראת "And now for something completely different" של מונטי פייטון, היה גיא זהר, אמן האנדרסטייטמנט המעושה. יש ימים שבהם אני חושב שזה היה גיא פינס; בכל אופן זה אחד משניהם. משם זלג הביטוי גם לשרון גל, וכדי להשלים את רצועת השידור היומית של ערוץ 10 לדורותיה, נדבק גם לרר. נראה שזו המשמעות שמעניק ערוץ 10 למושג העריכתי "אפיון".
בנקודה הזאת הערפל האטימולוגי מתחיל להתפוגג:
לרר, הוא ולא אחר, ועל זה אני שם את כספי הפנסיה שאין לי, היה מי שהעלה את הביטוי לדרגת טרייד-מארק פרטי (אף שספק אם הוא מודע לכך). אם מאמצים את הרעיון הקבלי היפה לפיו אדם נולד עם מכסת מילים מוחלטת המוקצבת לו מראש למהלך כל ימי חייו, מסיקים כי לרר ודאי חושב ש"משהו קצת אחר" לא נכלל בסל. אחרת קשה להסביר מדוע הוא משתמש בו בכל אייטם שלישי, גג רביעי. בעיניי יש לכך קשר ישיר למהות התוכנית שהוא מנחה - "הצינור".
"הצינור" היא התוכנית האקלקטית בעולם. היא יכולה לעסוק בנושאים מגה-רציניים כמו החרם הבינלאומי על ישראל; בנושאים קצת פחות רציניים כמו תיעוד מצולם של פריצה לפיצוצייה; ובנושאים אינפנטיליים כמו חתולים מזמרים. המשותף לכולם: הם היו באינטרנט. ומאחר שזה פחות או יותר כמו להגיד "הם קרו בכדור הארץ", נוצר דיסוננס קוגניטיבי קל. הרי ההפרדה בין דברים ש"עלו לאינטרנט" לבין דברים ש"סתם קרו" היא מלאכותית - כמעט כל דבר שקורה עולה בשלב מסוים לאינטרנט. בדיוק לשם כך הומצא ה"ועכשיו למשהו קצת אחר". כדי לרכך את המעבר בין אייטם על ההדלפה של בראדלי מאנינג לוויקיליקס לאייטם על קופיף מזמר.
עם הזמן הביטוי הזה נשחק עד דק, אבל לרר המכור לא התרגש. הוא המשיך להשתמש בו בתוך האייטמים. למשל: "ועכשיו לילד שהחליט לחגוג את יום ההולדת שלו בצורה קצצצת אחרת" (רואים ילד שעל ראשו כתר ולבוש בגדי מלך יושב עם חבריו). לעתים לא ברור "אחרת" ממה (הילדים במשפחת לרר לא מתחפשים?) ולעתים ברור לחלוטין ש"הקצת" הוא בעצם המון, במין הפוך על הפוך מאוס. אבל המנגינה היא לעולם "קצצצת אחרת".
למה? אולי בגלל שלא רוצים שזה יהיה הרבה אחרת. הטלוויזיה המסחרית בארץ כל כך שמרנית, שגם גבולות הטוויסט ברורים. כך אמנון לוי יכול היה להציג השבוע את הראיון שלו עם רני רהב כ"קצת אחר", בעוד כשבפועל הוא היה סטנדרטי לחלוטין. אז רהב הפנה כמה מהשאלות בחזרה ללוי, ביג דיל. כשהקריטריון להתפרעות הוא לעשות משהו "קצת אחר", כולם יכולים לשעתק את השטיק שלהם ולהרגיש על הקצה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם