מים מתחת לגשר: רגעי השיא והשפל של הרד הוט צ'ילי פפרס
הקריירה של הרד הוט צ'ילי פפרס נראתה מאז ומתמיד כמו רכבת הרים. לכבוד ההופעה הערב בפארק הירקון, הנה חמישה שיאים ושלוש נקודות שפל של החברים מלוס אנג'לס, בתוספת טרק בונוס - צואה באריזת פיצה
1. העבודה עם ג'ורג' קלינטון על Freaky Styley. אחרי שלא היו מרוצים מאלבום הבכורה, בין השאר משום שהרגישו שהמפיק אנדי גיל ליטש להם את הסאונד יתר על המידה, חיפשו הרד הוט צ'ילי פפרס מפיק חדש לאלבום השני. הם מצאו את האיש המושלם: מלך הפ'אנק האקסצנטרי ג'ורג' קלינטון, שעמד מאחורי להקות הפאנק הגדולות של הסבנטיז ותחילת האייטיז, Parliament וFunkadelic. בניגוד לדינמיקה הבעייתית שהתגבשה בין הלהקה לאנדי גיל, עם ג'ורג' קלינטון הכימיה היתה נפלאה והכיף גדול.
חברת EMI שילמה לקלינטון האגדי 25 אלף דולר כדי להפיק
"Freaky Styley" נמכר בכ-650 אלף עותקים - לא הרבה יותר מקודמו - נתון פושר מבחינה מסחרית. זה היה אלבום מאוד לא מיינסטרימי, שהתבסס על פ'אנק בשילוב רוק ופאנק. כפי שפלי הגדיר זאת, הוא היה "פ'אנקי מדי לרדיו הלבן, ופאנקי מדי לרדיו השחור", וזה כמובן כל היופי שלו.
2. הצטרפותו של ג'ון פרושיאנטה ללהקה. ג'ון פרושיאנטה הוא לא החבר היציב ביותר בצ'ילי פפרס, וגם לא בחור יציב באופן כללי, אבל אין ספק שהוא אחד הצדדים החזקים של הלהקה. פרושיאנטה, שהפך לגיבור גיטרה ענק והיום מככב בכל רשימת "הגיטריסטים הגדולים של כל הזמנים", היה בסך הכל בן 17 כשקיבל בשנת 1988 הצעה להצטרף ללהקה הנערצת עליו.
אחרי הפריצה הגדולה של "Blood Sugar Sex Magik", פרושיאנטה הרגיש שהוא לא מסוגל להתמודד עם ההצלחה, ופרש באמצע סיבוב ההופעות. את השנים הבאות העביר בהתמכרות להרואין, בציור ובהקלטת אלבומי סולו, שהלכו ונערמו. כיום דיסקוגרפיית הסולו שלו ארוכה בהרבה מרשימת האלבומים שהוציא עם אנתוני קידיס ושות'.
עם השנים פרושיאנטה חזר למוטב - הוא נגמל מהסמים, עבר רסטורציה פיזית כללית ועשה השתלת שיניים וב-1998 חזר ללהקה, כדי לעבוד איתה על "Californication". גם בפאזה החדשה שלו המשיך להוציא אלבומי סולו, מה שגרם לו לפני ארבע שנים לעזוב את הלהקה בפעם השנייה. בניגוד לעזיבה הראשונה, הפעם הוא לא רב עם קידיס וכולם נפרדו כידידים. עד הסיבוב הבא.
Blood Sugar Sex Magik" .3". הקריירה של הרד הוט צ'ילי פפרס מתחלקת ללפני ואחרי
" Blood Sugar Sex Magik". כמו יו-2, אר .אי.אם ואחרות, הצ'ילי פפרס היו מאותן להקות שנולדו בשוליים, פיתחו שם צליל ייחודי וקהל מעריצים נאמן, ורק אחרי שכבר היו משופשפות ובעלות ניסיון, פרצו למיינסטרים.
מבחינה סגנונית עשו הצ'ילי פפרס משהו חדש לגמרי. הם שילבו את הפאנק של בלאק פלאג, הג'רמס ושאר הלהקות מהסצנה של לוס אנג'לס, עם הפ'אנק של פרלמנט ופאנקדליק, ועשו זאת אחרת לגמרי מהלהקות הבריטיות או הניו יורקיות שנכנסות תחת דגל הפאנק-פ'אנק. לא רק כי אנתוני קידיס דבק בשנים הראשונות בראפ. אחר כך הצ'ילי פפרס גם הכניסו מטאל לקומבינה וייצרו את מה שנהוג לכנות פ'אנק מטאל. מרגע שזיקקו את הנוסחה, הם היו מוכנים לפרוץ ביג טיים ולכבוש את העולם.
וזה בדיוק מה שקרה להם ב-1991 באלבום החמישי. בשנת 1990 חתמה הלהקה עם חברת וורנר, וריק רובין - היהודי הכי מגניב בתעשיית המוזיקה האמריקאית - נבחר להפיק את האלבום הראשון שלהם בחברה. רובין שיכן את הלהקה באחוזה ענקית בהוליווד, שפעם התגורר בה הקוסם הארי הודיני, ושם הם יצרו את המאסטרפיס שלהם - אלבום שהוא מופת של רוק אלטרנטיבי להמונים. האלבום מכר יותר מ-15 מיליון עותקים ברחבי העולם, ויחד עם "Nevermind" של נירוונה - שיצא באותו יום - היה בין האלבומים האחראים לקרוסאובר האדיר של הרוק האלטרנטיבי למצעדים בתחילת שנות התשעים.
Give it Away" .4". הנטייה היא כמובן להכתיר את "Under the bridge" - בלדה אינטרוספקטיבית ומלנכולית בעלת פזמון אופורי משהו - כשיר האולטימטיבי של "Blood Sugar Sex Magik" ושל הרד הוט צ'ילי פפרס בכלל. אך לטעמי דווקא "Give it Away" - הסינגל הראשון ששוחרר מהאלבום - הוא הפסגה שלו. זה שיר מעט מטופש - גם אם עומד מאחוריו מסר כאילו עמוק על חשיבותו של אלטרואיזם - אבל הוא ממצה בצורה מושלמת את החן האמיתי של הרד הוט צ'ילי פפרס.
עם הפיכתם ללהקת ענק שיחקו הצ'ילי פפרס על קלף הבלדות הנוגות עם הפזמונים הגדולים מהחיים, אבל אסור לשכוח שבבסיס מדובר בחבורת פרחחים מופרעים, שגדולתם ביכולת להשתולל ולעשות שטויות. זה היה הקסם שלהם בתחילת הקריירה, ו"Give it Away" הוא הביטוי האולטימטיבי לרוח השטות הזאת, גם אם בעטיפה אלגנטית. ואסור לשכוח את הקליפ הכסוף שביים סטפן סדנאווי, שהפך את הצ'ילי פפרס למלכי ה-MTV.
5. הכניסה להיכל התהילה של הרוק ב-14 באפריל השנה הצטרפו הרד הוט צ'ילי פפרס להיכל התהילה של הרוק'נרול בקליבלנד, בטקס חגיגי שהנחה הקומיקאי כריס רוק. וזה לא עניין של מה בכך, שכן צריכים היו לחלוף 25 שנה מצאת האלבום הראשון של הלהקה המועמדת כדי לזכות בכבוד. אנתוני קידיס, פלי, צ'אד סמית, ג'וש קלינגהופר (הגיטריסט הצעיר שהחליף את פרושיאנטה ב-2009), ג'ון פרושיאנטה (שלא הגיע לטקס), הלל סלובאק ז"ל, ג'ק איירונס (שמאוחר יותר הצטרף לפרל ג'אם) וקליף מרטינז - כולם זכו להיכנס להיכל התהילה ברכבת הצ'ילי פפרס.
אך לא כל חברי ההרכב לאורך השנים נכללו ברשימה, ומשום מה דייב נבארו וג'ק שרמן - שכל אחד מהם ניגן באלבום אחד של הלהקה - נשארו בחוץ. לנבארו, בכל מקרה, אין מה לדאוג - הוא מן הסתם יגיע לשם מתישהו עם ג'יינס אדיקשן.
הצ'ילי פפרס ניגנו בטקס כמה שירים, חייכו למצלמות, ובסוף הצטרפו אליהם על הבמה שורה של כוכבים - סלאש (שהיה שם כי גם גאנז אנד רוזס נבחרו השנה להיכל התהילה), רוני ווד (שכמובן נמצא בהיכל כבר שנים עם הרולינג סטונס, אך חגג השנה את הצטרפותה של להקה אחרת שהיה חבר בה, הפייסז), ג'ורג' קלינטון, בילי ג'ו ארמסטרונג מגרין דיי ואחרים - לביצוע של שירו של סטיבי וונדר
"Higher Ground", שהפפרס הקליטו לו קאבר באלבומם "Mother's Milk". חוץ מנבארו ומשרמן שהתבאסו שלא נכללו בחגיגות, כולם מוסרים שהיה ערב קסום.
1. הקקי ששלחו לאנדי גיל בספטמבר 1979 יצא "Entertainment", אלבום הבכורה של להקת הפוסט-פאנק הבריטית Gang of Four, שהציע לעולם תערובת ממריצה של להיטי פאנק-פ'אנק בעלי תוכן פוליטי ואידיאולוגי ועסק בתיאוריית הניכור של מארקס, בלוחמת גרילה במרכז אמריקה ובאסירים בצפון אירלנד. האלבום הזה עתיד היה להפוך לאחד מאלבומי הפוסט פאנק המכוננים והנערצים ביותר, וזה גם האלבום שגרם לפלי לרצות להיות באסיסט.
ב-1984, כשהרד הוט צ'ילי פפרס נכנסו להקליט את אלבום הבכורה שלהם (שנקרא פשוט כשם הלהקה), הם הזמינו ללוס אנג'לס את אנדי גיל, חבר מגנג אוף פור, שיפיק אותו. אבל גיל והלהקה לא הסתדרו בזמן ההקלטות, בלשון המעטה: הצ'ילי פפרס לא אהבו את העובדה שגיל ניסה לדחוף אותם לכיוון מסחרי יותר ולסחוט מהם להיטי רדיו ידידותיים. שיתוף הפעולה נגמר במפח נפש ובחתיכת צואה אנושית שהלהקה שלחה למפיק הביתה באריזה של פיצה.
2. מותו של הלל סלובאק. הלל סלובאק, הגיטריסט המקורי של הצ'ילי פפרס, נולד בחיפה והיגר עם משפחתו לארה"ב בגיל 5. הוא למד בתיכון פיירפקס בלוס אנג'לס יחד עם קידיס ופלי, וב-1983 השלושה הקימו להקה בשם Tony Flow and the Miraculously Majestic Masters of Mayhem. הם שינו את השם לרד הוט צ'ילי פפרס והופיעו בפאבים ומועדונים קטנים ברחבי אל.איי. מהר מאוד הלהקה חתמה עם חברת EMI, אך סלובאק החליט להישאר עם הלהקה השנייה שניגן בה, כך שהוא לא ניגן באלבום הבכורה של הצ'ילי פפרס.
אחרי האלבום הראשון פיטרו הפפרס את הגיטריסט ג'ק שרמן, וסלובאק חזר ללהקה, והקליט איתה את האלבום השני, "Freaky Styley", והשלישי, "The Uplift MofoParty Plan". במקביל להצלחה, שנבנתה בהדרגה, עלתה גם צריכת הסמים בלהקה, וקידיס וסלובאק התמכרו להרואין.
השניים ניסו להיגמל לפני סיבוב ההופעות האירופי שאליו נסעו כדי לקדם את האלבום השלישי, אבל לא ממש הצליחו. כמה שבועות אחרי ששבו מאירופה ניסו חברי הלהקה ליצור קשר עם סלובאק אבל לא הצליחו להשיג אותו. ב-27 ביוני 1988 מצאה אותו המשטרה ללא רוח חיים בדירתו. הנתיחה שלאחר המוות קבעה שהוא מת יומיים לפני כן ממנת יתר. הוא היה בן 26 במותו.
Californication" .3". אלבומם השביעי של הרד הוט צ'ילי פפרס, "Californication", שיצא בשנת 1999, הוא האלבום הכי מצליח שלהם. הוא מכר מעל 16 מיליון עותקים מסביב לעולם והניב שורה של להיטים, ואף את שיר העשור אליבא דגלי צה"ל.
רבים יגידו שזה האלבום הכי טוב של הלהקה, או לפחות אחד הטובים שבהם, אבל זה קשקוש. למרות שהוא מסמן את חזרתו של המרגשת של הבן האובד, ג'ון פרושיאנטה, "Californication" הוא האלבום הנורא ביותר של הרד הוט צ'ילי פפרס.
זהו האלבום "הבוגר" שלהם, ומי לכל הרוחות צריך רק הוט צ'ילי פפרס בוגרים? במקום פ'אנק, ראפ וכיף, הוא מציע שירים אטיים, מלודיים ויעני עמוקים, כמו שיר הנושא, עם פזמון המציתים והקליפ הנורא שמכניס את הלהקה למשחק מחשב; כמו "Scar Tisue" עם הגיטרה האטית והמייבבת של פרושיאנטה שגורמת לך לרצות לירות לעצמך בראש; וכמו "Otherside" המנדנד . כולם להיטי ענק מצד אחד, אך שירים מרדימים, תפלים וחסרי טעם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם