זעקת הצווארון הכחול: סיקור מאבק עובדי מעריב
מאבק עובדי מעריב הוא סיפור של מפעל על סף סגירה. תעשייה קורסת בת 2,000 עובדים. חדשותית, מדובר בסיפור חסר תקדים שאמור לפתוח ולסגור מהדורות, וגם אם בתחילה, חברות החדשות התקשו לסקר את הקולגה, בסוף הם התייצבו צד העובדים
חדשותית, הסיפור הזה מכיל הכל. הפגנת עובדי מעריב צילום: מקס ילינסון
יונית לוי פותחת מהדורה עם מחאת עובדי "מעריב"? נו, הרי מדובר בקולגות. מתן חודורוב מסקר בהרחבה את שערוריית הכספים האבודים של עובדי העיתון? בוודאי, עושה טובה לחברים מעבר לכביש. כל המגע והעיסוק החדשותי בסוגיית "מעריב", חושב אותו אביר אפל, נגוע בשכונתיות, בקומבינה, בליטוף קולגיאלי. אלה העיתונאים, כמו כלבים, מצליחים ללקק לעצמם. סוף סוף הכורת מגיע אליהם, והם זועקים "הצילו". שיתבשלו.
וזו הנקודה. מאבק עובדי "מעריב" הוא סיפור של מפעל על סף סגירה. תעשייה קורסת בת 2,000 עובדים. חדשותית, מדובר בסיפור חסר תקדים, כזה שאמור לפתוח ולסגור מהדורות, עד הפיגוע הבא, חלילה. הסיבה שבכל זאת טפטף בעדינות משך שבועות אחדים היא אותה "קולגיאליות" בדיוק. כפי שקשה להפוך ממסקר למסוקר, כך התקשו בחברות החדשות להפוך את "מעריב" מקולגה (ולעתים יריב) למפעל במצוקה. מפרשייה ברנז'אית לסיפור ניטרלי, ציבורי. חלקם אף נמנעו מלדווח ברביעי שעבר על כוחות משטרה ומאבטחים שהובאו לבית "מעריב" כדי לחצוץ בין העובדים להנהלה. חדשותית, הסיפור הזה מכיל הכל.
והנה, ביום חמישי פרץ בשטף אדיר סיפורו של מפעל במרכז הארץ, 2,000 עובדיו שיפוטרו בקרוב, כספם ש"נעלם", עתידם הלוט בערפל. החל מ"שש עם עודד בן עמי" ולונדון ודרוקר, דרך שלוש המהדורות המרכזיות וכלה ב"לילה כלכלי" ו"צינור לילה" - כולם הרחיבו בסוגיית "מעריב". הרחיבו, ואף התייצבו לצד העובדים.
כל מפעל שנסגר זוכה ליחס תקשורתי, נרחב יותר או פחות. זהו השופר שדרכו מגיע המלגזן, אב לחמישה, שעולמו חרב, לתודעת הציבור. כגודל התהודה והאמפתיה התקשורתית כך גודל הסיכוי, הפתרון. מהדורות החדשות ניגשות קודם כל למצוקה, לחוליה האחרונה בשרשרת - העובד הקטן - בדרך כלל קורבן של נסיבות. בין אם זה ניהול כושל,
תנאי שוק או הפסדים כבדים - לעולם לא ייגש כתב "אולפן שישי" לעובד "פרי הגליל" ויספר לו שאינו יעיל, אינו רווחי. ששימורים זה לא עסק, ולכן, יציע הכתב לעובד, לך הביתה, חתום בלשכה והנח לנו. בדיוק להפך. "מעריב" ראוי לאותו יחס.
כך או כך, התקשורת עומדת בצווארון כחול, בצל מפעל שקורס תחתיו, ומדווחת על עצמה. רוממות הגילוי הנאות בטלה ומבוטלת מול גודל המשבר, הצריבה בבשר. אם התקשורת חוצה את הקווים ומצטרפת לעזרת עובדים שזכויותיהם נרמסות - במקרה, עובדי עיתון - הרי שזה תפקידה. לקום ולזעוק במקום שבו האדם הופך למרמס תחת פרסות השיטה, השליטה, כוחות השוק. גם כשהאדם הוא - עובד "מעריב".
סיקור מאבק עובדי "מעריב", כל הערוצים
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום טלוויזיה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם