שלישיית ג'קסון: מחזמר ההיפ הופ שאתם חייבים לראות
המופע של ויקטור ג'קסון, האנשים מאחורי מחזמר ההיפ הופ "העיר הזאת", הצליחו לעשות את הבלתי יאמן - ליצור מופע מהודק עלילתית ומוזיקלית בסטנדרטים שקשה למצוא פה, ועל הדרך גם לקחת את האלמנטים עליהם מבוסס ההיפ הופ ולתרגם אותם למושגים ישראליים
כשלוש שנים אחרי, עם רפרטואר של הופעות קאלט שמפתיעות בכל פעם מחדש, ההרכב עבר דיאטה מרשימה וצומצם משמונה אנשים לשלישיית הליבה - יוסף סירטיש (עמית אולמן) וג'ימבו ג'יי (עומר הברון) שאחראים על הראפ ואיציק פצצתי (עומר מור) אשר אחראי על ההפקות באולפן ועל הבמה, כאשר הוא מציג מופע מרשים של ביטבוקס, נגינה ושירה כמכלול המוזיקלי של ההרכב. לפני כחודשיים הם תפסו כיוון מעט מפתיע כאשר עלו דווקא על במות התאטרון עם מחזמר ההיפ הופ הראשון בעברית - ההיפ הופרה הבלשית "העיר הזאת".
בבית השותפים של פצצתי וג'ימבו שבמרכז תל אביב השלושה מנסים להיזכר איך בדיוק קם החיבור המוזר בין היפ הופ לבמה התיאטרלית. "המחזמר היה במידה רבה יד המקרה" מסביר פצצתי. "פשוט נוצר איזה שהוא שיר שהיה סיפור בלשי. גם לו היו כמה גלגולים". "תבין, לי ברחה כלבה" קוטע ג'ימבו. "וכתבתי שורות על זה שהיא נעלמה ואז חשבתי לעשות מזה סיפור בלשי. השיר הזה היה סתם בדיחה, אפילו לא ניגנו אותו, אבל אז יוסף הביא את הפרולוג".
איתם בדירה יושבת גם דורית ליליאן, אחת משני שחקנים אשר הצטרפו להרכב הליבה כדי להרים את המופע, גיוס חיצוני לתפקידה של שרה בנט, הפאם פטאל של הבלש הגיבור ג'ו. "בהתחלה היתה מחשבה של להכניס עוד ראפרים. להכניס אותם לתהליך הכתיבה, שגם יביאו דמות משלהם, שתהיה לה גם פלואו משלה, כי זה קטע" אומר סירטיש אשר משחק את ג'ו. "אם אתה עושה מחזמר בראפ אז חלק ממה שיאפיין את הדמות זה הפלואו. בסוף פרסמנו מודעה באתרי שחקנים ודורית ורוני (הראל, השחקן השני) באו"
דורית, התחברת לסגנון המוזיקלי השונה הזה?
"אני מתה על המוזיקה הזאת. למדתי ג'אז ברימון והיה לי מאוד כיף להכנס לזה כי באיזה שהוא שלב התאכזבתי קצת מג'אז, יש הרגשה כזו שהג'אז מת. כבר לא חי, לא מתקשר. אין בזה שום דבר חדש או אמירה. את כל זה מצאתי בראפ".
בכלל, לקחתם סגנונות מאוד אמריקאים, מההיפ הופ והסול ועד פילם נואר, והבאתם אותו למקום מאוד ישראלי, בעברית, עם רפרנסים פנימיים.
סירטיש: "בגלל שזה ראפ, שהוא נורא תלוי תרבות ומדבר מהתרבות שממנה הוא יוצא, רפרנסים זה חובה, זה א'-ב' של לעשות מחזה בראפ. אתה לא יכול לקחת רפרנסים מתרבות אחרת".
פצצתי: "זה לא רק המחזה. זה כל מה שעשינו, תמיד. ההיפ הופ היא תרבות שמתבססת על שורשים. סימפולים, רפרנסים לתרבות פופ. זה מאוד תלוי מקום. אז באופן טבעי הדבר הנכון הוא לא להעתיק את התרבות האמריקאית אלא לקחת את הסוגה הזאת, את צורת התקשורת הזאת, ולהכניס אותה לקונטקסט של מקום אחר. ראפ זה גישה, זה הפלואו, זה התבנית, אבל מה שאתה מכניס לתוך זה הם הדברים שאתה גדלת עליהם".
המופע הסוחף של ויקטור ג'קסון, אותו כתבו, הלחינו וביצעו ביחד, הוא תצוגת יכולות מוזיקליות נדירות, הומור מגלגל עד כאב והפגנת מקוריות בלתי רגילה בכל פן מהעשייה, שום דבר שקרוב לחובבניות שלרוב מאפיינת את המוזיקה הישראלית. המופע מהודק עד רמת הניואנסים ויכול לתפקד כתאטרון מושר או כמופע מוזיקלי מתוכנן לעילא. כך או כך, מדובר בשעה וקצת שבה כל מילה שנאמרת מלווה במוזיקה אשר פצצתי מייצר עם גיטרה ופיו בלבד, לפעמים עם עזרת שחקן זה או אחר על כלי הקשה או הקלידים. בהומור שנון להפליא העלילה מסתעפת סביב התככים והשחיתות של עיר אחת נוראית, סיפור רציחתה של נערה ומעורבותו של איש רב עוצמה בשם הפשוט "מנשה". וכל זה עוד בחרוזים.
"אני בכלל לא מסתכל על עצמנו בתור להקת היפ הופ" אומר פצצתי כאשר העזתי להגדיר ככאלה. "מה שאנחנו עושים זה מה שאנחנו אוהבים. ההיפ הופ זו פשוט הדרך שבה אנחנו עושים את זה. אם היינו להקת רוק היינו עושים את אותו הדבר, רק ברוק".
עוד לפני המחזמר היתה לכם נטייה להשקיע מאוד בהופעות. זה נדיר בז'אנר. בדרך כלל יש מזל אם זה ראפר ודי ג'יי.
סירטיש: "חבל שזה לא נפוץ. אנחנו לא אוהבים לעלות לא מוכנים. כל פעם אנחנו עושים חזרות לפני ותוך כדי החזרה עולים דברים, מקבעים דברים ודברים משתנים. כדי שגם לנו יהיה כיף".
לא פחדתם שאנשים יפספסו קצת? הרי לאוזן הבלתי מיומנת קשה לקלוט בראפ את כל המילים או הבדיחות.
סירטיש: "זה מתפספס המון. אין שאלה. בפעם אחת אי אפשר לקלוט הכול".
פצצתי: "אבל גם בפעם אחת אתה קולט מספיק כדי שזה יתפוס אותך. אם זה גורם לך לרצות לבוא עוד פעם כדי להכנס יותר לעומק אז זה מעולה".
דורית: "אני עדיין באמצע ההצגה אומרת וואלה, זה משפט טוב. פתאום אני קולטת משפט כמו 'מזיין לי את השכל כמו שפן עם פטיש לתנוך'. זה שומר את הקהל בריכוז".
סירטיש: "זה מה שטוב בזה שמדובר בתאטרון. אתה לא חייב להבין את המילים. אתה מבין את הרגש, את מה שקורה בין הדמויות. זה הדבר שאנחנו הכי עובדים עליו, שיהיה מה שעובר וסוחף אותך".
ושאלת מליון הדולר - זה יכול להצליח?
ג'ימבו: "ביחס למה? ביחס למה שעשינו עד עכשיו זה מצליח למלא את צוותא. זה יותר מלמלא את הלימה לימה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם