הזירה הלשונית: הרפתקאות שעון החורף
לכבוד המעבר לשעון חורף, הזירה הלשונית מתחקה אחרי ההיסטוריה של השעונים. וגם: שלל ביטויים מהנים ביידיש, לשימושכם
שעון החורף הגיע כרגיל מוקדם מהצפוי והדרוש. בהזדמנות זו כדאי לעקוב אחרי הרפתקאותיה של המילה שעון. מדובר במילה ותיקה יחסית בעברית החדשה, והיא מופיעה לראשונה בדברים שכתב המשורר יחיאל מיכל פינס בעיתון "הצבי" בשנת 1985: 'הן זה שישים שנה אשר החלו אחינו האשכנזים להתיישב פה בראשית התיישבותם' נמצאו בתוכם אמנים מצוינים: צורפי זהב, מכונני שעונים (אוהר מאכער), מפתחי חותמות ועוד". אליעזר בן יהודה הכניס את המילה למילונו, והוסיף לידה את סימן השלשלת, הקובע שהיא חידוש שלו, אך הוא עצמו תיקן
המילה שעון התקבלה לאחר שכמה וכמה מילים וצירופים נכנסו לשימוש ויצאו. ביניהם "מורה השעות", שהוא תרגום של המילה הגרמנית Uhrzeiger. באחד העיתונים מובא "מעשה באחד שנתן מורה שעות לבית המדרש ותלאו על הקיר, ועל זה רבו עליו אנשים והשליכו אל המורה שעות החוצה". גם המילה "שעה" כשם לשעון התגלגלה מגרמנית, שם נקרא השעון גם Uhr, שעה. השעון נקרא גם "שעות", ובספרות הרבנית דנים בסוגיית "טלטול השעות בשבת". זה באמת מה שעשינו בסוף השבוע שעבר.
יוסף גורי חונך מילון תשיעי של ניבים ביידיש. המילונים הם ארבע-לשוניים: יידיש, עברית, רוסית ואנגלית. המילון שיצא בימים אלה בהוצאת האוניברסיטה העברית הוא מעין סיכום ביניים של המפעל, והוא קרוי "אוצר הניבים של היידיש", או ביידיש: פון יידישן קוואל (ממעיין היידיש). במילון כ-220 ניבים. רבים מהם הפכו למונחים עבריים, מ"תהיה לי בריא" ועד "שמחת זקנתי", אבל רבים עוד יותר נשארו ייחודיים ליידיש. המדור בחר להביא ניבים שבהם בא לידי ביטוי ההומור היידי המיוחד, הקישורים המפתיעים והדימויים הבלתי צפויים. מובא התרגום המילולי העברי והמשמעות, ופה ושם המקור ביידיש.
או שלוש או שלוש עשרה. או הכל או לא כלום.
אומרים לו חזרת, והוא עונה פטרוזיליה. מדבר לא לעניין.
איך מגיעה סטירת לחי לשבת שלום? מה עניין שמיטה אצל הר סיני?
אילו היה סוחר בתכריכים, אנשים היו מפסיקים למות. לא יוצלח, שלומיאל.
אל תחטוף את האטריות לפני שבת. אל תהיה פזיז.
בהמה קטנה של אלוהים. נערה תמימה ופרימיטיבית (גאטס בהיימלע).
בטן שמנה ומוח ריק. בריון חסר השכלה.
ברוך השם שלם. אדם חשוב ורציני (א גאנצער ברוך השם).
בריינדלה הקוזאקית. אשת חיל.
הביא מים לבאר. גירסה ביידיש לסדרת ניבים מסוג "מכר קרח לאסקימוסים".
היכן שגדל הפלפל השחור. סוף העולם.
הכניס את כל הגבינה לכופתה אחת. הימר על כל הקופה.
הניסים של סבתא ציפקה. ניסים ונפלאות, באירוניה.
הסבתא התחתנה! מעניין את הסבתא שלי!
הסיר את הקפוטה. הפך לחילוני.
הפקר פטרוזיליה. הפקרות (הפקר פטרושקה). גם: הפקר בצל (הפקר ציבלה).
הראה לו מהיכן צומחות הרגליים. לימד אותו לקח, הראה לו מהיכן משתין הדג (ניב מרוקאי).
התבונן בעיני פארוֶוה. התייחס באדישות.
זה אצלו בפֵאה השמאלית. הוא מזלזל, לא סופר אותו.
זמנו של המלך סובייצקי. זמן קדום, שנת תרפפ"ו.
כבר נשפך ממנו חול. תרח זקן.
כפרה יפה ונקייה! נאמר על מי שמגיע לו עונש על מעשיו הרעים (א שיינע ריינע כפרה).
לימד את סבתא לשיר. ברכה לבטלה.
מקטרת משומשת. שועל ותיק וממולח.
נועלים כבר את הנעליים שלו. הלך לעולמו.
נכדו של הברון הירש. אדם בעל חשיבות עצמית מוגזמת.
נשמה של אשה. גבר חלש אופי (א וויבערשע נשמה).
סוף לכלה – היא שוב רווקה. נאמר על מי שירד מנכסיו.
שבת שלום, בריינע! בוקר טוב, אליהו!
שוכב באדמה ואופה כעכים. נאמר על אדם שנפטר מזמן.
שם את השיניים על האצטבה. סובל מחרפת רעב.
תנורו של דוד המלך. פילגש צעירה.
בעקבות סקר מכללת אור יהודה על שמות החנויות והלעז (הזירה הלשונית 24.8), כותב משה אוסי: "אחד התחביבים שלי הוא להסתכל על שלטי חנויות, משרדים, מכוניות ופרסומות למיניהן, כשאני רושם בפנקסי שמות עבריים למהדרין. אני מתפעל מכישרון היצירה של חברות הגינון: 'נקודת חן', 'צרור גנים', 'הפרח בגני', 'גינות עדן', 'ירוק בעיניים', 'יפה נוי'. אמנם מעטים הם השמות העבריים לחנויות אופנה, אך לא אלמן ישראל: 'הבית הלבן', 'דרדסים', 'תילתן', 'מתאים לי', 'תג הכיכר', 'אישה אישה', 'אופנת ארבע העונות', 'אופנה צנועה'.
רוב אולמות האירועים מתהדרים בשמות לועזיים, אך ישנם גם שמות כגון 'ארמונות כינור דוד', 'גג העולם', 'שירת הים', 'גן הורדים', 'הכרם', 'האחוזה', 'שמים וארץ'. קשה למצוא שמות עבריים מקוריים של מסעדות, אך הנה כמה מהם: 'שביל החלב', 'כתית', 'המושבה הקטנה', 'מזללה', 'משבעה', 'השמן והרזה', 'את ואני', 'בצל ירוק', 'שלוותה', ואף הֶלְחֵם יפה של מסעדה+דג='מסעדג'. עברי כתוב עברית!"
הובא שיר של המשורר אריה אורי, ונכתב כי הוא מקיבוץ מעגן. ירון אסף מתקן: אריה אורי ז"ל היה חבר קיבוץ מעגן מיכאל.
"כאיש חינוך לשעבר אני יודע שרבים מהתלמידים מגיעים לבתי הספר בימי ראשון עייפים מאוד, כי השבת יוצאת מאוחר והם קמים מוקדם מאוד" (ח"כ דוד רותם. ואנחנו חשבנו שסתם לא בא להם לחזור לבית הספר).
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם