נער פוסטר לכאורה: המסה הספרותית שהפכה להצלחה בישראל
כנגד כל הסיכויים זכה ספרו האחרון של דיוויד פוסטר וואלאס להצלחה גדולה בישראל. להלן ההסברים
לא צריך לעסוק בספרות באופן מקצועי כדי להבין ש"משהו כיפי לכאורה שלא אחזור עליו לעולם" הוא בדיוק הספר שאין לו סיכוי להצליח בקרב הקהל הישראלי. ראשית כל, לא מדובר ברומן הז'אנר האהוד ביותר בישראל - אלא במסה ספרותית, בחיבור אישי ולא אקדמי שמשלב בין רעיונות לבין הקול הספרותי של המחבר דיוויד פוסטר וואלאס. בנוסף לעובדה שבישראל לא קוראים מסות, הנושא שבמרכז המסה - שיט תענוגות בקאריביים שבו השתתף פוסטר וואלאס - אינו חלק מהחוויה הישראלית (למעט אולי נוסעים מתמידים בחברת מנו ספנות ומעריצי "ספינת האהבה").
ואם זה לא מספיק, מדובר במסה בעלת אופי של ספרות ניסיונית. במדינה שבה יש העדפה לכתיבה שמרנית, יצירה כזו שבה הערות השוליים משתלטות לפרקים על הטקסט וכזו שיכולה לעבור במהירות בין דיון פילוסופי על הקפיטליזם לשאלה המהותית שהטרידה את המחבר (כמו האם אי פעם נשאב מישהו במערכת השירותים בספינה שפועלת בוואקום?), לא נחשבת כבעלת פוטנציאל מסחרי.
ובכל זאת, כנגד כל הסיכויים, הספר "דבר כיפי לכאורה שלא אחזור עליו לעולם" הוא הצלחה גדולה. בשונה מיצירות אחרות של הסופר האמריקאי שהתאבד בגיל צעיר והתקבל היטב בעיקר אצל מבקרים ומביני עניין, ספרו האחרון זכה להצלחה מסחרית ונכנס לרשימות רבי-המכר. אסף גברון (שספרו "הגבעה" ייצא בקרוב), מתרגם שקשוב לסצנה הספרותית בארה"ב כבר שנים, פוסל את הקשר שעליו הצביעו גם בארץ בין פוסטר וואלאס לבין חברו הטוב ג'ונתן פרנזן (מחבר "חירות" ו"התיקונים").
"אני לא חושב שנכון לקרוא אחד מהם דרך השני, כי הם באמת פועלים במקומות אחרים", אומר גברון. "פרט לחברות ביניהם, נקודת ההשקה היחידה שאני חושב עליה היא ההתמקדות באמריקה העכשווית. גם פרנזן וגם פוסטר וואלאס מתעניינים בניתוח ובפענוח הארץ שלהם".
וזה לא משונה ששני ספרים שעוסקים במציאות שונה מאוד מזו שבישראל הפכו להצלחה?
"גם בנושא ההצלחה הייתי נזהר ולא מדבר עליהם ביחד. פרנזן מצליח בארץ כי הוא מצליח בכל מקום. הוא כותב רומנים גדולים, דוסטויבסקיים, כתובים נפלא. וואלאס זה באמת סיפור אחר, זה לא משהו שמדהים אותי, אבל זו בהחלט הפתעה נעימה".
כלומר?
"את הכתיבה שלו גיליתי ב-1997, ואני זוכר איך הוא השאיר אותי פעור פה. קראתי די מהר את מה שהוא כתב עד אז ואת המעט שפורסם אחר כך. אין מה לדבר, הוא כותב מבריק וזה הבסיס לשאר. אחרי שהוא מת באופן שבו הוא מת, התעניינו בו בכל העולם וזה הגיע גם לכאן. אפשר גם לדבר על יחסי ציבור טובים שהצליחו להגיע לקהל היעד, דרך אנשים משפיעים כמו קרן נויבך למשל. אבל בסופו של דבר, הכתיבה עצמה היא הבסיס. מדובר בכתיבה מעולה, השאר הרבה פחות חשוב".
גם פרופסור נסים קלדרון מסכים שפוסטר וואלאס היה כישרוני באופן מיוחד, סופר ענק להגדרתו. אך לדעתו ניתן גם להסביר את ההצלחה שלו דווקא בשכיחות הנמוכה של המסה בישראל של היום. "בממד מסוים, ההצלחה של פוסטר וואלאס מעידה על הרעב שיש לקוראים בישראל למסה איכותית", הוא אומר.
"אפשר לראות אצלו את אחת התכונות הכי עוצמתיות של המסה: היציאה לדרך כדי לחפש משהו. מסה היא תמיד פתוחה לשינויים ולהפתעות, לערעור על הגבולות והתחומים. יש בה ניתוח מחשבתי שיכול להשתנות ולהעשות סיפור, ושוב
אז למה בקושי יוצאים ספרים כאלו בישראל?
"אנחנו חיים בתרבות שמעדיפה צמצום והתמקצעות. המסה, ממש כמו השירה, היא משהו שמנוגד למגמה הזאת. המסה צמחה בעולם אחר, שבו אינטלקטואל היה אדם שידע גם ספרות וגם לטינית וגם מתמטיקה, והיה יכול להתפזר בין כל התחומים".
הצמצום הזה לא קורה רק בישראל, ובמקומות אחרים כן כותבים וקוראים מסות.
"בישראל לתהליכים האלו היתה השפעה גדולה יותר. קהל גדול של אנשים שקראו מסות נעלם. ביאליק, ברדיצ'בסקי, ברנר ויעקב שטיינברג כתבו מסות נפלאות. מרצונם, וגם בעל כורחם, הם היו חופשיים לנסות ולהתנסות. במצב בישראל כיום כמעט אין סיכוי לאינטלקטואל להתקיים שלא באקדמיה. יש באקדמיה הרבה דברים טובים, אך כתיבת הפייפר האקדמי, זו שמדגישה את הצמצום וההתמחות, חסמה הרבה אנשים שהיו יכולים להיות מסאים".
אז הכל באשמת האקדמיה?
"לא רק. הבעיה הגדולה יותר היא איפה תפרסם מסה בישראל. בעבר היו כתבי עת ספרותיים והגותיים - רובם נסגרו. אם פעם עיתונים העזו לפרסם מסות, היום, כשהם נאבקים על עצם קיומם, זה הולך ונעלם. אורך הנשימה של 800 מילה, ואפילו 1,000 מילה, לא מספיק לרוב המסות. לכן גם האינטרנט, שבנוי לקריאה קצרה, הוא לא פתרון. אבל זה לא רק המקום, אלא גם העובדה שישראל היא מדינה קטנה. גם אם בארה"ב אחוז הקהל שיקרא מסה קטן כמו שהוא בישראל, עדיין מדובר במספר גדול של קוראי אנגלית שיכול לפרנס מגזינים וכתבי עת שמפרסמים מסות. המסה של פוסטר וואלאס נכתבה אחרי שמגזין הרפר שילם לו 3,000 דולר על הכרטיס ובוודאי עוד על הכתיבה. דבר כזה פשוט לא אפשרי בישראל".
למרות השפל של העיתונות וכתבי העת בישראל, קלדרון לא מתייאש: "ההצלחה של פוסטר וואלאס גרמה לי להיות אופטימי לגבי הסיכוי של המסה לשרוד גם בישראל. אולי בספרים, אולי בחוברות אלקטרוניות, אולי בגישה אחרת לאינטרנט".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם