פשוט מדים: גיא אדלר כבר מזמן לא רק דוגמן
אחרי שגילם חייל ב"התגנבות יחידים" ובהצגה "אם יש גן עדן", גיא אדלר עושה זאת שוב ב"ברקיע החמישי", רק בשינוי קל: הפעם הוא בתפקיד לוחם לח"י. איך הפך הדוגמן לשעבר שלא שירת בצבא לפייטר הישראלי האולטימטיבי? לטענתו, בזכות היכולת שלו ללכת על הקצה. עכשיו הוא מקווה שהיא תביא אותו עד הוליווד
גבות רבות הורמו בתעשיית הקולנוע הישראלית לפני כשנתיים וחצי, כשדובר קוסאשווילי החליט ללהק את הדוגמן הלוהט (דאז) גיא אדלר לאחד משני התפקידים הראשיים, לצד עוז זהבי, בסרטו "התגנבות יחידים" - עיבוד קולנועי לספר הקאנוני של יהושע קנז על אודות קבוצה של טירונים בבה"ד 4 של שנות החמישים. גבות נוספות הורמו כשהתברר שההימור ההוא הצליח בגדול, ושאכן, אדלר ממש לא רק יפה.
בהמשך, כשאדלר נכנס בקלות גם לנעליו של לוחם מורעל במוצב הבופור, במסגרת העיבוד של תיאטרון הבימה ל"אם יש גן עדן", כבר היה די ברור שהבחור תפור על תפקידים מהסוג הזה. בימים אלה, כשהוא מיטיב לגלם את דמותו של דוצ'ה - פעיל מחתרת שובב ומסוקס בארגון הלח"י שמתאהב באחת הנערות המתגוררות בבית היתומות שבו מתרחשת העלילה של "ברקיע החמישי" (סרטה של דינה צבי-ריקליס המבוסס על ספרה של רחל איתן) - שום גבה כבר לא מורמת. זהו. לא נותרו עוד סיבות להטיל ספק בעובדה שאדלר (31) הוא הפייטר הקולנועי האמין והטבעי ביותר שניתן למצוא כאן היום - סוג של אקי אבני (שאגב, משחק לצדו בסרט החדש), הדור הבא.
גם אדלר עצמו, שהחל את דרכו בעולם הדוגמנות לצד אחותו המעלפת איזבל, לא מי יודע מה מופתע ממעמדו החדש, למרות החלל הריק שמופיע בקורות החיים שלו לצד הסעיף "שירות צבאי". "שמע", הוא מסביר, "בתור ילד, החלום שלי תמיד היה להיות חייל קרבי, אבל לפני הגיוס נפצעתי די קשה במפשעה, הורידו לי פרופיל, וזהו - מאותו רגע הפכתי מטיפוס קרבי לטיפוס מרדן".
ותוכנית ב', מבחינתך , היתה דוגמנות?
"כן, משהו כזה. ליתר דיוק, רציתי לטייל בעולם. הדוגמנות היתה בעיקר תירוץ לזה. זה אולי נשמע לך קצת משונה, כי באמת, לדוגמן יש תדמית הפוכה לגמרי, אבל אני חושב שבסופו של דבר דווקא יש היגיון בדרך שעשיתי: שחקן טוב, כידוע, הוא שחקן שמצליח להבין כמה שיותר סוגים של אנשים, של דמויות. אני, בזמן שעבדתי על לטרוף את העולם, ליהנות מכל הריגושים האפשריים, להתאהב בכל הדרכים האפשריות, לטעום מהכל ולנסות הכל, הכרתי גם המון בני אדם, מכל מיני מקומות ומכל מיני סוגים, ועכשיו זה ללא ספק עוזר לי להיכנס טוב יותר לאופי של הדמויות שאני עושה בקולנוע ובתיאטרון.
"בכלל, אני הבנאדם הכי חברותי בעולם. כל הזמן יש סביבי אנשים, והאנשים האלה עוזרים לי לפתח מגוון של דמויות. חוץ מזה, אני חושב שבמידה מסוימת אני עדיין קרבי מאוד באופי שלי. כלומר, הדמויות שאני מגלם לאו דווקא משקפות איזשהו אלטר-אגו שלי. ממש לא. אני פשוט מביע עכשיו את הצד הזה שבי בדרך קצת אחרת".
ייאמר לזכותו של אדלר, בוגר בית הספר למשחק של יורם לוינשטיין, שעל אף זיקתו הבריאה לחיי המסיבות והקרחנה הוא ממש, אבל ממש, לא עצלן. לאחרונה הוא אף נאלץ לוותר על תפקיד נחשק בסדרה "אלנבי" עקב עומס יתר של עבודה בתיאטרון ובקולנוע, ונכון לעכשיו הוא משחק, פרט ל"ברקיע החמישי", בארבע הצגות בו זמנית ("אם יש גן עדן", "הנחשול" ושתי הצגות ילדים).
"עשיתי תחקיר שלם לפני שהגעתי לסט של 'ברקיע החמישי'", הוא מספר, "הלכתי לראיין מלא אנשים שהיו לוחמים בלח"י כי רציתי לרדת לעומק האידיאולוגיה שלהם, לעומק האהבה שלהם למדינה שלנו - ובסופו של דבר גיליתי באנשים האלה הרבה מאוד תכונות שנמצאות גם בי".
מה למשל?
"הרפתקנות, מחויבות למטרה, וגם, כמובן, אימפולסיביות. אני בנאדם מאוד אימפולסיבי. אני פועל בשנייה. אתמול, למשל, קמתי בבוקר - טוב נו, אחר הצהריים - ואמרתי לעצמי 'אוקיי, אני חייב לרהט את הבית ולצבוע אותו'. היום כבר הכל מרוהט וצבוע. הבית מתוקתק".
וואלה? מהיר.
"כן, כשאני מחליט משהו, אני מיד עושה אותו, על המקום, אבל עד שאני מחליט לוקח זמן. בתור ילד אף פעם לא ידעתי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול. תמיד השארתי את זה לאחר כך. לקח לי גם לא מעט זמן עד שהבנתי שבדוגמנות יש משהו שלא מספק אותי. שחסר שם הסיי שלי, הקול שלי, האג'נדה שלי. האמת היא שההחלטה ללכת ללמוד משחק היתה הדבר היחיד בחיים שלי שלא נבע
קשה לך גם עם המסגרת שבה אתה עדיין מתויג פה? כשעושים עליך גוגל מגיעים להמון ידיעות רכילות בכיכובך ובכיכוב עלמות חמד מתחלפות.
"ממש לא. זה לא מפריע לי. מה לעשות, ככה העולם הזה מתנהל, ואני מקבל את העולם הזה כמו שהוא. שיכתבו מה שרוצים, זה לא מעניין אותי. אני עושה את מה שאני עושה, אני אוהב את זה - ואני לא צריך להוכיח לאף אחד שום דבר. מצד שני זה לא שהייתי איזה דוגמן-על או משהו כזה. היו בארץ דוגמנים הרבה יותר גדולים ממני. נכון, יצא לי לדגמן, אבל אני לא חושב שזו הבעיה במקרה שלי".
אז מה כן הבעיה?
"אני אגיד לך: בארץ, אם אתה לא עושה טלנובלה או משתתף בריאליטי, לא יודעים מי אתה ולא מתעדים את מה שאתה עושה. זאת אומרת, הבעיה שלי היא שאני חייב לעשות רק תפקידים שמדברים אליי ומאתגרים אותי. זו באמת בעיה קשה, אני מסכים".
ואיך אתה מתכוון להתמודד איתה?
"אל.איי,אחי. זה המקום שאני שואף אליו כרגע, מן הסתם. שלא תבין לא נכון: אני לא לוקח שום דבר כמובן מאליו ואני מאוד מעריך את מה שיש לי כאן עכשיו, כי בתכלס אני חי את החלומות שלי ומגשים את רובם, אבל עדיין, יש בי רצון מאוד חזק להגיע לאל.איי - ואני גם אגיע לשם עוד מעט. לא מזמן, אגב, חזרתי מניו יורק, והיו לי שם פגישות עם אנשים בליגה הלאומית של הקולנוע העולמי. אני מדבר איתך על סקורסזה וכאלה. זה עשה לי חשק עצום להגיע לשם".
שיהיה בהצלחה. נראה לך שיש סיכוי שעוד לפני זה תשתף פעולה עם אחותך, איזבל, גם בקולנוע, כהמשך לקמפיין הדוגמנות שעשיתם יחד פעם?
"בוא אני אספר לך משהו: אני עובד על כל התפקידים שלי בקולנוע יחד עם רן פסח, הקואוצ'ר שלי, והוא כל הזמן אומר לי 'שמע, אם איזבל תגיע לקולנוע, היא תגמור שם את כולם. אני יכול לעשות אותה שחקנית ענקית'. בקיצור, לא יודע, הכל יכול להיות. אמנם היא לא ממש בעניין, אבל גם אני לא ממש הייתי בעניין עד לפני כמה שנים, אז אי אפשר לדעת. נחיה ונראה. אני בעד".
אתה לבד?
"כרגע כן. כאילו. . . פה ושם יש קשרים קצרים כאלה, אתה יודע, אבל לא משהו רציני. מה לעשות, אני עדיין לא מוכן למחויבות. אני עדיין רוצה לצאת, לבלות, לטעום ממה שיש לעולם להציע. קשרים רציניים, ילדים וכל זה נמצאים אצלי כרגע בעדיפות שנייה. אני מתמקד עכשיו בעיקר בללכת עד הסוף עם ההגשמה של עצמי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם