אני טקסט פוליטי: האם מו יאן נבחר אך ורק בשל יצירתו?
מו יאן, הזוכה הטרי בפרס נובל לספרות, הוא סופר מוערך אך נחשב גם לאיש רדוף בארצו סין, מה שיעלה בוודאי בקרב רבים את השאלה האם הבחירה נעשתה גם על רקע פוליטי ולא רק כהוקרה על מפעל חיים ספרותי
לפני שעות ספורות צלצל הטלפון בביתו של הסופר הסיני ג'ואן מוי, הידוע בשם העט (מו-יאן), והוא התבשר שזכה בפרס נובל לספרות. על-אף שמדובר בפרס היוקרתי ביותר בתחום הספרות, בהודעה שהוציא וועדת הפרס מסופר שמו-יאן (57) קיבל את הבשורה בכבוד, אך גם בפחד.
את הסיבה לפחד, אפשר להבין בנקל. מו-יאן, הוא לא רק אחד הסופרים המוערכים בסין, אלא גם אחד הנרדפים שבהם. חלק מספריו, שנחשבים לחתרניים בעיני המשטר הקומוניסטי, צונזרו בידי הרשויות והגיעו לקורא הסיני, אם בכלל, רק בעותקים משוכפלים ופירטיים. הוא עצמו מגדיר את עצמו כקומוניסט, אך גישתו כלפי המערב פתוחה יותר, ממה שמקובל במפלגה הקומוניסטית הסינית, וגם עמדות מסוימות שהביע בספריו (כמו ההתנגדות למדיניות הילד האחד בסין), עוררו את זעם השלטון.
כאשר נימקה וועדת הפרס (שמורכבת מארבעה או חמישה חברים מתוך האקדמיה השבדית) את הבחירה, נטען שהפרס ניתן למו-יאן על ספרותו, שבאמצעות ריאליזם קשה אורגת את סיפורי העם, ההיסטוריה והיצירה העכשווית למקשה אחת. בשונה מפרסי ספרות אחרים (כמו המאן-בוקר או פרס ספיר), הניתנים כהוקרה ליצירה אחת, פרס נובל ניתן כהוקרה למפעל חיים ספרותי.
מו-יאן, שנולד ב-1955, פרסם ב-1981 את ספרו הראשון, ובין ספריו ניתן גם למצוא את "דורה אדומה", “בלדת השום" ו-”חיים ומוות מתישים אותי", שתורגמו לעברית ויצאו לאור בספריית מעריב.
על-אף הציפיות שעוררו אתרי ההימורים, שכמו בכל שנה דירגו את המועמדים ואף נתנו סיכויים טובים לסופר הישראלי עמוס עוז, בחירתו של מו-יאן אינה הפתעה מוחלטת. מאחר שבשנה שעברה ניתן הפרס למשורר השבדי תומס טרנסרומר ולכן היה סביר להניח שהשנה יזכה סופר שאינו מערבי. עם זאת, הניחוש הרווח היה שהסופר הלא-מערבי, שיזכה השנה, יהיה הסופר היפני הורקי מורקמה, שספריו מוכרים
סביר להניח, כי בימים הקרובים תתחיל להישמע הביקורת על הבחירה הזו. לאחר שבעבר הצהירו אישים המעורבים בוועדת הפרס שאין להם עניין בספרות מארצות הברית, יהיו מי שיגידו ששוב הוועדה מתעלמת באופן מופגן מאחת הזירות החשובות ביותר בספרות כיום. ביקורת אחרת, שבוודאי תישמע, תדבר על בחירה הנובעת משיקולים פוליטיים ולא משיקוליים ספרותיים.
הבחירה במו-יאן, היא אומנם מחאה כנגד עוולות המשטר הסיני ויש בה אמירה כלפי החירות שיש לכל אדם וסופר, אך זה לא מספיק. פרס נובל לספרות אמור להיות מוענק לסופר על סמך כתיבתו ולכן, יהיה מי שיטען, שאת הפרס היה צריך לקבל הסופר היהודי פליפ רות, שמבחינה ספרותית הוא דומיננטי הרבה יותר.
ביקורות מהסוג הזה, יש לציין, הן דבר שכיח לאחר שמתפרסמת ההחלטה. הסיבה לכך, שיקולים פוליטיים וחברתיים, הם דבר שקיים פעמים רבות בהחלטה של הוועדה לתת את הפרס דווקא לסופר מסוים. לכן דווקא העובדה שמו-יאן הוא סופר פחות מוכר (בוודאי לקורא הישראלי), הופכת את זכייתו בפרס להזדמנות להתוודע לספרות הסינית העכשווית.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם