כשהארי התגרש מסאלי: "סלסט וג'סי לנצח" שגרתי
"סלסט וג'סי לנצח" מתצפת על דור בני ה-30 שמסרב להתבגר, אך אינו מותיר על הצופה שום רושם או זיכרון
''סלסט וג'סי לנצח'' , בימוי: לי טולנד קריגר, ארה''ב 2012
אך השניים - היא סלסט, הוא ג'סי - נשארים החברים הכי טובים, ובהוויית היומיום שלהם לא משתנה דבר; הם ממשיכים לשוחח טלפונית כמה פעמים ביום, יוצאים יחד למסעדות ולערבי בידור ונהנים זה מהשטויות ומהשיגועים של זה. מהבחינה הזאת, ראוי היה לכנות את הסרט "כשהארי התגרש מסאלי".
דווקא בהתנהגותם החריגה מצליחים ג'סי וסלסט להוציא מהכלים את חבריהם הטובים ביותר, שנשללת מהם האופציה המוכרת לבחור צד צודק בסכסוך המשפחתי, ולהישאר מיודדים או איתה או איתו.
ההתנהגות המגניבה הזאת מגיעה לידי משבר ברגע שג'סי, לגמרי במקרה, מכניס להיריון איזושהי גברת צעירה שבה הוא נתקל באחד הברים השכונתיים. שלבי ההיריון של הבחורה הזאת מקבילים לדרגות החמימות האינטימית ההולכת ומצטננת שבין סלסט לג'סי. הדברים מגיעים לידי כך שסלסט אפילו מתחילה לשמוט את ג'סי מזיכרונה ולהיענות לדייטים סתמיים עם זכרי הכרך המתוסבכים.
הסרט עצמו משתדל לתצפת על אותם בני 30-28 שמתקשים להסתגל לעול חיי הבגרות ויישוב הדעת וממשיכים לחמם את מדורת הקולג' שלהם, כאילו הם לנצח יישארו בגיל ההתבגרות. התסריט, שלכתיבתו שותפה ראשידה ג'ונס, שגם מגלמת את דמותה של סלסט, נע בין החיים המייגעים בתוך הטרנדים העונתיים, מנת חלקם של הבלתי מבוגרים בעליל, לבין הצצה אל הקונפליקטים המוכרים של שכבת הבורגנים הצעירים - קורס ההכנה ללידה, עיצוב חדר התינוק והכרה בעול האחריות המשפחתית.
אנדי סמברג, שלפני
מותר להניח כי צרכני סרטים שהצטברו בהם חוויות הקולג' האמריקאי מסוגלים לגלות עניין לא מועט בפסקול "סלסט וג'סי", שגדוש בבדיחות הנגזרות מעגת הדיבור התינוקית ובהומור של גיקים. הבעיה העיקרית היא שהתכונה הכי בולטת בסרט - מחיקותו האולטימטיבית - אינה מותירה אפילו הד של זיכרון מהבדיחות הללו.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום סרטים וקולנוע -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם