החמישייה הפותחת: חמישה שירים של ג'יזס אנד מארי צ'יין שכדאי להכיר
לרגל הגעתה של להקת האלטרנטיב ג'יזס אנד מארי צ'יין לשתי הופעות בישראל בסוף השבוע, ביקשנו מקוואמי, אוהד גדול שלהם, לבחור חמישה שירים של ההרכב שהוא אוהב במיוחד
מודה שהבחירה בשיר הזה כנציג PSYCHOCANDY היא כמעט אקראית, כיוון שבערך כל שיר מהאלבום הזה הוא סיבה לאהוב את הג'יזס אנד מרי צ'יין ובעצם סיבה לקיומם הראשוני. סייקוקנדי, אחד מאלבומי הבכורה המפעימים בהיסטוריה, הוא מהאירועים הלא שכיחים שחצו את עולם הרוק'נרול ללפניהם ואחריהם. סייקוקנדי הוא מפולת השלגים בדמות דיסטורשנים רצחניים שטרם נשמעו כמותם - בלי הגזמה - עם השירה הנוגה והמלודיות המתוקות של האחים וויליאם וג'ים ריד, מפולת שנותרה משמיטת לסת עד עצם היום הזה, והאלבום הזה יצא ב-1985. על הדרך הוא גם הדבר הכי רחוק ממה שמישהו יכול לזהות היום כ"אייטיז".
המרי צ'יין תמיד נתנו את התחושה שאין שום דבר רע בלהיות עצוב, בלראות גם את האפילה דרך משקפי שמש או בלהעדיף גשם מאשר בילוי קיצי על חוף הים. הגדולה שלהם היתה שהם הצליחו לעשות את זה עם כל כך הרבה חיות ואווירה ומז'וריות, ולא בחרו דווקא במסלול מוזיקלי שלוקח את עצמו ברצינות תהומית ומכריח אותך להשאב לדיכאון הקיומי שלהם. וחוץ מזה, אנשים שאוהבים גשם מבינים עניין, גם מוזיקלית.
עוד בענייני גשם, ועוד אחד מתוך ה-מאסטרפיס שלהם לטעמי, DARKLANDS, אלבומם השני מ-87'. האלבום הזה מזקק אליו את כל מה שמופלא בג'יזס אנד מרי צ'יין, גם בכתיבת השירים, גם בעוצמת הביצוע, גם בדקויות ההפקה, וגם בשילוב בין איפוק לבין התחושה שהעולם בדרך לקרוס.
"אני רוצה למות כמו ישו הנוצרי...אני רוצה למות כמו ג'י.אף.קיי..." - המילים האלה נותרו מטרידות היום כמו ביום יציאת השיר הזה ב-1992. המרי צ'יין שילבו בו בין הדאנס החדש של תחילת הניינטיז לבין זוהמת הביבים של רוקנ'רול בשרני ואמיתי. בין הקוליות הבלתי נתפסת שלהם והמוזיקה שלהם שרוב הזמן בעיקר עושה רצון לחיות, לבין תחושת אובדניות וההליכה התמידית שלהם לכיוון פי תהום.
נציג אחד מתוך האלבום הכי אנדרייטד של הג'יזס אנד מרי צ'יין לטעמי, MUNKI, שהוא גם האחרון שהם הוציאו, ב-98'. איכשהו העולם דילג על "מאנקי", אבל בעיניי הוא אחד האלבומים הכי שלמים וחזקים של המרי צ'יין. אלבום כפול ( במושגי ויניל) של טקסטים חשופים וציניים על ריפים מחוספסים ותופים הולמים באדיבות ניק סנדרסון ז"ל- לשעבר המתופף של דה גאן קלאב, ויש מצב רציני שזו היצירה הכי לא יומרנית של האחים ושות'. בעיני העולם ומהעטים ששמו לב לזה שהוא יצא בכלל- מאנקי נתפס ככישלון. בעיניי מדובר באחד התקליטים הכי טובים שלהם.
למרתון באתר הקצה
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום מצעדים וביקורות מוזיקה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם