איזי ריידר: וינונה ריידר התגברה על הפדיחות
עשור אחרי פרשת הגניבה המביכה וההתמכרות למשככי כאבים, וינונה ריידר רושמת קאמבק מרשים. כשמדובר בהוליווד, תעשייה שסולחת במהרה גם לאנסים ולמופרעים, זה לא ממש מפתיע. מה שמדהים זה שהנערה בהפרעה כבר בת 41
" ובכן. . . אהממ . . . אני לא", ענתה ריידר בגמגום.
לא מעט שנים עברו מאז שווינונה מצאה את עצמה במסיבת עיתונאים שכזו, מקדמת תפקיד גדול בסרט גדול. "שאלו אותי את השאלה הזאת גם בפסטיבל ונציה", ריידר התעשתה לפתע, "ונראה לי שאני מפתחת תסביך, כי אני לא יודעת למה אתם מתכוונים - האם אתם אומרים 'התגעגענו אלייך' או 'מה את עושה כאן?'. בשבילי, בתור מישהי שהתחילה בגיל כל כך צעיר, אני פשוט שמחה שבגיל 40 אני עדיין עושה את מה שעשיתי בשנות ה-20 שלי. הרי אומרים שלשחקנית יש חיי מדף של שלוש שנים בסך הכל".
כן, כן, ריידר כבר בת 40, למעשה היא תהיה בת 41 בסוף החודש, וכן, היא נמצאת בעיצומו של קאמבק. ואפילו אם נדמה שהוליווד לא ממש יודעת כיצד לבלוע את שובה של הכוכבת שהורשעה ב-2001 בגניבה מחנות יוקרה, אפשר להיות בטוחים שהיא דווקא מתעכלת היטב במעיים של התעשייה, שמחבבת קאמבקים יותר מכל דבר אחר. או כפי שכתב לאחרונה ג'ונתן דין בסאנדיי טיימס: "אנשים ממשיכים לעבוד עם רומן פולנסקי (שהורשע בעבר באונס). לג'ודי פוסטר, שריידר מעריצה אותה, יש מערכת יחסים קרובה עם מל גיבסון (שפרצי זעם ואמירות אנטישמיות איימו לחסל לו את הקריירה). זו תעשייה שמעניקה פרסים לחוטאים שלא ממש התחרטו. ריידר אמרה מיליון פעם שהיא מצטערת".
ב-1988, כשהיתה בקושי בת 18, ליהק טים ברטון את וינונה ריידר ל"ביטלג'וס", ויצר כוכבת. אחר כך הוא לקח אותה גם ל"המספריים של אדוארד", שם הכירה את ג'וני דפ, והשניים ניהלו רומן שכלל אירוסין בני שלוש שנים ותהילה מואצת בעידן של טרום בראנג'לינה ושות'. הרזומה הקולנועי של ריידר כולל כמה מהסרטים הבולטים של סוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים: "מלכות הכיתה", "בתולות הים", "דרקולה", "נשים קטנות", "הנוסע השמיני: התחייה" ועוד.
כמו כל כוכבת במעמדה, ריידר ידעה גלים של הצלחה - תפקידים ראשיים שהוחלפו בתפקידים משניים וחוזר חלילה. תקרית הגניבה, ב-2001 כאמור, כשריידר נתפסה בעודה מחזיקה סחורה בשווי 5,000 דולר בסאקס פארק אווניו בבוורלי הילס, היתה מכת מוות. עד לתחייה המחודשת, כמובן. זמן קצר אחרי אותו אינסידנט התברר שריידר גם מכורה למשככי כאבים למיניהם, ונגזר עליה מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. שני הסרטים שלה שיצאו באותה השנה, בהם "מר דידס" של אדם סנדלר, חטפו ביקורות צולבות
ריידר הקפידה שלא לדבר על התקרית מאז, וגם מיעטה להתראיין. רק באוגוסט 2007 "יצאה מהארון" וסיפרה למגזין ווג שהיא לא מלאת חרטה כמו שאפשר היה לצפות. "אין לי רגשות אשם גדולים מדי", אמרה אז. "זה לא שפגעתי פיזית במישהו. אם הייתי גורמת נזק ממשי למישהו, בטח שהייתי מתחרטת עמוקות. אבל זה סיפור שונה לגמרי. מה שהיה מביך כל כך, היתה תשומת הלב בכל הסיפור".
באותו הראיון היא דיברה גם על ההתמכרות למשככי הכאבים, והסבירה שהם היו הגורם להתנהגותה המוזרה. "שברתי את הזרוע שלי חודשיים לפני ש'זה' קרה, ואיזה רופא רשם לי המון משככי כאבים. אחרי כמה זמן את מגיעה לשלב שבו את כבר לא יודעת אם באמת כואב לך - את פשוט לוקחת את הכדורים. הם הופכים אותך למבולבלת". כשנשאלה למה שתקה אחרי המקרה, אמרה "פשוט חיכיתי שזה יעבור. לא שחררתי הצהרה, לא עניתי על שאלות. רק רציתי שזה ייגמר".
למזלה של ריידר, גם אחרי התקרית עדיין נשארו לה חברים בהוליווד. וודי אלן סיפר מאוחר יותר שבשנת 2003 ניסה ללהק אותה לסרטו "מלינדה ומלינדה" יחד עם טראבל מייקר אחד - רוברט דאוני ג'וניור, אך חברות הביטוח סירבו לבטח את שני הכוכבים הבעייתיים ולפיכך הליהוק לא יצא לפועל.
ריידר העבירה את השנים האחרונות כשהיא מתרחקת ככל האפשר מאור הזרקורים, עשתה הופעות אורח קטנות בסרטים כמו "סטאר טרק" של ג'יי.ג'יי אברמס, בסרטים קצרים ובסרטי טלוויזיה אזוטריים למיניהם. רק ב-2010 דארן ארונופסקי הושיט לה גלגל הצלה וליהק אותה ל"ברבור שחור", שם גילמה את רקדנית הבלט המזדקנת בת', שדמותה של נטלי פורטמן תופסת את מקומה כפרימה בלרינה. ריידר היתה מועמדת לפרס שחקנית המשנה בטקס פרסי גילדת השחקנים באותה השנה. לפני כן היא קיבלה גם תפקיד קטן מרון האוורד בסרט "הדילמה".
כמו הקריירה, גם חייה הרומנטיים התאפיינו בשנים האחרונות באיפול. אחרי שניהלה רומנים מתוקשרים עם דפ, עם מאט דיימון ועם כוכבים אחרים כמו דיוויד דוכובני וכריסטיאן בייל, בשנים האחרונות נשמרת דממת אלחוט מכיוונה בכל מה שקשור לתחום הזה. בראיון למגזין אל ב-2010 אמרה שהיא אכן רוצה ילדים, אבל לא ממש בוטחת יותר בגברים, וגם לא משוכנעת שילדים לא יהרסו לה את הקריירה.
נכון להיום, הצטברות של תפקידים חדשים, לצד העובדה שמאז 2001 הוליווד ידעה עוד מספר מרשים של סקנדלים - מתקרית הגניבה של לינדזי לוהן, דרך ההתמוטטות המפוארת של צ'רלי שין ועד פרשת הבגידות הבלתי נשכחת של טייגר וודס - הביאה לכך שריידר יכולה סוף כל סוף להרים מחדש את ראשה, ועושה רושם שדווקא עכשיו, כשהיא מציינת קרוב ל-25 שנים במקצוע, נדמה שהיא מוכנה להתייצב מחדש מול כלי התקשורת, אפילו שברור לה שהם תמיד יזכרו לה את תקרית הגניבה.
במסיבות העיתונאים לקראת יציאת "פרנקנוויני", ריידר מקפידה להישאר בצד המקצועי והמהוגן של הדברים. "פרנקנוויני" הוא סרט אנימציה בתלת-ממד שברטון יצר בשיתוף עם וולט דיסני. הבחירה של ריידר לעשות קאמבק דווקא כקולה של דמות מאוירת נראתה תמוהה לרוב המבקרים, אבל לא בעיניה: "בלי טים ברטון לא היתה לי קריירה", אמרה בסוף ספטמבר כשנשאלה, בפעם המי יודע כמה, למה לקחה דווקא את התפקיד הזה. "אני מכירה אותו 25 שנה, ואני נותנת לו את כל הקרדיט לקריירה שלי. ואני באמת מתכוונת לזה".
בראיון לסאנדיי טיימס הוסיפה: "החוויה עצמה היא הפרס". וכשנשאלה מדוע, בניגוד לקולגות שלה, היא לא מחשבת את השפעת התפקיד הנוכחי על אלה שיבואו אחריו, ענתה בפשטות: "זו אסטרטגיה מסוכנת". בראיון אחר סיפרה שבכתה בפעם הראשונה שראתה את הסרט.
בימים אלה היא כבר נמצאת בעיצומם של צילומים לסרט חדש נוסף, "Homefront" שכתב סילבסטר סטאלון, ובו היא אפילו משתחלת לחליפת עור-מראה שחילץ מרוב צלמי הפפראצי והרכילאים קריאות השתאות. או כפי שתיאר זאת הבלוגר פרז הילטון: "עזבו אתכם משטויות כמו גניבה, תראו איך האישה הזאת נראית בגיל 41 זה מה שחשוב באמת".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם