לישון כפיות עם "סירי": לחיות עם רובוטים
"אנשים אמיתיים" השוודית עוסקת בעולם עתידני אך לא רחוק מאיתנו כלל בו ה"האבוטים", רובוטים אנושיים, חודרים ליומיום של בני האדם, אבל מתקשה להתעלות מעבר לטיפול בנושאים הצפויים
"אנשים אמיתיים" היא דרמת מדע בדיוני, אבל העולם שבו היא מתנהלת לא זר לגמרי. בבסיסו של אותו עולם בדיוני עומדת מערכת היחסים בין בני האדם לרובוטים שלהם. בני האדם ב"אנשים אמיתיים" כבר לא משתעשעים עם הגאדג'טים שלהם באמצעות מסך מגע, אלא פשוט חיים איתם.
"האבוט" (שילוב בין אדם לרובוט) הוא רובוט אנושי. חיצונית הוא נראה כאדם סינתטי ומושלם באינספור גרסאות - זכרים ונקבות בכל הגילים והגזעים. הוא מנקה, מבשל, נוהג, עושה קניות, מחבק, בודק לחץ דם. נקודת הזמן שבה נפתחת "אנשים אמיתיים" היא בדיוק בשלב הביניים - בין היטמעות מוחלטת של ההאבוטים בחברת בני אדם (כעוזרי
נקודות המשבר בין האדם להאבוט הן שעומדות במרכז "אנשים אמיתיים". אחת מהן היא כאשר קשיש מתקשה להיפרד מהרובוט שהפך לחבר וכדרך כל מכשיר התקלקל. בתו של הקשיש, אינגר ובעלה רוכשים לו מטפלת חדשה ומסרבים לטפל בו בעצמם. גם אליהם נכנסת האבוטית שמערערת את הדינמיקה המשפחתית. רוג'ר, השכן ממול, מאבד את אשתו שבורחת עם ההאבוט המשפחתי. במפעל שבו עובד רוג'ר כמנהל עבודה, רוב הפועלים הם האבוטים. "אחוז הטעויות ירד לאפס", מתגאה בפניו מנהלת המפעל. "לבני האדם שעדיין עובדים יש 11 אחוזי טעויות".
גם הצדדים האפלים של השדרוג הטכנולוגי לא מאחרים להגיע; זיופים, גניבות, תעשיית "זנות" ואפילו קבוצת מורדים האבוטים שתוכנתו למטרות אחרות ונרדפים על ידי השלטונות. האלימות, אם כן, בלתי נמנעת. אפשר להעמיס על הסדרה עיסוק בשאלות עקרוניות - ערעור על יחסי האנוש המקובלים, היכולת לשחזר ולהעתיק אותם, האדם כמאגר פונקציות או כמטען רגשות ושאר חפירות - ואפשר פשוט לצפות בה במנותק וליהנות מסדרה טובה ותפורה היטב.
ועדיין, "אנשים אמיתיים" הייתה משובחת יותר לו הייתה נמנעת מהעיסוק בצפוי, במתבקש: השלב שבו המכונה קמה על יוצריה. איום שמגרה מוחות של במאים ותסריטאים זה עידן ועידנים. אמנם גם את הזווית הזו מצליחה "אנשים אמיתיים" לעצב כראוי, אבל עדיין מדובר בטוויסט מיותר. המסר - הצורך להצדיק את העליונות והנחיצות של האנושות - נותר מעורר רחמים. במי אנחנו נלחמים? ברובוטים?
וזו, אם כן, הסיבה ש"אנשים אמיתיים" אינה זרה לגמרי למציאות שלנו. היא אינה מתרכזת בטכנולוגיה, בחידוש. אין בה מכוניות מעופפות או חייזרים עם רובי לייזר ומכונות זמן. יש בה פיתוח משוכלל יותר, מתורגם לשפה עיצובית אנושית ולשלל שימושים, ובעיקר שלב מתקדם ואינטימי יותר ביחסי אדם-מחשב. היום אנחנו מנהלים שיחות נפש עם "סירי", הפרזנטורית של אפל. ב"אנשים אמיתיים" אפשר לישון איתה כפיות. יוצרי הסדרה יכלו לתת לצופה להסיק את המסקנות מעולם מעוות כזה. במקום זאת, וכדי להעצים את הדרמה, הם שדרגו את דרמת המדע הבדיוני שיצרו לכדי מלחמת גוג ומגוג.
ועוד מילה על תעודת הזהות של "אנשים אמיתיים". כמו "הגשר" שהגיעה אלינו לא מזמן, גם "אנשים אמיתיים" מגיעה מרשת SVT השוודית. "הגשר", שעלילתה נעה בין דנמרק לשוודיה, היא סדרה משובחת. רבים נרתעים מהשפה הלא מוכרת, מהדינמיקה השונה, מהעלילה המזדחלת. בכל זאת, בית הגידול האמריקאי-בריטי מספק לנו בנאמנות את ליטרת הדרמה והקומדיה, כמו גם כמויות ג'אנק לתפארת. "הגשר", " אנשים אמיתיים" ו"דה קילינג" (המבוססת על סדרה דנית), גם אם הן קשות לעיכול, שוות כל רגע.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם