תל אביב בסימפול: סקאזי נותן קצב אורבני
די.ג'יי סקאזי משיק את "סימפוניית הרחוב", פרויקט מוזיקלי שמורכב מרעשי הרקע של תל אביב, ופותח בפנינו את משנתו הפילוסופית
"אני תמיד מודע לרעשים של העיר. כשאני שומע מכונת כביסה אני מנענע את הראש. בראש שלי, כל רעש הוא צליל פוטנציאלי לעשייה. אם אני עומד ברמזור ויש לידי מנוע דיזל של אוטובוס, הוא נשמע לי כמו ביט של דאבסטפ. בפרויקט 'סימפוניית הרחוב' דגמנו קולות של אנשים, בניינים, מכוניות, אוטובוסים וגם סתם רעש של העיר. יש משהו מלודי או הרמוני בכל הרעש הלבן שאנחנו לא שמים אליו לב. אם עורכים אותו נכון - זה נשמע כמו חתיכת טרק אלקטרוני.
"כל תל אביב היא דמות אחת מעניינת. שוק הכרמל, כלומר הצומת של רחוב
"האלקטרוניקה הגיעה למיינסטרים. איתי או בלעדי, זה הגיע לשם גם בחו"ל וגם בארץ. הכניסה הרצינית של העולם לתחום האלקטרוניקה התחילה בעצם בתחילת העשור הקודם. יצוא האמנים מישראל התחיל בשנת 2000. לקראת אמצע העשור, בסביבות השנים 2006-2005, העולם האלקטרוני כבר הורכב בעיקרו מאמנים ישראלים. שלוש שנים אחר כך הרבה אמנים ישראלים נעלמו מהשטח, ונשארו רק אלה שבאמת לקחו את זה ברצינות, השקיעו ועבדו בצורה מקצועית. היום דווקא אין לך הרבה אמנים ישראלים, יש לך שניים-שלושה סופר-מקצוענים. כדי להחזיק בעולם המוזיקה האלקטרונית כל כך הרבה שנים אתה צריך לחיות את זה. אתה צריך להתעורר, לישון ולנשום את זה. אתה צריך לשבת וליצור, להמציא את עצמך מחדש כל דקה.
"אני קונטרול פריק, וורקהוליק מטורף. תן לי כל היום ליצור, תן לי כל היום לדבר על מוזיקה, לפגוש אמנים, להזין את עצמי. מזה אני חי. מעבר לזה שזו העבודה שלי, ומבחינתי זו עבודת ברכה כי זה מה שאני אוהב לעשות, זה משהו שמחיה אותי כבן אדם. אם לא הייתי שם את עצמי מאה אחוז בסיפור הזה, לא הייתי מצליח לשרוד כל כך הרבה שנים בטופ של הדי.ג'ייז העולמיים".
"אני לא מסכים עם האמירה הזאת. אווירת הסמים של לפני עשר שנים הלכה לאיבוד, וטוב שכך. ככה האנשים במסיבה זוכרים את הטרקים שלך. גם הקהל השתנה, הוא הפך להיות קהל רגיל. היום כולם אוהבים מוזיקה אלקטרונית, ולכן אתה לא יכול לצפות מהחבר'ה עם הראסטות שיבואו ושתהיה אווירת סמים במסיבה שאתה עושה בהאנגר 11 שמשודרת בערוץ 24 ובמאקו. אני גם לא רוצה את הקהל הזה, אני לא מעוניין בו, אני רוצה קהל חדש. לפי עשר שנים טראנס וסמים נתפסו ככאלה שבאים יחד, אז לא עניין את אף אחד מי הדי.ג'יי בכלל. זה היה הווייב. היום הטראנס שלי הוא לא רק טראנס, אני חושב במובן של רחבה. אני חושב על רגליים של אנשים".
"אני חושב שהמצב כרגע הוא שיש הרבה מאוד יוצרים בעולם. מצב המוזיקה העולמי השתנה, הופעות הרוק התחלפו ברייבים. בהופעה שאני עושה בהאנגר, שיש בה 4,000 איש, אפשר למצוא את כל סוגי הבליינים - אנשי עסקים, דוגמניות, חיילים. במקום די.ג'ייז אני מעדיף לקרוא לזה יוצרים אלקטרוניים, אנשים שמביאים בשורה עם המוזיקה שלהם, אנשים שיצרו משהו. זה מקבל יותר הערכה בעולם המוזיקה, אנשים באים לראות את אלה שעוסקים ביצירה".
"אתה צריך להיות מדויק, צריך להיות לך חזון, אתה לא יכול לבאס את הקהל שלך. באלבום האחרון שלי קצת השתגעתי. הכנסתי קטע דאבסטפ, קטע עם המתופף של גאנז אנד רוזס, עשיתי דברים הזוים. כולם אמרו לי 'ואט דה פאק אחי, מה אתה עושה?!'. נתתי להם ארבעה קטעים מוזרים אבל גם עשירייה של סקאזי כמו שהם אוהבים, קטעי דאנס פלור. צריך גם אומץ לעשות דברים כאלה, ובאלבום האחרון היה לי המון אומץ. על אלבום לא בסדר אתה יכול לאבד הרבה אנשים. אני תמיד מנסה להביא משהו קצת יותר עתידי, כי אני חושב כמו אמנים שעובדים בחו"ל. עד שזה מגיע לפה לוקח בערך חצי שנה. 'Warrior', הסינגל הראשון שיצא מהאלבום, זז לאט בהתחלה, ופתאום אחרי חודש הגיע למיליון וחצי צפיות. פתאום קלטו אותו, הבינו את הרעיון. לאנשים לוקח זמן לקלוט אותך לפעמים ולהבין מה רצית".
"זה לא עניין של רצון בחשיפה. אם הייתי רוצה חשיפה ולשם הייתי מכוון, אני חושב ש'האח הגדול וי.איי.פי' היה נותן לי קיק יותר גדול. הציעו לי גם 'הישרדות'. הלכתי דווקא לערוץ נישתי יותר, למשהו אחר וממוקד. זה פונה לקהל אחר, לא להמונים. אני לא חושב שעשיתי את זה כדי להעלות את המניה שלי, כי זה גם לא המקום לעשות את זה. עכשיו גם הקהל שלא ידע מי אני - זה שלא יקנה את המוזיקה שלי ולא יבוא להופעות - מכיר אותי.
"'מחוברים' היתה חוויה יצירתית במאה אחוז מבחינתי. הייתי צריך לצלם, לביים ולתעד. זו מבחינתי היתה יצירה, זה כמו ליצור טרק. הסדרה הזאת היתה כמו לעבוד על אלבום, והקדשתי לה המון זמן. אני אדם מאוד פתוח. הרבה אנשים לא הבינו אותי נכון, אבל הרבה גם הבינו אותי ממש טוב, אז אלה שלא הבינו אותי - לא נורא. הם לא הבינו את ההומור, את הסרקסטיות, את הציניות. אני עוקץ בחצי חיוך וזו בעצם מחמאה. הדמות שלי ב'מחוברים' הצטיירה בהתחלה כקשה, סקאזית טיפוסית. ככל שחפרתי לעומק עם הצילומים, גיליתי בעצמי דברים שלא יכולתי לגלות לבד, אם להגיד את האמת. הייתי צריך משהו שיגרום לי לעשות את זה. ללכת ולשאול את השאלות במקומות הנכונים - וזה גרם לשינוי משמעותי בחיים שלי. לפעמים צריך איזה מנוע שישלח אותך לשאול שאלות. לך תשאל 'למה?'".
"אחרי כל הסיבובים שלי בעולם, לא רק שאני מרגיש כאן כל כך טוב, הייתי גם רוצה לגדל את הדור הבא שלי כאן. יש פה משהו הרבה יותר קסום. אולי יש לנו בעיות ואיומים מכל הצדדים, אבל יש פה סוג של אחווה מסוימת שלא ראיתי בשום מקום בעולם. הסתובבתי הרבה ואמרתי לעצמי'איפה שאמצא לנכון לעצור, אעצור'. אבל בסופו של דבר חזרתי לארץ. אותי לא יזיזו מכאן.
"בסופי השבוע אני לא נמצא פה בכלל. השבוע אני נוסע לסקופיה, בסוף השבוע שאחריו אני נוסע לברזיל, אחד אחריו לארגנטינה, ואז חוזר לכיוון צפון ברזיל. אחר כך אני חוזר לארץ ומכאן ליפן ולקוריאה. אבל התחלתי להשקיע בפעילויות בארץ באמצע השבוע.
"לפעמים הדברים המגניבים נמצאים לך מתחת לאף, ויש כאן המון דברים מגניבים. זה נראה כאילו רק בחו"ל קורים דברים, אבל זה לא נכון. יש פה הרבה אנשים קריאטייבים שמקבלים רעיונות משוגעים. אתה יכול לעשות איתם דברים לא הגיוניים שאני לא מאמין שבחו"ל היו עוברים חלק. אני בקטע של לשתף פעולה עם אמנים ישראלים מהאנדרגראונד. אני הולך להשקיע כאן, להראות גם בארץ את כל מה שהגדיר אותי בחו"ל".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם