לילות טוקיו: ב"תדר" סוגרים עונה באווירה יפנית
הרדיו בר התל אביבי "תדר" סוגר עוד עונה מוצלחת בשורת אירועים שיחלו כבר היום בערב, וממשיך בשיתוף הפעולה עם שגרירות יפן. איתי וולטר, מאנשי התדר, מספר על הקשר ההדוק עם אמני האנדרגראונד של טוקיו
בסוף השבוע הקרוב, כמיטב מסורת המקום, ייערכו אירועי סגירת התדר ותחילת הספירה לאחור לקיץ הבא וללוקיישן החדש של הבר. חגיגות הסיום, שיכילו בין היתר את הסבת המקום למועדון ריקודים, ג'אם סשנים והופעות חיות, יחלו כבר הערב (ה') במועדון הכליף ביפו, במה שמכונה "Tokyo Club Night". האירוע, שממשיך את שיתוף הפעולה בין אנשי התדר לבין שגרירות יפן במסגרת חגיגות 60 השנה לכינון היחסים הדיפלומטיים בין ישראל ליפן, יארח שלל אמנים מסצנות אנדרגראונד שונות בטוקיו. בתפריט היפני: די ג'יי מורו, שישיית הדת'-ג'אז האנרגטית PIMP, אמן ההיפ הופ האינסטרומנטלי מיטסו ועוד ממתקים.
"לפני שבועיים נפגשנו כולנו והבנו שעם כמה שהעונה של התדר הייתה מגניבה, לא הספקנו לעשות מספיק בלגן ולהודות לכל מי שלקח בו חלק, בין אם לקהל או לאנשים המעורבים בעשייה", מסביר איתי וולטר, מאנשי התדר (ביחד עם דרור שר, שלומי זידאן וצחי בר). התוצאה, ליין אפ סופ"ש מרשים וגדוש התרחשויות, שמבטיח למשוך קהל רחב, לא מעט בזכות התמה היפנית.
"מה שנחמד זה שהחבר'ה מיפן נשארים איתנו גם לשישי, כך שגם הם יהיו חלק מהמשך החגיגות וזה יכול להפוך לג'אם סשן רב תרבותי. בשישי בערב יתקיים תקלוט של די ג'יי FOOD מאנגליה ובשבת יהיה מרתון של כל מי שהיה מעורב, פחות או יותר, בתדר השנה. אנחנו רושמים את הליין אפ עד השעה אחת עשרה, מתוך מחשבה שמה שקורה אחר כך זה או שבאה משטרה, או שאחד מאיתנו מתעלף".
איך התחיל שיתוף הפעולה עם טוקיו?
"הכל קורה במסגרת שיתוף פעולה רחב יותר של ישראל – יפן, או תל אביב – טוקיו, וגם במסגרת מסיבת הסגירה של התדר. הסיפור התחיל בשני פרויקטים מאוד גדולים שקשורים למערכת היחסים הזו, כחלק מחגיגות 60 השנה לחברות בין ישראל ויפן. הפרויקט ביפן (שלוחה זמנית של "תדר" שהוקמה בטוקיו בקיץ האחרון), נעשה בתמיכה מעיריית תל אביב ומשרד החוץ, ובעזרתו הרבה של נספח התרבות של ישראל ביפן, ניר טורק. לעומת זאת, הפרויקט בתל אביב שיתקיים הערב, נוצר מהיכרות שלנו עם שגרירות יפן, שנרתמה סביב האירוע שעשינו בשנה
"הבאנו אותו לארץ ללא קשר למוצאו ופנינו לשגרירות במטרה להגיע לעוד קהל וכך נוצר איזשהו חיבור. הם קלטו שאנחנו גוף שמתעסק בתכנים עכשווים, רלוונטיים ופנו אלינו שנעזור להם להפיק את האירוע המרכזי הזה, שסב סביב מוזיקה, חיי לילה ותרבות עכשווית וצעירה יותר. רוב הפעילויות שמתקיימות תחת השגרירויות בדרך כלל כוללות אמנויות יותר 'גבוהות', כמו מחול וג'אז. כאן זו באמת הפעם הראשונה שהם לוקחים חלק בפעילות שמבוססת על תרבות פופולרית".
האמנים המשתתפים בערב באמת נחשבים למצליחים ולגדולים ביפן, או שמדובר בסצנה יפנית אלטרנטיבית למביני עניין?
"זה משהו באמצע. בגלל שהסצנה המוזיקלית כל כך גדולה אז גם האנדרגראונד היפני, לכאורה, הוא רחב מאוד. מדובר באנשים שמוכרים הרבה אלבומים ויש להם הופעות מכורות מראש. אנחנו לא מביאים את ה"ריטות" של יפן ואת כוכבי הרגע והרדיו, בדיוק כמו שזה לא מסוג הדברים שאנחנו עושים כאן. אנחנו מביאים אמנים מייצגים, בולטים וחשובים מכמה תחומים. מורו, למשל, הוא באמת אחת הפיגורות הכי חשובות אי פעם בסצנת ההיפ הופ היפנית, אחד האנשים שהכניס את ההיפ הופ והפאנק למורשת המקומית.
"רק כשהיינו בטוקיו וראינו את התגובות של הקהל לתקלוט שלו הבנו כמה הוא גדול. כשאתה רואה תור של אנשים שמצטלמים איתו, מבקשים חתימות, לא משנה בני כמה הם או את מי הם כבר ראו בחיים. מצד שני יש את היפאנה, שהם קצת יותר צעירים אבל גם היינו בהופעה שלהם שהייתה סולד אאוט, אנשים צועקים ומשתוללים. אז אלה שמות גדולים, מעניינים ומאוד רלוונטיים. בוא נגיד שאם היה ערב עם ליין אפ כזה ביפן הוא היה מביא אלפי אנשים. בכלל, השוק שם כל כך גדול יש המון אמנים שהם גדולים שם, אבל מחוץ ליפן הם לא בהכרח כאלה מפורסמים".
איך תפקדה השלוחה היפנית של התדר? היפנים קיבלו אותה כמו הקהל הישראלי?
"נראה לי שאין דבר שעובד בתל אביב ויכול לתפקד בטוקיו בדיוק אותו הדבר. הבר בטוקיו גם פעל פחות זמן - בתל אביב אנחנו עובדים בדרך כלל סביב השלושה חודשים ובטוקיו פעלנו שלושה שבועות. זה היה הרבה יותר דחוס ואינטנסיבי, אבל מבחינת הקונספט הכל היה מאוד דומה. זו הייתה תחנת רדיו שהיא גם בר, פתוחה לאורך זמן קצוב. מהבחינה הזו זה מאוד דומה למה שעשינו בתל אביב, אבל האופי של המקום היה קצת שונה, כי שם התפקיד של הגלריה והחנות קיבל דגש קצת יותר גדול ממה שהוא מקבל בתל אביב. האופי של המקום היה שונה גם בכך שזה היה מקום שנסגר בשעה אחת עשרה. בעוד שבתל אביב התדר הוא בר שרק בשעות הלילה מתעורר לשיאו, שם זה היה משהו על קו התפר בין גלריה לבר".
שמתם לב אליהן להבדלים בין תרבות חיי הלילה היפנית לזו הישראלית?
"התדר היפני היה יחסית מאופק, ברובו. אבל כשאתה מסתובב ביפן אתה רואה שהם שותים הרבה ומתנהגים בהתאם. אם אתה יוצא בשעות המאוחרות בטוקיו אז אתה רואה הרבה מאוד השתוללות ומלא שיכורים. כשאתה יוצא בחמש בבוקר אנשים ישנים שם בכל פינה ברחוב. זה כבר עניין של התבוננות מעמיקה על תרבות ואורח חיים, כי באיזשהו רמה גם בהשתוללות שלהם יש משהו מאוד מסודר. יש לה שעות מאוד ברורות, חוקים מאוד ברורים של איך עושים את זה, אבל הם משתוללים מאוד חזק. בשורה התחתונה זה אותו דבר בכל העולם ,אבל שם איכשהו, אולי בגלל הדיסוננס הזה בין מה שאתה רואה ביום לבין מה שאתה רואה בלילה, אתה פתאום מרגיש שהשינוי קיצוני יותר".
איזו אוכלוסיה נמשכה למקום?
"זה היה ערבוב של מקומיים, אנשים שקשורים לתכנים. לא היו שם רק תכנים ישראלים, ממש לא, זו גם לא הייתה השאיפה של הפרויקט. השאיפה הייתה למצוא את האמנים היפנים המעניינים והרלוונטים ולחשוף את הקהל היפני הנכון למוזיקה הישראלית הנכונה. רוב הקהל היה בנוי ממקומיים, שהגיעו על סמך האומנים שהוזמנו להתארח ברדיו. מהבחינה הזו, זה היה די דומה למה שקורה כאן".
כלומר קהל מעורה תרבותית.
"אני לא מספיק מכיר את הקהל שם בשביל שתהיה לי היכולת לפלח את אוכלוסיית האנשים שבאה למקום. אם אני רואה מישהו בתל אביב, אני יכול תוך כמה דקות לפחות לחשוב שאני יודע עליו הרבה. כשאני רואה בן אדם בטוקיו אני לא יודע עליו הרבה, חוץ מזה שהוא מתלבש יותר יפה ממני וכנראה מודע לזה קצת יותר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם