קוריאה מצחוק: האיש מאחורי ה"גנגנאם סטייל"
עד לפני רגע לאף אחד לא היה מי הוא, עכשיו הוא כבר מקפיץ על רחבת הריקודים את ברק אובמה ובריטני ספירס. ראיון מיוחד עם פארק ג'יי-סאנג (PSY) האיש שמאחורי "גנגנם סטייל"
סיי, קיצור ל“סייקו“ (psycho), ששמו המלא הוא פארק ג'יי-סאנג, הוא גם כוכב הפופ הגדול בעולם היום. הוא חתום על הריסת המחסומים התרבותיים בעולם, שאותו גם הקים כדי לקפוץ לרקוד. אני כנראה בידיים טובות. הקליפ לשיר "גנגנם סטייל" שלו, שיצא בחודש יולי האחרון, הוא באופן רשמי סרטון הווידאו שזכה למספר הלייקים הרב ביותר ביוטיוב- 5 מיליון, והיד עוד נטויה.
הוא גם הסרטון השני הכי נצפה - אחרי "בייבי" של ג‘סטין ביבר - עם יותר מ-770 מיליון צפיות (וגם פה היד עוד נטויה. בסיפור הזה שום דבר לא קופא על מקומו). הוא הגיע למקום הראשון ב28- מדינות. והוא כולו בקוריאנית.
השיר, שלועג בלי בושה ליומרנות של אנשים הכאילו אופנתיים וכאילו מתוחכמים של מחוז גנגנם בעיר סיאול (מעין "בברלי הילס" דרום-קוריאני), זכה לכינוי "כוח בשביל שלום עולמי". הכינוי המיוחד ניתן לו על ידי מזכ"ל האו"ם באן קי מון. לא רע בשביל כמה צעדי ריקוד שמערבים קפיצות בפיסוק רגליים כמו ברכיבה על סוס, ידיים משולבות אשר כאילו אוחזות במושכות ותנועה של הנפת השוט.
התופעה ממשיכה לסחוף את העולם: "פלאש מובים" של 30 אלף איש כבר רקדו את ה“גנגנם סטייל"; ראש עיריית לונדון בוריס ג‘ונסון טוען שהוא רקד אותו עם ראש ממשלת בריטניה דיוויד קמרון בצ‘קרס, בית הכפר של קמרון, באחד מסופי השבוע ששהו שם; נשיא ארצות הברית ברק אובמה הבטיח לרקוד את ה"גנגנם סטייל" בשביל אשתו מישל בבית הלבן. אכן, זאת הדרך לשמר את הניצוץ במערכת היחסים.
בעקבות אותם אירועים זומן סיי כדי ללמד ידוענים וזמרים מוכרים את הריקוד המיוחד. כך למשל הוא לימד את בריטני ספירס ואת ג‘סטין ביבר. אה, כן, והמסכן היה צריך ללמד גם אותי. גבר שכשחילקו רגליים הוא עמד בתור שבראשו השלט "דגים".
אנחנו עומדים באמצע אולם ריקודים במלון "דורצ'סטר" שבמרכז לונדון. מסביב הפמליה של סיי, צלם וצוות וידאו שיתעד את הרגע הזה בשביל הדורות הבאים, שייתכן שלא ממש יודו לנו על זה. הוא מראה לי את הקפיצה הכפולה מרגל אחת לשנייה, צעד שחייבים להשתלט עליו לפני שמשלבים גם את תנועת הידיים. אני מרים את רגלי הימנית כדי לעשות כמוהו ו...
או-קיי, בואו נעצור כאן לרגע ונשאיר אותנו קפואים באמצע אולם הריקודים. אני עם רגל באוויר וסיי מסתכל עליי במבט בוחן שמפחד שאפול (ואולי באמת כך אעשה). כמה שעות מוקדם יותר הגענו למטה של רדיו 1BBC. לילה קודם לכן סיי הרצה בפני סטודנטים במועדון הדיבייטינג של אוקספורד, עם האנגלית שלמד בארבע השנים שבהן היה סטודנט באמריקה. עכשיו יש לו לימוזינה מבריקה, עדר של צלמי פפרצי וקהל של מעריצים שמחכים רק לו.
הוא עזב את דרום-קוריאה לפני חודש למסע הופעות בינלאומי, שהוא מודה שהפתיע אפילו אותו. הוא העלה את סרטון הווידאו ליוטיוב ב-15 ביולי. תוך כמה ימים הוא היה לנושא שיחה בטוויטר בקרב כוכבים כמו רובי וויליאמס, קייטי פרי וטום קרוז.
זה כבר הבטיח לו חוזה ניהול אצל סקוטר בראון, מי שמנהל גם את ג'סטין ביבר והוליד אינספור פרודיות יוטיוב, ביניהן הגרסה המעונבת "איטון-סטייל" שיצרו תלמידי הפנימייה היוקרתית הבריטית, גרסה נוספת שביצעה חבורה של קלינגונים, גרסת ה"ג'ואיש סטייל", וכמובן- מאש-אפ בלתי-נמנע של ה“גנגנם סטייל“ עם סצנה של היטלר בבונקר, מתוך הסרט "הנפילה“.
סיי לגמרי המציא את עצמו. הוא בנו של איש עסקים אמיד, שהיה תלמיד די כושל. בשנות ה-90 הוא נשלח ללמוד מנהל עסקים בבוסטון, ושילב שם לימודים במוזיקה בת זמננו בקולג‘ ברקלי למוזיקה היוקרתי (וגם שם לא סיים את לימודיו). הוא מעולם לא נרתע מלעורר שערורייה. אלבומו הראשון, World Psy from the Psycho, יצא ב-2001, ובגללו הוא נקנס על "תוכן בלתי-הולם".
האלבום השני גרר אחריו תלונות על כך שהתוכן עשוי להשפיע לרעה על ילדים, ומכירתו נאסרה לצעירים מתחת לגיל 19. היה גם מעצר על אחזקת מריחואנה והתנגשות עם הרשויות על רקע התחמקות ממילוי חובותיו לשירות הצבאי (עניין מאוד רציני במדינה שרשמית עדיין נמצאת במלחמה עם צפון-קוריאה).
"לפני 'גנגנם סטייל' לא הייתי אמן עם גישה חיובית, הייתי bad ass. הם לא מצפים ממני לכלום בצד המוסרי", נזכר סיי. אך זה לא משנה, הוא עדיין קיבל כבוד מלכים על "העלאת ההתעניינות של העולם בקוריאה". ולא שהוא ממש מרוצה מזה: "זו אחריות גדולה, אני לא רוצה את זה. אני לא אחראי ל'גנגנם סטייל', ועכשיו אני צריך להתנהג יפה".
אנחנו נכנסים לאולפן של די-ג‘יי סקוט מילס ברדיו 1. מילס נחשב למי שהביא לפריצה של השיר כאן ולהזנקתו לראש המצעדים. בצעד מבריק, צוות ההפקה שלו ביקש מקריינית הרצף קאתי קלוגסטון להקריא את המילים של ה"גנגנם סטייל" בקול הבי-ביסי החד שלה: "אני בחור שיש לו רעיונות מתפרצים יותר משרירים מתפרצים, בחור שמשתגע לגמרי כשמגיע הזמן הנכון". הדבר רק מעצים את הממד הקומי של השיר.
מילס שואל אותו על תוכניותיו לעתיד. סיי עונה שהוא יעבוד על עוד אלבום, אבל רק חציו יהיה באנגלית, והשאר בקוריאנית. אינספור להקות קיי-פופ ניסו לפרוץ לשווקים הגלובליים על ידי שירה באנגלית וזה פשוט לא עבד. "לא התאמצתי שזה יקרה", הוא מסביר, "בפעם הבאה אני צריך לעשות את זה בכוונה. אם זה יחזיק אז זה יהיה מעולה- אני לא לחוץ".
אגב, הוא קיבל מספר השיאים של גינס תעודה על כך שסרטון הווידאו שלו זכה למספר הלייקים הגבוה ביותר ביוטיוב. סיי אומר שזאת התעודה הראשונה שיקבל אי פעם, ונראה שהוא לא מתבדח.
ואז הגיעה אליו הבקשה הבלתי-נמנעת של מילס כדי שילמד אותו את הריקוד, משהו שסיי עשה כבר לפחות אלף פעם לפי החישוב שלו. כשמסתכלים על התהליך מהצד, כוח המשיכה של הריקוד נראה מובן מאליו.
קודם כול, הריקוד הוא אבסורדי, מגוחך במובן הכי טהור של המילה, כך שאפילו אם מבצעים אותו נכון זה מצחיק. ואם מבצעים אותו גרוע- או לפחות חצי גרוע - זה לא באמת משנה. ויותר מכול - אפשר ללמוד את כולו. "גנגנם סטייל" לא היה להיט קל לעיכול, זה היה משהו להיות חלק ממנו. מכאן הפרודיות, מכאן הקאלט.
בחזרה במלון "דורצ‘סטר", סיי ואני מעכבים את צעדי הריקוד שלנו לרגע. בלילה הקודם, כשהוא דיבר בפני אנשי אוקספורד, הוא התנצל על רמת האנגלית שלו ואמר שלו היה מסוגל לדבר בקוריאנית היה גורם לכולם ליפול מהכיסאות מרוב צחוק.
אני שואל אותו אם מכשול השפה מתסכל. הוא אומר שכן. "בקוריאנית יש טוויסט למילים שלי, אבל זה לא עובר בתרגום לאנגלית. ניסיתי לכתוב באנגלית, לעצמי בלבד, אבל זה לא עובד. צריך לדעת הכול לגבי התרבות - ואני לא יודע". ועדיין, הוא אומר, הסינגל הגיע לראשי מצעדים בכל העולם גם בלי ההתחכמויות. "אני חושב שזה אומר שעדיין נשאר לי נשק".
סיי, הוא אומר, היא דמות. "זה מוצר שאני יצרתי. זה החלק הכי דינמי שלי. אני אוהב את המילה 'אמן', אבל אני לא אוהב את המילה 'אמן' בבית שלי".
סיי נשוי ואב לשני ילדים. "בסוף ההופעות אני רק רוצה לחזור הביתה ולהיות עם עצמי", הוא מציין, ומודה שהוא קצת מתחרט על הדרך שבה הוא מוצג ומשווה את זה לתחילת הדרך, לפני 12 שנה, בדרום-קוריאה. "אז הייתי הבחור המצחיק עם צעדי הריקוד. הם לא דיברו על הלחן או על הנוכחות על הבמה, ועכשיו זה בדיוק אותו דבר. אני מתאר לעצמי שזה עניין של זמן".
עם זאת, גם סיי מודה שהשקיע המון מאמץ בהמצאת צעדי הריקוד שהפכו ל"גנגנם סטייל", והזיע במשך חודש עם כוריאוגרף כדי להמציא משהו שאכן יעבוד. "עברנו על הרבה חיות. היה נחש, היה קנגרו."
"איך קנגרו רוקד"? אני שואל. הוא מסתכל עליי בפנים שלוות. "הוא מקפץ", הוא משיב. זה הגיע לי. ברור ששלושים הימים האחרונים גובים מחיר מעצביו. "רק שיר אחד שלי עשה את זה. זה יותר מדי גדול. הם אפילו לא רוצים סיפור אחר. אנשים צריכים זמן כדי להבין מי אני, ואני צריך זמן כדי להראות להם מי אני".
אני כמעט מרגיש אשם כשאני מבקש ממנו שילמד אותי את הריקוד. הוא לא מתנגד, אבל מוציא אנחה קלה. "נאנחת“? אני שואל אותו, ונענה בחיוך דק. "סיי נאנח.“
אבל כשהמצלמות נדלקות הוא עושה את זה בלי למצמץ; אפילו כשאנחנו צריכים להתחיל מחדש בגלל מיקרופון שלא עבד. הוא מראה לי את הצעדים ואני מנסה כמיטב יכולתי להזיז את כל אבריי בכיוון הנכון. אני מבין בדיוק איך זה אמור להיראות, אבל ליישם את זה - זה כבר מאבק. העובדה שהוא מצליח לגרום לי לרקוד את הריקוד היא סימן לגאוניות ולאורך הרוח של סיי. אני "גנגנם סטייל".
למחרת הוא מופיע בתוכנית של ג‘ונתן רוס, ואז ממשיך לפרנקפורט לטקס פרסי ה-MTV. משם ימשיך ללוס-אנג‘לס, לפרסי תעשיית המוזיקה האמריקנית, ואז לקנדה ולאירופה. המסע בדרכים של סיי עוד ארוך. יש עוד המון אנשים שצריכים ללמוד את צעדי הריקוד. האיש הקטן מגנגנם כובש את העולם בצעד ריקוד- סוס אחד בכל פעם.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום מצעדים וביקורות מוזיקה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם