כוח רצון: הדר רצון-רותם בדרך להצלחה
כשהדר רצון-רותם שיחקה בסרט הוליוודי לצד ג'ייק ג'ילנהול, היא הייתה בטוחה שהדרך שלה לקריירה סלולה. רגע אחרי כן היא מצאה את עצמה עובדת כמלצרית בישראל. עכשיו, בתפקיד לילה ב"חטופים" המדוברת, הצליחה לסגור את המעגל ההוא
ותהיה?
"את תראי כבר. אבל הסצנות שלנו כל כך אינטימיות גם בלי זה. אסי הוא פרטנר מושלם. יש לו משהו בעיניים, שהוא מסתכל עלייך ואת מרגישה שהוא איתך לגמרי. הוא מתמסר, הוא שם, הוא פרטנר נהדר".
רצון-רותם, 34, פרצה לאחרונה למרקע של מיליוני צופים בישראל בעונה השנייה של "חטופים", שעלתה באמצע אוקטובר ב"קשת". בסדרה היא מגלמת את לילה, אשתו של עמיאל בן חורין/יוסוף (כהן), השבוי הישראלי שחי בסוריה ומנהל אורח חיים מוסלמי דתי. הדמות שהיא מגלמת דוברת ערבית סורית.
"אני תימנייה, הח' והע' באות בקלות אצלי, אבל לדבר ערבית לא ידעתי", היא מספרת. "שלושה חודשים למדתי את הטקסט עם איהאב, מורה מדהים מיפו. אלה היו לימודים הכי אותנטיים, בבית ערבי על חוף הים ביפו. איהאב לימד אותי להבין מה אני אומרת, ולהבין מה אסי אומר לי. התאהבתי בשפה הזאת. בינתיים אנשים שולחים לי מיילים ושואלים אם אני ערבייה, אז כנראה שעשינו עבודה טובה".
רצון-רותם גדלה בהוד השרון. היא נשואה ליאיר, מדריך קפוארה, ולפני שבועות ספורים עזבו את תל-אביב, העיר שבה גרו בשנים האחרונות, לטובת דירה של המשפחה ברחובות. "המעבר היה בגלל חישובים כלכליים. השתדרגנו מדירה שכורה בלי מעלית לדירה עם מעלית".
נפגשנו זמן קצר לפני שרצון-רותם ילדה את בתה הבכורה, בלידה אותה הגדירה כ"חוויה מדהימה". היא מגיעה בשמלת מיני, ורק הבטן מעידה כי משהו בסטטוס שלה הולך להשתנות בקרוב. "לא העליתי הרבה במשקל בזמן ההריון", היא אומרת. "אני מכורה לספורט, עד לפני שבועיים עשיתי יוגת הריון, ואני מחכה כבר לחזור לרוץ. אני עושה שנים ספורט באופן קבוע: רכיבת אופניים, אירובי, עיצוב. אני מהמכורים שקמים בשש בבוקר, רצים ומגיעים לצילומים כבר אחרי שעת כושר. זה נותן לי את הדרייב".
קריירת המשחק של רצון-רותם ידעה עליות ומורדות, וזו אמורה להיות שנת הפריצה שלה. החיבור שלה לתחום החל כבר בילדות. "תמיד הייתי המצחיקה עם החיקויים, אם היה צריך ליצן
"כל הפחדים שהיו לי לפני כן מפני תחרות וקנאה פשוט התפוגגו", היא מספרת. "הייתה לי כיתת משחק, שתמיד יורם לוינשטיין טען לגביה שלא הייתה כיתה כזו בבית הספר. היינו כיתה מאוד מגובשת ותומכת".
בגיל 28 היא עברה בהצלחה אודישן לסרט ההוליוודי "חקירה מעבר לקווים", ומבלי להספיק להבין מה קורה לה, הייתה כבר בדרכה לצילומים במרוקו. בסרט היא שיחקה לצדו של ג'ייק ג'ילנהול וגילמה את סאפיה, סוכנת סי.אס.איי ממוצא מרוקאי.
"הרגשתי שאני בחלום", היא משחזרת, "אבל מצד שני את מקצועית, צריכה לשחק, ולמרות שזה לא נראה אמיתי, את משתדלת לא להגיד לעצמך 'איך זה קורה'? התחלתי את הקריירה שלי עם הדבר הגדול הזה, ואמרתי 'מפה ועד כוכב'. חשבתי שנפלתי טוב, ושמאז הקריירה שלי תהיה בטוחה".
אבל הדברים לא זרמו כמצופה: הסרט לא נחל הצלחה גדולה, ואחרי חודשיים של חלום, שבמהלכם טסה במחלקה ראשונה, הייתה מלווה בנהג צמוד, לנה במלונות חמישה כוכבים, חוותה חוויות, פגשה שחקנים ממדינות אחרות וגם הרוויחה כסף - פתאום המציאות טפחה על פניה.
"חזרתי לארץ, אמרתי אני מתחילה לעבוד, אבל זה לא היה בדיוק ככה. הלכתי לאודישנים, הייתי בטוחה שכל במאי ירצה לעבוד איתי, אבל את מבינה מהר שהכל עניין של ליהוק, טיימינג ומזל. בסופו של דבר אני חושבת שהכל קרה לטובה, שזה משהו שהייתי צריכה לעבור. כנראה שמרו אותי ל'חטופים'".
איך הרגשת עם זה שאחרי סרט הוליוודי פתאום אין לך עבודה?
"זה מבאס, ואת גם אומרת 'מה אני עושה לא נכון'? כדי להתפרנס עבדתי במסעדת 'קיוטו' בתל-אביב. הייתי ברמנית, מלצרית, מארחת. הייתי פותחת דלתות לאנשים במסעדה, סוגרת דלתות, וכל הזמן הזה הלכתי לעוד אודישן ועוד אודישן. אני מאוד חרוצה, אף פעם לא נתתי לעצמי לשבת בבית ולהתמרמר על מה יהיה עתידי. תמיד ידעתי שעכשיו קשה, אבל יהיה בסדר".
להתפרנס בארץ ממשחק זה בכלל לא פשוט.
"אין ספק שהמצב נורא מייאש לפעמים. זה מקצוע לא קל, וכמו בכל דבר, אנחנו בהישרדות פה בארץ. אבל מנסים להתעלות על זה. אחרת אנחנו ניפול".
כשאת רואה ב"חטופים" את מילי אביטל שמצליחה גם בחו"ל, את מרגישה החמצה?
"לא, ממש לא. אני הכי מפרגנת למילי. אני מסתכלת עליה ועל איילת זורר וזה כיף. איך שסיימתי את הסרט האמריקאי, הייתה לי הצעה לעבור לגור בלוס אנג'לס, אבל פסלתי את זה ואני לא מצטערת. אני מאוד אשמח אם יהיה משהו, אבל אני אוהבת לעבוד, ולא משנה לי אם זה פה או שם. אני רוצה להצליח בארץ".
אחרי שנתיים וחצי במסעדת "קיוטו", רצון-רותם החליטה לחפש "עבודה רצינית" והתחילה לעבוד כאשת מכירות בחברת רכב. "שברתי שם את שיא המכירות של כל הזמנים. את מגלה שאת טובה בדברים שבכלל לא ידעת שאת טובה בהם," היא צוחקת.
במהלך עבודתה בחברת הרכב קיבלה טלפון מהסטודיו של יורם לוינשטיין לבוא להיבחן למחזמר "סיגל" לתפקיד עליזה עזיקרי. "קבעתי באותו יום שיעור פיתוח קול, והגעתי הכי מוכנה שיש", היא מספרת. "איך שפתחתי את הדלת, הבמאי, צדי צרפתי, אמר 'זאת היא'. זו הייתה תחילתה של ידידות מופלאה, ומיד עזבתי את חברת הרכבים".
המחזמר של הבימה ירד מהבימות לפני כשנה, אחרי יותר מ-100 הצגות, כשבמקביל החלה רצון-רותם להופיע במחזה נוסף בהבימה, "לא ביום ולא בלילה", לצדה של ליא קניג. לפני כשנתיים היא הצטלמה לפיילוט לסדרה "תל-אביביות", שנעשתה בהשראת "סקס והעיר הגדולה". הפיילוט שודר לאחרונה בערוץ 10 והרייטינג שלו אמור לקבוע את גורל הסדרה.
את העונה הראשונה של "חטופים" ראתה רצון-רותם כצופה. "אהבתי מאוד את הסדרה, מודה שהיה לי קשה לצפות בה", היא מספרת. "הכאב הזה, המציאות הזאת של השבויים, של געגוע לדבר שאין אותו יותר. כשגלעד שליט חזר, זה היה ממש דומה למה שהיה בסדרה".
אפרופו גלעד שליט, מה דעתך על זה שהוא הפך לבליין ומעין סלב?
"אני כל כך שמחה בשבילו. ראיתי אותו בהבימה, הוא בא לראות הצגה. דבר ראשון שרציתי לעשות זה לקפוץ עליו ולהגיד כמה טוב שהוא חזר, אבל את צריכה לתת פרטיות לבן אדם. הוא לא היה כאן חמש שנים, אז הוא רוצה לטעום מכל דבר. תמיד יש לאנשים מה להגיד. אבל מה אתם רוצים? שהוא יישב בבית ויהיה בדיכאון? זה ישמח יותר אנשים? אני אומרת צא, תבלה, תשלים את כל מה שהחסרת".
איך הגעת לעונה השנייה של "חטופים"?
"קיבלתי דרך פרי כפרי, הסוכנת שלי, טקסטים לאודישן. היו לי שלוש סצנות לאודישן, וכל כך רציתי את זה. התאהבתי בדמותה של לילה מהקריאה הראשונה. הרגשתי שאני מבינה אותה, מבינה את האהבה הזאת שלה לבעלה, את הלביאה הזאת שבה.
"הגעתי לאודישן והרגשתי שכאילו הדמות השתלטה עלי. הרגשתי מוגנת באודישן הזה. גידי רף, היוצר והבמאי, ישב מטר ממני, ממש הסתכל עלי, הגיב לכל דבר שאמרתי. תוך שבועיים הודיעו לי שעברתי שלב, ונורא שמחתי". באודישן השני היא כבר הרבה יותר התרגשה, כי "את מרגישה שזה כבר קרוב ויכול להפוך למציאות.
"נורא רציתי את התפקיד הזה. הפעם האודישן היה עם אסי כהן. מבחינתי, אסי הוא אחד האנשים המצחיקים ביותר. אני רואה 'ארץ נהדרת' ובוכה מצחוק. הוא פנומן בעיני, והוא כל כך מוכשר גם כשחקן קומי וגם כשחקן דרמטי. נורא התרגשתי מהמאצ'ינג איתו. יצאתי מהאודישן, ורק קיוויתי לטוב. אחרי שבועיים-שלושה הודיעו לי שהתקבלתי, אבל עד שאת חותמת על חוזה, את מתהפכת. כבר שמעתי על בנות שאמרו להן כן, ובסוף זה היה לא".
הגעת ל"חטופים" כשרוב הצוות היה כבר מגובש. איך הייתה ההתאקלמות?
"זה היה צוות מדהים. גידי רף כל כך מבין, יודע מה הוא רוצה וגם נותן לך חופש. נתתי לעצמי להיסחף עד הסוף עם הדמות, וזה הרבה בזכותו. הוא נותן לך הרגשה שאת יכולה להוציא מעצמך הכל, ואת כל המגננות לשים בצד".
מה דעתך על הביקורות שהעונה השנייה הפכה למעין טלנובלה, ו"הומלנד", הגרסה האמריקאית של "חטופים", עולה על המקור?
"אני לא מסכימה בכלל. אני חושבת שזו עונה סוחפת, מרגשת, עם מתנות לכל שחקן. אני מכורה ל'הומלנד', אבל אני לא חושבת שיש פה מקום להשוואה. יש את 'הומלנד' ויש את 'חטופים', ואנחנו היינו הראשונים. בואי לא נשכח את זה".
מה היה הרגע הכי מרגש בצילומים של "חטופים"?
"זה קשור לסצנה שעוד לא שודרה. הסצנות כולן מאוד מלאות ברגשות, הכל כל כך עדין, היחסים האלה עם הדמות של אסי, הזוגיות הזאת, הרגשתי את זה ממש מחלחל אצלי בגוף. הדמות של לילה ריגשה אותי, מה שהיא עושה למען בעלה, הטוטאליות שלה".
את טוטאלית גם בחיים האישיים שלך?
"כן. אני אוהבת לאהוב. אני לא חונקת חלילה, אבל בעלי לפעמים אומר לי 'את התימנייה הכי פולנייה שאני מכיר'. אני אכין, אבשל, אשאל אלף פעמים אם הכל בסדר, וגם כשתשבעי אשאל אם את רעבה."
היא ובעלה ביחד שמונה שנים. הם הכירו בביתו של חבר משותף, וכעבור שנה הפכו לזוג. "יש לי בעל מושלם", היא מתגאה. "מפרגן, תומך, ותמיד יהיה הכי כן ואמיתי איתי, ייתן את ההערות המשחקיות הכי טובות שיש. יש לו חלק גדול מאוד בקריירה שלי. הוא שותף לכל דבר שאני עושה. אני יכולה להתחבט במשהו יומיים, אבל ברגע שאציג לו את זה, זה ייפתר בשנייה. הוא כל כך נהנה מ'חטופים', וגם היחיד שלא שואל שאלות על המשך הסדרה, רוצה ליהנות מכל פרק".
וכל האחרים כן חוקרים אותך?
"כולם רוצים לדעת מה יקרה. אומרים לי 'בינינו, ספרי לי'. כל אחד מנסה להוציא ממני משהו, אבל אין שום סיכוי שיוציאו ממני רמז למה שקורה".
ההריון של רצון-רותם היה מתוכנן ומתוזמן. "כבר לפני שנתיים חשבנו על זה, אבל אז התקבלתי ל'סיגל', ואחרי זה הגיע 'חטופים'. לא הייתי בלחץ, אמרתי, זה יבוא. למזלי, רציתי את זה. אני מכירה שחקנים שלא רוצים ילדים, כי הם פוחדים שזה יעצור להם את הקריירה. אני האמנתי שזה רק יוסיף לי לקריירה. להיות אמא זה נורא מרגש".
ואיך עבר ההריון?
"הייתה לי התחלה לא נעימה. חוץ מבעלי, קיבלתי בחילה מכל דבר. זו בדיוק הייתה גם התקופה ש'סיגל' שיחק בכל הארץ, אז עם בקבוק מים ולימון חרשתי את כל הארץ. הייתי מאוד פעילה בהריון. אני לא נחה לרגע, תמיד אחפש מה לעשות".
העובדה שדווקא עכשיו, כשהיא פורצת לתודעה, היא הופכת להיות אם, לא מטרידה אותה. "זו ברכה", היא אומרת. "זה מקסים בעיני. אני לא מבינה איך חיכיתי עד עכשיו. זה בסך הכל מעלה לך את קשת הרגשות. אולי עכשיו אקבל תפקידים של אמהות. אני מתכננת חופשת לידה, אבל אם יהיה תפקיד שיקרוץ לי - אפסיק את החופשה. תמיד משפחה הייתה אצלי במקום הראשון. אני מאמינה שכשטוב בבית, מושלם בחוץ. להיות שחקנית מוערכת ועובדת, אבל בבית מת לך - אז מה הטעם"?
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום טלוויזיה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם