כוח אדם: השמש מאירה על אדם גורליצקי
רבין ופרס התאהבו בו כשהיה בן 12, עברי לידר קפץ איתו על הבמות ונחשב בטעות לבן זוגו ועידן רייכל עורר בו קנאה שהובילה לטיפול פסיכולוגי. אחרי שנים של קריירה כקלידן ומעבד מוזיקלי, פורץ אדם גורליצקי כזמר ויוצר עם סינגל שכבש את המקום הראשון. אז מה אם אבא מתנגד
גורליצקי ורייכל התחילו שניהם באותה נקודה - עמדת הקלידן של עברי לידר. השנים חלפו. רייכל הפך מאז לסיפור הצלחה ענק בארץ ובעולם. אדם, לעומתו, לא הצליח עד עכשיו כזמר ויוצר אף על פי שרצה מאוד, אבל גם לא הסכים להסתפק בקריירה מצליחה כנגן של אחרים.
"רייכל היה קלידן שבא לראות הופעות שלי עם עברי", מגלה אדם. "הוא היה ביישן כל כך שהוא אפילו לא היה מדבר איתי, ואני לא כל כך התייחסתי אליו. ואז הוא החליף אותי כקלידן של עברי ותראה מה נהיה ממנו - פרויקט חובק עולם. רייכל 'כפכף' אותי חבל על הזמן. כבנאדם אני מלא באמוציות. הייתה בי קנאה כלפיו והיו תקופות שהייתי די שבור מזה. הרגשתי שעננים מלווים אותי לכל מקום. אבל הפסיכולוגית שלי אמרה לי: ’עננים מטבעם הם דבר שחולף'. ובאמת, הם באים וחולפים כל הזמן".
איך ענני הקנאה ברייכל נעלמו?
"הפסיכולוגית ניסתה כל הזמן לעמת אותי דווקא עם המקומות הלא נעימים והלא נוחים. בתקופה שהרגשתי חוסר סיפוק בעבודה ועזבתי את המוזיקה, היא אמרה לי: 'לך להופעה של רייכל, תתעמת עם המקום הזה של 'לא טוב לי שהוא מצליח ואני לא', ומתוך זה יבוא השחרור ותרגיש טוב. אז הלכתי להופעה שלו, לא היה קל, אבל בסופו של דבר זה עבד. היא דרבנה אותי להתאפס על עצמי.
"נכון, לא אהיה גדול כמו 'הפרויקט של עידן רייכל', אבל זה לא מרפה את ידיי. אגב, עידן ואני חברים טובים. הוא הזמין אותי לעשות עיבוד מיתרים באלבומו הקודם, באלבומו הבא ובסבב ההופעות שלו".
אבל נראה שהשמש מתחילה להאיר על אדם גורליצקי. אחרי שנים רבות שפעל כקלידן ומעבד מוזיקלי עם אמנים מובילים ומוערכים והוציא סינגלים שלא הצליחו, פרץ סוף-סוף האמן בן ה-36 לקדמת הבמה כזמר שאפילו הגשש שייקה לוי לא מחמיץ אף הופעה שלו. בסוף השבוע שעבר כבש שירו "תמיד חוזר אלייך" את המקום הראשון במצעד הפזמונים הישראלי של רשת ג'. השיר כבר מסתמן כלהיט בטוח. "יעקב גלעד, היועץ האמנותי שלי, אמר לי שיכול להיות שזה שיר שבונה קריירה", מספר גורליצקי.
"עבדתי עליו שנתיים עד שמצאתי את החיבור בין רוקנרול מחוספס למלודיה ישראלית שרומזת שגדלתי בבית על וילנסקי וסשה ארגוב. לקח לי זמן להגיע לרגע הזה. אני שמח, כי הזכייה הזאת היא מאהבת הקהל נטו, בלי תאגיד מאחוריי ובלי משרד גדול שדוחף מאחור".
גורליצקי פרץ לתודעה הלאומית לראשונה בסוף שנת 1988, כשהיה בן 12. הוא התארח אז בתוכנית "סופסופ" של גבי גזית בערוץ הראשון. לצדו ישב ילד בן 13 ששמו ניב רסקין, היום אחד מהמגישים ומשדרני הספורט הבולטים בתקשורת הישראלית. שני הילדים נדרשו להרכיב בתוך שמונה דקות קואליציה, כשרסקין ייצג את הימין וגורליצקי את השמאל. שבוע לאחר מכן כבר כיכבו השניים על שער "ידיעות אחרונות".
"אני ייצגתי את פרס ורסקין ייצג את שמיר. הדעות שלו השתנו מאז, הוא כבר קרוב לדעותיי. היה מצחיק. כולם נורא התלהבו. יצחק רבין, סיפר לי מקורב אליו, ישב בבית ואמר: 'הילדים האלה הם אמיתיים, או שאמרו להם מה להגיד'? גם שמעון פרס שלח מכתב אליי הביתה, וכתב שייצגתי את מחנה השלום בכבוד רב, ושהראיתי שהפוליטיקה יכולה להיות משהו מעניין ומרתק ולא רק כוכבי זמר. לא נתנו לי ללכת ברחוב. בבית הספר קינאו בי".
בבית הספר הוא התחיל לפתח את אהבתו למוזיקה. הוא למד בתיכון לאמנויות ברמת השרון במגמת מוזיקה, שם הכיר את עברי לידר. אדם היה אז בכיתה י‘ ולידר בשמינית. "שנינו רצינו אז להיות פסנתרני ג'ז, ובכלל לא היינו ברוקנרול. כולם הסתכלו עליו בהערצה בתיכון. התחלנו להתקרב והוא נתן לי לשמוע דברים שלא שמעתי עד אז, כמו 'נקמת הטרקטור'.
חיממנו את כוורת, הופענו ב'זהו זה', ב'לילה גוב' ועוד". גורליצקי מרבה לפרגן ללידר: "הוא מאסטר בהתנהלות, בכתיבה, באסתטיקה של המוזיקה. הוא פתח פרק חדש במוזיקה כאמן רגיש עם טקסטים סמי-הומוסקסואליים שאף אחד לא ידע אז בדיוק מה הם אומרים.
"גם אני לא ידעתי, כי עברי עוד היה בארון ויש לי 'גיידאר' חלש מאוד. אבל היו אחרים שכבר חשדו. בהופעות שלו, בשיר 'יותר מדי הרבה', עזבתי את הקלידים ועברתי לשיר איתו ביחד על הבמה. כחלק מהשואו דחפנו אחד את השני. הרבה גייז בקהל היו בטוחים שגם אני גיי, ושיש ביני לבין עברי משהו. חלקם גם התחילו איתי אחר כך, והבהרתי להם שאני סטרייט".
בשיא הצלחתו של לידר נפרדו השניים. "זאת הייתה החלטה משותפת. הרגשנו שהבמה צרה מכדי להכיל את שנינו. נפרדנו בשיחה קשה", הוא מגלה.
לאחר שהותיר את הקלידים לרייכל זכה אדם לשתף פעולה עם עמיר בניון. לראשונה יצר עיבודים לאמן מוכר ואף היה שותף ללהיט "שמחות קטנות", שהוביל לפריצה של בניון. "הבאתי איזשהו צבע קלסי, שלא היה שם קודם, לתוך המוזיקה המזרחית האותנטית שלו", הוא מסביר.
הרזומה המוכבד של גורליצקי כמפיק ומעבד מוזיקלי כולל אמנים רבים: אתי אנקרי, אושיק לוי, גלעד שגב, שמעון בוסקילה ומיקה קרני. אבל הקריירה שלו לא נעצרה בגבולות ישראל. גורליצקי יצא לכבוש את העולם בתפקיד הקלידן של ההרכב הבינלאומי "מטאפיקס". החיבור בין הישראלי לצמד הבריטי הפופולרי החל ב-2005.
הצמד הוציא את הסינגל הראשון מאלבום הבכורה שלהם, ושילבו בו במפתיע קטע פסנתר מהקלסיקה הישראלית "חוזה לך ברח". באותה שנה שחררה הלהקה את הסינגל השני שלה, "ביג סיטי לייף", שהפך ללהיט ענק באירופה ובישראל, שנה לאחר מכן הגיעה להופעה בארץ. על הבמה אירחה מטאפיקס את אושיק לוי, וכך התוודעה לגורליצקי. מאוחר יותר הוא קיבל הזמנה להצטרף להרכב כקלידן הרשמי.
גורליצקי התחיל לחרוש את במות העולם עם מטאפיקס, ואפילו הגיע איתה לאוסטרליה, ושם חלק את הבמה עם להקות גדולות כמו "קינגס אוף ליאון" ו"גרוב ארמדה". "הסיבוב הכי רחוק של אמנים בארץ מגיע לפאב הפטרייה בקיבוץ דן, ופתאום אני מנגן בכל יום במדינה אחרת. לא עשיתי טיול אחרי הצבא, וההופעות הבינלאומיות האלה היו התחליף", הוא מספר בחיוך.
כחלק מהצלחתה העולמית השתתפה הלהקה גם בתוכנית המוזיקה המובילה בצרפת Taratata, שבה התארחו לאורך השנים אמנים כמו רד הוט צ'ילי פפרז, סטיבי וונדר, ליידי גאגא ועוד. "זאת אולי תוכנית המוזיקה החשובה בעולם, מיליוני צופים. מרלון רודט, הסולן שלנו, אמר לי רגע לפני שעלינו לבמה: שיחקת אותה - הגעת לטרטטה! בדרך חזרה במטוס בכיתי מהתרגשות", הוא מתאר.
אלא שגם הזוגיות של גורליצקי עם מטאפיקס לא צלחה לאורך זמן. הם נפרדו, וגורליצקי התחיל לחשוב על קריירת סולו.
כדי לעזוב קריירה בינלאומית צריך אומץ. מה קרה שם?
"בזמן שהופעתי עם מטאפיקס נשארתי לגור בארץ, ולכל הופעה היו מטיסים אותי מישראל. הם ציפו שאעבור בסופו של דבר לאנגליה. חוץ מזה, תעשיית המוזיקה חוותה משבר. להטיס קלידן מישראל הלוך חזור לכל הופעה בפני 40 איש במועדון בפולין - זה הזוי. נפרדנו בהחלטה משותפת. ויתרתי על קריירה בחו"ל, כי בסוף סיבוב ההופעות עמדה השאלה: להמשיך לנגן בעולם, או לחזור לארץ ולשיר בעברית? העדפתי את הדבר השני".
ולא עוברת בך לרגע המחשבה "מה היה אילו"?
"יש רגעים שעוברת לי בראש המחשבה שהחמצתי קריירה בינלאומית, אבל לא רציתי להיות סייד-מן. לא רציתי להיות רק נגן. רציתי להנהיג, ולזה לא היה מקום. מבחינתי, להופיע כזמר עם החומרים שלי בפני 50 אנשים בפאב ה'מוזה' בנתניה, שבעל המקום שם מוכר את הכרטיסים, עושה את הסאונד וגם מכין את הטוסטים, מרגש פי כמה וכמה לעומת הופעה כנגן ליווי עם חומרים של מישהו אחר בפני 40 אלף איש בפולין".
אולי פרידתו של גורליצקי מלידר ומלהקת מטאפיקס, והרצון לעשות את זה לבד, קשורים לכך שתמיד התקשה עם מסגרות בחייו. הרשימה ארוכה: גורליצקי לא סיים את שירותו הצבאי בלהקת חיל החינוך (שם שירת לצד גורי אלפי ונועה תשבי, שהייתה המפקדת שלו). הוא עזב את לימודי המוזיקה הקלסית באקדמיה למוזיקה באוניברסיטת תל אביב, ולא סיים את לימודיו גם בחוג להיסטוריה. "אני על הפרצוף עם מסגרות", הוא מודה.
"לא מוצא את עצמי שם. אני הילד היחיד בלי תואר אקדמי במשפחה הפולנית שלי. שני האחים החורגים שלי מצד אבא עשו חיל באקדמיה. יורם, אחי, הוא במנצ'סטר, פרופסור להיסטוריה של ברית המועצות. הוא גאוותו של אבא שלנו. השני, אלכסנדר, בעל תואר שני, חי בברוקלין. הוא אמן, צייר ופסל, וציור שלו נמכר למיק ג'אגר לפני שנה", הוא מספר בגאווה.
ואיפה אתה עומד ביחס לשאר האחים? אבא מפרגן לקריירה המוזיקלית שלך?
"לא ממש. אבא שלי הוא פולני, והוא היה הרבה יותר שמח, שקט ומאושר אם מוזיקה לא הייתה המקצוע שלי, ובמקום זה הייתי עורך דין או פוליטיקאי. מבחינתו היה רצוי שאנגן רק ביום שישי לאורחים. זה היה מקור להרבה מאוד ריבים בינינו. הרבה מאוד חילופי מהלומות".
מאיפה קיבלת את הכוח להמשיך?
"את הדרבון והחיזוק לעשות את זה לא קיבלתי מהבית, והיה לזה משקל. רציתי לתפוס עצמאות כמה שיותר מהר, להתרחק מהמקום הזה ולשים לאבא גבולות. סלע המחלוקת תמיד היה הבחירה שלי במוזיקה. אבא ואני רבנו על זה. הוא אמר: 'תבחר מקצוע אחר'. והיו לנו גם תקופות של נתק, כי אבא הרגיש שאני מתנהל באופן לא אחראי, שאני לא מוצא מקצוע.
"לא היה לי נעים לשמוע את זה. ההרגשה הייתה שאי אפשר לדבר על העניין הזה בלי שתהיה שרפה. הוא מאוד יצרי ואני מאוד יצרי. יכול להיות שאבא שלי לא מרוצה ממני. אז התנתקתי ממנו למשך חודשים".
מה היחסים ביניכם היום?
"תראה, לא נולדתי כדי להגשים את הציפיות של הוריי. אני רודף אחרי החלומות שלי. היו לי הרבה שלבים של דיכאון קיצוני. אבא היה מודאג, עם כל המטענים שלו כמי שהחליט לעזוב את הבמה, ועם כל הניסיון שלו. כיושב ראש אמ"י הוא רואה הרבה אמנים במצוקה, גם כאלה שהצליחו מאוד, אז הוא דואג. הוא יודע שזה מקצוע בלתי אפשרי בארץ. אבל היום אנחנו כבר בקשר. הוא התרגש מאוד כשהשיר שלי הגיע למקום הראשון במצעד, והוא מת על הדברים שאני עושה. אנחנו גם הולכים לראות כדורגל ביחד".
גורמים בתעשיית המוזיקה אומרים שדווקא אבא שלך, כגורם חזק בתעשייה, ניצל את קשריו כדי לנסות לעזור לך.
"זה ממש לא נכון. לא נפרשו בפניי שטיחים אדומים. נכון שאף אחד לא שם לי רגליים, אבל דלתות לא נפתחו בפניי בגלל אבא. את תעצומות הנפש להתגבר על המכשולים לא שאבתי ממנו. לא הייתי מבקש מאבא עזרה, ואבא לא היה עוזר גם אם הייתי מבקש".
אין ספק שצל "הבן של" רובץ על כתפיו של אדם. אילי גורליצקי הוא מהדמויות האגדתיות של עולם התיאטרון והבידור בישראל. הוא התפרסם במיוחד בזכות תפקידו הראשי הכפול בתיאטרון הקאמרי, במחזה "שלמה המלך ושלמי הסנדלר"- ממחזות הזמר המצליחים ביותר בישראל - שתרגם נתן אלתרמן והלחין סשה ארגוב. המחזמר הוצג לראשונה ב-1964, ושוב ב-1982. שתי הגרסאות הועלו כאלף פעמים.
מאז שנות ה-80 צמצם אילי גורליצקי את הופעותיו האמנותיות והחליף אותן בפוליטיקה של התעשייה. הוא היה מנהלו הראשון של אמ"י, ועד היום משמש מנכ"ל "אשכולות", הממונה על חלוקת תמלוגים לאמנים. "אבא הגיע לשיאים ולא חיפש את הבמה אחר כך. זה פשוט הפסיק לבעור בו. הייתי מת שהוא יחזור. אני כל כך רוצה לראות אותו על במה קבועה שוב", מפרגן הבן.
זיכרונות ילדות רבים הקשורים לאביו מלווים את אדם. אחד הרגעים הדרמטיים בקשר לאביו התרחש כשאדם היה בן 15. אביו, אז בשיא הקריירה, נעצר בחשד להעלמת מס. "זאת הייתה טראומה", הוא נזכר. "המשטרה פתאום הופיעה בביתנו, וברוב חסדה הזמינה צלמים לכבוד המעצר של אבא. יום אחרי, בשערי העיתונים ראתה כל המדינה שהוא מובל לחקירה", הוא מספר בעצב.
"כשהגעתי לבית הספר התלמידים צעקו לי: 'אבא שלך גנב'! הוא היה כמה ימים במעצר באבו כביר. באנו לחזק אותו ויצאנו מחוזקים. מי האמין שזה יקרה לאבא שלי, שעשה ועושה עד היום למען אמנים ב'אשכולות'. בסוף זה נגמר בשלושה חודשי עבודות שירות".
את הסיוע של אביו לאמני ישראל מכיר אדם מקרוב מגיל צעיר מאוד. אחד הסיפורים המעניינים בנושא קשור בדודו טופז. לאחר נאום "הצ'חצ'חים של הליכוד", שנשא טופז בכיכר מלכי ישראל בתום מערכת הבחירות לכנסת העשירית ב-1981, הגיע הבדרן לבית משפחת גורליצקי. "דודו נכנס אלינו לסלון בסערה, מזיע.
"הוא התיישב על הכורסה ואמר: 'אתם לא יודעים מה עובר עליי, באתי לפה בריצה. לא יכולתי לעלות על מונית כי פחדתי שנהגי המוניות ירצחו אותי בדרך. אילי, אתה חייב לעזור לי'. ואבא שלי נחלץ לעזרתו עם תמיכה של אמ"י", חושף גורליצקי.
על אף העזרה שאילי העניק לטופז, ארבע שנים לאחר מכן השניים הסתכסכו. טופז תקף את המופע של אמ"י וקרא לו "אינפנטילי ומביך". אילי החזיר לו בראיון עיתונאי: "ההצלחה שלו היא זמנית. אבל כשמר טופז יגיע לתחתית, שלא יפנה אלינו לעזרה ולהצלה", ולא ידע מה ניבא.
גורליצקי האב החליף לא מעט נשים בחייו. אשתו הראשונה הייתה השחקנית גילה אלמגור והשנייה הייתה הציירת דוריס ראו (לה ולאילי שני ילדים משותפים, יורם ואלכסנדר). מאשתו השלישית, רקדנית להקת בת שבע לשעבר רותי לרמן, נולדו אדם ואחותו דפנה (29). בת זוגו הנוכחית של אילי היא ענת גלובוס, דוברת חברת החדשות של ערוץ 2, הצעירה ממנו בשנים רבות. גורליצקי מספר דווקא על יחסים טובים בין הנשים: "בכל פעם שאמא שלי מבקרת בלונדון היא ישנה אצל דוריס".
גם עם אשתו הראשונה של אביו, השחקנית גילה אלמגור, היחסים חמים. "פגשתי אותה השבוע בהופעה של גלעד שגב. התחבקנו והתנשקנו ואמרתי לה: 'גילה, עם העבר ההיסטורי שיש לנו, אולי נשתף פעולה מוזיקלית יחד'. היא אמרה לי: 'ראה את העניין כסגור'. אבא שלי וגילה היו נשואים כשהם היו צעירים מאוד. סבא וסבתא שלי סיפרו לי שהם אהבו את גילה מאוד, והצטערו כשאבא והיא נפרדו. היא אפילו אמרה פעם שאני יכול להיות הבן שלה".
אפרופו יחסי אם ובן, עד לא מזמן עוד גרת עם אמא שלך.
"נכון. שנה אחרי הפרידה ממטאפיקס חיפשתי את עצמי, עבדתי על האלבום שלי עצמאית ללא חוזה בשום חברת תקליטים, והחלטתי שאני לא מנגן יותר עם אמנים אחרים. זה גבה מחיר כלכלי. הייתה שנה שהתרסקתי, וחזרתי לגור עם אמא. זה לא היה פשוט ולא היה נעים. אבל מתוך ההתרסקות הזאת יצאו שירים. האולפן שלי נשאר בבית שלה. זה נחמד, כי ארוחת הצהריים כבר כלולה בשירותי האולפן".
לגורליצקי לקח זמן רב עד שהחליט לעבור מעמדת הקלידן למרכז הבמה ולשיר שירים פרי עטו. "היה לי קשה להתמסר לקריירת סולו. הייתי צריך להבשיל, ולאף חברה לא היה אומץ להחתים אותי על חוזה. הציעו לי להיות כותב הבית של הד ארצי. בדיוק כמו קרן פלס.
"הם גם אמרו לי: 'אחרי זה, כשתרצה להיות זמר יהיה לך הרבה יותר קל כי אתה בא מתוך הבית שלנו, תראה איך לקרן פלס יצא רק טוב מזה שהיא נתנה שירים לאחרים'. התלבטתי אבל החלטתי לא לקחת את ההצעה. אני לא מתחרט על זה. איפה הד ארצי היום? אין דבר כזה כבר. ויתרתי על ההזדמנות להפוך לקרן פלס".
ויתרת על קריירה מצליחה כקלידן של אמנים גדולים וויתרת על הצעה להיות כותב הבית של הד ארצי, כל זאת בשביל חלום להיות זמר. זה הימור.
"נכון, אני מהמר. היו רגעים שהצד הפולני שבי היה מודאג מכך שאולי אני מהמר על הסוס הלא נכון. ההתנהלות שלי בתעשיית המוזיקה הייתה הרבה פעמים לא מחושבת. אם הייתי משקיע יותר בקשרים עם אמנים ועושה הפקות מוזיקליות, זה היה יוצר יותר הזדמנויות לכתוב לתיאטרון או לקולנוע.
"אני גם לא ממש משווק את עצמי כמו שצריך. אבל אני בשלב הפריצה אז מוקדם לדעת אם ההימור הצליח או לא. אני זוכר שפעם ניגנתי בצוותא 2, סתם לפני באלאנס, ושלמה ארצי במקרה עבר במסדרון בדרך להופעה בצוותא 1. הוא עמד שם איזה שתי דקות והקשיב. אחרי זה הוא אמר לי: 'אל תחכה עם זה הרבה. תתחיל כבר לעשות את זה'. אז כמה יכולתי לחכות? הייתי חייב להתחיל את הדרך כזמר. הייתי חייב לעשות את זה כבר".
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום מצעדים וביקורות מוזיקה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם