מתי ראיתי ניצחתי: למתי סרי יש הרבה מזל
יום הולדת 60 הוא זמן מצוין להתחיל מחדש, וגם להיזכר ברגע ההוא, כשהחליט להישאר בחיים. בראיון לרגל מופע, אלבום ושני סרטים חדשים מדבר מתי סרי בגילוי לב על אובדן בתו בת השלוש בתאונה, על השיחות עם ישעיהו לייבוביץ' ששינו את חייו, ועל התוכניות שלו לגלגול הבא: לחזור כאשכנזי שמנמן
ובאמת, השחקן, המנחה, המדובב והזמר עובד ללא הפסקה: השבוע יצא הדיסק השלישי שלו, "שאנסון תל אביב" בעקבות הופעות המחווה לשיריו של יוסי בנאי שמקיים סרי בחודשים האחרונים, ולפני זמן קצר יצא הסרט "בלדה לאביב הבוכה" בהשתתפותו. ביום חמישי הקרוב יעלה לאקרנים הסרט "רימון הזהב? שביים דן תורג'מן, שגם בו הוא משתתף. בסרט דובר האנגלית משחק סרי לצד גלית גיאת, הדר עוזרי, אחינועם ניני ועוד. הסרט מדבר על עלייתם של יהודי תימן לארץ, ומגולל את סיפורה של מזל, מאז ילדותה בצנעה שבתימן ועד למותה בירושלים. סרי מגלם בסרט את אביה.
לתפקיד האב הוא התקבל ברגע האחרון. שבת אחת, מספר סרי, התקשר אליו במאי הסרט תורג'מן והודיע לו שברגע האחרון החליטו ללהק אותו. "אמרתי לו, בסדר, ומתי הצילומים? אז הוא אומר לי: בעוד כמה שעות", צוחק סרי. "וכך, כמה שעות לאחר שהתבשרתי לראשונה שלוהקתי לסרט, בא אוטו לקחת אותי בארבע לפנות בוקר, והצטלמתי בסצנה הראשונה, בשוט הראשון! במצב כזה אי אפשר לעבוד על דמות. זה הכול באינטואיציה. רק אחרי שכבר הייתי על הסט התחלתי לקרוא את התסריט באנגלית ולהבין את התפקיד", הוא מסביר. "הבגדים של הדמות שלי נתפרו לשחקן אחר שהיה אמור לגלם את הדמות. מדדתי אותם לראשונה על הסט, ובמקרה הם היו עליי פיקס, כאילו נתפרו במיוחד בשבילי בהזמנה. אפילו הזקן כאילו חיכה לי! זה הדהים אותי ונתן לי תחושה שיש עליי השגחה שמייעדת אותי לתפקיד הזה".
דרכו של סרי הייתה רצופה משברים. עם העמוק שבהם התמודד לפני יותר מעשרים שנה, כשאיבד את בתו בת ה-3, אירוע שכמעט שלא דיבר עליו מאז שהתרחש, ב-22 באוגוסט 1990. מתי ואשתו דאז, שרית סרי, ביקרו עם בתם היחידה בחנות הרהיטים "טולמנ'ס" בכיכר המדינה בתל אביב, כדי לקנות לה מיטה. ליאור שהתה עם אביה בקומה השנייה של החנות, בעת ששרית ירדה לקומה הראשונה לסגור את החשבון. הילדה הציצה דרך הסורגים אל הקומה הראשונה, איבדה שיווי משקל ונפלה על הראש מגובה של קומה אחת. הרווח בין הסורגים היה כפול מהתקן. היא הובהלה לבית החולים איכילוב, שם התברר כי נפגעה קשות בראשה. כעבור יומיים מתה מפצעיה. היא הובאה למנוחות בדיוק ביום הולדתה ה-3. "היה לי קשה, וחיפשתי אדם לדבר איתו",הוא מספר. לבסוף, באופן מפתיע, מצא סרי את פרופ' ישעיהו לייבוביץ'. "צלצלתי אליו והוא עצמו ענה לי. הצגתי את עצמי וסיפרתי לו על המקרה. 'אין לי איך לנחם', אמר לי לייבוביץ'. 'אבל אם תבוא אליי, נוכל לחשוב ביחד'. שאלתי אותו מתי אפשר להגיע, והוא אמר בכל זמן. למחרת בשעה ארבע אחר הצהריים שרית ואני נפגשנו איתו. אחר כך היו לי עוד כמה פגישות. כשנכנסנו אליו הביתה ראינו שהמצח של אשתו היה פתוח, והיא מספיגה את הדם בנייר טואלט כחול. אני שואל אותה: את רוצה שאעזור לך? והיא השיבה: 'עזוב, עזוב, אני לא רוצה להדאיג את שעיה'. אתה מבין, בעלה היה בחדר השני והיא לא רצתה שידאג. ושם הוא מדבר על דברים
"כבר בתחילת הפגישה הראשונה", נזכר סרי, "פרופ' לייבוביץ' אמר לי: 'יש לך הזכות המלאה להיות נתמך בידי החברה, ולהפסיק את החיוניות שלך. אנשים יסמפטו אותך. אבל אתה חייב עכשיו, פה בחדר הזה, במעמד הזה, להכריע אם אתה ממשיך או מפסיק'. אמרתי לו: 'החלטתי להמשיך'. אז הוא ענה לי: 'שים לב, לא דיברתי איתך על החלטה. דיברתי איתך על הכרעה. להכרעה יש משמעות הרבה יותר אופרטיבית מאשר החלטה'. הוא גם אמר: 'אל תאמין לכל מי שיבוא וינסה לנחם אותך, ויגיד לך שיהיה בסדר. לא יהיה בסדר. אין ניחומים. זה חלק ממרכיב חייך שאתה חייב מהיום והלאה לשאת אותו'".
המפגשים עם לייבוביץ' נתנו לסרי את הכוחות להתמודד עם האבדן. "לייבוביץ' הוא האדם שנתן לי את הפוקוס ועזר לי להתמודד עם האובדן. נפגשנו כמה וכמה פעמים. מצד אחד הוא היה מאוד אנושי, חם ומחבק. מנגד, הוא מאוד מדויק ונוקב. הוא לא נותן לך ללכת לצדדים. הוא ראה שאני מכיר קצת יהדות, ושאל אם אני מכיר את השולחן ערוך. אמרתי לו: כן. אז הוא שאל: 'נו, אז איך נפתח השולחן ערוך?' אמרתי לו: 'יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו'. אז הוא אמר: 'נכון, בוא נדבר על המילה הראשונה, יתגבר. זה התפקיד שלך. איך אתה תתגבר. אנשים יוכלו לסמפט אותך, לחבק אותך ולתת לך את מלוא האהבה. אבל מן הראוי שתמשיך'".
היו לכם גם שיחות על אלוהים?
"הוא סיפר לי שבנו אורי נפטר, ואמר: 'בשעה שהיה על ערש דווי ידעתי שבני עומד למות בכל רגע, כי גם אני רופא. הרבה אנשים אמרו לי להתפלל לאלוהים. אמרתי להם: שאטריד את אלוהים בשעה שבני עומד למות? מה פתאום? אטריד את הכירורג'. לייבוביץ' שלל מכל וכל את הקבלה. הוא אמר לי: 'נכון, אם תרצה אז בקבלה תוכל לקבל כל מיני תשובות. אבל זה שטויות, אין בזה ממש. אין אנו עוסקים בעולם הבא. אנו מתעסקים בעולם הזה. בינתיים אתה לא בעולם הבא. אתה פה. בוא נדבר על המחר שלך'".
למרות הטרגדיה החלטת לא לקחת פסק זמן, והמשכת לשחק.
"נכון. שיחקתי בתיאטרון וצילמתי את התוכנית 'העולם הערב' זמן קצר אחרי האובדן. אני מניח שזה עזר להתגברות. אתה נמצא בעבודה, ביצירה. המוות של בתי חיבר אותי לפרשת 'בראשית', שהיא הפרשה האהובה עליי ביותר. האדם הוא גם חושך וגם אור. אבל מה שקובע הוא הרוח, ורוח אלוהים מרחפת על פני המים. כלומר, כוח הרוח הוא שמניע. אם יש אלוהים בקרבך, אז אלוהים אומר לך יהי אור, ויהי אור. אני אוהב את הפרשה גם בגלל היצירתיות. בכל רגע ורגע אתה חייב לברוא, ליצור ולחדש, כי אם לא - אתה נופל לתוך האין ופשוט מת. בראשית זאת ההתחדשות, ומצד שני בסיום ספר דברים נאמר בפרשת ניצבים: 'החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה; ובחרת בחיים'. לפעמים זה נראה לך כמו בגידה, להמשיך, להשאיר מאחוריך אנשים שלא שרדו. אבל המעלה העליונה שניתנה לבנאדם היא לבחור בחיים. מעולם לא חשבתי לשים קץ לחיי. חיי אינם מורכבים רק מהאובדן הזה אלא מעוד הרבה אבדות ומעוד הרבה מאוד שמחות".
הזמן מרפא את הכאב - זו קלישאה?
"הכאב בא אליך בגלים. פעם למעלה, פעם למטה. יש גלים יותר צפופים, יש גלים שבאים לפרקים. אבל יש משהו במימד הזמן שגורם לך להסתכל על הדברים בצורה יותר כללית ופחות נקודתית, ופחות לצלול. במיוחד כשיש לך ילדים, שמכריחים אותך להתחבר אל המציאות, אל הכאן ועכשיו".
מתי הגעגועים מציפים אותך?
"תמיד. אבל בעיקר בחודש אוגוסט, ביום הולדתה. אוגוסט הוא חודש אלול, חודש הרחמים, אבל הוא גם חודש של קבלת הדין. הלב נצבט גם כשאני שומע את השיר 'פרח' שהלחין ושר יהודה פוליקר וכתבה צרויה להב וכשאני שומע הרבה שירי ילדים".
אין זה מקרה שסרי מצטט בעל פה פסוקים ואגדות. הוא גדל בבית מסורתי בירושלים, וכיום הוא מנחה חוג לומדים של פרשת השבוע ברמת השרון, וכן מגיש פינה בנושא בתוכנית "ערב חדש". "אין לי מושג אם אני חילוני או דתי. אני מחוג הכיפות השקופות", הוא מבהיר. "אני לא אורתודוקסי, לא שומר שבת כהלכתה, לא מקפיד על קלה כבחמורה. אבל אני מבלה המון בארון הספרים היהודי, לומד גמרא ומקרא. אני מאוד מכבד את הדת, אבל אני לא אוהב פנאטיות דתית, ומאוד לא אוהב את העסקנים הדתיים. הם מרגישים שהם בעלי הבית של אלוהים. אני לא חושב שיש אלוהים שהוא ישות חיצונית. אבל יש אלוהים שנמצא בקרבי. האלוהים שלי הוא ההומניות, החמלה והמוסריות".
הרזומה של סרי כולל תפקידים רבים בתיאטרון, בטלוויזיה ובקולנוע. בין השאר השתתף בהצגות "המלך", חלום אחר", יש לי כנרת", מפעל חייו "סטריפטיז אחרון", "הסוחר מוונציה" ולאחרונה בתפקיד ראשי בהצגה "מימונה" בבית לסין. בקולנוע שיחק סרי בין השאר ב"חמש חמש", "יהושע יהושע", "מקס ומוריס", "רק כלבים רצים חופשי, ו"קופסה שחורה". הופעותיו בטלוויזיה זכורות בעיקר מהתוכניות "זהו זה", "העולם הערב", והטלנובלה "משחק החיים".
בתחום המוזיקה, למרות ניסיונותיו, לא זכה סרי לאותה הכרה. את הצעדים הראשונים בתחום צעד סרי בעת שירותו הצבאי בצוות הווי חיל האוויר, לצד הזמרות נתנאלה ודורין כספי. ללחנים היה אחראי היוצר והזמר מתי כספי, שהיה אמון גם על הדרכת הלהקה ועיבוד השירים. הוא אמנם לא פרץ כזמר גדול בלהקה - אך שמורה לו משבצת הגיבור. במלחמת יום כיפור, מתברר, הציל סרי את חייה של נתנאלה. "היינו במתלה, וזרקו שם כל מיני פצצות השהיה", הוא משחזר. "אחר כך הייתה הפגזה וכולנו ברחנו למקלט. זה היה בשעות הלילה ונתנאלה נתקעה על איזו גדר תיל. היא פשוט השתפדה על הגדר, ממש התעלפה ונפצעה. בקור רוח חזרתי אחורה, הורדתי אותה לאט מהגדר והכנסתי אותה לבונקר. גם היא מעידה שהצלתי את חייה".
המוזיקה לכדה את סרי בעקבות הצלחתה של ההצגה "המלך" שעלתה ב-1992, שבה שיחק בתפקיד הראשי את דמותו של זוהר ארגוב. ההצגה, שכתב וביים שמואל הספרי, עלתה בתיאטרון בית לסין. "בדרך כלל בהצגה אתה עושה חזרות כדי להיכנס לתפקיד, ופה הייתי צריך לעשות חזרות כדי לצאת ממנו. ברחוב אנשים היו קוראים לי זוהר".
במרבית התפקידים שלך אתה מלוהק לתפקיד המזרחי. זה מטריד אותך?
"אני ערס פואטי. הייתי שמח להרחיב את קשת התפקידים. אני מבטיח חד-משמעית בגלגול הבא להיות אשכנזי. אתה כבר יכול להתחיל לקרוא לי מתיסיהו ויסמן. הרבה פעמים אתה נבחר לפי הצורה החיצונית, וזה מגביל. אבל אני מאמין שהייתי יכול לשחק את זוהר ארגוב גם אם הייתי בלונדיני שמנמן, כי משחק הוא עבודה מן הפנים החוצה, ולא מן החוץ פנימה".
בעקבות ההצלחה של ההצגה יצא ב-1994 אלבום ובו שר מתי כספי משירי זוהר ארגוב. שלוש שנים לאחר מכן הוציא סרי את אלבומו השני, "באים ונאספים", בהפקתו המוזיקלית של ירוסלב יעקובוביץ' בשבוע הבא יצא אלבומו החדש, "שאנסון תל אביב" שהפיק ועיבד ארנון פרידמן. באלבום הוא שר שירים של יוסי בנאי ושאנסונים צרפתיים מוכרים.
חייבים להודות שמהאלבום הקודם שלך לא יצאו להיטים גדולים. אתה חושש מההתקבלות של האלבום החדש?
"מה שצריך לקרות - קורה. חוץ מזה, אני רק בן 60, בשלב ההתחלה עכשיו. אם שמעון פרס נמצא עכשיו בעמדת זינוק, אז אני עוד תינוק. אני זוכר שהוצאתי סינגל שלא הלך ולא הושמע, בתקופה שאחי עורך הדין אהוד חלה בלוקמיה. בתוך מאה ימים הוא נפטר וזה היה אובדן גדול. לפני מותו הוא ראה אותי מתבאס מזה שהשיר לא מושמע. הוא אמר לי: 'שטויות, אחי. תשמע, יש לך יכולת וכסף לקנות בגד ים בשוק בצלאל?' אמרתי לו שכן. אז הוא אמר: 'אז אתה צריך להבין שאתה בנאדם מאושר. אני, עם כל הלימודים שלי וכל ההשכלה שלי, הייתי רוצה היום להיות מי שהופך את קציצות ההמבורגר במקדונלד'ס. שיהיה לי ממש מעט כסף, רק כדי לשלם לילדים שלי. הכול הבל'".
"שאנסון תל אביב" הוא אלבום משפחתי. מנגן בו אחיו של מתי, גדי סרי, מתופף ונגן כלי הקשה מוערך שעבד עם שלמה ארצי, אחינועם ניני ודיוויד ברוזה. בנוסף, באחד השירים שר סרי לראשונה בחייו בדואט עם בתו, גל. "אני נוהג לקנות לבת שלי מתנות בראש השנה ובפסח. בפסח שעבר לא ידעתי מה לקנות לה, אז שאלתי אותה: מה דעתך שאעניק לך שיר במתנה שנשיר ביחד? זה מאוד מרגש. באלבום הקודם שלי, לפני 15 שנה, היא עוד הייתה ילדה והחזקתי אותה בידיים בזמן ההקלטות באולפן", מספר סרי בהתרגשות.
גל סרי כבר בת 21, בוגרת תיאטרון צה?ל. היא רוצה ללמוד משחק, מה שלא מפתיע במיוחד עם שני הורים שחקנים. "היא נולדה לתוך עסקי הבידור", אומר אביה. "היניקות הראשונות של בתי היו באולפני טלוויזיה, בתקופה ששרית ואני השתתפנו ב'העולם הערב'".
ואכן ב"העולם הערב" של ארז טל ואברי גלעד בערוץ 2 הניסיוני זכה סרי לתהילה בזכות דמותו של סדאם חוסיין, שגילם בימי מלחמת המפרץ ונפילות הסקאדים. עשור קודם לכן השתתף ב"זהו זה" המיתולוגית בימי מלחמת לבנון הראשונה. "בניגוד לסברה הרווחת, אצלי כשהתותחים רועמים המוזות מתגברות", הוא מודה. ב"זהו זה" הוא היה מנחה קבוע בין השנים 1981 ל-1983. "אני זוכר שכאשר הצטרפתי לתוכנית אמר לי שלמה בראבא: 'אתה תראה שמחר לא תוכל לעבור את הרחוב ואנשים יתייחסו אליך כאילו היית מנחם בגין'".
בשבוע שעבר נפטרה המחזאית והתסריטאית ענת גוב. עבדתם יחד?
"זכיתי לשחק ב'זהו זה' בתסריטים הראשונים שכתבה ענת גוב. היא תמיד נתנה לך להרגיש שמי שאתה ומה שאתה זה ממש מאה אחוז. שככה צריך להיות. היא לא הייתה קנאית למילים שהיא כתבה. להפך, היא הייתה אומרת: תוסיף, תשנה, זה בסדר! היא הייתה נפלאה, היה לה חיוך מקסים. הלכתי להלוויה שלה, היה עצוב מאוד". בשיא הצלחתו החליט סרי במפתיע לעבור לארצות הברית, שם עבד כמוכר תכשיטים וכבלש פרטי.
זה צעד קרייריסטי קצת מוזר לשחקן שנמצא בשיא הצלחתו.
"אף פעם לא הייתי בנאדם פרקטי. רציתי לצאת, להתנסות, לחיות חיים עצמאיים בארץ אחרת, בבועה אחרת. וזה היה הרגע שהתאים. פגשתי בחורה ונסעתי בעקבות האהבה. האם אני מתחרט שעזבתי את הקאמרי ואת'זהו זה' זאת שאלה לא רלוונטית. כי בכל דרך שהאדם הולך מסייעים בידו. לך תדע, אולי אם הייתי נשאר בארץ היה קורה לי משהו לא טוב?"
אתה מקנא בשחקנים אחרים שיצאו מהתוכנית, כמו מוני מושונוב, גידי גוב ושלמה בראבא, שהפכו לאושיות בתרבות הישראלית?
"אני לא מהאושיות של 'זהו זה', אבל אושייה היא דבר דומם. עזוב אושיה, תן לחיות. ממש לא קינאתי בהצלחה שלהם. במדרש אגדה מספרים שיום אחד החליטו בכפר שכל אחד יביא את הצרות והקנאות שלו בתוך שק, ישאיר אותן במרכז הכפר, ואחר כך ייקח שק של צרות ושל קנאות של מישהו אחר. הוא יכול לקחת שק של מישהו מוצלח ממנו, של מישהו עשיר ממנו, של מישהו יפה ממנו וכן הלאה. ומה התברר? שכל אחד לקח את השק שלו בחזרה".
אז עכשיו הוא חוזר לבמה ומנסה לשחזר את ההצלחה מהעבר. במופע החדש שלו הוא מבצע את שיריו של יוסי בנאי, וחוזר לאהבה הישנה שלו - הבמה. "הבמה היא כמו אישה, כמו מאהבת צעירה. בכל פעם שאתה עולה עליה אתה צריך להוכיח שאתה טוב, שאתה חזק, שהיא האחת והיחידה, וכל פעם היא הפעם הראשונה", מסביר סרי לקהל במהלך המופע. את הטקסט כתב בהשראת בנאי. "תמיד אתה שר את אותו שיר. תמיד אתה משחק את אותו תפקיד. תמיד אתה אוהב את אותה אישה, אפילו אם היא אישה אחרת. כי האהבה היא תמיד אותה אהבה. האהבה היא אחת. ואפילו אם זה היה מזמן. ואפילו אם היית ילד. זה כאן, זה עכשיו. כי החיים, מילדות ועד תום, הם יום אחד בלבד. היום", הוא מפרט לצופיו.
אלא שבניגוד לבמה סרי ידע כמה אהבות בחייו. אשתו הראשונה היא השחקנית שרית סרי, שהביאה איתו לעולם את ליאור ז"ל ואת גל. כמה שנים לאחר שנולדה התגרשו השניים ("אין בינינו משקעים שליליים", הוא אומר). עם אשתו השנייה רונית הביא לעולם את אמיר בן ה-11. כיום הוא חי עם בת זוגו מיכל דינר, בת קיבוץ ראש הנקרה, שהייתה במשך שנים רבות מאפרת בקולנוע ובפרסומות, והיום היא מורה לשיטת אלכסנדר. "החלטתי שאם תהיה חתונה שלישית, אני אהיה מי שייתן את הצ'קים לאורחים".
יש לך הצעות לקינוח?
"אצטט לך קטע מהשיר 'שחק את המשחק', שכתבתי וקראתי באלבום הקודם שלי: שחק שחק שחק / ספק ספק ספק / בוא תבכה אני פצוע / בוא תצעק אני כואב / תקבל עמוד צבוע במוסף של סוף שבוע / ספר על זיונים במדור של רכילות / ספר על הקטטות במדור של הספרות / ספר על כאבים / במדור של מדעים / ספר על אהבות / במדור של חטאים / שחק שחק שחק / ספק ספק ספק / כולם אותך קונים / כולם אותך מוכרים / על כאבך נחמד לקרוא אגב פיצוח גרעינים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם