ראשי » תרבות » קולנועגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

סיפור של החמצה: נעמי שמר בגרסה לקשישים בלבד

סרט תיעודי מציג את מפעל חייה של המלחינה והנשטררת נעמי שמר ז"ל, "הרוח החושך המים", 21:00 , ערוץ 1

לא נעים לומר "פספוס" על עבודת נמלים כמו זו שעשה הבמאי יהלי גת, שמציגה את סיפורה של המלחינה והאייקון הלאומי נעמי שמר על פני 123 דקות ושני חלקים. אבל דווקא בגלל העובדה הזו נולד לדעתי הפקשוש.

הרי כשמסתכלים על היצירה של שמר מגלים כי היא מתפרסת על פני עשרות שנים, קלאסיקה אמיתית. צפיתי בחלק הראשון, ומדי פעם בתי בת השש נכנסה לחדר וזמזמה את השירים שרצו על המסך. אין אחד במדינה שלא עבר תהליך של "שמריזציה" במהלך חייו. זה קרה בתנועה, מסביב למדורה, בסיום מסע כומתה בצבא. היא נכס לאומי כמו הגשש החיוור וש"י עגנון.

אבל דווקא בגלל זה צריך היה לפתוח סרט כזה בזץ ממגנט, כי מילא אני, הקשיש, שמוכן לתת צ'אנס לדברים כבדי משקל, אבל מה עם בני ה20- שמאבדים את סבלנותם במהירות. חבל היה לאבד אותם בשלב הגישוש, כי מוצר כזה חייב לפנות גם אליהם.

מצד שני, אתם יודעים איך זה. כשמתחילים לדבר על ילדות בקיבוץ וסרטי שחור-לבן, לוקח שנים עד שמקבלים טוויסט בעלילה. אני כבר רואה את הפיהוקים שנערמו מסביב לשולחן בדרך למיטה. גת הלך שלב אחרי שלב בחייה של המשוררת, כמו "חיים שכאלה" עם עמוס אטינגר. הנה היא בבית הספר ופה בצבא ושם היא רוצה לעזוב את הקיבוץ. הכל מלווה בראיונות עם חברים ובני משפחה עד שהצופה הכניס את עצמו לשוונג, לקח יותר מדי זמן של הרצה.  

גת, לפחות בחלק הראשון, התרכז בעומק ובאיכות היצירה של שמר, ההתפתחות שלה לאורך השנים והשפה, אבל לי כצופה הייתה חסרה האישיות שמאחורי השירים. הרי כולנו מכירים את הנכסים החשובים שהיא השאירה, אבל אני לא כל כך מכיר את הצדדים האחרים. איזה טיפוס הייתה: קשה או קל? מה עם המשברים שהיו בדרך, מה עם היחסים האישיים? ואיך השפיעו הדעות הפוליטיות?

יכול להיות שהדברים האלה יגיעו בחלק השני, יכול להיות שלא, אבל היה צריך לשמור את הצופה ערני ולא על מי מנוחות.

דווקא היום, כשהיצירה הדוקומנטרית כל כך מפותחת, הסדר הכרונולוגי הוא די פאסה. הוא יוצר צפייה שבלונית, ידועה מראש. אפילו דקת הפתיחה של הסרט, שבה קבוצת מטיילים מסיירת בקבוצת כנרת בעקבות שמר, היא כל כך לא דרמטית ומזמינה. ייתכן שכבר שם אבד לו אחוזון רייטינג קטן.

רק לאחרונה שודר "שבוע המוזיקה" ביס דוקו; מרטין סקורסזה מדבר על ג'ורג' הריסון.

ספייק לי מדבר על מוזיקת הראפ. סרטים שהם הרבה יותר מרתקים בגלל הגיוון, ולאו דווקא בגלל הנושא שהם מציגים.
וזה חבל, כי גת עשה עבודת הכנה יסודית מאוד. הוא הביא מרואיינים מעניינים, התרוצץ בארץ ונבר בארכיונים כדי למצוא קטעים נדירים.

מבחינת החומרים היה לו הכל ביד, אבל אם אני אצטרך למשוך את האחיינים שלי, בני ה-20, לראות את שני החלקים על שמר, סביר להניח שהם יסרבו בלי למצמץ. דור האיקס לא סובל תרגילים פשוטים שבהם מחברים שתיים ועוד שתיים ויוצא ארבע. 

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום סרטים וקולנוע -

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...