הצעקנות של ניסים משעל נובעת מחולשה
ניסים משעל, עניין של הרגל, הופך את המרואיינים שלו לשפוטים בקפה השכונתי. בין הגרעינים לשחור-בוץ הוא צועק עליהם. לפוליטיקאים מוטב להדיר רגליהם מהאולפן שלו
במקום להגיע בעצמו, סוף העולם שלח את ניסים משעל. מדוע דווקא אותו? מפני שכמראיין, משעל
עשה סוף לגבול שבין ראיון ללינץ', בין שאלה נוקבת לקללה מהיציע. משעל אירח - איזה אירח, זימן לשיחת נזיפה - את נפתלי בנט, שמצדו איבד את העשתונות. אם הדוב מהיר ממך, תפוס מרחק מהכלוב. בצדק ירצה לשכוח את הראיון. קשה להגדיר את הקרב המילולי כראיון - משעל אף קם "להרגיע" את בנט - בוודאי כשמראיין סולד ממרואיין ואינו מנסה להסתיר את זה.
לקט ההתבטאויות של משעל נשמע כעימות קלאסי: נתניהו זרק אותך. אתה מורח. אל תפחיד אותנו. אתה מוכר סיסמאות. אתה לא מקשיב. אתה עובד על כולנו. נתניהו לא רואה אותך ממטר. יש לך עט ונייר? תרשום: אתה לא תהיה בקואליציה. אני שומע אותך ואני אומר, האיש הזה הזוי. אתה מוכר אשליות
השיטה מוכרת. הכה את המרואיין, נזוף בו, נסה להשפיל אותו או לעמת אותו עם טענות פסבדו-רציניות ("נתניהו לא אוהב אותך") עד שייצא מכליו. הצלחת? אתה מראיין אמיץ, עיתונאי פלדה. לניסים משעל יש מניע נוסף - אישיותי, בסיסי יותר. משעל סובל ממצוקה. כשאין לך את יכולות הטיעון של לונדון וקירשנבאום, כשאתה חסר את העומק של אילנה דיין, את האומץ של רביב דרוקר ואת התחמנות של אמנון לוי, אתה במצוקה. כשאתה במצוקה, אתה צועק. חזק יותר, קולני יותר, שכל השכונה תשמע.
אין טבעי, חייתי ומובן מזה. נביחה של כלבלבים זעירים היא המנסרת והמרעישה מכולם. זה הגודל המיניאטורי, הנחיתות, הסכנה האורבת. לפחות הנביחה נשמעת היטב. וזו לא רק בעיה סגנונית. במהלך הראיון, עימת את בנט עם פסק ההלכה הידוע של הרב עובדיה יוסף - פיקוח נפש דוחה שטחים. "אתה אדם דתי", התחלחל כששמע הסתייגות, "פסק הלכה של הרב עובדיה!".
כל דרדק פוליטי יודע שבנט - דתי לאומי, אשכנזי - מחויב לפסקי ההלכה של מנהיגה הרוחני של ש"ס קצת פחות ממה שהוא מחויב לסינגל החדש של אניה בוקשטיין. גם משעל יודע. אבל הוא שואל וגם נדהם למשמע התשובה. מדוע? מפני שהוא משוכנע שצופיו הם עדר אימבצילים. הוא צועק "אתה אדם דתי! " כדי לעורר אינסטינקט המוני, לא מחשבה או דיון. אותו אינסטינקט שמתעורר כאשר בחדשות נראה מאפיונר חובש כיפה. "ועוד עם כיפה", מצקצק הצופה. זו הבטן המזנבת בשכל, בטיעון, בדיון הענייני. ניסים משעל, עניין של הרגל, הופך את המרואיינים שלו לשפוטים בקפה השכונתי. בין הגרעינים לשחור-בוץ הוא צועק עליהם. הוא כבר לא ישתנה.
הצופים, לעומת זאת, דווקא כן. הם יתחילו לצפות ב"משעל חם" כמו שצופים ב"אח הגדול": בציפייה לקטעים של הצעקות. כך הופך שיח פוליטי לסצנת ריאליטי. גם כאן - בבחירות כמו בגמר - הצופים מדיחים. לפני חודשיים אירח משעל את אריה דרעי. בשולי הדברים נכתב כאן על התוקפנות של משעל, חוסר הסבלנות שלו שגובלת בביזוי האורח. רגע לפני הבחירות, כוחו של המראיין מתעצם. זה של משעל, כך נדמה, יוצא משליטה. פוליטיקאי בר-דעת ידיר רגליו מ"משעל חם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם