ראשי » תרבות » ספרותגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

הזירה הלשונית: התשדירים בעקבות מילת המחץ

אפילו יוצרי תשדירי תעמולת הבחירות מבינים שערכם שולי, ומשתמשים בהם להפצת מילות מחץ חלולות. וגם: תערוכה העוסקת ביהדות בוכרה

תשדירי התעמולה הופכים מבחירות לבחירות לשלב הנמוך ביותר בשרשרת המזון של השפה הפוליטית. נראה שגם יוצרי התשדירים מבינים שהערך של התשדירים בתמונת ההצבעה שולית, ואינם שולחים למערכה הזו תותחי פרסום ואת הקופירייטרים המבריקים של השוק.

עקרון משפט המחץ המנחה את עולם הפרסום הצטמק לעקרון "מילת המחץ", ולהלן מבחר: נחישות, נשמה, ניצחון, חזק, בטוח, תקווה, פחד, סכנה, גאווה. מקבץ מילות רגש המחזירות את האדם החושב אל ימי המערות ומלחמות השבטים.

כמה שורות שנזכור איכשהו מאחר שהן פורצות את חומת המילים החזקות והריקות, בסדר אלפביתי:
אתה הבנת את זה ברוך? הפיראטים בתשדיר ההזוי מכולם מדברים גששית. לא, לא הבנתי את זה. ולא קוראים לי ברוך.

ביחד – אין עלינו. הבית היהודי מתחבר לסלנג שינקינאי. דב הלברטל מזו-ע-זע.
גדול אלוהי הכסף מאלוהי ישראל. רשימת ני כותבת את התורה מחדש.
הבן האדם הישר מאחורי התדמית העקומה. במסגרת המסע להצלת כבודו האבוד של שאול מופז.
הקדוש ברוך הוא שלחני אליכם. אחד עופר ליפשיץ שולח ד"ש מהמחלקה הסגורה.
כשנתניהו מדבר העולם מקשיב. לא בטוח שזה נכון, אבל המשפט בהחלט אפקטיבי.
לה לה לה כלכלה. ליוליה שמאלוב ברקוביץ נשאר תקציב לזמר בית שהוא כנראה השכן ממול, אבל היא מצפה לשלושים מנדטים, במלעיל.
למה מרגיש לנו כל כך שחור? ציפי לבני בעברית מאוד אמריקנית.
מקבלים אישור מכוכבית גיור. סצינת הבלהות של ש"ס מתחת לחופה. יציאת "הרוסים הלבנים" של דרעי נשמעת חלבית לנוכח הרוסייה הגויה המאיימת על צור ישראל והעם היהודי.
פוליטיקה זה חרא. גילוי נאות במסגרת שידורי קדימה.
ש"ס של מעמד הביניים. קח עצה, יאיר, מיצית את הסיסמה הזו. הקהל שלך ממש לא רוצה להיות ש"ס של אף אחד.

הפגר, העצמות והסירחון

דימוי השבוע שייך לבני גנץ. לאחר פרסום דוח הרפז אמר: "הפגר יבש אבל צריך להוציא עוד כמה עצמות ולנקות את החצר". זאת בהמשך לציטוט ישן שלו בעניין: "יש פגר על שולחן המטכ"ל והסירחון השתלט על החדר". דימויים הקושרים בין צחנה לבין פוליטיקה בחלונות הגבוהים אינם חדשים במקומותינו, המפורסם שבהם הוא הביטוי שטבע רבין על מעשיו של עמיתו למפלגה פרס בעקבות הניסיון להחליף את הממשלה ב-1990, "התרגיל המסריח".

ניב הסירחון הפוליטי הוותיק ביותר הוא "הדג מסריח מהראש". לכאורה אין מדובר בהמצאה מקומית, שכן הביטוי הזה נפוץ בשפות שונות. אפשר למצוא אותו באנגלית, בצרפתית, ברוסית, בערבית. הוא מצוי גם ביידיש: דער פיש שטינקט פון קאָפּ, ובלדינו: דֵי לָה קָאבֵ'יסָה פְ'יֵידֵי אָל פֵּישֵׁי. ביידיש אומרים גם: מהיכן מסריח זאב המים? מן הראש. אלא שכל אלה מתחילים במקורות שלנו, במדרש ספרי: "ויקצוף משה על פקודי החיל, מגיד שאין הסרחון תלוי אלא בגדולים". אז גנץ הולך בעקבות משה רבנו, ומשלים את ניקוי האורוות, ביטוי שמקורו דווקא במיתולוגיה היוונית, מעתה יעלה מן הקריה רק ריח בושם, ואולי אפילו יושמדו הנחשים של בוגי יעלון.

הסיר על ראש האשכנזי

ש. מאיר מירושלים כותב על הביטוי המלגלג כלפי אשכנזים "אשכנזי ביך ביך" שנדון במדורים קודמים: "אם כבודו היה מאזין לדרשותיו של מר"ן כל מוצאי שבת במעוזם של יהודי יוצאי יזד שבשכונת הבוכרים, היה שומע את השיר הנ"ל מדי פעם על כל מילותיו מפי מר"ן. וכך מילות השיר: "אשכנזי ביך ביך, חָתוֹ רָאסוֹ פי אל-טָבּיח". יעני, כלומר: אשכנזי ביך ביך, דחוף ראשו לתוך התבשיל, יעני לתוך הסיר.

מאין הגיע לכאן הסיר? מתוך זה שאחינו בני אשכנז הולכים במגבעות שנראות כסירים, ולעומתם חכמי יהודי בני המזרח הלכו בתרבושים למיניהם. זאת לעניות דעתי מאז שאנו ילדי ירושלים משחר נעורינו היינו שרים את השיר הזה לכבודם של אחינו בני אשכנז, החל משכונת

הבוכרים, המשך בשכונות מחנה יהודיה ונחלותיה, והמשך בשכונות הקטמונים למיניהם.

במשך הדורות אחינו בני המזרח הידרדרו מטה מטה, התחברו לאחינו האשכנזים ולומדים בישיבותיהם, כפי שנאמר בספר תהילים (פרק ק"ו פסוק לה) 'ויתערבו בגויים וילמדו מעשיהם', גם הם חובשים מגבעות ולובשים חליפות. הגיע הזמן שגם להם נחבר שיר תהילה מיוחד".

שמשון בהט מוסיף באותו עניין: "למיטב זכרוני קיבל הביטוי הזה 'טוויסט' לאומני ערבי בזמנו והיה 'יאהודי ביך ביך, האת ראסאך ללטביח'. בתרגום חופשי: 'יהודי נבח נבח, והגש ראשך לשחיטה'". בירור בין דוברי ערבית מאשר שהביטוי "ביך ביך" משמש בערבית המדוברת כביטוי גירוש וזלזול, המיועד לכלבים.

ד"ש מהטאג'יקית היהודית

השפות היהודיות הן תופעה חובקת עולם. רק השנה זכינו לספרים המתעדים את השפה המרוקאית-יהודית, האתיופית, הייקית-גרמנית, עד יידיש ואחרות. תערוכה שנפתחה בימים אלה בבית התפוצות עוסקת ביהדות בוכרה המפוארת ושמה "חוטים של משי". גם ליהדות זו יש שפה משלה, הקרויה טג'יקית-יהודית. החוקרת חנה טולמנס מספרת שבשפה זו, לצד הבסיס של השפה הטג'יקית, שהיא ניב של השפה הפרסית, חדרו מילים רבות מן העברית. בדרך כלל המילים נהגות לפי מאפיינים של השפה הטג'יקית. כך למשל מילים מתחום הדת כמו שבת ותורה נהגות שָׂבּוֹת ותוּרוֹ. הצ' העברית נהגית ס': אֶרֶס היא ארץ, סיסית היא ציצית וכדומה. שמות החגים מושפעים מארמית דווקא: פּוּרְיוֹ בעקבות פּוּרָיָא, פִּסְחוֹ בעקבות פִּסְחָא.

 חוֹתוֹן וקאלוֹ בגַנֶדֶן

יהודי בוכרה השתמשו במילים עבריות בתחומים של מחזור החיים, כמו לידה, חתונה ומוות. חוֹתוֹן וקאלוֹ הן חתן וכלה, לָאבוֹיוֹ ואַשְׁכּוֹבוֹ הן לווייה ואשכבה. גַנֶדֶן הוא גן עדן. כך בעלי התפקידים: מָלָמֶד, גַבּוֹי ושוּחֶט.  גם מילים כלליות כמו מלחמה ומשפט זוכות לגירסה הטג'יקית. מאחלים רֶפוּאוֹ שָלֶמוֹ ומָזוֹל טוּב (השורוק קרוב לחיריק על פי הדרך הפרסית). יש גם ביטויים דו לשונים, עברית-טג'יקית: אֶלֶף אֶלֶף רָבֶטוֹן (אלף אלפי קללות). על המת נאמר מָנוּחוֹ יוֹפְטָן (מצא מנוחתו). יש גם מילים המרמזות על המשמעות באמצעות דימוי: כפוי טובה הוא כּאלוֹב (כלב), רווח הוא מאלוֹכוֹ (מלאכה). אז אָנוֹרוֹ דוּרבּוֹשִׁי לכולם (שתהיו רחוקים מעין הרע), התערוכה פתוחה לקהל בחודשים הקרובים.

מזור למזוררים

קורא ששמו נשמט מן הרשומות שואל שאלה הקשורה למזג האוויר הנוכחי: "האם יש קשר בין הפועל 'לזורר', להתעטש (שברכתו – לבריאות!), לבין השם 'מזור' שפירושו  תרופה, ארוכה ובריאות?"
ככל הנראה אין קשר למרות הדמיון הברור, ומדובר בשתי מילים שמקורן לא ברור. לזורר מופיע פעם אחת בתנ"ך, בספר מלכים, "ויזורר הנער עד שבע פעמים", וכל הפרשנים מקבלים שמדובר בעיטוש. העטישה עצמה מופיעה בספר איוב: "ועטישותיו יהל אור", ובתלמוד הירושלמי מתורגמת המילה לזרירוהי. המילה מזור מופיעה בתנ"ך גם במשמעות פצע וגם במשמעות תחבושת, ובעברית החדשה משמעותה תרופה. ההשערה לגבי המילה היא שמקורה בשורש  זו"ר, הקשור בתנ"ך בחלק מהמקרים ללחץ. בכל מקרה, לבריאות!!

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום ספרים וספרות-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...