כבוד למגזר
מנאר שהאב בת ה-18 ניצחה בדו-קרב המוזיקלי ב"דה וויס" אפילו את מייקל ג'ייד האמריקאי. אולי זה קשור להשפעות של פינק פלויד והזמרת הלבנונית מאג'דה אלרומי
שהאב הצעירה, כולה בת 18, עדיין תחת רישום החוויה ומשחזרת אותה. "מייקל ואני עשינו חזרות עם אביב על השיר. הוא רצה לדעת איך הוא יושב עליו ועליי, מה שהתברר כממש טוב" היא מספרת. אחר כך עשינו חזרות בנפרד עם אביב יחד עם עופר מאירי, היועץ שלו בעונה הזאת. שניהם אמרו לי שאני שרה את השיר כבד מדי, ושהוא צריך להיות יותר קליל, פאן כזה. אביב נתן לי טיפ - לעבוד על השירה שלי ולבצע את השיר באופן יותר קליל, פתוח, חופשי, לא לכיוון של בלדה, בעצם. שניהם ניסו לעזור לי וזה כיוון אותי למקום הנכון".
לא היו לך חששות ממייקל ג'ייד? בכל זאת, יהודי אמריקאי מחונן שהגיע אל בין ה-40 האחרונים ב'אמריקן איידול', וגם סיפר שנגע לג'ניפר לופז לא נאמר איפה...
"זה פחות מעניין אותי... אבל כן, היו לי חששות. חוץ מהאודישן שלו שמעתי אותו שר גם דברים אחרים ונחשפתי ליכולות הווקאליות שלו ולמה שהוא יכול לשיר. הוא מאוד בכיוון פופ, וגם אני שרה הרבה פופ. והיה נראה ששנינו מאוד דומים בסגנון השירה שלנו. אבל בזכות העובדה שבצענו שיר ששר אותו במקור בחור, היה לו יתרון עליי. כי יותר קל לגבר לשיר שיר שהוא במקור של גבר, מה גם שבסולם שלו הוא יכול לעלות מאוד גבוה. אז היו לי קצת חששות. אבל ידעתי שגם לי יש יכולות וניסיתי להשתמש בהן".
עד כמה הרגשת שהשלב הזה ב"דה וויס" חשוב וגורלי עבורך?
"אני מרגישה שעכשיו זו ההזדמנות הכי גדולה שהייתה לי, ואני בספק אם אי-פעם, מאוחר יותר בחיים שלי, תהיה לי כזו הזדמנות נפלאה ומכובדת. נראה לי שזו האפשרות היחידה שלי כרגע לממש את מה שאני רוצה במוזיקה. אני שמחה שהקול הוא הדבר שעל פיו מחליטים ושהוא מה שקובע, והתוכנית הזו ממש מדהימה בעיניי. עכשיו אנחנו כבר בחזרות להופעות החיות בנווה אילן. זה ממש מדהים בשבילי, כי אני עובדת עם בן אדם שאני מעריצה, ויש לו כל כך הרבה מה להציע לו. אני פשוט מנסה ליהנות מזה כל זמן שאני שם, למרות שזו עבודה קשה".
את שרה במקהלה בשפרעם. זו מקהלה מעורבת או רק של בנות?
"זו מקהלה של בנים ובנות יחד, מגילאי 12 עד 18, וכל מיני ילדים וילדות שרים בה. אני גם שרתי סולו בכל מיני אירועים משפחתיים, בבית ספר, במסיבות וכאלה".
איך גמלה בך ההחלטה להגיש מועמדות ל"דה וויס"?
"ראיתי עם חברות שלי את כל העונה הראשונה, ופשוט אחת מהן ראתה שיש באתר הרשמה לעונה השנייה, אז היא שלחה לי את הלינק והתחילה ללחוץ עליי: 'תנסי, תנסי, תנסי'. אז הלכתי ונרשמתי, ואמרתי לעצמי שאין לי מה להפסיד. האמת היא שלקחתי את זה ברצינות. הקלטתי כל מיני שירים ובסוף בחרתי את הכי טוב מביניהם, שלדעתי הפגנתי בו את היכולות המוזיקליות הכי גבוהות שלי מבחינת הקול, עם ביטוי לגבוהים ולנמוכים. שלחתי אותו בתקווה להתקבל, אבל אמרתי לעצמי שגם אל לא – זה לא סוף העולם. השיר ששלחתי הוא "Mercy" של הזמרת Duffy, ובזכות זה התקבלתי לתוכנית".
באודישן של "דה וויס", שסובב אליה את אביב גפן, משינה ושלומי שבת, ביצעה מנאר את "Unfaithfull" של ריהאנה. מדהים ומסקרן לחשוב כיצד התחברה בחורה כה צעירה לשיר כה מורכב, המדבר על אישה שמגלה חוסר נאמנות לגבר שלה ומרגישה שהיא רוצחת אותו.
"לא התחברתי למילים של השיר אלא יותר למנגינה ולזה שאני אוהבת את ריהאנה" מסבירה הזמרת ומנקה כל חשד לנפש אפלה. "אני מתה עליה מאז שהייתי ילדה קטנה, והשירים הראשונים שהתחלתי לשיר באנגלית היו שירים שלה. בחרתי את השיר הזה כי אני שרה אותו כבר הרבה שנים והוא נראה לי מתאים לקול שלי ולסולם הנכון, וגם הצוות המוזיקלי של התוכנית חשב ככה וכאשר הם הסכימו - מאוד שמחתי ואמרתי שאני הולכת על השיר הזה".
בשיחה עם אביב אחרי האודישן אמרת שאת אוהבת דברים יותר כבדים מריהאנה, להקות כמו "נירוונה", "פאראמור", "רדיוהד" וכו'.
"כן. האמת היא שאני מתה על רוק. על מוזיקה משנות ה-60', ה-70' וה-80' וגם ג'אז ובלוז, וגם קצת פופ, כמו ריהאנה. אני אוהבת כל מיני סגנונות. זה מתחיל מ'פינק פלויד' ו'הביטלס' ומגיע עד הדברים שיש היום. אם אפתח קריירה מוזיקלית, היא תהיה בכיוון של רוק, בשילוב עם נגיעות פופ, כי זה הסגנון שמדבר אליי בעיקר".
מנאר היא בת למשפחה ערבית-נוצרית מודרנית ובין בני המשפחה שלה יש רבים העוסקים בהוראה וחלקם גם במוזיקה. "יש לי משפחה מגוונת", היא מרחיבה בגאווה. "אבא שלי, דוד שלי, סבא שלי ודודות שלי כולם מורים, ובמקביל שניים מהדודים שלי הם מוזיקאים שמנגנים בחליל, בעוד, בגיטרות ובתופים, ודודה שלי גם שרה. אז בהחלט אפשר לומר שיש לי משפחה מוזיקלית".
סיפרת גם שעד לפני שחשפו אותך למוזיקה מערבית שמעת גם מוזיקה ערבית קלאסית. הכוונה לאום כולת'ום, עבד-אלווהאב, פיירוז וכאלה?
"לא אום כולת'ום. הקשבתי הרבה לפיירוז ולעוד זמרת לבנונית מדהימה ששמה מאג'דה אלרומי, במשך שנים הקשבתי לשירים שלה באופן קבוע. ויש עוד זמרת נפלאה שאני אוהבת והאזנתי לה, ג'וליה בוטרוס. גם היום אני שומעת את המוזיקה הזאת, אבל הרבה פחות, מאז שהתאהבתי במוזיקה המערבית".
בבית הספר התיכון, אותו סיימה לא מזמן, מגמות ההתמחות שלה היו פיזיקה ומחשבים, אבל בעמוד שלה באתר הרשמי של "דה וויס" מצהירה שהאב שאם לא יילך לה במוזיקה, הייתה רוצה להיות קרדיולוגית. "אני יודעת שזה נשמע מוזר", היא מנסה להסביר. "פשוט נמשכתי כבר מילדות להיסטוריה של הרפואה ובבית הספר כל מיני מורים לימדו אותנו בקטנה על רפואה והראו לנו איך מבצעים ניתוחים בחיות. ומאז פשוט התאהבתי במקצוע הזה, וככל שגדלתי יותר הלכתי לכל מיני סדנאות של רפואה ואהבתי את זה".
תארי לי את החיים החברתיים של הצעירים בשפרעם.
"אני כאמור בת למשפחה מודרנית, אבל במקום שבו אני גרה החיים שקטים. זו לא עיר כמו תל-אביב, שכל הזמן יש בה רעשים ותנועה והרבה מקומות ללכת אליהם. לנו אין כל כך הרבה, יש רק כמה בתי קפה, וכשאני והחברות שלי רוצות לצאת ולחגוג אנחנו יוצאים אל מחוץ לעיר בדרך כלל. אבל הייתה לי ילדות ממש יפה בשפרעם".
את מתכוונת לעשות שירות לאומי?
"לא חשבתי על זה ואף פעם לא אמרתי שאני רוצה לעשות שירות לאומי. אמרתי שאני אקח שנת חופש כשאסיים תיכון, וזה בעצם מה שאני עושה עכשיו. ונראה מה יהיה בהמשך, לימודים או מוזיקה".
עם המקהלה יצא לך להופיע מחוץ לעיר?
"אנחנו מופיעים בעיר וגם מחוצה לה, בחיפה, ירושלים, נצרת. הופענו בכל מיני פורומים ואפילו בחו"ל, בספרד. יש לי קטעי סולו בכל מיני שירים של המקהלה, אבל לבד לא הופעתי הרבה. אם כי בדצמבר הייתה לי הופעה ממש גדולה לבד, בלי המקהלה, בחיפה. זו הייתה בעצם הפעם הראשונה שלי בהופעה מהסוג הזה. יש שם קונסרבטוריון שלומדים בו נגינה בכל מיני כלים. אני הלכתי ללמוד שם נגינה בפסנתר, ויש לי המון חברים שם. זו לא בדיוק להקה, זה הרכב כזה שמנגן. הם רצו לעשות הופעה והיו צריכים זמרת, אז באתי והופעתי איתם בכמה שירים".
ציינת בדף שלך שאביך הוא מקור ההשפעה וההשראה הגדול ביותר שלך. במה זה בא לידי ביטוי?
"הוא השפיע עליי בכל מיני כיוונים. הוא פשוט בן אדם כזה שיודע הכל, בכל דבר. אף פעם לא שאלתי אותו שאלה והתשובה הייתה – לא יודע. הוא תמיד שם בשבילי ותמיד עוזר לי, כולל בעניין של המוזיקה. הוא הכיר לי סגנונות שונים של מוזיקה, ערבית ומערבית, ואת העובדה שאני אוהבת מוזיקה מערבית אני יכולה לייחס לו. הוא זה שהשמיע לי את השיר הראשון של ה'ביטלס' ששמעתי בחיים שלי, ומשם התאהבתי בזה".
את יודעת שהוא מאוד מזכיר את השחקן סטיב בושמי.
"כולם אמרו לי את זה. אני לא מכירה, לא יודעת מי זה, אף פעם לא ראיתי אותו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם