צוברת זיכרונות
עם אלבום אוסף חדש ובובה בדמותה, דורית ראובני חוגגת יום הולדת 60, מסכמת 40 שנות קריירה ומגלה מי לא מוכנות להופיע איתה, עם מי סירבה היא להופיע ואיך אביב גפן הצליח לגרום לה לאבד את הקול
לפני 40 שנה הייתה ראובני נערצת כמעט כמו נינט. ומה קורה היום? "אמא היא החמצה", אומרת בתה, מור מנדל. "אנשים אומרים לי: ?מי זאת דורית ראובני?' או ?מה, היא עדיין מופיעה?' היא לא נמצאת בתקשורת, אבל לא יודעים שהיא מופיעה לפחות ארבע פעמים בחודש".
לרגל גיל 60 שחגגו לא מזמן דורית ראובני ובעלה יענקל' ה מנדל, הפתיעו אותם ילדיהם בהזמנת בובות בנות דמותם. הבובות, סוג של אלטר-אגו של השניים, יככבו בקליפ חדש שייצא בקרוב לסינגל האחרון שלה "איך לעבור את החיים". מתנה אחרת ליום ההולדת העניקה ראובני לעצמה: בימים אלה יוצא האוסף המשולש שלה הכולל את מיטב שיריה, הנקרא בשם להיטה "אדם צובר זיכרונות". ביום שלישי הקרוב תקיים דורית ראובני מופע השקה חגיגי לאוסף באולם צוותא בתל אביב. במופע, שישודר ברשת ג' בשידור חי, יתארחו בין השאר אורי הרפז מ"הפרברים", דודו זכאי, מור - בתה של דורית - ולהקת "קוזמו", שבה חבר בנה אסי.
דורית ראובני הייתה אחת הסולניות הבולטות, המצליחות והמוכשרות ביותר שהתגלו בלהקות הצבאיות בתחילת שנות ה-70'. היא שרה קלסיקות כמו "יש פרחים", " היום היום", " האיש מן הבקעה", " מסביב למדורה", " אדם צובר זיכרונות", "קח כל מה שאלוהים נותן" ו"רכבת העמק". היא עבדה במשך השנים עם מיטב היוצרים והמבצעים בארץ, ובהם מוני אמריליו, יאיר רוזנבלום, דודו זכאי, הפרברים, חנן יובל, אילן וירצברג, עוזי חיטמן, רחל שפירא, נתן יונתן ודליה רביקוביץ'. אולם הקריירה המטאורית שלה התחלפה בצניחה מהדהדת אל השכחה, שלוותה בתחושות כישלון, תבוסתנות ואובדן ביטחון מצד ראובני.
הראיון מתקיים בביתם הדו-משפחתי של דורית ראובני ויענקלה מנדל בשכונת הדר יוסף בתל אביב. במהלך השיחה מתפרץ לפתע מנדל בסערה לחדר. הוא מנופף בהתרגשות רבה בסלולרי שלו ומגביר את עוצמת הקול כדי שנשמע שברגעים אלו ממש מנגנים בשידור חי בגלגלצ שיר של דורית ראובני, "אדם צובר זיכרונות", שכונה בפי חלק מילדי ישראל "שיר הנמלים". " לא ייאמן, דוריתי! " צוהל מנדל, "כרגע גלגלצ משמיעים אותך! היית מאמינה שגלגלצ ישמיעו אותך? "
לא הייתי ממהר לשמוח. יכול להיות שהיה פיגוע. רק מנדל צוחק. "דורית ראובני היא פספוס ענק, וחבל מאוד. לצערי הגדול האיכות והטוב לא מנצחים היום. בזמנו אי אפשר היה לעלות לבמה בלי איכויות קול כמו של אריק איינשטיין, יהורם גאון או דורית ראובני. אם אביב גפן היה עולה לבמה לפני 30 שנה עם הקול הזה שלו (מנדל מחקה את הקול באופן לא מחמיא במיוחד, ש"ב) היו זורקים אותו מהבמה".
"כשיעקב בא והשמיע לי את 'אדם צובר' מתנגן בגלגלצ, זה עשה לי את כל היום. זה האושר הכי גדול", תגיד אחר כך ראובני. "אם תשאל אותי על מה אני מצטערת, אומר לך שאני מצטערת שלא הקלטתי מספיק אלבומים. לא הייתי קרייריסטית, כי אני אם שהתמסרה כולה לשלושת ילדיה. הילדים שלי תמיד מצאו את אמא שלהם בבית. העובדה שאני זמרת שלא הקליטה מספיק גרמה לאכזבה מקצועית של חוה אלברשטיין ממני, כך אני חושבת".
שמה של אלברשטיין אינו עולה במקרה. האוסף החדש של ראובני כולל גם שני שירים חדשים: אחד מהם הוא הסינגל שיצא לפני חודש, "איך לעבור את החיים", שכתב מאיר גולדברג והלחינה אלברשטיין. השתיים שיתפו פעולה גם בעבר. ב-1988 אלברשטיין הייתה יועצת אמנותית באלבום "שינויים" של ראובני, שהופק מוזיקלית בידי אילן וירצברג.
"בסוף שנות ה-80 אני זוכרת שחוה אמרה לי: 'נו, הגיע הזמן שתקליטי'. אמרתי לה: 'כן, לפני שיהיה מאוחר מדי'. והיא אמרה לי: 'אין דבר כזה, מאוחר מדי'. יש הרבה הבדלים בין חוה לביני. אני רגשנית מאוד וחוה לא. לחוה היה ראיון עם גל אוחובסקי, היא דיברה על זמרות גדולות של פעם, והזכירה גם את השם שלי. התקשרתי להגיד לה תודה על מה שאמרה, אמרתי לה, 'דעי שזה נורא מרגש אותי', והיא אמרה לי: 'מה זה מרגש אותך? מה את, ילדה קטנה?' ככה , זאת חוה. לא רגשנית. אגב, עכשיו יעקב חיפש את חוה בשביל להזמין אותה להתארח בהופעה שלי, ואין קול ואין עונה. חבל, נורא רציתי לשיר איתה".
כשאפילו בעלה ובתה מגדירים אותה כהחמצה, ראובני מנסה להתנחם בכך שיש זמרות שהן החמצה גדולה יותר ממנה. "לפעמים יוצא לי להיפגש עם שולה חן בערבי זמר", היא אומרת. "שולה היא דוגמה של זמרת של תקליט אחד. אני יודעת שהיא ממורמרת. אבל אם יש מישהו שבאמת החמיץ את יכולתו - זאת היא. לפעמים למרמור יש הצדקה".
לאחר היעדרות ארוכה מהמדיום הטלוויזיוני, נצפתה לאחרונה ראובני פעמיים בפריים-טיים של ערוץ 2, אבל בקטנה. בעונה הראשונה של "חטופים" נשמע קולה של ראובני מקריאה מכתבים כאמו של החטוף אורי, המגולם בידי השחקן ישי גולן. גיחה שנייה הייתה בעונה הראשונה של "דה וויס", כשליוותה את בתה מור, זמרת יוצרת בת 31, לבליינד אודישן.
"גם מור וגם אני גרופיות של אביב גפן. אני מחזיקה את כל הדיסקים שלו והלכתי להופעות שלו", מגלה ראובני. "מור הלכה ל'דה וויס', ומשאת נפשה הייתה שאביב יהיה המנטור שלה. זה היה אושר גדול שגפן הסתובב כשהיא שרה. אבל השלב השני של הדו-קרב היה משחק מכור. השיבוץ של הזמרות לא נקבע בהגרלה, לצערי, אלא באופן מתוכנן. לכן הציבו שתי 'בנות-של' זו מול זו. המתחרה של בתי מור הייתה נועה גולן, הבת של הזמרת דינה גולן. ברור שרצו סיפור. הרגשתי שזה משחק מכור, שזה היה ידוע מראש שמור לא תשאר. לדעתי הם גרמו לה להפסיד בכוונה. אני כועסת שלא משבצים בהגרלה את המתמודדים בדו-קרב. מאוד התאכזבתי. זה השפיע עליי במשך שבועיים. במקום שאעודד את מור, היא עודדה אותי. אמרה לי: 'אמא, צריך לדעת גם להפסיד'.
"בעונה הזאת אני מרגישה שאביב הולך על הנישה של הבועט, של המורד, של מי שלא אוהב את זה ולא אוהב את זה. ואני אומרת, אביב, די, אתה כבר לא ילד, אתה בן 40, אתה לא יכול להתריס כל הזמן. די, תתבגר כבר".
מור המדוברת, שנמצאת גם היא בבית, מוסיפה: "בזמן ששרתי לא ראיתי את התגובות של אמא. שלושה חודשים אחרי הצילומים, כשהתוכנית שודרה, ראיתי את התגובה שלה כששרתי. אמא צפתה בפלזמה בדריכות, וכשאביב הסתובב היא אמרה: תודה! כשראיתי את התגובה הזאת פרצתי בבכי. יום אחרי שעפתי מ'דה וויס', אמא איבדה את הקול מרוב שהיה לה קשה".
לראובני יש גם ביקורת על הגילאים הצעירים שבהם לוקחים ילדים ובני נוער לתוכניות כישרונות כמו 'כוכב נולד', 'דה וויס' ובעיקר 'בית ספר למוזיקה'. "זה התחיל כשבעונה השנייה של 'כוכב נולד' השתתף אוריאל שאלתיאל, שהיה אז בן 17, לפני צבא. לאחר מכן, כשהוא שירת בצבא, הוא הגיע אליי ללמוד פיתוח קול", נזכרת ראובני. "אוריאל סיפר לי ש'כוכב נולד' גרמה לו לטראומה. בגילאי העשרה הכתפיים עוד רכות מדי לקבלת דחייה, וגם לקבלת הצלחה. קשה מאוד לשמר הצלחה".
"בעיניי, גם מה שעובר על הילדים ב'בית ספר למוזיקה' הוא מסוכן. אסור להיכנס לתחרויות כאלה לפני השחרור מהצבא. זה עניין נפשי וגם עניין קולי. הקול של הילדים משתנה. יש מי שבגיל הילדות יהיה לו קול של חוזליטו, ומה יהיה אחר כך? יש הרבה דוגמאות של ילדי פלא כמו נועם קניאל, שהפלא שלהם עבר. דווקא בגלל שאני חוויתי הצלחה בגיל צעיר, אני חרדה לצעירים בתוכניות המוזיקה. היום אני מבינה שהצלחתי מוקדם מדי. בזמן הצבא הייתי בשיא עם שלאגרים שרצו ברדיו, ואחר כך זה היה קשה לשמר את השיאים האלה".
"לאמא ולי יש קשר מיוחד", מוסיפה מור, "אני מרגישה שזכיתי. למשל, אם אני בחזרה לפני מופע שלי, אז כדי שלא אאמץ את הקול שלי, אמא תשיר במקומי בחזרה את כל השירים שלי עם כל הנגנים שלי. למי עוד יש אמא שיכולה להחליף אותו בחזרה? יש הערצה הדדית בינינו. ההורים מאוד תומכים בי ובאחים שלי. אבא רוצה שכולנו נעבוד איתו, ואמא רוצה שכולנו נגשים את עצמנו כאמנים. זה לא מובן מאליו. אני מכירה 'בנים-של' שההורים חוסמים אותם, או שהם מתביישים בזה שהם 'בניםשל'. הייתי בצבא עם יותם גוב, הבן של גידי גוב, וכל פעם כששמו שיר של גידי ברקע הוא בא וסגר. אצלנו זה לא היה ככה, אנחנו המעריצים הכי גדולים והעוזרים מספר אחת של ההורים".
שלושת ילדיהם של ראובני ומנדל הם מוזיקאים. הבכור הוא טל, בן 34, שהיה זמר בלהקה צבאית. כיום הוא מפיק את תוכנית הטלוויזיה של אביו יענקל'ה. יש לה שתי נכדות ממנו ובימים אלה היא מצפה לנכד נוסף. מור בת ה-31 היא מנהלת ההופעה של גלעד שגב, עובדת על תקליט שני ונשואה. אסי בן ה-23 הוא כותב ומלחין, לומד בבית הספר רימון וחבר בלהקת הרגאיי 'קוזמו'. "הילדים שלי קיבלו את המוזיקליות כבר כשהם היו בבטן, כי גם בחודשי היריון מתקדמים הייתי מופיעה", אומרת ראובני. "אגב, בהיריון האחרון, בסוף החודש התשיעי, יומיים לפני הלידה, הלכתי להופעה של יגאל בשן, ובאמצע ההופעה חשבתי שיש לי צירים, ונסענו לבית החולים".
אני זוכר את הסיפור הזה. כתבו אז שיגאל בשן הכריז על הבמה: "אני מקווה ששם היילוד בישראל יהיה בשן, מתאים גם לבנים וגם לבנות".
"אבל קראנו לו אסי, וזה שם מיוחד. שלוש אותיות של אסי נגזרו מהשם של אמי אסתיקה, שאיבדתי באסון בשנת 1988. ההורים שלי נסעו לטיול שורשים ביוגוסלביה עם בן דוד של אמא ואשתו. בעיירת נופש אחת הם הלכו למסעדה, וכשהם יצאו מהמסעדה שני הגברים חצו את הכביש לא במעבר חצייה, ואמא שלי ובת הדודה אמרו שהן רוצות ללכת לחצות במעבר חצייה. דווקא במעבר החצייה דרס נהג שיכור את אמא. לאחר שזה נודע לנו טסנו אחי ואני ליוגוסלביה, וכעבור שבוע אמא נפטרה וחזרנו עם הארון ועם אבא. זה היה טראומתי לחלוטין, לנו וגם לקיבוץ שער העמקים, שהוריי היו בין מקימיו. לא האמנתי שאני חוזרת לחדר ההורים בקיבוץ בלי אמא. יעקב הציע שדווקא מתוך הכאב נעשה עוד ילד, וחודש וחצי לאחר מותה של אמא נכנסתי להיריון עם אסי. תמיד אני אומרת שחשוב מאוד שגבר רוצה את הילדים. כשאישה רוצה ילד זה לפעמים כדי להחזיק את הגבר, אבל כשהגבר רוצה - סימן שהוא רוצה את ההמשכיות. ההיריון היה קשה, הלידה הייתה קשה, ואחר כך אסי עבר שני ניתוחים. אבל אסי היה הנחמה של אבא שלי שטיפל בו. אסי נתן לו חיים וחיוניות".
קלישאת יום הזיכרון הצמוד ליום העצמאות היא במידה רבה סיפור חייה של ראובני. כניסתה להיריון חודש וחצי לאחר מות אמה היא רק דוגמה אחת לכך. "העצב והשמחה הולכים יד ביד", אומרת ראובני. "כמו שאסי הביא לנו נחמה על מות אמי, כך גם כשאני נולדתי הבאתי נחמה להוריי על מותם של שני אחיי התאומים. בשנות ה-50 הייתה מגפת שיתוק, תאום אחד נפטר בן חודש, והתאום השני נפטר בן שנה וחצי. למרות זאת הוריי לא ויתרו, וב-1952 אני נולדתי".
סמיכות טעונה אחרת כזאת התרחשה בחודש ספטמבר האחרון עם מותו של אח נוסף שלה, יובל, מסרטן. זה קרה ב-9 בספטמבר ושלושה שבועות לאחר מכן, ב-30 בספטמבר , ציינה ראובני יום הולדת 60. אבל היא לא הייתה מסוגלת לחגוג. "אחי יובל לימד אותי את השירים הראשונים ששרתי בעברית", אומרת ראובני בהתרגשות. "ההופעה הפומבית הראשונה בחיים שלי הייתה עם אחי וזה קרה בחתונה של אחותי. את הספר הראשון שנעמי שמר הוציאה קיבלתי מתנה ממנו. הוא לקח אותי לתל אביב לתוכנית 'תשואות ראשונות'. הכל היה איתו. הוא ליווה אותי עד מותו".
"גם לכל הופעה שלי בצוותא הוא היה מגיע, היה לו מקום קבוע בשורה 9, ליד העמוד. חודש לפני שמת אחי, יעקב בעלי פגש במקרה את ענת גוב. הוא שאל אותה על שיקוי של אחד, אלירז. 'לא בטוח בכלל שזה עוזר', אמרה לו ענת, 'אבל תכריח את הגיס שלך לעשן את הקנאביס הרפואי. תכריח אותו. זה ייתן לו תאבון, יאושש אותו, ייתן לו חיוניות'. יעקב מספר לי שענת נראתה טוב. אחי קיבל את הקנאביס אבל לא הסתדר עם זה".
שלושה חודשים לאחר הפגישה של יענקל'ה מנדל עם התסריטאית והמחזאית ענת גוב היא נפטרה. כשמנדל הגיע לשבעה של משפחת גוב, הוא ניגש לגידי גוב ואמר לו: "גידי, אתה לא כועס שלקחנו לך את השיר? " וגוב אמר: "לא, מה פתאום". מנדל התייחס לשיר "מסביב למדורה" שזכה להצלחה רבה בביצועה של דורית ראובני כסולנית, במסגרת שלישיית פיקוד מרכז בשיתוף צוות הווי הצנחנים. "אחרי שהשיר הצליח התברר לי שהוא יועד במקור ללהקת הנח"ל", אומרת ראובני, "יאיר רוזנבלום רצה לתת לגידי גוב את השיר, אבל בגלל שגידי היה עדיין טירון בלהקה פרצה התנגדות בלהקת הנח"ל. זה הכעיס את יאיר, אז הוא לקח את השיר ועזב איתו את הלהקה. הוא העביר אותו לשלישיית פיקוד המרכז שהקליטה אותו עם צוות הווי צנחנים, וכך אני זכיתי לשיר אותו. אני חושבת שלהקת הנח"ל לא סלחו לנו".
אילו טעויות עשית בקריירה?
"אני אגלה לך משהו שלא סיפרתי מעולם. לקראת סוף השירות הצבאי, מיכאל תפוח הציע לי להופיע ביחד עם שלמה ארצי. אבל סירבתי. אני פשוט לא ספרתי את שלמה ארצי. זה לא יפה, אבל זה מה שהרגשתי. נכון, היום שלמה יכול להסתכל עליי מהרבה הרבה יותר למעלה, ולהגיד: איפה את ואיפה אני? הוא יכול להגיד הכל, מותר לו. אבל אז פשוט לא ספרתי אותו. מצד אחד, אני מסתכלת על זה כטעות. עד היום לא סיפרתי את זה בגלל שהתביישתי בזה. מצד שני, נניח שהיינו עושים משהו, מה הייתי משיגה? אתה שם לב שכל מי שהיה לצדו הוא משני? אחרי שסירבתי לו, שלמה לקח דורית אחרת לשיר איתו. אז קראו לה דורית פן. היום קוראים לה דורית שדה והיא אופנאית גדולה. אבל לא יצא ממנה כלום כזמרת".
בעבר דיברת על חוסר שביעות רצון מהמראה שלך.
"הייתי ברווזון מכוער. לא הייתי יפה. בנעוריי קיבלתי הרבה תשומת לב בתוכנית 'תשואות ראשונות', אבל נשארתי קיבוצניקית חסרת ביטחון בכיתה י"א. ואז רבקה מיכאלי הזמינה אותי אליה לתוכנית 'שלכם לשעה קלה' בבית המורה. כשבאתי לחזרה רבקה'לה אמרה לי: 'דורית, תסתכלי עליי'. והצביעה על האף המנותח שלה. היה לי אף לא מוצלח. כשהייתי חיילת הלכתי לדוקטור שולמן לעבור ניתוח אף, ולמעשה הייתי אחת מהאמניות הראשונות בארץ שעשו ניתוח אף. זה היה אירוע מכונן בחיי. כשדוקטור שולמן סידר לי את האף הוא לא שינה לי את האישיות. הוא פשוט נתן לי את האישיות שלי. ואת ההרגשה שלי שאני יפה. הרגשתי שחיי משתנים".
דורית ראובני חיה כבר 40 שנה בזוגיות עם יענקל'ה מנדל, יו"ר אמ"י (איגוד אמני ישראל). הוא מנהל את אשתו מהרגע שהם הפכו לזוג, ועד היום נושא את הגיטרה שלה בהופעות. הם הכירו כששירתו ביחד בלהקת פיקוד מרכז. "כשהתחיל הרומן בינינו", אומרת ראובני, "ראיתי שהוא קיבל מכתבים. שאלתי אותי: ממי המכתבים? הוא אמר: מחבר. אבל אלו היו מכתבים מהחברה שלו. ולי הוא לא סיפר שיש לו חברה. יעקב היה שובב. בחתונה של יאיר רוזנבלום, כשיעקב ואני הלכנו לברך את יאיר, פתאום יעקב שם עליי את היד שלו. אחר כך כתבו על זה ברכילות בלהיטון: 'לדורית ראובני יש לא רק להיטים חדשים. יש לה גם חבר חדש, בדמותו של יעקב מנדל'. כך נודע לחברתו של יעקב שהוא כבר לא חבר שלה יותר".
"זמן קצר אחרי השחרור", מוסיפה ראובני, "כשהייתי כבר מפורסמת ובעלת שם, יעקב אמר לי בחדר של ההורים שלו: 'אני לא רוצה שכולם יאהבו אותך, אני רק רוצה אותך לעצמי'. זה היה כי היינו ילדים. אני זוכרת שטלפנו אליי לעשות איזה פרויקט בתקשורת, וסירבתי כי יעקב רצה שאהיה איתו. אבל עם השנים הוא הפנים שאני מסורה גם לו וגם לשירה".
מנדל : "הייתי דרעק. בגיל 19 אתה ילד מפגר. לא שעכשיו אני לא ילד מפגר. אני נורא אוהב צעצועים, ופתאום מישהו רוצה לגעת לי בצעצוע הזה שנקרא דורית. אבל אני לא נותן להם לגעת בצעצועים שלי. הקנאה המטורפת שהייתה לי אז לדורית עשתה לה נזק, מאה אחוז".
אתם טיפוסים שונים מאוד.
מנדל: "לגמרי. אני קריזיונר, אני יכול לקלל, אני היפראקטיבי, אני בטירוף. היו תקופות שלקחתי כדורים, אבל גם הכדורים נכנעו בסוף. הכדורים אמרו לי: יעקב, באמא שלך, תעזוב אותנו, אל תיגע בנו. אין מצב שאשן בחדר בלי חלונות. דורית, לעומת זאת, תן לה חדר אטום ולא תהיה לה בעיה. תן לה לשבת בשקט, לקרוא ספר בשקט, לראות סרט בשקט ".
דורית, מה חשבת על גרסאות הכיסוי המפורסמות שנעשו ללהיטיך - "היום היום" שחידשה שרית חדד ו"אדם צובר זיכרונות" בגרסת הכיסוי של אברהם טל?
"אמרתי לאברהם טל שחבל שלא היה לי כזה גרוב. עם השיר של שרית חדד היה לי קשה, כי היא זמרת. אני זוכרת שחגגו יום הולדת 80 לשמעון פרס בהיכל התרבות, והביאו את שרית חדד שתשיר את 'היום היום', ולא אותי. התבאסתי. צעירים מופתעים לגלות שאני המקור ולא שרית. אני אומרת את זה בפעם הראשונה: הרגשתי יריבות מול שרית חדד".
מנדל : "אברהם טל התותח בא לשיר עם דורית את 'אדם צובר זיכרונות'. אבל כשפנו מהתקשורת לשרית חדד, בבקשה שתשיר עם דורית את 'היום היום', שרית התנגדה. אז אולי עכשיו הבובה של דורית תעשה דואט עם הבובה של שרית? ".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם