קרולינה מאושרת, מחייכת, בהריון. איך הזמרת שייצגה את הרווקות המאוחרת נפלה לתוך זוגיות יפה ויציבה?
קרולינה מאוהבת. עד מעל הראש. בבן הזוג שהגיע סוף סוף, במוזיקה שלה, בקהל שלה, בחברים שלה. היא כל כך מאוהבת, שבא לה לצעוק "תודה" ענקית מעל כל במה. אבל דווקא בגלל שהיא אסירת תודה, היא מרגישה צורך חזק לשמור את זה לעצמה, עמוק-עמוק בתוך הבטן, שם גם מתבשל לו בנה הבכור והמיוחל, שיפציע לעולם כשהימים יהיו חמים יותר. "הבחור המופלא שלי. טוב לי. זה טוב מדי. אני מדברת בזהירות כי אני קצת קלאפטע". מזל טוב, קרולינה, וטפו-טפו-טפו.
קרולינה, 42, הפכה לפני שנתיים לאלילת הרווקות הנצחיות, עם השיר "אף אחד לא בא לי". השיר הזה הצליח, בזכות המילים הכנות שכתבה והקול הייחודי שלה, להכניס אותה אל תוך המון לבבות, בעיקר אלו הבודדים, וגם לצבוט אותם קצת מבפנים. כולם התאהבו בה, ורצו שיבוא לה כבר מישהו. אבל היא טוענת שזה לא מה שהשפיע עליה למצוא את האחד. "בגלל האהבה שקיבלתי מהקהל עם השיר הזה, הבנתי כמה שלמילים יש כוח", היא מנסה להסביר. "נשים ניגשות אלי ואומרות לי 'גם אני באותו מצב, אני גם בת 40, עוד לא עשיתי ילדים, ואף אחד לא בא לי'. דרך התגובה של האנשים החלטתי שיש לזה כוח, אז כתבתי את 'אל תאחר'".
הלהיט הבא הזה שלה כבר מתפוצץ מאופטימיות. היא כתבה שהאהוב בדרך, ושהוא גם לא יתעכב. "שם כבר היה לי המקום שסומך. הייתה לי התכוונות כל כך ברורה לצרכים האישיים האלה שלי, של הקמת משפחה. ישבתי ודמיינתי את הדבר הזה מגיע. וזה לא איחר לבוא, זה מדהים כמה מהר. עניין של כמה חודשים. כמה כוח יש לאהבה שלנו"
.
"הייתי בשלב שהייתי חייבת לטפח אמונה. אם לא הייתי עושה את זה, סביר להניח שהייתי אדם מאוד מדוכדך עכשיו. אז לקחתי את השיר ואמרתי - גברת מוזיקה, שלום לך, עכשיו זה בשבילי. סבבה שכולם יכולים להזדהות עם רווקות, אבל אני כבר לא שם. ואגב, לא הייתי רווקה, הייתי גרושה והיו לי הרבה מערכות יחסים".
ב"אל תאחר" את ממש מתארת את האהוב שלך, ואת גם אומרת שאת מרגישה שהוא כבר בדרכו אלייך. זה התגשם?
"זה הזוי, כי זה ממש הוא. זה התגשם. זה מדהים. הוא שליו ומקסים. הרגשתי שהוא בדרך, והרגשתי שאין דרך אחרת".
זה קסם?
"קסם. עכשיו יותר ברור למה כל כך קשה לי לדבר על זה? אני אומרת - רגע, קיבלתי פה מתנה. קיבלתי חיבור מאוד יפה לנשמה שלי, ועוד דרך המוזיקה, וזה מה שמדהים פה. זה לא שאני סתם מנסה לספר איזשהו סיפור כזה כי אני מוזיקאית, זה באמת קרה ככה. אם הייתי סנדלר, הייתי עושה בשבילו איזה סנדל".
על האהוב שבא לה, לא בא לה לדבר. הוא שם, הוא יהיה שם עם הילד שהם החליטו להביא לעולם, וזה מה שחשוב. "זה סיפור קלאסי", היא מסכמת. "נפגשים, מוצאים חן אחד בעיני השני ויוצאים לדרך". המקסימום שהיא מסכימה לומר הוא שהוא בן גילה, ושכפי שכבר פורסם, קוראים לו יואב, והם הכירו לפני שמונה חודשים בשידוך של שני חברים טובים שלהם, בועז בנאי ודנה עדיני. היא הייתה מאוד סקפטית, כי כבר ניסו לשדך אותה בעבר ולא תמיד היא זורמת. "גם פה למדתי שיעור", היא אומרת. "עוד סיבה לסמוך על חברים שלך ואנשים שאוהבים אותך. הם עושים גם טעויות, אבל יכול להיות שבאיזה רגע אחד ייצא להם טוב".
מי שכבר התכוננה נפשית שזה לא יהיה קל, מפאת גילה המתקדם, משתעשעת כיום מהעובדה שפתאום בא לה המון קרח ולימון, ובגלל זה היא שותה הרבה סודה שהיא בכלל לא אוהבת. כשהטלפון מצלצל היא מתבלבלת ועונה "אני בהריון. אה, אני בראיון", וזה מאוד מצחיק אותה. היא גם שותה קפה אחד ביום, ועושה את כל הבדיקות "כמו ילדה טובה", כהגדרתה . "אין שום דבר מיוחד. אין לי תופעות. קול לגמרי. עייפות הייתה קצת בהתחלה, עכשיו כבר לא, אני כמו כולן". וכמו כולן, גם היא רואה מסביב רק נשים בהריון, ולא מפסיקה לדבר על זה. אבל עם כל הכבוד לנונשלנט, היא לא רוצה להתגרות במזל. "הייתה לי הופעה שלשום. עליתי לבמה ואמרתי - שלום, אני בהריון. אם קורה משהו לאוויר, לסרעפת, אז תבינו למה".
הוא כבר לוחץ?
"כשאת שרה את צריכה המון ריאות וסרעפת. ואין מה לעשות, כל פעם הוא לוקח קצת יותר מקום. אני עדיין שוחה ועושה יוגה. כמה שלא רואים עלי, אני די ספורטיבית".
באיזה שבוע את?
"אני לא רוצה לדבר על זה. כשהוא יגיע לעולם, נפגוש אותו, נראה שהכל בסדר, ואז נדבר עליו. אני יכולה רק להגיד - קרה פה נס, קסם, הייתי שמחה להשאיר את זה בשקט ולתת לזה לקרות מעצמו. עזבו את זה. זה קורה בפנים. אני עם עצמי בעצמי לא חופרת את התהליך. אני מעדיפה להיות עסוקה ולתת לזה להיות מה שזה".
אבל עד לא מזמן דיברת על הרצון להביא ילד לעולם בלי שום בעיה, אפילו על זה ששקלת לעשות את זה עם ידיד הומו.
"מאוד רציתי והנס הגיע. וזהו. עכשיו נחכה שהוא יבוא, בכיליון עיניים. אני אמיתית. גם כשאמא שלי רוצה לדבר על זה, אני אומרת -'אמא, עזבי, מה יש לדבר על זה. הכל בסדר. אני בריאה, אני מתפקדת. בואי נחכה לו'. מדברים איתי בצורה חופשית, גם אנשים ברחוב. זה נראה לי קצת מוגזם, למרות שאני גם מבינה את זה. הרבה שולחות לי הודעות, לא תמיד חברות קרובות -'אם את צריכה ייעוץ, אני פה בשבילך'. בנות , יהיה בסדר".
אז שלא כמו הרבה אחרות, את לא "עובדת" בלהיות בהריון - קניות, בדיקות וכו'?
"נורא בנונשלנט. אני כותבת ביומן, הולכת ועושה. גם בבדיקות עצמן - הכל בסדר? להתראות. בגלל שאני אדם רגיש מאוד, אני חייבת להיות כזאת, אסור לי להיכנס לעומק הדברים. קורה פה משהו מאוד גבוה, יותר גבוה מכל מה שלמדתי בחיים. אני בעצם לא יודעת על זה שום דבר, אז כל עוד אני מרגישה טוב ואני בודקת שהכל בסדר - אל תתעסקי ואל תחפרי. אם אני רק אתחיל, אני אהיה במערבולת של רגשות. בקלות אפשר להתחיל לחשוב על כל מיני דברים".
לפני עשר שנים, כשהייתה בסביבות הגיל שכולם עושים בו ילדים, היא בדיוק התגרשה אחרי שש שנות קשר, וממש לא הייתה בעניין. "בדיוק להפך, כל מה שרציתי היה לנגן ולשיר, לא בחורים ולא כלום. לא היה את הגירוי הזה בכלל. רק בשנתיים האחרונות, כשאני קצת התבגרתי בראש, התחילו להיות סביבי יותר אנשים עם ילדים".
רק בשנתיים האחרונות?
"כן. זה נורא מביך".
והיום זה מקיף אותך? יש לך הרבה חברים עם ילדים?
"כן, כולם חיכו לי! זה היה נורא. מה אתם רוצים ממני? אבל הייתי מאוד קולית עם זה".
אמא שלך ילדה את אחיך הגדול בגיל 15, ואותך בגיל 20. את בת 42. מי יותר חכמה?
"היא הכי חכמה. היא חכמה בהכל. היא לא בחרה. בשום שלב היא לא באמת ישבה ושאלה את עצמה 'אני בשלה?'".
איזו מין אמא תהיי?
"נראה לי שהדבר הכי חשוב הוא שילד יידע שיש לו בית ושיש לו את מי לשאול, כי בילדות שלי, אנחנו היינו קצת ההורים של עצמנו. להורים שלי לא היו התנאים לחנך אותי. רוב הזמן הם פשוט לא היו, עבדו נורא קשה. כשהחיים התגלגלו, הבנתי שהייתה שם אהבה ושהיא הייתה עמוד התווך, ולא היה מעבר לזה עוד הרבה".
זה יהיה התיקון שלך?
"אני בטוח אהיה יותר מעורבת. אני מקווה שאני אדע מתי לשחרר ומתי להתעקש. להיות קצת מאסטרים. אגב, אני מאמינה שהוא יהיה בכלל המורה שלי. מישהו יוביל את הדרך. הוא, אני, בן הזוג. יש מספיק מוחות ולבבות".
איך האמהות תשתלב עם הקריירה?
"מגניב, יהיה מעניין. יש לי חברים שהייתי בטוחה שכשהם יקימו משפחה יהיה להם ממש קשה, ודווקא ראיתי שזה סידר אותם, איזן אותם. ודווקא אנשים שחשבתי שהכי מתאימים להורות, הגיבו פחות טוב. זה נורא אינדיבידואלי ומסתורי".
ואם תמצאי את עצמך נשאבת ולא מוצאת זמן גם למוזיקה?
"נתמודד. אני סומכת על הרגע. אני גם בטוחה שכל התוכניות שלי יעלו בתוהו".
את רוצה עוד ילד?
"קודם אני אדע בכלל מה זה, אבל אני חושבת שכן, שיהיה לו אח. אני כבר לא ילדה, נראה מה יהיה".
את רוצה להתחתן?
"לא. עוד לא. לא יודעת. יכול להיות שכן, אולי נרצה. אין שם דרמה".
קרולינה כבר דיברה לא פעם על האהבה הבלתי אפשרית שהייתה בין ההורים שלה. "הכי טיטאניק", כהגדרתה . אומנם הם התגרשו, אבל חזרו להיות ביחד אחרי שנה. אביה נפטר בגיל 46 מדום לב, בזרועותיה של אמה, דקה אחרי שהיא אמרה לו שהיא אוהבת אותו. "קיבלתי מתנה, כי אני לא מפחדת לאהוב בגדול", היא אומרת כשהיא נשאלת איך אהבת הוריה השפיעה עליה.
החזרה לבית ילדותה האילתי התחילה ב"זוהר", האלבום שהושק לפני קרוב לשנה, בו חזרה למוזיקה הטורקית והיוונית של בית ילדותה. מי שפרצה לראשונה עם להיט הרגאיי "לא ציפיתי" שביצעה ל"סוליקו" כ-MC קרולינה , ובהמשך קיבלה חותמות איכות עם "SO FAR" הפולקי של "הבנות נחמה", ועם אלבום הבכורה המצליח "מה אעשה עכשיו" - ממשיכה עם הפנייה מזרחה, והוציאה השבוע קאבר לקלאסיקה של זוהר ארגוב, "צל עץ תמר".
למה ארגוב, ולמה "צל עץ תמר" ?
"זה ב-DNA שלי , בגלל המדבריות שממנה אני באה ויש לי אותה בנשמה. זוהר הכי מחוספס וגס שיכול להיות, והאינטרפרטציה הנשית ריגשה אותי. התחברתי מהמקום של היצירה, כי לא הצלחתי להתחבר מהמקום הזוגי - כבר הצליח לי פה, החיים סידרו לי את הסיפור".
את עטיפת האלבום "זוהר" מעטרים איורים שקרולינה ציירה בצבעי מים ורקמת לבד. הרבה ים יש שם, שמש, סירות, דקלים, קקטוסים, ובעיקר תמימות ואופטימיות. בלי להתכוון, יצא לה חומר קלאסי לספרות ילדים. עטיפת הסינגל של "מול הים" הצברי מבוססת על איור של אשה וקקטוסים, כי "אני מאוד רגישה אבל יש לי גם קוצים, קשה להתקרב". האסוציאציה לספרות ילדים לא מפתיעה אותה. "אני מאוד ילדה בראש. אני אוהבת צבעים ונאיביות", היא אומרת.
יש לך חיבור לילדים?
"מאוד. לילדים יש זיקה מאוד טבעית למוזיקה ולצלילים. אני רואה את זה בהופעות צהריים שאני עושה. באות אמהות עם ילדים וזו אנרגיה מופלאה. הורים שולחים לי 'הילד שלי נורא אוהב אותך', ומצלמים את הילדים בהופעות שלי. סיפרו לי שילדים נורא אוהבים את השיר שלי 'צר לי צ'רלי'. בשתי הופעות הצהריים האחרונות ילדים פשוט עלו לבמה ורצו לשיר איתי".
אני מציגה לה את "איה פלוטו?", אחת מקלאסיקות הילדים של המשוררת הדגולה לאה גולדברג. מאז שיאיר קידר הזמין אותה לבצע בא-קפלה את שיריה של גולדברג בסרט הדוקומנטרי "לאה גולדברג בחמישה בתים", היא נתפסה חזק על המשוררת הרווקה ונטולת הזוגיות והילדים. זה הוביל לקאבר מהמם של "ולא היה בינינו אלא זוהר" של גולדברג באלבום האחרון. "איה פלוטו? " לא מותיר אותה אדישה. "נורא התרגשתי פתאום", היא אומרת.
למה עשית דווקא קאבר ל"זוהר" ?
"אמרתי לעצמי בשיא היומרה, הלוואי והייתי יודעת לכתוב שיר כל כך יפה. היא כתבה את הנשמה שלי בשיר הזה".
זה שיר אהבה נכזבת.
"חוויתי הרבה אהבות נכזבות. מלא כפכופים".
אבל הקלטת את זה לאחרונה, אחרי שדברים כבר הסתדרו לך באהבה.
"נכון, אבל אפשר להבחין שבעיבוד ובאופן שאני מבצעת אותו, יש הרבה שמחה. ככל הנראה זה היה אחד הרגעים הרומנטיים היחידים שהיו בחייה, אז זה כן רגע של אור גדול".
היא לא זכתה בסופו של דבר לזוגיות ולילדים.
"פה אנחנו שונות. כי בתהליך כל הזמן שאלו אותי - את מזדהה עם הבדידות של לאה גולדברג?".
זה מתבקש, בגלל הלהיטים שלך.
"נכון, אבל אני לא בודדה. תמיד עטופה בהמון אהבה, זה משהו עצום. הקהל והחיבוק הזה שאני מקבלת, זה מחזיק אותי. ולאה גולדברג הייתה גברת 'לא לא' - חיה עם אמא שלה, סגרה את הדלת, הרגישה לא יפה ולא אהובה, חסרת ביטחון, נטולת נשיות. יכול להיות שבמקום הזה כן הזדהיתי איתה. גם לי היו תקופות שהרגשתי אשה מתבגרת, שבסטנדרטים של יופי וחיצוניות היא לא מה שצריך להיות".
הוצאת שני אלבומים בשנה וחצי. את עובדת בקצב מהיר בשביל להתבסס כלכלית?
"חייו האומללים של מוזיקאי. המצב הכלכלי לא מאפשר להיות פרועים. אני אומרת - יהיה בסדר. עוד לא קניתי בית, עוד לא קניתי אוטו, עוד לא התארגנתי על כלום, אבל נבנה את זה ביחד, בן הזוג ואני. אם הייתי מוזיקאית באירופה, שם מממנים למוזיקאים שהוכיחו את עצמם את הארנונה ושכר הדירה, בהצלחה הנוכחית שלי הייתי חיה ממש טוב. כשאני עושה אלבום אני מתחילה להיכנס לחרדה. לעשות אלבום טוב עולה מינימום 170 אלף שקל. אין לי אותם אף פעם, ואני מקווה שההופעות יחזירו את זה, ואם לא - אני בבעיה. אז יש גם תקופות קשות. אנחנו עצמאים לחלוטין, יש מאין".
בגלל זה עזבת את נווה צדק, השכונה שהיית חלק מהנוף שלה, שהתייקרה בטירוף?
"היה לי בעל בית מדהים ושילמתי הכי זול שאפשר. אבל כשהכרתי את בן הזוג שלי, קיבלנו אופציה עוד יותר נוחה ברמת אביב. בכלל, הגעתי לנווה צדק בגלל דנה (עדיני), שיש לה כוח מאוד גדול על החיים שלי. היא מצאה לי איזו דירה והתחננה שאגיע, ובסוף הדירה הזאת בכלל לא התפנתה, ונתקעתי בלי דירה. אז גרנו ביחד, דנה ואני, שלושה חודשים בדירת חדר פיצית, והיא אמרה לי כל הזמן - חכי חכי, תיפול לידייך המציאה. גם שם הייתה התכוונות. דמיינתי את הדירה הזולה שלי ליד הים, וגם זה הגיע".
כמה חופשת לידה תפרגני לעצמך?
"אני לא יודעת עדיין, לא אתחייב להופעות צמוד ללידה. אני מרשה לעצמי ליהנות מלהיות עסוקה למרות שאני קצת יותר עייפה, כי באמת בקרוב יהיה משהו הרבה יותר גדול שיעסיק אותי. ואני גם לא לבד. אני באה לזה ממקום מחוזק, בגלל התגובות של האנשים ברחוב למוזיקה שלי, שהגשימו את הכמיהה שלי לכל זה. בא לי להגיד לקהל - תודה, עזרתם לי ".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם