"מיקי חיימוביץ' ויעקב אילון הם קורבנות של ערוץ 10"
"החדשות מקדשות את המוות, מוזיקאים שטוענים שאי אפשר להתפרנס פה הם בכיינים, לחברות התקליטים לא אכפת מהאמנים. זיו רובינשטיין, מפיק לשעבר בחדשות 10, מוציא אלבום חדש וסוגר חשבונות ישנים
"הפחד הגדול ביותר שמלווה אותי מגיע לידי מימוש", משחזר רובינשטיין, "מקפיצים אותי שוב ברגע הכי לא מתאים שאפשר. מתברר שירו טילים על הדרום, ואני מקלל את הרגע שבחרתי במקצוע הזה. לא היה לי איפה להשאיר את ילדיי, והנה אני נוסע איתם לעבר מחסום ארז, לשידור חי תחת קסאמים. ואז אני מבין שיש פה בעיה. הילדים הקטנים שלי צריכים לחוות את הדיכוטומיה שבין חוף הים בתל אביב לבין המטח על שדרות". "כל פעם שדבר כזה קרה לי, זה ייאש אותי עוד יותר. בסופו של דבר הרגשתי שמכסת היכולת הנפשית שלי הגיעה לנקודת האל חזור".
עשר שנים עבד רובינשטיין כמפיק בחדשות 10 - משלב ההקמה ועד לפני חצי שנה, אז עזב את החברה. לטענתו, ניסו לשכנע אותו להישאר, ולמרות שהיתה זו שעת משבר גדולה בערוץ, אפילו הציעו לו משכורת גבוהה יותר. "לעבוד בחדשות בארץ זה 80 אחוז מהזמן להתעסק עם מוות", הוא אומר. "תאונות דרכים, רציחות, קסאמים, מלחמות ופיגועים. החדשות מקדשות את המוות, כי לראות מישהו מת זה רייטינג גבוה, ולראות מישהו נולד לא מעניין, אולי רק את צופי נשיונל ג'יאוגרפיק".
"אני ראיתי הכל. הגעתי לאזורי פיגועים. באחד מהם היה אוטובוס שבו הקורבנות עדיין ישבו עם הסלים ביד, הפקתי צילומי לוויות, הייתי בבתי חולים בזמן מלחמה וראיתי אמא שאני יודע שעומדת לקבל בשורת איוב שהבן שלה מת ואני כבר מוכן עם המצלמה לתעד את זה. אני יודע שבעוד רגע חייה ייהרסו ומנסה להתחבא נפשית מאחורי המצלמה. אלה צלקות שלעולם לא ייעלמו. נשרטתי. אני לא מצליח למחוק את המראות הקשים. אבל ככל שהתעסקתי עם המוות, ככה הערך של החיים שלי עלה. ואני בחרתי בחיים - לעשות מוזיקה".
"כל יום שחלף בלי שניגנתי ויצרתי גרם לי לאבד את הטעם לחיי. בעבודה הגעתי למצבים קליניים נפשיים מאוד בעייתיים. נולדה לי ילדה, והדבר הראשון שאני מרגיש זו בושה מפני שיש לה אבא שחי חיים שהם לא שלו. הפסיכואנליטיקן הצרפתי ז'אק לאקאן קרא לזה 'איווי'. המוזיקה זה מה שהפך את החיים שלי לחיים ראויים בעיניי. לא האבהות ולא שום דבר אחר. הילדים שלי היו קטנטנים כשהתגרשתי ב-2007. לשמחתי , הם לא הכירו את הבן אדם העצוב, המדוכדך, המעפן, המתוסבך והמגעיל שהייתי. היום יש לילדים שלי אבא ששלם עם עצמו ולא משקר. אני מאמין שאם לך טוב, גם לילדים שלך טוב. והיום טוב לי גם בזכות בת זוג הנוכחית שלי".
לרובינשטיין יש הרבה ביקורת על חדשות 10. "מיקי חיימוביץ' ויעקב אילון הם קורבנות של מערכת מפגרת", הוא אומר. "הטעות הגדולה של הערוץ היתה לתת למיקי וליעקב ללכת. הם חשבו, יופי, חסכנו משכורות נוספות. זה יעזור לנו כלכלית. אבל בסופו של דבר זה פגע בהם כלכלית, כי הדבר היחיד שיכול להכניס כסף לערוץ טלוויזיה זה איכות".
בתקשורת יעקב אילון הוצג כמפונק, כאחד שלמרות משכורתו הגבוהה מתעצל לנסוע עד ירושלים.
"זו בורות לומר את זה. יעקב עבד בתנאים של אחרון המגישים בערוץ המזרח התיכון. הוא הגיש את המהדורה לבד, בחדר סגור, מדבר אל המצלמה כשהקונטרול נמצא בגבעתיים. הוא אפילו לא ידע מה האייטם הבא. הכל היה אלתור. ואם יהיה כישלון מערכתי, יצחקו רק על המגיש. כבן אדם אחראי הוא אמר: אני לא יכול להמשיך לעבוד ככה. כמי שהיה בתוך המערכת, אני יודע שהוא משך עד לקצה גבול היכולת, וההתפטרות שלו היתה במקומה".
ומיקי ?
"החלום שלה לא היה להגיש חדשות, אלא לעשות דברים יותר חשובים מבחינתה. מיקי רצתה לעזוב שנים לפני שעשתה את זה בפועל. היא מובילה בימים אלה קמפיין לכינון 'יום שני ללא בשר' ובעיניה זה יותר ראוי מלהגיש חדשות. בזמן שהיתה בערוץ 10 היא ניסתה להרים פרויקטים כאלה, אבל בגלל עבודתה היא לא יכלה. ברגע שהשם הפך להיות מותג שאין לה כבר שליטה עליו, היא חשה שהיא מאבדת משהו. נסעתי איתה לגרמניה במונדיאל 2006. הסתכלתי עליה מהצד ואמרתי, מה הקשר בינה לבין כוכבות. מדובר באישה עם אפס פוזה. היא ישנה איתנו בבתי מלון, אכלה איתנו המבורגר, נסעה איתנו בסאבוויי כשכתבים אחרים לקחו מוניות".
עם המשכורת שהיא הרוויחה היא יכלה לקנות את הסאבוויי.
"אם יש אדם אחד בעולם שהחליט שמיקי או יעקב ראויים לכסף שהם קיבלו, אז הם ראויים לו. לדעתי הם הרוויחו פחות ממה שהם היו צריכים להרוויח. כי בלי מיקי ויעקב, גם את שמונת אחוזי הצפייה לא היה לערוץ 10, פשוט ככה".
"אדם צריך למות כדי לחיות" כותב רובינשטיין ב"שיר פרידה" באלבום הסולו השני והמצוין שלו, שיוצא כעת ונושא את שמו. חמי רודנר הפיק מחצית משירי האלבום, ואת השאר הפיקו ארקדי דוכין ורובינשטיין עצמו. רובינשטיין, שהיה סולן "התינוקות", עכשיו בן 43, והמוזיקה שלו נשמעת הרבה יותר גברית ואמיתית. מופע הבכורה של סיבוב ההופעות יתקיים ב-26 בפברואר באוזןבר, לאחר שבחודש שעבר התקיים אירוע השקת האלבום בבית היוצר - שם אירח רובינשטיין את רודנר, דוכין ושלומי שבת.
"אני לא מרבה לבוא לאירועים מהסוג הזה כי אני בשנת אבל על אבא שלי", אומר שבת ל"ז'ורנל", "אבל הוא בטוח יסלח לי שבאתי לאירוע של זיו רובינשטיין - איש חשוב מאוד בחיי, בחור מרתק, פיקח ושנון. אני חייב לו תודה גדולה על הלהיטים שיצר לי:' ואני שר', ' מלאכית', ' בקהל הכי גדול', ' בלעדייך' ו' מאמי'. כשהוא כותב לי שיר הוא רואה אותי מולו. יש בינינו חיבור גדול ואני מאושר שהוא חבר שלי".
רובינשטיין אומר כי החיבור בינו לבין שבת מבוסס במידה רבה על הצמתים הדומים בחייהם. "המשפחות של שנינו התפרקו בגלל המוזיקה", הוא אומר, "כל הליכה אחרי חלום גובה את המחיר שלה. שלומי חי בארה"ב, ואשתו הודיעה לו שהיא חוזרת עם הילדים לארץ. יושב בן אדם בפאקינג לוס אנג'לס, שר במועדונים, רואה איך הילדים ואשתו עולים על מטוס, נושך את השפתיים וממשיך בדרכו. שנינו מסכימים שאם אתה רוצה שלילדים שלך יהיו חיים נוחים, תדאג שיהיו לך חיים נוחים. שלומי הציל את חיי בכך שהוא ייעץ לי לא לשקר לעצמי, תהיה האמת כואבת אשר תהיה. וכל יום שבו הפקתי שידור שיקרתי לעצמי"
.
"ואני שר", הלהיט שכתב רובינשטיין לשבת, זכה לקאבר מוצלח של ארבעת המנטורים מ"דה ווייס" בעונתה הראשונה. "רשת" רצו להפיץ את השיר כסינגל לרדיו, אולם אביב גפן מנע זאת. "הכל התחיל מזה ששני פרידן, אשתו של אביב גפן, היתה בת זוג שלי לשעתיים כשהייתי בערך בן 17", מסביר רובינשטיין. "שנים אחר כך התארחתי בתוכנית 'הבלוג' שאביב הגיש והוא התחיל לרדת עליי. אמר לי'אתה לא כתבת שום להיט'. על טור שכתבתי נגד גלגלצ הוא אמר לי 'בתור אמן שלא מושמע שם, אסור לך לכתוב נגד גלגלצ'. אני מילמלתי לאביב 'מה אוכל אותך? תבדוק טוב טוב מה אוכל אותך'".
בתקשורת פורסם שאביב גפן התחרפן בשידור חי לאחר שהזכרתי לו לכאורה את עברי המשותף עם אשתו. וכך הוא הוסיף אותי לרשימה האינסופית של האויבים שלו. חבל, כי אני השארתי את זה מאחוריי. האמת היא שלא התפלאתי לשמוע שאביב סירב תחילה להשתתף בהקלטות של 'ואני שר', אבל בסופו של דבר הוא התרצה והקליט אותו".
הצלחה נוספת של רובינשטיין היא האלבום "החברים של ארקשה", שיצר עם ארקדי דוכין ועמית עמרמי. "כל חברות התקליטים בארץ סירבו להפיץ את האלבום בגלל שלטענתם 'כבר לא קונים אלבומים לילדים'. בעיניי המשמעות היא שלמנהלי חברות התקליטים אין שום מושג מכלום. חברות התקליטים כשמן כן הן - חברות של התקליטים, לא של האמנים. לשמחתי בסופו של דבר 'סטימצקי' לקחו את אלבום הילדים שלנו, וזה הפך לאלבום הנמכר ביותר שלהם. לפני חודש הגענו לזהב".
גם 20 שנה אחרי, איש לא שוכח לזיו רובינשטיין את התרמית המפורסמת ההיא, שבה דודו טופז הטיל עליו משימה להצטלם עם השחקנית מישל פייפר והוא חזר עם תמונה לצד בובת קרטון. כולם זוכרים, אבל רק מעטים יודעים שגם ההפקה היתה בסוד העניין. "לפני התוכנית אמרו לדודו טופז 'מדובר בתמונה מפוברקת', אבל הוא אמר: 'הולכים על זה'. כשהתוכנית עלתה לאוויר כולם ידעו שזה בילוף וכולם שיתפו פעולה. אני לא מסיר מעצמי אחריות ממי שהייתי. הייתי בן אדם שפועל ומובל על ידי דחפיו לחלוטין. חייתי ממסיבה למסיבה, משטות אחת לשטות שנייה. ההתחברות עם דודו טופז היתה טבעית, שנינו היינו מכורים להתענגויות".
בנוסף לכישרונו המוזיקלי, לשנינותו, לכנותו ולאכפתיות החברתית שלו (הוא מתנדב אחת לשבוע במוסד שלווה, למען ילדים בעלי צרכים מיוחדים), רובינשטיין הוא גם אמן חרוץ. הוא מתפרנס מהוראת מוזיקה, מהפקה מוזיקלית של אמנים, מהופעות ומתמלוגי שיריו. "אני מתעב את הלך הרוח שאפשר למצוא אצל רוב האמנים בארץ, לפיו אי אפשר להתפרנס פה מעשייה מוזיקלית. כל מי שאומר את זה הוא עצלן", הוא יורה, "עיסוק במוזיקה זה לא ספרינט אלא מרתון. המטרה היא לא להגיע ראשון, אלא פשוט להמשיך לרוץ. אני אומר למוזיקאים, קחו את הגיטרה שלכם, סעו באוטובוס להופיע בקיבוצים, שימו 20 דיסקים בצד. אין דרך אחרת לעשות את זה. כולם מחפשים פתרון קל, כמו הפלייליסט של גלגלצ. זו רק מראית עין".
"אני יכול לתת לך עשרות דוגמאות של שירים מוכרים שהיו בפלייליסט של גלגלצ ולא קרה איתם כלום אחר כך. בסופו של דבר אתה רואה את הזמרים ששרו אותם מגיעים ל'דה ווייס', בתקווה שאולי יקרה איתם משהו. אני לא חושב שמדינה צריכה לתת יחס מועדף למוזיקאים, למרות שבהחלט אפשר לומר שתקציב התרבות בארץ הוא מגוחך. זאת מדינה שבה מעדיפים לקבל לקדם אירוויזיון, תחרות שמייצגת את המדינה, שיר של ליהיא גרינר על פני שיר של דפנה ארמוני, שלמען ההגינות אציין שאני כתבתי אותו. באמת אפשר להשוות את דפנה ארמוני לליהיא גרינר?".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם