רובוטריקים: סיפורה של קראפטוורק
הביטים התעשייתיים של קראפטוורק חזו במדויק את העולם של היום. לא פלא, אם כך, שכל הכרטיסים לשבע ההופעות הנדירות של ההרכב בלונדון נמכרו זמן רב מראש. הצדעה ללהקה שהמציאה את האלקטרוניקה
ההופעות של קראפטוורק במוזיאון הטייט מודרן שבלונדון, שהתקיימו בשבוע שעבר, היו הדבר הכי חם בממלכה. בדצמבר האחרון הביקוש לכרטיסים גרם לקריסת אתר האינטרנט של המוזיאון. אלפי מעריצים זועמים שלא השיגו כרטיסים ניסו להסתער על מתחם המוזיאון. סדרת ההופעות נמשכה שמונה לילות ברציפות. ראלף הוטר, פריץ הילפרט, הנינג שמיץ ופאלק גריפנהאגן ניגנו את כל האלבומים של קראפטוורק מאז 1974, כל אחד בתורו - החל מהאלבום הרביעי, "Autobahn" ועד לפסקולים של הטור דה פראנס משנת 2003. הם לבשו חליפות ניאון ועמדו מאחורי פריטי טכנולוגיה יקרים - ממש כפי שעשו בקבלת הפנים לרגל השנה החדשה במוזיאון המומה שבניו יורק ובעיר הולדתם, דיסלדורף, בחודש שעבר.
זה היה אירוע אמנותי מרהיב שכולם רצו להיות חלק ממנו, והאמת היא שאפשר להבין את זה: שום להקה, חוץ מהביטלס, לא תרמה כל כך הרבה לתרבות הפופ. הביטים של קראפטוורק הניחו את הבסיס למוזיקת המועדונים: להיפ הופ, לסינתי פופ, לטכנו ולהאוס. הצלילים שהם המציאו סומפלו על ידי מאות אמנים - ממדונה ועד REM, ממיסי אליוט ועד פרגי. לקולדפליי ולג'יי.זי היו להיטים עם המלודיות האלגנטיות שלהם, ותדמיתם השפיעה עד מאוד על דיוויד בואי, דאפט פאנק וקניה ווסט. למעשה העולם שבו אנחנו חיים היום נחזה במילות השירים האובססיביים לעתידנות שלהם.
עבור מעריציהם השרופים גם העובדה שהלהקה, הקרויה על שם תחנת כוח, תופיע באחת כזאת(הטייט מודרן היה פעם תחנת ייצור חשמל) היא משהו שקשה לעמוד בפניו. ראלף הוטר, חבר הלהקה היחיד שנותר מבין המייסדים, תמיד כינה אותה "להקה של פועלים מוזיקליים" - וה"פועלים" האלה, אגב, ייצרו את האנרגיה של הלהקה בעצמם, באולם הטורבינות שלהם.
הסיפור של קראפטוורק מתחיל בשנת 1968, בדיסלדורף , גרמניה. שני גברים צעירים שנולדו מיד אחרי תום מלחמת העולם השנייה - ראלף הוטר, קלידן, ופלוריאן שניידר, חלילן - נפגשו בקורס לאלתור, התחברו, הופיעו יחד במועדון הקרים צ'יז וחברו ל"אורגניסיישן" - קבוצה פרוגרסיבית שבמסגרתה התפתחה האובססיה של קראפטוורק לסינתיסייזרים, שרק הומצאו באותם ימים. ב-1970 שניידר, האמיד מבין השניים, קנה אחד. השאר, כמו שאומרים, היסטוריה.
שלושת האלבומים הראשונים של קראפטוורק לא ינוגנו בהופעות בטייט, אבל יש בהם רמזים לשורשים האסתטיים של הלהקה. על העטיפה של "קראפטוורק" (1970) ושל "קראפטוורק 2" (1972) הם מצולמים עם גביעים כתומים של מכווני תנועה על השרוולים - רמז לגישה התעשייתית של ההרכב, שמרפרר לעטיפה של אלבום "הבננה" של ולווט אנדרגראונד, שיצר אנדי וורהול. לטרקים שם ניתנו שמות מכניים, כמו "Spule 4" (משרן 4), ו "Wellelange" (אורך גל), והיו גם, כמובן, השירים על גרמניה - חלקם עדינים ורכים, ואילו אחרים - למשל "Von Himmel Hoch" (מגן העדן למעלה) - פרובוקטיביים ובלתי מתפשרים. "Himmel Hoch Von", באופן ספציפי, קרוי על שם המנון של באך ומורכב מסינתיסייזרים שעושים סאונדים של מטוסי מלחמה ופצצות - מה שסימן כבר אז את קראפטוורק כלהקה שמנסה ליצור מוזיקה לאומית חדשה ששורשיה נטועים בצלילים היומיומיים שמיוצרים על ידי מכונות שהציעו עתיד חדש.
בהמשך הגיע האלבום "Autobahn", הקרוי על שם עוד המצאה גרמנית, ובאביב 1975 הפכה גרסה ערוכה לרדיו של רצועת הנושא, שאורכה המקורי 22 דקות, ללהיט בינלאומי. זמן קצר אחר כך וולפגנג פלר וקרל ברטוס הצטרפו ללהקה כנגני כלי הקשה אלקטרוניים, וכך, למעשה, קיבלה המוזיקה האלקטרונית את הג'ון-פול-ג'ורג-רינגו שלה, שנראו ונשמעו אחרת לגמרי מהרביעייה המפולאה האנלוגית.
קשה להעריך עד כמה זרים ומוזרים קרפטוורק נשמעו אז. מודעת הפרסומת הראשונה ל"Autobahn" במגזין המוזיקה הבריטי השחור-לבן (דאז) "Express NME) "New Musical) נראית מזעזעת במיוחד, והלהקה אף הוצגה באותם ימים בתקשורת כגימיק. המעריצים, לעומת זאת, חשבו אחרת, והשיר "Autobahn" הגיע למקום 11 במצעד.
להיט בינלאומי על אף אורכו. "Autobahn"
אלא שאז הגיע הפחד. זיכרונות מלחמת העולם השנייה עדיין היו בסביבה, צרבו את הזיכרון התרבותי, כך שאולי זה לא מפתיע שהכותרת בביקורת של בארי מילס על קראפטוורק היתה "זה מה שההורים שלכם נלחמו כדי שתינצלו ממנו". בהמשך "NME" פרסם סיפור מאת המבקר האמריקאי לסטר בנגס, שבו האטר נשאל אם קראפטוורק היא "הפתרון הסופי" למוזיקה. התמונה שנלוותה לסיפור היתה עוד יותר חסרת טעם: צילום יח"צ בפוטו מונטאז' של עצרת בנירנברג.
זה לא שקראפטוורק לא פלירטטו כלל עם רעיונות מבשרי רע. "Radio-Activity" מ-1975 נפתח בצליל של מונה גייגר, שמעורר פחד משואה רדיואקטיבית, לדוגמה. ואולם, המוזיקה שלהם הכילה גם דו-משמעות והומור.
הוטר, מצדו, נקב לעתים בשמה של תנועת הבאוהאוס וציין שהוא אוהב את הבינלאומיות שלה. בשירי הלהקה החלו להופיע מילים בשפות שונות, הם הושפעו מהFאנק של ג'יימס בראון ואפילו מפאנק (שנים מאוחר יותר הודה הוטר שההתחלה של "Dummies Showroom" מ-vier eins-zwei-drei" מ-1977 מקורה ב"one-two-three-four" של הרמונס).
מכל מקום, הצהרה של הוטר מ-1979 מגלה שקראפטוורק קשרה את העבר עם העתיד. "אנחנו הילדים של פריץ לאנג וורנר פון בראון" הוא אמר אז, תוך ציון שמו של במאי הסרטים שברח מפני הנאצים והמדען שבנה את הטיל הבליסטי הראשון (2-V) בעולם ואת הסטורן-5, הטיל ששיגר לחלל את מעבורות אפולו. "אנחנו הקשר שבין שנות העשרים לשנות השמונים. כל שינוי בחברה עובר דרך שיתוף פעולה אוהד עם מכשירי הקלטה, סינתיסייזרים וטלפונים. המציאות שלנו היא המציאות האלקטרונית".
הרוח הפיוצ'ריסטית הזאת החלה, אט אט, להשפיע על הפופ בכללותו. דיוויד בואי העריץ את קראפטוורק, וגם די.ג'ייז אפרו אמריקאים מצאו קרבה מוזרה לגרמנים. ההרכב אפריקה במבטה, לדוגמה, שילב את המלודיה של "Trans-Europe Express" עם הקצב של "Numbers" מ-1981 ויצר את - "Planet Rock" אחד הטרקים החלוציים של ההיפ הופ.
בבריטניה,ניו אורדר סמפלו את "Uranium" ב ,"Blue Monday", מה שנתן את הטון לעשור של פופ - האייטיז. גם לקראפטוורק עצמם, אגב, היה להיט במקום הראשון-- The Model", אבל זה קרה רק בפברואר 1982, ארבע שנים אחרי שיצא לראשונה. מאז, בכל אופן, לסמפל את קראפטוורק זה משהו שנחשב לתו תקן של איכות אמנותית גבוהה.
ואולם, ברגע שהעולם החל לעמוד בקצב שלהם, קראפטוורק עצמם החלו להאט. מאז 1983 הם הוציאו רק ארבעה אלבומי אולפן: "eיElectric Caf" המאכזב מ-1986, אלבום הרמיקסים "The Mix" מ-Expo" ,1991" מ-2000, סינגל לתערוכת הסחר העולמית בגרמניה, ואת הפסקול של הטור דה פראנס ב-2003.
הטייט מודרן, לצורך העניין, אמנם לא קשור לעולם המוזיקה, אבל קראפטוורק הם גם ככה לא זה ולא זה: הם מתראיינים לעתים רחוקות, לא מופיעים בטלוויזיה ולא מבלים במסיבות. הוטר סייר בטייט בשנה שעברה. זה היה יום עמוס, אבל הוא לא עשה שום מאמץ להסתתר. אף אחד לא ניגש ללחוץ את ידו או אפילו שם לב לנוכחותו. הסיבה לכך היא שקראפוורק היא לא ממש להקה של כוכבים אלא יותר להקה של רובוטים. רובוטים שהפכו לחלק מהמוזיקה שלנו, ואנחנו הפכנו, בשמחה רבה, לחלק מהמכונה שלהם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם