"בוס בהסוואה": העובדים מבינים, הבוס לא
"בוס בהסוואה" מתיימרת להכיר בין ראש חברה לפועליה הפשוטים, אך בפועל היא לא יותר משיעור בזיוף ובפטרונות
גם הוא רצה לראות מה זה. דודו טופז צילום ארכיון: קוקו
לראות מה זה - לא כנקמה אלא כגילוי - הוא הטריק המוביל את "בוס בהסוואה" אל רגעי הסיום המרגשים. הרי מה רוצה, בסתר או בגלוי, אדם מהשורה? שיכירו בחריצותו, בתרומתו האינסופית לחברת הליסינג שבה הוא עובד, במסכנותו - אשתו החולה ובתו שמנדנדת עם הנסיעה לפולין, באגלי הזיעה שתרם לעבודה תמורת שכר מינימום. יותר מכל, וזה הרי חוצה מעמד ותלוש משכורת, הוא רוצה שהבוסים הגדולים יראו מה זה. כמה קשה וחנוק שם למטה, כמה המציאות מפוחמת ורחוקה משולחן העץ המהגוני עליו חורצים גורלות מול גרפים וסרטי תדמית.
"בוס בהסוואה" באריזה מתקתקה, מוזיקלית (תחלופת השירים והקשר ביניהם במהלך כל פרק מעליבים אפילו את גלגל"צ), רכה ואמפתית מעניקה לצופה את רגע החסד הזה. הזכות לראות מנהל מחויט מקרצף, מתלכלך, ננזף, מזיע, עושה טעויות של ילד. בחלק הראשון בתוכנית, הבוס, תחת כיסוי של מובטל המצטלם לתוכנית דוקומנטרית, בעיקר נדהם. נדהם מהקשיים, מהמסירות, מהמקצועיות, ממעידות קטנות (בפרק האחרון שצולם בחברת ליסינג, גילה הבוס שאחד העובדים הפר את הנהלים ובסוף הפרק הוא ננזף קלות). ומה הוא לא רואה? מרמור, ניצני מרד, עובד שמסנן קללה ללקוח מתחת לשפם, מנהל משמרת שמאחל לאמא של הבוס קריירה מוצלחת בגיהינום, רגעי שבר.
כל העובדים המצולמים בתוכנית - בלי יוצא מן הכלל ובאדיבות המצלמות המקיפות אותם - מוכנים לשכב על מפתן דלתות החברה ולנגב ללקוח את הנעליים. החברה היא הכל, עולה המסר ומרחף מעל לוגו החברה המשתתפת בתוכנית. למעשה, הבוס רואה בעיקר את עצמו: עובד אולטימטיבי המתבטל בפני החברה למרות בעיותיו. רצונותיו- רצונותיה. תמורת שכר מינימום או משכורת עתק ורכב צמוד - העובד הוא קודם כל סטטיסט מסחרי, לעתים עם סיפור אישי קורע לב.
בתוכנית נחשף הבוס לג'יפה הפיזית, לקשיים אישיים, לתנאים שהוא עצמו הכתיב. העובדים, בסוג של פלסטיקיות מגושמת, מדקלמים הזדהות אינסופית עם המטרה, הלוגו, היעדים. וכאן כבר מגיע החלק הדודו-טופזי בתוכנית: המתנות. כאשר ה"בוס בהסוואה" מגלה שהעובד מתקשה בעברית, הוא מממן לו אולפן. כשהוא מתוודע לעובד גרוש שאינו מבלה מספיק עם ילדיו בגלל העבודה האינטנסיבית והמרחק מהבית, הוא שולח אותו לחופשה עם הילדים, על חשבון החברה כמובן. עובד אחר, שמחלת בתו לא אפשרה לו להשלים קורס ניהול, נשלח
לקורס נוסף.
מה בין זה לבין דודו טופז המטייל בפריפריה, פורץ לבתים ומעניק מתנות בשווי ובחסות? אין הבדל. מה למד באמת הבוס על שחייה בביבים תמורת פרוטות; על הייאוש הקיומי הנלווה למעמד נטול אופציות קידום; על הרצון לשרוף את המועדון סתם, כי רע; על העליבות הבסיסית בעבודה שאולי מכבדת את בעליה אבל לא משלמת להם בהתאם? כלום, נאדה, גורנישט. כשהוא חוזר למטה החברה ומדווח להנהלה על שראה, מספר הבוס על עובדים אכפתיים, מסורים, מבינים את העסק. העובדים מבינים, הבוס קצת פחות.
"בוס בהסוואה", ערוץ 2
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם