נישקתי בחורה: סיפורו של ג'סי היימן
ג'סי היימן שיחק כניצב בכל סרט וסדרת טלוויזיה שאתם יכולים לחשוב עליהם. נשיקה אחת עם בר רפאלי הפכה אותו בן לילה לסופרסטאר הבא של הוליווד. או שלא.
באולפן ישב ג'סי היימן, מגשים החלומות של בר, אם תרצו, וסידר את העניבה במבוכה. חיוך מבויש כבש את פניו בעת ששמע את רפאלי מתארת אותו כ"בחור שאין שום סיכוי שהיא אי פעם תתייחס אליו בציבור", מוקצה מחמת מראה. מצד שני, היימן לא הפסיק לחייך במשך כל הראיון כמו מי שזכה זה עתה בפרס הראשון בלוטו. מופיע בתוכנית הבוקר הכי נצפית באמריקה, מוצף בבקשות לראיונות ובפניות אחרות. חנון וטוב לו. "החנון הכי בר-מזל בארצות הברית", הוא תואר שוב ושוב בכלי התקשורת שהתנפלו עליו מאז ששודרה הפרסומת שהפכה אותו לכוכב.
היימן סיפק את הסחורה. לראיון בתוכנית הבוקר של NBC הוא מגיע כמו חנון אמיתי. חולצה לבנה ועליה כיתוב של "גו דדי", החברה לרישום כתובות אינטרנט ולאחסון אתרים שסרטון הנשיקה אמור לפרסם, מונחת עליו ברישול של עובד דלפק במקדונלדס. העניבה השחורה משוחררת הרבה יותר מדי. כרסו משתפלת מבעד לחולצה, שיערו המתולתל סבוך ונפוח ופניו המלאות סמוקות ממבוכה. הניגוד בינו ובין רפאלי המוקפדת והנוצצת שישבה באולפן בתל אביב לא היה יכול להיות זועק יותר.
"אני שלם לגמרי עם העובדה שאני מייצג את קהילת החנונים והיורמים של ארצות הברית", הוא אומר בראיון מיוחד לסופשבוע, פחות מ-12 שעות לאחר משחק הסופרבול, שבמהלך שידורו הוצגה גם הפרסומת. "בסופו של דבר אני באמת חנון, גם מחוץ לאולפן. אני מעביר את רוב הזמן שלי בבית, אוהב לשחק משחקי וידאו, לקרוא ספרי קומיקס, ללכת לסרטי מדע בדיוני כמו 'מלחמת הכוכבים'. אני חנון אמיתי ".
איפה ראית את הסופרבול?
"בניו יורק, עם חברים", מספר היימן, שסערת הרגשות עדיין ניכרת בו. "ראינו את המשחק בבר של המלון, וכולם שמחו בשבילי. כשהפרסומת עלתה כולם הריעו, מחאו כפיים. אנשים ניגשו אליי, ביקשו חתימות. זה היה מדהים".
לבחור היהודי בן ה-34 חשוב לא לסדוק את תדמית החנון החדש של ארצות הברית, סימן ההיכר המקצועי שלו ומקור פרנסתו. זה יתרונו היחסי על פני מתחריו בתעשיית הסרטים האמריקנית: היתרון הזה עזר לו להשתחל לכ-200 סרטים וסדרות עד כה - במרביתם על תקן ניצב חסר משמעות. פעם אפשר לראות אותו יושב עם עשרות סטודנטים באולם ההרצאות בסרט המדובר "הרשת החברתית" ; בהזדמנות אחרת אפשר לראות את ראשו מבצבץ לשנייה ב"ספיידרמן" ; וב"קוראים לי ארל" רואים אותו כשפלג גופו העליון חשוף ובפיו משאף, בתנוחה יורמית אופיינית של מי שגופו מתקשה לעמוד במטלות הספורט. במקרים נדירים זכה גם לשורה או שתיים בדיאלוג, שלא הותירו את חותמן על תעשיית הסרטים.
היימן אף זכה לסרטון יוטיוב מיוחד שהוקדש לו, "הניצב הכי גדול בעולם", שסוקר על פני קצת יותר משתי דקות את עשרות תפקידי הניצב שמילא. כבוד מפוקפק, שמעיד בעיקר על כך שמדובר במי שגם אחרי 12 שנים של שוטטות מאולפן לאולפן נותר עדיין על תקן סתם ניצב. אלא שהסרטון זכה כבר לקצת יותר משלושה מיליון צפיות, והיימן החליט לנסות לרכב על הגל כשפרסם ביוטיוב סדרת סרטונים נוספת, שבה ביקש להוסיף ולעדכן את ארצות הברית בעלילות הקריירה שלו, שכבר 12 שנה לא זזה לשום מקום.
"צהריים טובים, אמריקה. מה קורה? " הוא פותח באחד מהסרטונים. "חשבתי לתת לכם עדכון קצר על מה שקורה איתי. חלפה שנה מאז פרסום הסרטון 'הניצב הכי גדול בעולם', ואני ממשיך לעבוד. שומר את החלום בחיים, חי מיום ליום. אני הולך לאודישנים, יוצא לדייטים, פוגש אנשים. זו חוויה מצוינת, ואני רוצה להודות לכולכם על התמיכה הגדולה".
אלא שאמריקה, איך לומר זאת בעדינות, לא ממש התעניינה, וסיפקה בסך הכל כאלף צפיות לסרטון. בכלל, שיטוט ביוטיוב מציג רשימה ארוכה של סרטונים בכיכובו של היימן, בבימויו שלו עצמו, כשהוא גם המפיק והכוכב הראשי בסרט - וברוב המקרים נותרו הסרטונים בגדר אנקדוטה המיועדת לעיניו ולעיני חבריו בלבד.
הסרטון "הניצב הכי גדול בעולם"
הפריצה הגדולה הגיעה בחסות נשיקה לוהטת ופחות מדקה של סרטון, שהכניסו אותו לפנתאון של תעשיית הפרסומות האמריקנית. ניצב אלמוני פרץ לחייה של אומה שלמה בסערה, ברגע הטלוויזיוני הגדול ביותר של השנה: משחק הסופרבול שהתקיים השבוע. לפי דיווחים ראשוניים שבר סופרבול 2013 את כל השיאים 48 אחוזי צפייה ו-115 מיליון טלוויזיות דולקות.
איך התחושה ביום שאחרי?
"אני מרגיש שינוי גדול שמגיע אליי. אני מרגיש שהקריירה שלי הולכת בכיוון חדש לגמרי. מאז שהתחילו הדיבורים על הפרסומת הזאת, הטלפון של הסוכן שלי לא מפסיק לצלצל. המכירות של 'גו דאדי' הרקיעו שחקים בזכות הפרסומת. מבחינה אישית, אני מרגיש שזו נקודת מפנה בקריירה שלי. הייתי ידוע בתור הניצב הגדול בעולם, ואולי עכשיו ישתנה המעמד שלי כניצב אחרי יותר מ-200 סרטים . אני מקווה שזה יעביר אותי לקדמת הבמה ".
ספר לי על האודישנים.
"באודישן הראשון הייתי צריך לנשק בובה. אני זוכר שבאחד השלבים הראשונים שאלו אם אין לי בעיה עם זה שאני צריך לנשק את בר רפאלי בתשדיר שיעלה בסופרבול. חשבתי לעצמי, זו שאלה? אם מישהו מתנגד לזה, הוא לא צריך להיות חלק מהתעשייה. הרגשתי שיש לי יתרון על פני המתחרים כי כבר הייתי לקוח של 'גו דאדי', אבל מתברר שהם לא ידעו את זה, מה שאומר שהם לקחו אותי על סמך כישורי הנשיקה שלי בלבד"
.
ואיך הם בדקו את הכישורים האלה?
"באודישן הראשון הייתה בובה, לא משהו מיוחד, סתם בובה, ואני הדגמתי להם איך אני מנשק בחורה אמיתית. באודישן השני הייתה כבר בחורה, לא דוגמנית, והיא אמרה להם שאני מנשק טוב. מפה לשם נתנו לי את העבודה: לנשק את בר".
קראתי שצילמתם 65 טייקים לסצנת הנשיקה. אז מה, הכשלת את הצילומים בכוונה כדי לקבל הזדמנות לתקן?
"רצינו שהפרסומת תהיה מושלמת, ולא משנה כמה טייקים נצטרך. לפני כן הם נתנו לי מסטיק וביקשו שאשטוף את הפה במי פה, כדי שהנשיקה תהיה חלקה ומתוקה כמה שיותר. בסופו של דבר זאת הייתה צריכה להיות הנשיקה המושלמת, שמייצגת את השידוך המושלם בין הסקסית לחכם. צילמנו הכל ביום אחד, ב-12 שעות . זה אורך טיפוסי ליום צילומים: מצלמים שוב ושוב מזוויות שונות עד שהצילום יוצא מושלם".
הפה כאב אחר כך?
"לא. לקחנו הפסקות בין טייק לטייק, נחנו. שתינו מים. בין לבין יצא לנו לדבר לא מעט. היא הייתה נחמדה מאוד. היא סיפרה לי על עצמה ועל ישראל ואני סיפרתי לה על הקריירה שלי".
ולשאלת השאלות: איך היה?
"מושלם".
גם במאי הפרסומת, גרג דינוטו, לא מתיימר להציג את היימן כמי שנבחר לתפקיד הודות לכישורי המשחק הנדירים שלו. "חיפשנו חנון מעורר אהדה", הוא מודה. היינו צריכים מישהו שיגרום לצופים לחשוב: אלוהים אדירים, היא באמת הולכת לנשק אותו? היינו צריכים מישהו שיתייחס לרגע ביראת כבוד".
את המחיר המטורף ששולם תמורת חצי דקת פרסומת במהלך הסופרבול, 3.8 מיליון דולר, מצדיק דינוטו בכך ש"זה הגיוני מבחינה כלכלית, ובלבד שהחברה שלך ערוכה לכך", הוא מסביר. "הסופרבול יוצר באזז, ומקדם שיחה שקשה למדוד את הערך שלה בדולרים".
מהבחינה הזאת די ברור שהפרסומת הפרובוקטיבית של "גו דאדי" העניקה לחברה הרבה זמן מסך וחשיפה אדירה, שהחלה עוד קודם לשידורה הרשמי של הפרסומת לראשונה במשחק הסופרבול ביום ראשון. הפרסומת פשוט הפכה לנושא שיחה באינסוף אתרי בידור ותוכניות אירוח.
אין ספק, ארצות הברית נשבתה השבוע בקסמו של היימן. מדינה שלמה התאהבה בחנון המגושם בעל הפנים העגלגלות, אבל קודם כל התאהבה מחדש בעצמה, במדינה שפעם בכמה חודשים מייצרת לעצמה סיפור סינדרלה חדש, שמגשים הלכה למעשה את תדמיתה של ארצות הברית כארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.
לפני שנה זה היה ג'רמי לין, שחקן כדורסל אלמוני, שכמו ג' סי היימן שימש במשך שנים ארוכות מעין ניצב בקבוצות הכדורסל ששיחק בהן, עד שזכה להזדמנות חייו והפך לאחד מהשחקנים המדוברים, המצליחים והעשירים ביותר בליגת ה-NBA. עכשיו הגיע תורו של היימן.
"אני יודע שאני נראה ילד, אני משחק בסרטים תפקידים של ילד, אבל למעשה אני מבוגר, בן 31. עשיתי דברים. דברים שאני לא יכול לדבר עליהם, אבל עשיתי אותם. טוב לדעת", מתרברב היימן בקטע הווידאו הראשון שהעלה ליוטיוב לפני שלוש שנים.
"חברים, קרובי משפחה וסוכנים חשבו ששיתוף הציבור בדברים שיש לי לומר הוא רעיון טוב", הוא מסביר בסרטון בן עשר דקות, שאיכותו גרועה במיוחד ותפאורתו מזכירה חדר טיפוסי במעונות סטודנטים: ספה פשוטה תקועה במרכז הסלון, קופסת דגנים מונחת הפוך על השולחן, עיתונים זרוקים ברקע. קלסי. ניסיון נואש של שחקן לזכות בתשומת הלב של התעשייה. כל דרך לגיטימית. לאחר שהוא מציג את עצמו בקצרה הוא עובר ללהג על כל מיני נושאים, שלא ממש קשורים זה לזה.
"אתם חייבים לתת כבוד לינקיז, הם האלופים", הוא מאלתר תוך כדי תנועה. "בשנה הבאה כל אחד יכול לזכות באליפות, אבל השנה אתם אלופים. כבוד לינקיז. ברכות לאוהדי הינקיז ולשחקנים. אתם מרוויחים הרבה כסף, אתם עושים מה שאתם אוהבים לעשות, ואתם אלופים. אני מקווה יום אחד להיות אלוף בתעשייה שלי. אני רוצה לזכות יום אחד בפרס. בפרס אחד. לא אכפת לי איזה פרס. זה מה שאני רוצה. אני מאוד בקטע של לפתוח דלתות. פרויקט אחד פותח את הדלת לפרויקט אחר שפותח את הדלת לפרויקט אחר. אני העתיד של התעשייה".
השבוע , שלוש שנים לאחר הסרטון ההוא, היימן פתח סוף-סוף את הדלת שאמורה לקחת אותו לשלב הבא בקריירה הארוכה שלו, שהסתכמה עד כה במשכורות ניצב-שחקן של 139 דולר ליום.
גם תמורת התשדיר של "גו דאדי" התשלום עמד על 139 דולר?
"זה היה יותר. אני מנוע מלדבר על סכומים מדויקים, אבל כן, התשלום ליום עבודה של ניצב שהוא חבר באיגוד המקצועי הוא 139 דולר ליום צילומים. זה מספיק, אם אתה מצליח לעבוד עשרים יום בחודש. נראה שאני מצאתי את הסוד, כי תמיד קוראים לי לעבוד".
ניסית בעבר כיוונים אחרים בתעשייה, מלבד ניצבות ומשחק?
"אני כותב, עובד על רעיונות עם חברים. בנוסף אני כותב כעת חומר מקורי שאני עדיין לא מוכן לחשוף לגביו פרטים נוספים. אני יכול להגיד שעכשיו אני חי את החלום, ואני לא רוצה להתעורר ממנו. זה עולה על החלומות הכי פרועים שלי. אני מרגיש שהפכתי לכוכב".
התאכזבת שצנזרו את הגרסה המקורית של התשדיר, שכללה תיעוד הרבה יותר קרוב של הנשיקה?
"כן. אני חושב שהגרסה המקורית מצחיקה יותר, אבל טוב שאנשים יכולים ללכת לאתר של 'גו דאדי' ולראות את הפרסומת המקורית".
בתור מי שמאמין שזכה לפריצה הגדולה, איזו עצה היית נותן לבחור צעיר שחולם להיות שחקן?
"פשוט מאוד. כדי להיות ניצב אתה בסך הכל צריך לחתום בסוכנות המתאימה, ומזמינים אותך מיד לכל מיני סרטים. אם אתה רוצה להיות יותר מזה, לך, תפתח אתר, תציג את עצמך באינטרנט, שאנשים יראו אותך. וידאו, תמונות, מה שזה לא יהיה. ואם מישהו מתקשר - תהיה מוכן לעבוד. זו לא עבודה קלה, צריך לעבוד קשה כדי להצליח. הייתי בהמון אודישנים".
מה החלום הבא?
"החלום הגדול ביותר שלי הוא שילהקו אותי לפיילוט. לתוכנית טלוויזיה חדשה, שתעלה לאוויר. אני מקווה שהפרסומת הזאת והחשיפה שבאה בעקבותיה יפתחו לי את הדלת לכך. אני גם פתוח לעשות סרטים, ואני אקבל בברכה כל הזדמנות שתגיע. בינתיים אני חי את החלום ונהנה מהרגע".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם