מאמפורד פוקוס: מאמפורד אנד סאנס עושים את אמריקה
מאמפורד אנד סאנס לא אמרו "לא" לשום הופעה - גם אם מדובר במסע מפרך, שחותך את כל הגלובוס בחודשיים וכולל 30 הופעות. השבוע זה נגמר בגראמי
בנובמבר 2012 מגזין תעשיית המוזיקה האמריקאי "בילבורד" פירק לגורמים את "הכניסה הסבלנית של מאמפורד אנד סאנס לתוך המודעות הציבורית", והסיק כי היא פקטור של צבירת מיילים בטיסות: עשרה סיבובי הופעות בארה"ב ו"חיזור" אחרי קהלים בערים הגדולות ובפסטיבלים, אבל גם במקומות קטנים שאחרים היו מדלגים עליהם. רוצים דוגמאות? הם ניגנו בבריסטול, וירג'יניה, שבה אוכלוסייה של 17 אלף איש, פעמיים. בפורטלנד, מיין, ראש עיר אסיר תודה נתן להם את מפתח העיר. "למה בחרתם במקום הזה מכל המקומות?", שאל אותם בלוגר מקומי כשהופיעו בשנה שעברה בהאדרספילד, צפון אנגליה. למאמפורד אנד סאנס לא ממש היתה תשובה פרט לכך שהם עדיין לא הספיקו לבקר שם.
אין ספק, אנשים רבים נרתעים מהקופצניות ומארשת שביעות הרצון העצמית של מאמפורד אנד סאנס, אבל לחברי הלהקה יש סיבות מצוינות להרגיש טוב עם עצמם. אלבומם השני, "בבל", שיצא בשנה שעברה, שבר את שיאי המכירות כבר בשבוע שבו יצא לשוק. מאז כבר הגיע לפלטינה כפולה. בטקס הגראמי שנערך השבוע בלוס אנג'לס הם היו מועמדים ליותר פרסים מכל אמן אחר וזכו בשניים. הם גם מועמדים לשלושה פרסי "בריט" (תעשיית המוזיקה והפופ הבריטית).
מאמפורד אנד סאנס הוקמה בדצמבר 2007, כשמרקוס מאמפורד אסף סביבו את בן לובט, ווינסטון מרשל וטד דווין כדי לבצע שירים שכתב. באותה תקופה הוא תופף עבור לורה מרלינג, שאז החלה להתפרסם בתור זמרת פולק. "לורה כל כך ביישנית, היא לא ממש אהבה להופיע", אמר מאמפורד בראיון אשתקד, "לעומת זאת, אנחנו אמרנו כן לכל הופעה".
בתחילת הדרך מאמפורד אנד סאנס תרו את בריטניה בפולקסווגן פולו, מקשיבים בדרך ללהקה בשם "האחים אבט". כבר בשלב מוקדם החליטה הלהקה להתמקד בארה"ב ובפינות שלה, אלא שההתחלה האמריקאית היתה אטית. כשיצא האלבום הראשון שלהם, "Sigh No More”, לקח לו שישה חודשים למכור 200 אלף עותקים. בבריטניה העניינים נראו טוב יותר: כשהאלבום הוכרז כמועמד לפרס מרקורי אשתקד הוא כבר מכר יותר מכל האלבומים המועמדים האחרים.
ואז בא טקס פרסי הגראמי של 2011. מאמפורד אנד סאנס קיבלו הזמנה נחשקת להופיע, וסיימו בהחלפת צ’פחות עם אר קלי ובוב דילן אחרי הופעה משותפת עם הכוכב הוותיק ועם הגיבורים האלה מימי הפולקסווגן פולו, האחים אבט. כ־26 מיליון איש צפו בזה. מהר מאוד "Sigh No More" מכר מיליון עותקים בארה”ב, ועד ש”בבל” יצא, הלהקה כבר הוזמנה לנגן בפני אובמה בבית הלבן. בינתיים גם קמו להם ממשיכי דרך. ה"לומינרס", להקת פולק־רוק רכה מדנבר, הם החקיינים המבטיחים ביותר, שזכו לשתי מועמדויות בגראמי.
שימו בצד את כ־70 הדקות על הבמה, כשמאחור אורות ומלפנים ערב רב של מעריצים – ותגלו שבהופעות נשאר מעט מאוד זוהר. ככתב, בשנתיים האחרונות ביליתי שעות בדרכים באוטובוסים עם "קסביאן", מאחורי הקלעים עם ה"פו פייטרס", וחיכיתי אחר צהריים שלם בחדר הלבשה שבו גזיר קרטון בגודל טבעי של ג’סטין ביבר.
כשהצטרפתי למאמפורד אנד סאנס בהוליווד בול בנובמבר האחרון, מצאתי ארבעה גברים – חדים ומצחיקים – שנכונים באופן מוזר להתרגל לחזרתיות של חיי ההופעות. טד דווין, הבסיסט, הפקיע את האמבטיה של חדר ההלבשה כדי לפתח שם תמונות. לובט נכנס לרשת האלחוטית של הבניין כדי לענות על שאלות במייל בנוגע ללייבל הקלטות קטן שהוא מנהל בלונדון, ומאמפורד שקע לתוך טרילוגיה של קורמאק מקרתי. הלהקה היתה הבורג המרכזי במסע של 30 הופעות ב־60 יום שהתחיל כ־25 אלף קילומטר מערבה משם, באוסטרליה, ואמור להסתיים כ־12 אלף קילומטר מזרחה משם, בדבלין - והם לקחו את זה ממש בקלות.
אם אורח היה מזדמן לאוטובוס של "קסביאן" באחר הצהריים שהייתי איתם, הוא היה מוצא את חברי הלהקה שרועים מול פרק של ריאליטי משטרה כלשהו, מלכלכים על "קולדפלי"י ואוכלים פשטידות. אבל מאחורי הקלעים בהופעה של מאמפורד אנד סאנס בהוליווד בקבוק של יין אדום קליפורני הועבר מיד ליד, ביקורת עניינית הועברה על סרטון יוטיוב של הסינגל החדש של האמן חיים, וקולין פירת' חיכה בסבלנות, לפחות חמש דקות, כדי לעבור את אנשי האבטחה אל מאחורי הקלעים כדי להגיד שלום ללהקה.
אלה שלא אוהבים את מאמפורד אנד סאנס מתלוננים שזה בדיוק מה שלא טוב בלהקה. הם בטוחים מדי. מעמד ביניים. כשהלהקה כיכבה במגזין “GQ” הבריטי בשנה שעברה הכותרת הכריזה בעוז על הניגוד: “מאמפורד אנד סאנס הם הלהקה הכי פחות קולית בבריטניה. מאמפורד אנד סאנס הם הלהקה הכי מצליחה בבריטניה”. מתברר שיש יתרונות לקיום מחוץ למסגרות הקוליות.
את המוזיקה של מאמפורד אנד סאנס אפשר לשמוע כמעט בכל תחנת רדיו, כמו שמסביר הבילבורד: הם מתאימים למאזיני הרדיו הציבורי, כמו גם לתחנות הרדיו הצעירות יותר. וזה שחברי הלהקה הם נוצרים, דתיים בדרגה זו או אחרת, עם שירים עשירים באזכורים תנ”כיים, מעולם לא הזיק למכירות.
אבל אחרי כל זה – ואפילו אם זוכרים את החשיפה הטלוויזיונית היעילה בגראמי של 2011 - חייבים לחזור לשטח. כי את אמריקה יכולים לכבוש רק מוזיקאים שמנגנים בה. הופעות לכל אורך המדינה, ואז עוד הופעות. רובי וויליאמס, שניסה לכבוש את ארה”ב לפני עשור, שמע מג’ון בון ג’ובי שהלהקה שלו הופיעה בין 60 ל־250 פעמים בכל סיבוב הופעות. וויליאמס היה מזועזע. העובדה שליאם גאלגר החמיץ את הלילה הראשון של סיבוב ההופעות של אואזיס בארה”ב בשנות התשעים לטובת חיפושי בית “הרג את אואזיס באמריקה”, טען אחיו, נואל גלאגר. מאמפורד אנד סאנס, לעומת זאת, היו עקביים ובטוחים במערכת היחסים שלהם עם הקהל. והתגמול הגיע.
כשפגשתי אותם לפני ההופעה בהוליווד, נקלעתי למצב מוזר שבו אני אומר לשלושה מחברי הלהקה כי הצלע הרביעית – לובט - חולה. אני מת על זה שאני צריך לשמוע על זה מהעיתונות המזוינת”, אמר מאמפורד בצחוק. הוא לא נראה מודאג. בחמש שנים הלהקה ביטלה רק חמש הופעות - שלוש מהן משום שמאמפורד שבר את היד. בהופעה בנשוויל בקיץ שעבר הורידו אותו מהבמה, והשאר המשיכו לאלתר במשך חמש דקות, שהתארכו לעשר, בזמן שהוא מקיא מאחורי הקלעים. וכן, גם לובט עלה לבסוף על הבמה בהוליווד, בפנים ירוקות. אחרי הכל, ההצגה חייבת להימשך".
מאמפורד הולכים להיות הדבר הגדול המאוס הבא
אתם הולכים לשנוא אותם, תזכרו את זה. זה טבעי. אם יש משהו שזכייה בגראמי, וחשוב מכך – ביקוע גרעין ההצלחה בארה"ב – מבטיחים, זה שבשנים הקרובות תשמעו עליהם יותר מאשר על כל להקת פופ אחרת. עוד רגע מאמפורד אנד סאנס יהפכו ללהקה הגדולה בעולם. הרדיו לא יפסיק לנגן אותם ואתם תגלו פתאום שאתם מכירים שירים שלהם בלי לדעת שהם שלהם. בהמשך יבוא קונפליקט הקיטלוג הנצחי - להקת פופ, רוק או פולק - ולבסוף לא תבינו למה אי אפשר להביא אותם לארץ.
עד לפני שנה הופעה של מאמפורד אנד סאנס בישראל יכלה להיות תרחיש הגיוני. ב־2009, כשהוציאו את "Sigh No More”, אלבום הבכורה המצוין שלהם, הם עוד היו מעין סוד למביני עניין, אזוטריה מוזיקלית שטופחה על ידי קוראי בלוגרים, גולשי אתרי הורדות ושדרני קול הקמפוס. נכון, “The Cave” נחשב סינגל מוצלח, ופה ושם הם זכו להשמעות גם בתחנות נון־היפסטריות, אבל הדיבור העיקרי קטלג אותם כחלק מגל להקות בריטיות שמנסות ללא הצלחה לרשת את אואזיס, פאלפ ובלר.
אבל כשאלבומם השני "Babel” יצא, זו כבר היתה להקה אחרת. הדרך לפסגת מצעד מכירות האלבומים הבריטי התקצרה משמעותית: 600 אלף עותקים מאוחר יותר, ומאמאפורד היא להקת חובה בכל פלייליסט. מובן שבמוקדם או במאוחר אתם כבר תבוזו לשירים שלהם (“זה נשמע בדיוק כמו השיר הקודם!”).
זה כבר קרה פעם ללהקה בריטית קטנה עם אלבום בכורה מצוין. קראו לה קולדפליי, ולמשך כמה דקות בתחילת העשור הקודם היא נחשבה ללהקה החמודה ביותר בסביבה. ההמשך ידוע, וזה מה שיקרה גם לרביעייה הבריטית. הרי זה רק עניין של זמן עד שמרקוס מאמפורד יהפוך לכריס מרטין החדש. בדיוק כפי שסולן קולדפליי ירש את מקומו של בונו בפסגת קטגוריית "הפרונטמן המעצבן ביותר בעולם", כך יעשה לו מרקוס החביב. בעוד שנה הוא יתחתן עם שחקנית הוליוודית איכותית, בעוד שנתיים יטיף לנו על כלכלה ירוקה. זה תהליך טבעי, וקשה למצוא להקה אחת (שאינה פרל ג'אם) שתתנגד לו. זה בסדר, ככה זה. רק תזכרו ליהנות מהם עכשיו, אחר כך זה כבר יהיה קשה יותר.
עמי פרידמן
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם