סופה מזרחית: יוסי גיספן סוגר חשבון
הוא חושב ששרית חדד לא נוגעת בפן האישי שלה, שבמוסדות התרבות הישראלית שומעים סלסולים ואומרים "איכס" ושגם זמרים מזרחים צריכים לצאת מהארון. רגע לפני גמר "אייל גולן קורא לך", השופט יוסי גיספן מוציא כרטיס אדום לכולם
“סוף סוף אני פוגש אותך, איש יקר”, אמר רווח לגיספן, “מהרגע הראשון שראיתי אותך בתוכנית של אייל גולן חשבתי שאתה דומה לאהוד מנור. אני מחבב מאוד את התוכנית ואת הגישה שלך, לבקר בלי לפגוע”.
וגיספן השיב: “אני מתייחס לכל המתמודדות כמו היו בנות שלי. אני לא רוצה שאף אחת תיפגע. אגב ביקורות, אתה יודע זאביק, אמרו לי לא מזמן שיש קווים משותפים בין הדרך שלי לדרך שלך. שנינו באנו ממקום מאוד עממי, שנינו פנינו לציבור בגובה העיניים, ושנינו הלכנו עם האמת שלנו, אתה מהצד של הקומדיה ואני מהצד של הפזמונאות... אתה יודע, זאביק, הרחובות מלאים בגרפיטי מציטוטים שהשארת כאן. זה התחיל כקאלט, אבל זה הפך לתרבות. לנו, הציבור, לקח זמן להבין את האמנות הזאת. תמיד אמרתי שהמבקר הכי טוב עלי אדמות זה הזמן. כי כמו שפסלו את מוצרט ואת החיפושיות, פסלו גם אותך וגם אותי. אלא שהזמן הוכיח שהתרבות הזאת היתה ראויה. המבקרים הם אלו שלא היו ראויים להבין אותה”.
רווח הסמיק קצת, אמר תודה רבה ארבע פעמים, ושאל “אתה עדיין נעלב ממבקרים שרואים ביצירות שלך מוזיקה נמוכה או נחותה?”. גיספן השיב “בכל פעם שהטיחו עלבונות בשיריי הרגשתי שאני לא מספיק פורה ואמרתי לעצמי שאעניש את אותם מבקרים בזה שאצור הרבה יותר, ושהם יסבלו יותר. חוץ מזה, המבקרים סלקטיביים. יש שיר שיהורם גאון שר בצעירותו, שנקרא ‘קיץ אחד של כושר’, והוא כולל את השורות השוביניסטיות והסקסיסטיות 'את הרי פצצה גם באביב וגם בחורף/ את הרי יודעת גם בסתיו כמה יפית/ אלא שבקיץ את גורמת לי סחרחורת/ והמחשופים שלך גומרים אותי סופית'. כשהוא שר את זה, זה בסדר, אבל כשגיספן כותב מחמאה של שרית למנהל שלה, וקורא לזה 'אתה תותח', אלפי חצים נורים ואומרים שזה גס ונמוך".
עם הצלחה כל כך גדולה, מה אכפת לך שהאליטות לא מקבלות אותך עדיין?
"אני רואה אותנו כדבר שהוא זמין ואהוב על ההמונים, אבל תמיד יש את המיעוט האריסטוקרטי, האליטה הזאת שחושבת שאלוהים עובד אצלה. חלק מהם מחזיקים באמצעי תקשורת, חלק במוסדות ציבור. אני פונה דרך העיתון לראש הממשלה: למרות אינספור מטלות שיש לך ביומיום, קח לך רגע אחד הפסקה, וברגע הזה תסתכל למטה, על האנשים ועל התרבות שקיימת ולא זוכה להכרה. לא ייתכן שמוסדות תרבות יגידו, עדות המזרח, הצדה. אני לא אוהב דגים, אז מה, אני אעבור ליד חנות דגים ואגיד איכס? בוודאי שלא. אז אל תגידו איכס על המוזיקה שלנו ותעבירו תחנה. למה קל לי יותר לנהל דיאלוגים עם ידידיי הערבים מאשר עם האליטה הזאת? אגב האליטה, גל אוחובסקי היה פעם במקום ההוא. אבל החום שנמצא באזור שלנו מגנט אותו, משך אותו, והוא ממש הפך להיות חלק מאיתנו. הוא הבין שהשד הוא לא נורא".
מי שמאמין לא מפחד להעביר ביקורת, ולוע התותח של גיספן לא נח לרגע. בשבוע שעבר הוא עלה שוב לכותרות בעקבות הופעתו הסוערת בדיון ועדת הטלוויזיה של מועצת הרשות השנייה, שהתכנסה לדון בסוגיית שידור גמר התוכנית "אייל גולן קורא לך" בערוץ 2, לאחר שההנהלה סירבה לאפשר את נדידתו מערוץ 24. ביום חמישי האחרון אישרה הרשות את שידור גמר התכנית בערוץ 2, וייתכן שיש לצוהר שפתח גיספן בלבם קשר לכך. "הוועדה הזדהתה עם טענותיו של יוסי גיספן בנוגע לרצונו העז להוציא את הזמר הים תיכוני מהגטו שבו הוא נמצא ולהביא אותו ללב הפריים טיים אשר ממנו יוכלו ליהנות כלל תושבים", מסר היו"ר יעקב שחם
"אם היו קוראים לתוכנית 'שלום חנוך קורא לך' או 'מנצח לפילהרמונית נולד' היו מגלים הרבה יותר גמישות", אומר גיספן ל"מעריב", "כשמדובר בז'אנר שלנו, משום מה קל יותר לאסור דברים. אני לא מבין גדול ברגולציה, אבל פרק אחרון לא מקדם את התוכנית ולא מקדם את אייל גולן כי הוא לא זקוק לקידום, הוא הזמר של המדינה כבר מזמן. אם יש תקנות כלשהן, אני חושב שצריך גם לגלות טיפה רגישות. לצערי, יש הרבה אנשים וגופים חשוכים בארץ. ברגע שאני מזהה אחד כזה אני נכנס בו חזיתית".
השד העדתי, לגישתו, נמצא גם בצה"ל. "גלגלצ בחרו לשמור על הקליקה שלהם, ואנחנו עם המוזיקה שלנו נשארנו בחוץ", הוא אומר. "נותנים לנו מדי פעם איזה עלה תאנה, וזהו. ישבתי עם מנהלת גלגלצ דלית עופר כמה פעמים. היא אישה נחמדה והתירוצים שלה ממש מקצועיים, אבל במבחן התוצאה זה לא הביא כלום. אני לא אוותר, אם צריך אגיע גם לרמטכ"ל ולשר הביטחון. אגיד להם שהחיילים שלנו הם אותם חיילים, הכסף שאנחנו משלמים למסים הוא אותו כסף, ואין מקום בעידן הזה לאפליה על פי טעם של כמה עורכים ילדים. כשרוצים לשמח חיילים, ברוב המקרים מביאים זמר מזרחי, אבל ברדיו של החיילים מביאים להם 50 אחוז מוזיקה מחו"ל, ובתוך ה־50 אחוז הנותרים המוזיקה המסולסלת היא דוגמית קטנה".
אתה אומר שגלגלצ, הרשות השנייה ואחרים מדירים את המוזיקה המזרחית. אבל איפה האחריות של אנשים כמוך בנוגע לשחיקה שחלה בז'אנר?
"לפני כמה שנים התארחתי בתוכנית של דני ענבר והוא שאל אותי איפה תהיה המוזיקה המזרחית בעוד שנתיים־שלוש. אמרתי לו שהיא תצא לפרסומות, תתרענן, הטובים יישארו והבינוניות תיעלם. מתברר שזה מה שקרה. הטובים שרדו ונשארו יציבים, הבינוניות נעלמה כי היתה הצפה גדולה. היו הרבה שירים, הרבה זמרים, הרבה השמעות ברדיו האזורי מכל כיוון וזה הגיע למצב של רוויה. נוצר אנטגוניזם כלפי הז'אנר, גם בגלל מחירי ההופעות המוגזמים. אני אומר לזמרים, עדיף שיעבדו כל יום ב־20 אלף מאשר שיישבו בבית ויחכו לשתי הופעות בחודש ב־40 אלף".
כששרית חדד שרה את "אתה תותח" לבנימין נתניהו בכנס הבחירות היו אנשים שמתחו עליה ביקורת על כך שגבתה, לפי פרסומים, 80 אלף שקלים מכספי משלם המסים בעבור שני שירים.
"קודם כל, מגיע לביבי שישירו לו 'אתה תותח', כי הוא תותח, וכל ראש ממשלה שלי הוא תותח. אני הצבעתי לביבי בבחירות האחרונות, אבל במהלך החיים שלי הצבעתי גם למרכז, למפלגה דתית ואפילו למרצ. לגבי המחירים, מחיר לשני שירים ולהופעה מלאה הוא לדעתי זהה, כי מדובר באותן ההכנות ולוגיסטיקה. הכל עניין של היצע וביקוש. זה לגיטימי לגמרי שמי שהוא באמת מותג־על כמו אייל גולן, שלומי שבת או שרית חדד, יבקש מחירים גבוהים, אבל כל הזמרים שעדיין לא נמצאים במקום הזה מתבקשים לשמור על פרופורציות".
אתה מעביר ביקורת על מחירי הופעות, אבל בתעשייה מסתובבת שמועה שגבית גם 10,000 שקל לכתיבת שיר.
"לא היה ולא נברא. רוב השירים שלי ניתנו ללא תמורה. במקרים שבהם אני גובה, המחיר הוא פחות מחצי מהסכום שבו נקבת, לא כולל מע"מ. המחיר הוא עבור הזמן שאני מלווה את השיר מרגע שכתבתי אותו ועד שהוא יוצא לאור. פגישות עם האמן, עבודה עם המלחין, עבודה באולפן, שכרוכה בלפחות עשרה ימי עבודה. נכון, יש אנשים שאמרתי להם סכומים קצת יותר גבוהים, אבל זה היה רק ממקום אחד - לא להגיד 'אני לא רוצה לכתוב לך'".
אותי מצער שמבקרים רבים בכלל לא מודעים לכך שיש לך גם שירים פיוטיים, אמנותיים ועמוקים שפחות התפרסמו, כמו השיר "למרות הכל" שכתבת ליזהר כהן, "ארץ בראשית" ששר אילן נורי ו"הזמן הישן" ששר סרנגה.
"בסופרמרקט שלי יש הכל, מקוויאר שחור ועד ללחם אחיד. אני כותב את מה שהרגשתי באותו בוקר והשירים שלי תמיד צריכים להביא אמת. המוטיב המוביל בשירים שלי היה ויישאר ברוב המקרים אהבה, אם זה אהבת אדם, אהבת הארץ, אהבת גבר לאישה, ואפילו אהבת גבר לגבר. כן, מה ששמעת. כתבתי לשלומי סרנגה את 'גלו־לו', שיכול להתפרש גם כאהבה בין אבא לבן וגם כאהבה רומנטית של גבר לגבר".
אם כבר מדברים על זה, מדוע אף כוכב זמר מזרחי עוד לא יצא מהארון? הם חוששים שזה יגרום להם לאבד נתח משמעותי מהקהל?
גיספן מתפקע מצחוק. "לכבוד הוא לי להיחשב כמומחה לענייני הקהילה. אליי הביתה מגיעים הרבה אנשים מהקהילה, חלק גדול מהם הם בני עדות המזרח וחלקם גם מוסלמים שיצאו מהארון, והכל בסדר. את הזמר אמורים להזמין להופיע בגלל שאוהבים את השירה והשירים שלו ולא בגלל הזהות המינית שלו. אם יש זמרים מזרחים מסלסלים בארון, לכו עם זה, לא צריך להסתיר שום דבר. זה לא פשע. אם אלוהים רצה שתיבראו ככה, אז ככה הוא ברא אתכם, ואלוהים אוהב את כולם".
גיספן, הפזמונאי המצליח ביותר בארץ, כתב כבר 800 שירים שהוקלטו, ובהם אינספור להיטים כמו "חלום מתוק" למושיק עפיה ושלומי סרנגה, "מי שמאמין" לאייל גולן, "כשהלב בוכה" ("שמע ישראל") לשרית חדד, "ערב טוב לך" לליאור נרקיס, "עד סוף העולם" ליואב יצחק וחיים משה, "מונו" לשלומי סרנגה, "היידה" לשלומי שבת, ועוד רבים. לפי דוחות אקו"ם, הוא הפזמונאי החי המושמע ביותר (בין המנוחים רק אהוד מנור עוקף אותו).
הדימוי התקשורתי מזהה את גיספן בעיקר עם חתונות, רינגטונים ותוכניות מוזיקה ים תיכונית, אבל הוא הרבה יותר מזה. בטקס פתיחת המכביה באצטדיון רמת גן עמדו דום 50 אלף איש כשחדד שרה את "כשהלב בוכה" - שיר שכתב בעקבות הלינץ' ברמאללה. כשגלעד שליט שב הביתה קיבל אותו הקהל במצפה הילה בשיר "מי שמאמין לא מפחד". הוא זכה בפרס אקו"ם ובפרס שר התרבות ככותב השנה; הפך לדמות ב"ארץ נהדרת", שגולמה על ידי אסי כהן; הוזמן להרצות בבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה; והנה עוד עובדה פחות ידועה: שירים שלו זכו במקום הראשון במצעדים השנתיים של המוזיקה המנוגנת בריקודי העם. ואם זה לא מספיק, בימים אלה הוא מנהל מגעים על הנחיית תוכנית אירוח בטלוויזיה, עובד על ספר ("דרמה הנוגעת באנרכיזם"), וממשיך לכתוב לאלבום הגנוז של אייל גולן, שפרטים עליו נחשפו לראשונה ב"מעריב" - אלבום שמוקלט ויישאר בכספת של הזמר וייצא רק אחרי מותו, כירושה לילדיו.
עוד משהו שלא ידעתם על יוסי גיספן זה שבשקט בשקט הוא שימש כמעין בורר בכמה סכסוכים בזירת המוזיקה הים תיכונית. בראיון זה הוא חושף לראשונה את אחד המקרים שבהם ברר: "אני הייתי המפשר, בוא נקרא לזה ככה, בין ליאור נרקיס לבין המנהל שלו לשעבר יובל ניסני", הוא מגלה.
"כשהיחסים שלהם הגיעו למצב לא יציב והחוזה עמד להסתיים, הם פנו אליי כדי שאיישב את המחלוקת ביניהם. יובל רצה להמשיך את החוזה בלי לחדש תנאים, וליאור ביקש איזה סכום לא גדול של כמה עשרות אלפי שקלים עבור חידוש החוזה. הסכום באותו מעמד נראה ליובל קצת מבהיל, אבל בדיעבד זה היה סכום פעוט. אחרי כמה חודשים החוזה ביניהם הסתיים, וליאור הוציא את הלהיטים 'המלכה שלי' ואת 'ערב טוב לך'. מההצלחה הכלכלית הזו ניסני היה יכול להרוויח מאות אלפי דולרים, אבל הוא הפסיד בגדול".
ואם מדברים על סכסוכים, לאחר זמן ממושך שבו גיספן היה מסוכסך עם שרית חדד ומנהלה אבי גואטה הוכרזה סולחה בין הצדדים. בקרוב גם ייצא להיט קצבי שכתב עבורה, אבל הוא לא לגמרי מרוצה. "אמרתי גם לגואטה וגם לשרית שאני לא אוכל להתקדם עם שרית עד שאני לא אבלה איתה כמה פגישות שבהן אני אוכל לנבור בנשמה שלה בפינצטה ולהוציא משם דברים אישיים", הוא אומר. "כבר עשיתי להיטים איתה, וכדי להעלות את הרף למקום גדול באמת אני צריך להיכנס למקום האישי יותר. אני חושב ששרית צריכה להביא את הנשמה האמיתית שלה בשירים, והיא עדיין לא שם. היא כבשה כבר הרבה שיאים, אבל המקום האינטימי, האישי, האמיתי, הוא המנצח".
"דה ווייס" הביאה לה פרסום גדול, אבל האם היא הצליחה לחבר אותה מחדש לקהל המזרחי שממנו התרחקה מאוד?
"יש אגדה עממית שמספרת על ג'וחא שאיבד פרוטה בחושך ובמקום לחפש אותה באותו מקום, הוא חיפש אותה באור. הנמשל הוא שלא משנה כמה זרקורים ידליקו עלייך וכמה חשיפה תקבלי, אם לזמרת מצוינת כמו שרית לא יהיו שירים אישיים שמביאים את הנשמה ושנוגעים בעם, לא יועילו כל הזרקורים. אני עוד לא יודע מי זאת שרית האמיתית".
איך אתה מסביר את הנסיגה שחלה בכוחו של אליקו, שדרן המוזיקה הים תיכונית ולשעבר דמות ב"ארץ נהדרת"?
"באופן כללי, לגבי כל תחנות הרדיו האזורי, כל ההתעסקות שלהם בבניית מותג במקום לשדר מוזיקה, ההתעסקות בליצור כוכבי רדיו ובניסיון להכתיב אופנות, במקום להיות רק עורכים ומגישים שמשדרים מוזיקה בצורה שנאמנה באמת לטעמו של המאזין – שם הם נופלים. לצערי גם נפתחה תחרות גדולה בין שדרני רדיו שהיתה על סף האלימות המילולית. אני חושב שזאת תופעה מכוערת".
אליקו פגע במאזיניו כשבמשך תקופה החרים את אייל גולן?
"כל תחנת רדיו שתחרים את אייל גולן תחרים את עצמה. היא תפגע בעצמה, לא באייל גולן. אייל גולן הוא מעבר לרדיו ולטלוויזיה, הוא הבייבי של עם ישראל".
בחודש שעבר עלה הערוץ הים תיכוני, ערוץ 25. התוצאה מאכזבת מאוד. לילד הזה פיללת?
"אני לא רוצה שיהיה לי ערוץ מזרחי ולא רוצה שתהיה לי תחנת רדיו מזרחית. למה אני צריך את זה? מה, אני יהודי סוג ב'? למה אני צריך משבצת? זה מעיד על חולשה. אני רוצה שהמוזיקה הישראלית המסולסלת שלנו תהיה משולבת בצורה הוגנת ברדיו ובטלוויזיה לצד המוזיקה הלא מסולסלת. כפית דבש זה טעים, מקילו דבש אתה מקיא. אני אוהב מוזיקה מזרחית אבל לא אוהב לשמוע תוכניות שמורכבות רק ממוזיקה מזרחית. אני לא אוהב גטאות".
והתוכנית "אייל גולן קורא לך" לא מנציחה גטו מזרחי?
"בכל עונה יש לנו פרק שמוקדש לשירי משוררים ולמוזיקה שהיא לא מסולסלת. היו לנו אמנים אורחים שלא שייכים לז'אנר. יש לנו זוכה ערבייה. היו מתמודדות דרוזיות. יש לנו שופט מתמזרח ששמו גל אוחובסקי. בסיכומו של יום אנחנו מבינים שהתוכנית הזאת ממצה את האלמנט היהודי ומשמשת אור לגויים. הדלת שלנו פתוחה לקבל, לשלב ולא למסגר את עצמנו. היום בערוץ 24 יש בערב גם רוק ואלטרנטיב, והוא המודל הכי טוב למוזיקה ישראלית".
שלוש עונות של "אייל גולן קורא לך", ועדיין לא יצאו מהתוכנית כוכב או כוכבת.
"מדובר בסך הכל בשלוש עונות. אמנים צעירים שיצאו מהתוכנית הוציאו סינגלים ונמצאים בעשייה, אז קודם כל שאפו שהם עושים. למצוא את הכיוון המוזיקלי שלך ולפרוץ ממנו לקנה מידה של כוכב לוקח זמן. צריך לזכור שכוכבים גדולים במוזיקה המזרחית לא פרצו באלבום הראשון. חלק ממשתתפי התוכנית עוד לא הוציאו אלבום, ובמקרה הטוב מורן מזור הוציאה אלבום אחד. אני חושב שזאת דרך נכונה, כי אם זה היה קורה בשיטת האינסטנט, היו יוצאים משם והופכים להיות אייקון, חובת ההוכחה היתה נשארת עליהם והיה עליהם לשמור על המותג. עדיף להיבנות בדרך הטבעית".
מדוע יוסי גיספן בזמן האחרון הוא כבר לא מכונת להיטים כבעבר?
"השנה וחצי האחרונות היו הזמן שהכי פחות יצרתי בו. בעצם לא יצרתי כמעט כלום. מותר גם ליוצר שאנשים בחרו לקרוא לו מכונת להיטים לקחת שנה וחצי של חופש. אמי נפטרה, החלטתי להתעסק יותר במשפחה שלי ובכתיבת ספר, היו לי קצת עניינים בריאותיים עם הגב. הייתי חייב את ההפוגה הזאת, ואני חושב שכל המוזיקה המסולסלת היתה צריכה לעשות הפוגה. כמו שיש לי את החוש לגעת ולהרגיש אם שיר עובד או לא, הרגשתי גם שכל השוק המסולסל נמצא במקום עמוס, גדוש וכבר נוזל, אז הרשיתי לעצמי לנשום. אין שחיקה במותג, הכל בסדר, המכונה עדיין חיה, נושמת ובקרוב שוב בועטת. אותו תותח שירה את הלהיטים יצא לצחצוח – וכעת הטעין את עצמו בטילים הבאים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם