אתרים מומלצים

זאב ויונה: הקריקטורות של זאב רלוונטיות גם היום

במשך כל שנות עבודתו אייר הקריקטוריסט זאב את יונת נוח הלבנה בשלל דרכים - החל מיונים לוחמניות ועד אחת חסרת בית. בתערוכה חדשה נחשף עולמו הפנימי של האמן, שגם בימים הקשים ביותר האמין שאסור לוותר על השלום

כל ילד יודע שהיונה ששלח נוח לאחר המבול כשבפיה עלה של זית, הפכה לסמל השלום של ישראל. אבל איך קרה שדווקא הציפור הקטנה, שאינה יפה במיוחד ואלימה למדי, הפכה לסמל? קריקטוריסט אחד, שהתמסר במשך ארבעה עשורים ויותר לדימוי היונה והשכיל ליצור בדמותה מגוון עצום ורב של קריקטורות פוליטיות, יכול לשפוך אור על הסוגייה. מדובר בזאב (יעקב פרקש), שהפך את היונה לדמות מובילה ביצירתו הפנומנלית, וכעת הוא מנסה לענות על השאלה הזו בתערוכה שהושקה בסוף השבוע במוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס בחולון.

מתוך התערוכה ''זאב ויונה'' באדיבות אוסף זאב

התערוכה "זאב ויונה" כוללת 120 קריקטורות בנושא השלום ובכיכובה של היונה. כל העבודות לקוחות מתוך אוסף הארכיון הנדיר של זאב, השמור במוזיאון. "הרעיון להעמיד תערוכה מהעבודות הרבות של זאב על מוטיב היונה והשלום ישב אצלי במגירה זמן רב", מגלה האוצר ניסים (נוסקו) חזקיהו. גלית גאון, מנהלת המוזיאון, כתבה על יצירותיו של המאייר כך: "זאב אייר יונים בכל שלב בקריירה הארוכה שלו - בדרך לשלום, לפני שהגיע, וגם אחריו. בעבודותיו ניתן לראות יונים שמתחפשות לחיות אחרות, יונים כשהן בשובך, לוחמות, מדגימות אופנה ובעיקר כאלה שלא מפסיקות את המסע לקראת השלום. הן תמיד נכונות לכל משימה, ממתינות בשקט ובאופטימיות. הן סבלניות, רכות ולבנות כמו מקבלות בהכנעה ובסלחנות את חוסר היכולת שלנו בני האדם להגיע לנחלה ולחיות בשלום זה עם זה".

חזקיהו מחדד וטוען שזאב היה רודף שלום. "הוא היה תומך נלהב בחזון השלום ואהב את מוטיב היונה", הוא אומר. "בשל כך הוא הרבה להאניש אותה. מצאתי בארכיון מאות עבודות, החל מימי מלחמת ששת הימים ועד שנת 2001, המלוות את ההיסטוריה של תהליך השלום ואת המלחמות. יצרתי פנורמה שתבחן את תהליך השלום באמצעות הקריקטורות המתמקדות ביונה, שהיא גיבורת התערוכה. מקום של כבוד הענקתי לדימוי המקורי של היונה בתיבת נוח, שמובא בכל פעם מזווית אחרת: דרך ימי שמיר בוועידת מדריד, דרך ימי בגין וקרטר ודרך ימי רבין וערפאת".

עד כמה הגישה שלו היתה נאיבית?
"זאב ידע לשקף את המצב בכל תקופת זמן. הוא לא הלך כעיוור אחר נושא השלום וידע להפליק לצד הערבי שפגע בנו. בתקופת הפיגועים הנוראה הוא צייר יונה עם גבס ואינפוזיה, או אחרת שיורים עליה. בתקופת האינתיפאדה הראשונה הוא צייר יונה עם סכין בפה במקום עלה של זית. לעתים היונה שלו התחפשה לבעל חיים אחר כמו כלב, סוס, כבשה או חסידה, והשתקפו בה גם מוטיבים מאגדות ילדים כמו כיפה אדומה. היה לו בנק דימויים בלתי נדלה ובכל פעם היונה קיבלה פירוש אחר בקריקטורות השלום שלו".

חזקיהו מוסיף שזאב לא היה נאיבי אלא מפוכח ואופטימי. "על אף טראומת השואה שליוותה אותו הוא נותר נאמן להשקפת עולם הומניסטית", הוא אומר. "זאב היה איש של פשרות שנושא השלום בער בו. עד מותו ב-2002 הוא לא הפסיק לקוות שבשני הצדדים יקומו אנשים שפויים ומתונים ויעשו שלום שיאפשר לנו לחיות יחד, ולא למות יחד".

עד כמה יצירתו רלוונטית היום?
"עבודות רבות שלו נראות כאילו צוירו אתמול בבוקר והן משקפות את הרוטינה המייגעת של תהליך השלום, שלא יוצא ממנה כלום. זה מעין דז'ה וו. זאב השכיל לעשות בדימוי היונה שימוש מגוון עד כי נדמה שהפיגורה שלה אינה נופלת בחשיבותה מדיוקנאותיהם של אישים עושי שלום כמו בגין, סאדאת, רבין, פרס ואחרים. הרלוונטיות הגדולה של התערוכה נעוצה בעובדה שרבות מהקריקטורות נראות אקטואליות. גיבורי האנוש מתחלפים אבל היונה האומללה עדיין נותרה הכוכבת הטראגית של המציאות שלנו".

פשטות חודרת

לצידה של "זאב ויונה" מוצגת במוזיאון תערוכה שניה, "בעיני זאב", שאוצרת ליאת מרגלית. שם מוצגות 30 סקיצות שכוללות דיוקנאות של ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון ושל ראש הממשלה לשעבר מנחם בגין.

כשחזקיהו מדבר על זאב ניכרת אהבתו והערצתו לקריקטוריסט, שאותו הוא מגדיר המנטור שלו. את עצמו הוא מכנה "זאבולוג". " בגיל 14 התוודעתי לראשונה לעבודותיו של זאב, שהתפרסמו במעריב ובהארץ", הוא מספר. "נדלקתי על הקו שלו, שכלל פשטות, חכמה ודיוק מרשים. באותו זמן התחלתי לאייר בעצמי, ולמעשה חיקיתי את זאב כפי שרבים וטובים אחרים עשו".

פגשת אותו?
"ב-1975, כשהייתי נער, אזרתי אומץ וכתבתי לו מכתב שבו סיפרתי שאני העורך הגרפי של עיתון בית הספר שלי, תיכון קוגל בחולון. שאלתי אותו אם יסכים להיפגש איתי. כעבור יומיים קיבלתי ממנו מכתב תשובה שבו הוא כתב שישמח לפגוש אותי. נפגשנו בקפה תמר בתל אביב, שהיה מעין בסיס בשבילו. נחשפתי לאדם מוכשר, גאון ובעיקר בן אדם חם שמדבר גם עם ילדים בגובה העיניים. הראיתי לו את העבודות שלי, שהיו חיקוי של עבודותיו, וגם קריקטורה שציירתי בדמותו לאות מחווה. בלא ידיעתי זאב הראה את הקריקטורה לאמנון בירב, ששימש עורך מעריב לנוער בימים ההם, והוא הציע לי לצייר בכל שבוע קריקטורה פוליטית בעיתון. התמדתי בכך ארבע שנים"
.
הקשר בין השניים התחזק במהלך השנים. "נהגתי לשרוץ אצלו בבית מעריב", נזכר חזקיהו. "הוקסמתי לראות איך הוא מצייר את הקריקטורות בעיפרון ועם המכחול, מכיוון שהוא היה עיוור צבעים וצייר רק בשחור לבן. ראיתי את אנשי מעריב, ובהם טומי לפיד ושלום רוזנפלד, נכנסים ויוצאים אל ומהחדר שלו, ואני שם כל העת כתלמיד שלומד מרבו".

אולי היית לו כבן לאחר שבנו נהרג?
"כילד לא חשבתי על זה אבל אולי היה בזה משהו. רבים אחרים באו אליו ולכולם הוא העניק תשומת לב. היתה לו סימפטיה וסבלנות לדור הצעיר. כשגדלתי ולמדתי בבצלאל העמקתי את הקשר לעולם הזה. הקמתי את איגוד הקריקטוריסטים הישראלי ועמדתי בראשו במשך 11 שנים. ייסדתי גם את פסטיבל אנימיקס המתקיים בסינמטק תל אביב והשנה חוגג בר מצווה. כל זה ועוד החל בזכות הקשר המופלא עם זאב. אני מתגעגע לאנשים כמותו - אין כיום קריקטוריסטים מהליגה של זאב".

צייר גרוע

יעקב פרקש (זאב) נולד ב-1923 בבודפשט , הונגריה. המורה שלו בתיכון הגדיר אותו כ"צייר הגרוע ביותר בכיתה". במלחמת העולם השנייה נשלח פרקש לעבוד במחנות עבודה ומשם הועבר למחנות הריכוז בוכנוולד ודכאו. מכל בני משפחתו רק הוא ואחיו הגדול ממנו ב-25 שנים שרדו את השואה וב-1947 עלה עם אשתו ארצה, היישר למלחמת העצמאות. יחד עם חטיבה שבע הוא השתתף בקרבות לטרון.

בשנת 1974, זמן קצר לאחר מלחמת יום הכיפורים, נהרג בנו דני באסון המסוק במחניים. את השם זאב העניק לו אפרים קישון, חברו ל"מאפיה ההונגרית", שכן בתחילת דרכו הוא נהג לחתום את הקריקטורות בציור של זאב קטן. רק בהמשך הקריירה הומר הזאב המצויר בחתימת שמו "זאב". הסיבה : פירוש שם משפחתו פרקש בהונגרית הוא זאב.

בשנת 1993 הוא זכה בפרס ישראל וברזומה שלו אלפי איורים וקריקטורות שאותם פרסם בעיתונים "מעריב", " מעריב לנוער", " הארץ" ובבמות נוספות. בנוסף לכל אלה היו לו שתי אהבות גדולות - לכדורגל ולתיאטרון. לאלה נתן ביטוי מופלא ביצירתו.

ניסים, איזו מבין 120 הקריקטורות בתערוכה אהובה עליך במיוחד?
"באופן אישי אני מתחבר לקריקטורות המינימליסטיות, אלה שבכמה קווים אומרות הכל. אחת הדוגמאות היא קריקטורה שמציגה את השלום כהומלס. מצד אחד נראה הבית הישראלי, מהצד השני הבית הפלסטיני, ויונת השלום נמצאת על הספסל ברחוב, נטולת בית. אני אוהב גם את השלום בדמות החילזון שהולך לאט לאט, או את היונה כחייל מסתער בקרב על השלום. למרות שיורים עליה היא ממשיכה להילחם בעוז".

מדוע בחרת ב"זאב ויונה" כשם התערוכה?
"בחירת השם לתערוכה היא סוג של אוקסימורון על משקל 'וגר זאב עם כבש'. בשנות החמישים היה זאב בתקופת ניסיון במעריב. במקביל הוא קיבל הצעה לערוך שבועון סאטירי בשם 'הדחליל'. כדי להסתיר את זהותו הוא חתם על עבודותיו בשם יונה. מי יודע, אולי כבר אז היתה לו כוונה נסתרת".