המדריך למהפכה: 50 שנה להולדת הביטלס
האלבום "Please Please Me" שהציג לעולם לראשונה את הביטלס, לא היווה תצוגה של עומק מוזיקלי וטקסטואלי מרשימים. כוחו האמיתי היה ביכולתו להציג לעולם רוח נעורים חדשה ולשתול את הזרעים למה שעתיד היה להפוך להרכב המוזיקלי החשוב ביותר בדורו. לציון 50 שנה ליציאתו, עידן בן סימון חוזר לתקליט שעשה היסטוריה באמצעות ארבעה אקורדים
במקרה הזה קוראים לזה ''ביטלמאניה''. השבוע מציינים 50 שנה לשחרורו של "Please Please Me", האלבום שהכיר לעולם את התופעה התרבותית הפופולארית מכולן – הביטלס. על פניו, מה שהיום נשמע כמו אוסף שירי אהבה תמימים וחינניים נתפס במרץ 1963 כמוזיקה פרועה, מתריסה בפשטותה ורווית רמזים מיניים, של דור חדש שנולד מחורבות מלחמת העולם השניה ורצה לברוא לעצמו עולם טוב יותר באמצעות ארבעת המילים שפותחות את האלבום – "One Two Three Four!".
המפיק האגדי ג'ורג' מרטין הודה בכך בעצמו: הנערים הליברפוליים שהגיעו אליו היישר ממועדוני המבורג בגרמניה לא היו מוזיקאים מדהימים, והשירים באלבום הזה לא באמת ידועים בזכות עומקם המילולי ועושרם ההרמוני המורכב. לא הייתה לו שום דרך לחזות את הפיצוץ שעתיד להתרגש על העולם באיזון המושלם בין לנון, מקרטני, הריסון ורינגו. אבל דבר אחד היה לו ברור - הייתה להם כריזמה מדבקת והם היו עשויים מהחומר שהעולם נזקק לו – הנעורים.
לנון ומקרטני הציעו למרטין את המילים לשירים שנכתבו אז עוד במחברות בית ספר ליברפוליות, וב-12 שעות אולפן ו-400 פאונד בלבד הקליטו אלבום שהציע חידוש אחד עיקרי – להקה שכותבת את רוב חומריה בעצמה. זהו אלבום שנסמך על קטעים קצרים, קולעים וקצביים. הביטלס יצקו לאלבום את מיטב ההשפעות גיבוריהם מהדור הראשון של הרוקנ'רול: אלביס, השירלס, באדי הולי, רוי אורביסון ודומיהם. לכאורה, לא החידוש המושלם בעולם שבו בהופעות של צ'אק ברי כבר רקד קהל לבן ושחור ביחד למען הדת החדשה של הרוקנ'רול. אך בניגוד לאחרים, כנראה שסודם של הביטלס טמון בחוויה קוסמופוליטית שסיפקו הנערים החצי ג'נטלמנים- חצי בני מעמד הפועלים, והאלבום הראשון שהכריז על בואם היה כל מה שנחוץ בשביל לגרום להר הגעש שנקרא "תרבות נעורים" להתפרץ.
"Please Please Me" - האלבום המלא
היו אלה השירים הבולטים באלבום כמו "Do You Want To Know A Secret", "Love Me Do" , "I והצרחות של לנון ב-"Twist and Shout", שהניחו את היסודות לבאים אחריהם. השירים המוקדמים הללו אולי לא משתווים לחומריהם המאוחרים של הרביעייה, אך אלו הם הארכיטיפים שנשתלו ומהם יצמחו להקות חדשות ואלפי שירים נוספים.
הביטלס, למזלנו, לא נשארו בעמדת להקת שירי האהבה הקצרצרים לעוד הרבה זמן. כפי שמציין המוזיקולוג נפתלי וגנר, חוקר ביטלס ישראלי בולט - התקופה הראשונה שמתאפיינת בשירי פופ קצרים כמו "Roll Over Beethoven", המורד בכל מורכבות מוזיקלית כלשהי, תעבור מהר להרמוניית הקולות המרשימה ולעושר הפסיכדלי של "Revolver" והאלבום הלבן. לבסוף יסגרו הביטלס מעגל בשיר האחרון שהקליטו יחדיו – "Because", בו הם מנגנים לאחור את סונטת אור הירח של אותו בטהובן עליו, לגלגו ובכך יסיימו לכתוב סופית את הפסקול הבלתי מעורער לכפר הגלובלי במאה העשרים.
כיום מסכימים רוב החוקרים כי ייתכן ועליית הרוקנ'רול הייתה רנסאנס קצר יחסית בתרבות ההמונים, שהרי מה שהתחיל בשנות החמישים דעך איפשהו באמצע שנות השמונים. אין בכך לומר שכיום לא נעשית מוזיקה טובה וחדשנית, אך זהו ודאי לא שחזור של אותם השיאים שהציגו ארבעת המופלאים. לפעמים נדמה שהעשורים האחרונים מלווים בתחושה כאילו הכל כבר נעשה לפנינו ואין עוד מה לחדש, ולכן זהו מוכרח להיות הדור האחרון שאחריו אין עוד. אך מי יודע אם לא כל דור ודור הרגיש כך? אולי הביטלס צמחו על רקע דומה, מעין ימי ביניים מוזיקליים שבהם החידושים שהציעו מצעדי הפזמונים היו מינוריים או לפחות סמויים מפני הקרקע. ואולי עכשיו באיזו פינה בעולם נולדו ארבעה מופלאים חדשים שינהיגו מהפכה חדשה, שתהפוך את עולם המוזיקה על פיו. אולי הם כבר מהלכים ביננו היום.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם