איזהו גיבור: על האלבום החדש של אריאל הורוביץ
בלי לחפש את הדרך העוקפת לקיסריה או לגלגלצ, אריאל הורוביץ מפלס לעצמו דרך מוזיקלית עצמאית שלא דומה לשום דבר אחר שאתם מכירים
נון קונפורמיזם בהסוואה. אריאל הורוביץ צילום: דן לב
באלבומו החדש, "הגיבורים שלי", השישי במספר, הורוביץ לא מאכזב: אחרי שנים שבהן עסק, בין השאר, בלימוד משותף עם הרב פרומן ז"ל, נדידה בין פאבים קטנים וחלוקת במה עם שרה ב"ק וג'קי לוי, הוא חזר לאולפן והביא איתו מטען כבד של היסטוריה: מבט תרבותי ואג'נדה חברתית שלא היו מביישים קורס אוניברסיטאי במדעי החברה. התוצאה היא אלבום מחווה אישי של הורוביץ להיסטוריה הארצישראלית - ללא ספק, מהדברים הפחות קונבנציונליים שנעשו בפופ־רוק הישראלי בשנים האחרונות.
ככלל, הורוביץ תמיד העדיף לקחת את הטקסטים שלו ולספר באמצעותם סיפור. המאזין יכול ממש לראות תמונה רצה, כמו בסרט, של מה שעומד מאחורי השיר. אבא קובנר, קבוצת כנרת, נעמי שמר וגם שמות פחות מוכרים כמו עמיחי כץ, שהיה הבעלים של מועדון הסינדרום הירושלמי המיתולוגי – כולם מצטופפים להם בין השורות ומתחת לקורת הגג של הלחנים של הורוביץ באלבום הזה, שמתארחים בו גם דנה ברגר, דודי לוי וארקדי דוכין.
לא יהיה זה סיכון גדול מדי להמר שהאלבום הזה לא ייקח אותו לספיישל בערוץ המוזיקה אצל אייל גולן. הוא פשוט עוד אבן בבניית הקריירה ההורוביצית, שהולכת עם האמת שלה עד הסוף - הן מוזיקלית והן (או בעיקר) טקסטואלית.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם